ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
124 אַחַר כֵּן אֹמַר בַּחֵלֶק הַב' אֲשֶׁר הוּא מֻתָּר בַּשֵּׂכֶל*, וְהַתּוֹרָה צִוְּתָה בִּקְצָתוֹ וְאָסְרָה קְצָתוֹ, וְהִנִּיחָה הַשְּׁאָר מֻתָּר כְּמוֹ שֶׁהוּא, כְּמוֹ קִדּוּשׁ יוֹם בֵּין יָמִים, כְּשַׁבָּתוֹת וּמוֹעֲדִים, וְקִדּוּשׁ אִישׁ מִשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם, כַּכֹּהֵן וְהַנָּבִיא. וְהַהִמָּנַע מֵאֲכוֹל קְצָת הַמַּאֲכָלִים, וּמִשְׁכַּב קְצָת בְּנֵי אָדָם, וְהַפְּרִישׁוּת תֵּכֶף* לִקְצָת הַמִּקְרִים בַּעֲבוּר הַטֻּמְאָה. 125 וְאֵלֶּה הַשֳּׁרָשִׁים וּמַה שֶׁיִּוָּלֵד מֵהֶם, וּמַה שֶּׁיִּצְטָרֵף אֲלֵיהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁהָעִלָּה הַגְּדוֹלָה* בְּקִיּוּמָם מִצְוַת אֱלֹהֵינוּ, וַהֲבָאָתֵנוּ אֶל הַתּוֹעֶלֶת*, אֲנִי מוֹצֵא לְרֻבָּם עִלּוֹת* חֶלְקִיּוֹת מוֹעִילוֹת, וַאֲנִי רוֹאֶה לִזְכֹּר קְצָתָם וּלְדַבֵּר עֲלֵיהֶם, וְחָכְמַת הַבּוֹרֵא לְמַעְלָה מֵהַכֹּל. וְאֹמַר: כִּי מִתּוֹעֶלֶת קִדּוּשׁ קְצָת הַזְּמַן, תְּחִלָּה* בַּעֲזִיבַת הַמַּעֲשִׂים בּוֹ, לְהַגִּיעַ אֶל הַמְּנוּחָה מֵרֹב הַיְגִיעָה, וּלְהַגִּיעַ אֶל קְצָת הַחָכְמָה, וְחֵלֶק מִן הַתּוֹסֶפֶת* בַּתְּפִלָּה, וְיִפְנוּ בְּנֵי אָדָם לִפְגִיעַת* קְצָתָם אֶת קְצָתָם בְּהִתְקַבְּצָם, וִידַבְּרוּ בְּעִנְיְנֵי תוֹרָתָם וְיַכְרִיזוּ בָּהֶם, וְכָל הַדּוֹמֶה לָזֶה. 126 וּמִתּוֹעֶלֶת קִדּוּשׁ אִישׁ מְיֻחָד, לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ הַחָכְמָה יוֹתֵר, וּלְהַפְגִּיעַ* בַּעֲדָם, וּלְחַבֵּב לִבְנֵי אָדָם הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעוּ אֶל מַעֲלוֹת, וְשֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְהֵישִׁיר* בְּנֵי אָדָם כֵּיוָן שֶׁהוּא רָאוּי לְכָךְ, וּמַה שֶּׁדּוֹמֶה לָזֶה. 127 וּמִתּוֹעֲלוֹת אִסּוּר אֲכִילַת קְצָת בַּעֲלֵי חַיִּים, שֶׁלֹּא יְדַמּוּהוּ* לַבּוֹרֵא, כִּי לֹא יִתָּכֵן שֶׁיְּחַיֵּב לֶאֱכֹל מַה שֶּׁהוּא דּוֹמֶה לוֹ וְלֹא לְטַמְּאוֹ*, וְשֶׁלֹּא יַעֲבֹד הָאָדָם מְאוּמָה מֵהֶם, כִּי לֹא יִתָּכֵן לַעֲבֹד מַה שֶּׁהוּשַׂם לוֹ לְמַאֲכָל וְלֹא מַה שֶּׁהוּשַׂם אֶצְלוֹ טָמֵא. 128 וּמִתּוֹעֶלֶת הַרְחָקַת שְׁכִיבַת קְצָת הַנָּשִׁים, אֵשֶׁת אִישׁ כַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ, אֲבָל הָאָב וְהָאַחִים הַצֹּרֶךְ* מֵבִיא לְהִתְיַחֵד עִמָּם, וּבְהַתָּרַת נִשּׂוּאֵיהֶם, הָיָה עוֹלֶה עַל לִבָּם לִזְנוֹת עִמָּם, וְשֶׁלֹּא* יִתְאַוּוּ לַצּוּרָה הַיָּפָה מִקְּרוֹבֵיהֶם, וְשֶׁלֹּא יִמְאֲסוּ צוּרָה שֶׁאֵינֶנָּהּ יָפָה, כְּשֶׁיִּרְאוּ קְרוֹבֵיהֶם אֵינָם חֲפֵצִים בָּהּ. 