ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
-ז- 92 וְאַסְמִיךְ לִדְבָרִים אֵלֶּה מַה שֶּׁעָלָה בְּדַעְתִּי בְּסִבּוֹת, אֲשֶׁר הִפִּילוּ בִּכְפִירָה וּבְכָזָב וּבְרוּחַ* מֵהַאֲמָנַת הָאוֹתוֹת וְהָעִיּוּן בָּאֱמוּנוֹת, כִּי אֲנִי רוֹאֶה מֵהֶם שְׁמוֹנָה, הֵם נִמְצָאוֹת הַרְבֵּה. תְּחִלָּתָם כֹּבֶד הַטֹּרַח* עַל טֶבַע בְּנֵי אָדָם, וְכַאֲשֶׁר יַרְגִּישׁ הַטֶּבַע בְּעִנְיָן שֶׁבָּא עָלָיו לְחַזֵּק אוֹתוֹ וּלְאַמְּצוֹ בִּרְאָיָה וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ בְּעִנְיַן הַתּוֹרָה הוּא בּוֹרֵחַ וּמְפַחֵד מִזֶּה. וּבַעֲבוּר זֶה אַתָּה רוֹאֶה הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם אוֹמְרִים: הָאֱמֶת כְּבֵדָה. וּמֵהֶם אוֹמְרִים: הָאֱמֶת מָרָה. וְהֵם רוֹצִים בַּחֵרוּת וּבוֹרְחִים מִמֶּנָּה, וַעֲלֵיהֶם אָמַר הַכָּתוּב (יחזקאל יא, טו): רַחֲקוּ מֵעַל ה' לָנוּ הִיא נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמוֹרָשָׁה. וְלֹא הֵבִינוּ הַפְּתָאיִם כִּי אִם יֵלְכוּ לִרְצוֹן הַטֶּבַע בְּבָרְחָם מֵהֶעָמָל וְהַיְגִיעָה יִשָּׁאֲרוּ רְעֵבִים וְנַעֲנִים* בְּבִטּוּל הַזֶּרַע וְהַבִּנְיָן. 93 וְהַשֵּׁנִית הַסִּכְלוּת הַגּוֹבֶרֶת עַל רַבִּים מֵהֶם וְהוּא מְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן הָאִוֶּלֶת וְחוֹשֵׁב בְּלִבּוֹ הָעַצְלָה וְאוֹמֵר מִבְּלִי מְחַשֵּׁב, אֵין דָּבָר, וְכֵן בְּמַצְפּוּנוֹ. וּבְאֵלֶּה הוּא אוֹמֵר (הושע י, ג): כִּי עַתָּה יֹאמְרוּ אֵין מֶלֶךְ לָנוּ כִּי לֹא יָרֵאנוּ אֶת ה' וְהַמֶּלֶךְ מַה יַּעֲשֶׂה לָּנוּ. וְאֵינָם חוֹשְׁבִים כִּי כַּאֲשֶׁר הֵם מְדַבְּרִים בִּקְצָת הָאִוַּלְתּוֹת הָאֵל* וְהַגְּבוֹהוֹת* יָמוּתוּ וְיֹאבְדוּ. 94 וְהַשְּׁלִישִׁית נְטוֹת הָאָדָם לְמַלֹּאת תַּאֲווֹתָיו בְּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, וּמִשְׁגָּל, וּבְקִנְיָן, וְהוּא מְמַהֵר לַעֲשׂוֹת זֶה בִּזְרִיזוּת בְּלִי מַחְשָׁבָה, וּבָהֶם אוֹמֵר הַכָּתוּב (תהלים נג, ב): אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים וגו'. וְלֹא חָשַׁב כִּי כַּאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה זֶה בְּחָלְיוֹ וּבִבְרִיאוּתוֹ וְיֹאכַל כָּל מַה שֶּׁיִּתְאַוֶּה, וְיִשְׁגַּל כָּל אֲשֶׁר יִמְצָא, יָמוּת וְיֹאבַד. 95 וְהָרְבִיעִית הַקִּיצָה* בָּעִיּוּן וּמִעוּט הִתְיַשְּׁבוּת בְּעֵת הַשֶּׁמַע וְהַמְחַשֵּׁב וּמַסְפִּיק לוֹ הַמִּזְעָר וְיֹאמַר כְּבָר עִיַּנְתִּי וְלֹא יָצָא לִי כִּי אִם זֶה, וּבָהֶם אָמַר הַכָּתוּב (משלי יב, כז): לֹא יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ וגו'. וּפֵרוּשׁ רְמִיָּה הַקָּץ לֹא יַגִּיעַ לְחֶפְצוֹ, וְלֹא יָדְעוּ כִּי אִם יִנְהֲגוּ בָּזֶה בְּעִנְיַן תַּאֲוָתָם לֹא תִשְׁלַם לָהֶם. 96 וְהַחֲמִישִׁית עַזּוּת וְגַאֲוָה שֶׁגּוֹבְרִים עַל הָאָדָם, וְלֹא יוֹדֶה כִּי יֵשׁ חָכְמָה נֶעֱלֶמֶת מִמֶּנּוּ וְלֹא מַדָּע עָמַד לְפָנָיו, וּבָהֶם אָמַר הַכָּתוּב (תהלים י, ד): רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרֹשׁ וגו', וְלֹא הִרְגִּישׁ כִּי הַטַּעֲנָה הַזֹּאת לֹא תוֹעִילֵהוּ* בַּעֲשׂוֹת טַבַּעַת וְלֹא בִּכְתִיבַת אוֹת. 97 וְהַשִּׁשִּׁית מִלָּה שֶׁיִּשְׁמָעֶנָּה הָאָדָם בְּשֵׁם אֶחָד מִן הַמַּכְחִישִׁים וְהִגִּיעָה אֶל לִבּוֹ וְתִמְחָצֵהוּ וְיַעֲמֹד כָּל יָמָיו בְּמַחֲצוֹ, 98 וּבוֹ אוֹמֵר (משלי יח, ח): דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים וגו', וְלֹא חָשַׁב כִּי אִם לֹא יָגֵן עַל עַצְמוֹ מֵהַחֹם וְהַקֹּר יְבִיאוּהוּ אֶל הַמָּוֶת. 99 וְהַשְּׁבִיעִית רְאָיָה חֲלוּשָׁה שָׁמַע אוֹתָהּ מֵאֶחָד מִן הַמְיֻחָדִים* וְהוּא חוֹשֵׁב כִּי הַכֹּל הוּא כֵּן* וְיִהְיוּ מְשַׂחֲקִים עֲלֵיהֶם וּמַלְעִיבִים בָּם, וְלֹא הֶעֱלָה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ כִּי סוֹחֵר הַבְּגָדִים הַיְקָרִים אִם אֵינֶנּוּ בָּקִי בְּקִפּוּלָם לֹא יַפְחִית זֶה הַבְּגָדִים מְאוּמָה. 100 וְהַשְּׁמִינִית אָדָם שֶׁיֵּשׁ בֵּינוֹ וּבֵין קְצָת הַמְיֻחָדִים שִׂנְאָה וּמְבִיאוֹ זֶה עוֹד לִשְׂנֹא אֱלֹהָיו, וּבָהֶם הוּא אוֹמֵר (תהלים קיט, קלט): צִמְּתַתְנִי קִנְאָתִי כִּי שָׁכְחוּ דְבָרֶיךָ צָרָי, וְלֹא יָדַע הַכְּסִיל שֶׁשּׂוֹנְאוֹ לֹא יוּכַל לְהַגִּיעַ מִמֶּנּוּ* מַה שֶּׁהִגִּיעַ הוּא מֵעַצְמוֹ, כִּי אֵין בִּיכֹלֶת מְשַׂנְאוֹ לְהַתְמִיד עָלָיו הָעִנּוּי הַמַּכְאִיב עֲדֵי עַד. 101 אַךְ מִי שֶׁהָיָה מִנְהָגוֹ חִלּוּף הַדֵּעוֹת, כַּאֲשֶׁר חָשַׁב בִּפְסוּקִים מֵהַמִּקְרָא, וְרָאָה בָּהֶם מַה שֶּׁהִרְחִיקוֹ אוֹ שֶׁהִתְפַּלֵּל לֵאלֹהָיו וְלֹא עָנָהוּ וְשָׁאַל מִמֶּנּוּ וְלֹא נָתַן לוֹ. אוֹ שֶׁרָאָה רְשָׁעִים שֶׁלֹּא נָקַם מֵהֶם. אוֹ שֶׁהָיָה תָּמֵהַּ אֵיךְ תַּעֲמֹד לַכּוֹפְרִים מַלְכוּת, אוֹ שֶׁרָאָה הַמָּוֶת אוֹסֵף אֶת הַבְּרִיּוֹת וְכוֹלֵל אוֹתָם, אוֹ שֶׁעִנְיַן הָאַחְדוּת וְהַנֶּפֶשׁ וְעִנְיַן הַגְּמוּל וְהָעֹנֶשׁ לֹא עָלָה בְּשִׂכְלוֹ. אֵלֶּה כֻּלָּם וְהַדּוֹמֶה לָהֶם אֲנִי עָתִיד לִזְכֹּר כָּל אֶחָד מֵהֶם בַּמַּאֲמָר אֲשֶׁר הוּא מִמֶּנּוּ, וּבַשַּׁעַר הָרָאוּי לוֹ, וַאֲדַבֵּר עָלָיו כְּפִי הַיְכֹלֶת, וַאֲקַוֶּה שֶׁאַגִּיעַ בּוֹ אֶל תִּקְוַת הַמִּנְהָגִים בָּזֶה בְּעֶזְרַת ה'.
________________________
וּבְרוּחַ – הבל ושטות. כֹּבֶד הַטֹּרַח – הקושי לקיים מצוות. וְנַעֲנִים – לשון עינוי. הָאֵל – האלה. וְהַגְּבוֹהוֹת – בגאווה. הַקִּיצָה – המאיסה. לֹא תוֹעִילֵהוּ וכו' – גם כדי ליצור טבעת מוכרחים ללמוד היטב את מלאכת הצורפות. הַמְיֻחָדִים – המאמינים. הַכֹּל הוּא כֵּן – הכל מבוסס על ראיות חלשות. לְהַגִּיעַ מִמֶּנּוּ – להזיק לו.
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
18 - הקדמה חלק ט"ז
19 - הקדמה חלק י"ז
20 - הקדמה חלק י"ח
טען עוד
92 -ז- גורמי הכפירה
רבנו מביא את כל הסיבות המניעות את בני האדם מללכת בדרך התורה, אף על פי שה' עשה ניסים גדולים שנראו בכל העולם.
המניעה הראשונה – קשה לאנשים להתמודד עם האמת, לכן הם אומרים ביטויים כגון: 'האמת כבדה', 'האמת מרה'. ואף שהם יודעים שהם טועים והולכים בדרך לא נכונה, הם ממשיכים בדרך הזאת מפני שקשה להם ללכת בדרך אחרת – דרך האמת, וזאת משום שהיא מצריכה הרבה עבודה ועמל והאדם מטבעו עצל. ועל כך אמר יחזקאל הנביא (יא, טו): "רחקו מעל ה' לנו היא נתנה הארץ למורשה" – כלומר אנשים מתרחקים מה' וחושבים שהארץ כבר ניתנה להם למורשה ותשאר בידם גם אם לא יעבדו את ד' אלא ילכו בדרך הטבע.
93 המניעה השניה – אנשים שיכולתם השכלית מוגבלת מזלזלים בד' וחושבים שהוא אינו יכול להעניש אותם, כמו שכתוב (הושע י, ג): "כי עתה יאמרו אין מלך לנו כי לא יראנו את ה' והמלך מה יעשה לנו". הם אינם נותנים את דעתם שאם הם היו מדברים כך כלפי מלך בשר ודם הוא היה הורג אותם, כל שכן כאשר מדברים כך כלפי ה' היודע מחשבות בני אדם.
94 המניעה השלישית – האדם רודף כל הזמן אחר דברים חומריים למלאת את תאוותיו, כמו שאמרו חז"ל: "מי שיש לו מנה רוצה מאתיים", והדבר נכון בכל שטחי החיים – ממון, אוכל, נשים וכו'. אנשים לא חושבים על כך שכאשר עושים מה שרוצים ללא גבולות, הדבר פוגע בבריאות שלהם, ועל אדם כזה אמר דוד המלך (תהלים נג, ב): "אמר נבל בליבו אין אלוהים השחיתו והתעיבו עלילה אין עושה טוב".
95 המניעה הרביעית – אנשים חסרי סבלנות מתחילים לחקור וללמוד, אך מהר מאוד הם חושבים שהם מיצו את העניין ואומרים לעצמם: עיינו מספיק בעניין הזה והגענו למסקנות המתבקשות, ואז הם עוברים לעסוק בעניין אחר. על אנשים כאלה אמר שלמה המלך (משלי יב, כז): "לא יחרך רמיה צידו והון אדם יקר חרוץ". את המילה "רמיה" מסביר רבנו כקוצר רוח, ועל כן פירוש הפסוק הוא – אדם חסר סבלנות אינו יכול לרכוש ממון, מפני שההון נרכש על ידי חריצות.
96 המניעה החמישית – הגאווה – אנשים חושבים שהם הכי חכמים בעולם ומשום כך הם אינם מעמיקים בלימוד אמונה, ועליהם אמר דוד המלך (תהלים י, ד): "רשע כגובה אפו בל ידרוש אין אלוהים בכל מזימותיו".
97 המניעה השישית – אנשים שומעים דברי כפירה הנכנסים ללב ואינם יוצאים ממנו גם לאחר הרבה שנים. על כן חייב כל אדם ללמוד אמונה בכדי שאם הוא יתקל בדברי כפירה הוא יוכל להתמודד איתם ולגבור עליהם, בדומה לגוף האדם שדרושה לו מערכת חיסונית תקינה על מנת שיוכל להתגבר על מחלות.
98 ועל כך אמר שלמה המלך (משלי יח, ח): "דברי נרגן כמתהלמים, והם ירדו חדרי בטן" ופירש שם רבנו: "כפי שאנו רואים שנרגן זורק את דבריו – אם עשו רושם, ואם לאו – הופך אותם לשחוק" – אנשים אומרים פעמים רבות דברים ריקים מתוכן מתוך מחשבה שאם השומעים יקבלו את אותם דברים – מה טוב, ואם לא – הם יאמרו שאמרו זאת בצחוק.
99 המניעה השביעית – לפעמים אדם מקשה קושיות על התורה, ומשיבים לו בתירוצים חלשים מאוד שאינם נראים אמיתיים, ולכן הוא מצייר לעצמו את כל היהדות כאותם תירוצים חלשים. בדומה לכך מסופר בדברי הימים ב (ל, י) שחזקיהו המלך ששלח שליחים לכל ישראל לבא אל בית המקדש ולעשות את הפסח, וכשהשליחים הגיעו אליהם "ויהיו משחיקים עליהם ומלעִגים בם". רבנו מסביר שהם צחקו עליהם לא מפני שהיתה בעיה בשליחות עצמה אלא מפני שהשליחים לא ידעו לדבר כראוי ודבריהם לא התקבלו על לב השומעים כדברים נכונים. כך גם כאן – ביהדות ישנן תשובות מספקות לכל השאלות, אך פעמים רבות הבעיה היא של אותם אנשים המנסים לענות תשובות ובמקום לעזור הם הורסים. הדבר דומה לרוכלים המחזיקים אריגים משובחים אך הם אינם יודעים לקפל אותם כראוי – העובדה שהרוכל גרוע אינה הופכת את האריג עצמו לפחות איכותי.
100 מניעה שמינית – ישנם אנשים השונאים אחד מן המאמינים ומשום כך הם שונאים גם את היהדות. על אנשים כאלה אומר דוד לה' (תהלים קיט, קלט): "צמתתני קנאה כי שכחו דבריך צרי" – אויבי שוכחים אותך מפני שהם שונאים אותי. אותם אנשים אינם מבינים שהנזק שהם מביאים על עצמם – עזיבת ד' והעונשים הבאים בעטיה – גדול הרבה יותר מהנזק שאויביהם יכולים לגרום להם.
101 אמנם יש עוד סוגים רבים מאוד של שאלות שאנשים שואלים את עצמם ולכן הם עוזבים את הדת, כגון: המפרש פסוקים בצורה לא נכונה ודבר ה' נראה לו חסר הגיון, המתפלל לאלוקיו ולא נענה, הרואה רשעים העושים ככל העולה על רוחם ואינם נענשים, הרואה ממשלה של כופרים הממשיכה להתקיים, הרואה את מלאך המוות בצדיקים ורשעים הפוגע ללא הבחנה, אדם התופס בצורה מוטעית מושגים ביהדות כגון: אחדות הבורא, הנפש, השכר והעונש ורואה דברים רבים הסותרים מושגים אלה. לכל סוגי השאלות הללו יתייחס רבנו בע"ה בהמשך הספר ויתן תשובות לכל השאלות האלה.
לעילוי נשמת מנחם מנדל בן יצחק לעזער ואשתו מלכה בת יעקב וילדיהם: אברהם צבי, פייגע, אתל וחיה הי"ד שנספו בשואה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