129 וּמִתּוֹעֲלוֹת הַטֻּמְאָה וְהַטָּהֳרָה, שֶׁיִּכָּנַע הָאָדָם מֵעַצְמוֹ וּמִבְּשָׂרוֹ*, וְשֶׁתִּיקַר* בְּעֵינָיו הַתְּפִלָּה אַחַר שֶׁפָּסַק מִמֶּנָּה יָמִים, וְשֶׁיִּיקַר בְּעֵינָיו הַקֹּדֶשׁ וְהַמִּקְדָּשׁ אַחַר שֶׁנִּמְנַע מִמֶּנּוּ יָמִים, וְשֶׁיָּשִׁיב לִבּוֹ לְיִרְאַת שָׁמַיִם. 130 וְעַל זֶה הַדִּמְיוֹן כַּאֲשֶׁר יַחְקְרוּ רֹב הַמִּצְווֹת הָאֵלֶּה הַשִּׁמְעִיּוֹת* יִמָּצֵא לָהֶם מִן סְעִיפֵי הָעֲלִילָה וְתוֹעֲלוֹתֶיהָ דְּבָרִים רַבִּים, וְחָכְמַת הַבּוֹרֵא בְּדַעְתּוֹ לְמַעְלָה מִכָּל מַה שֶּׁיַּשִּׂיגוּהוּ הַמְדַבְּרִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (ישעיה נה, ט) כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְּרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם:
________________________
מֻתָּר בַּשֵּׂכֶל – על פי השכל הדבר מותר. תֵּכֶף – מיד, בסמוך. הָעִלָּה הַגְּדוֹלָה – הסיבה העיקרית. וַהֲבָאָתֵנוּ אֶל הַתּוֹעֶלֶת – מביאה אותנו אל השלמות. עִלּוֹת – סיבות. תְּחִלָּה – דבר ראשון. וְחֵלֶק מִן הַתּוֹסֶפֶת – יכול הוא בשבת להתפלל יותר. לִפְגִיעַת – לפגישת. וּלְהַפְגִּיעַ – להתפלל. לְהֵישִׁיר – לכוון לדרך הישרה. יְדַמּוּהוּ – את בעל החיים. לְטַמְּאוֹ – התורה קבעה שחלק מבעלי החיים טמאים. הַצֹּרֶךְ – צרכי החיים. וְשֶׁלֹּא – (ראה פירוש אור עציון). מֵעַצְמוֹ וּמִבְּשָׂרוֹ – בראותו את הטומאה היוצאת ממנו. וְשֶׁתִּיקַר – שתהיה יקרה וחשובה בעיניו. הַשִּׁמְעִיּוֹת – מצוות שאין השכל מחייבן ומקיימים אותן רק מפני ששמענו אותן מפי ה'.
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
25 - מאמר שלישי חלק ד'
26 - מאמר שלישי חלק ה'
27 - מאמר שלישי חלק ו'
טען עוד
124 החלק השני של המצוות הוא המצוות השמעיות השייכות לתחום אשר מבחינה שכלית אינו מחויב או אסור, ובתחום הזה ציווה הקדוש ברוך הוא לעשות פעולות מסוימות ואסר לעשות פעולות אחרות, וחלק ממנו השאיר בהיתר. המצוות הללו כוללות למשל את החיוב לקדש שבתות וחגים, החיוב לכבד את הכהנים והנביאים, איסור אכילת מאכלים מסוימים, איסור יחסי אישות בין אנשים ונשים מסוימים והתרחקות מפני כל מיני טומאות.
125 מצוות אלו, אף על פי שהסיבה החשובה ביותר שאנו מקיימים אותן היא בגלל שה' ציווה אותנו, ניתן למצוא בהן גם כן היגיון, ורבנו מביא טעמים לכמה מצוות:
לשבת ולמועדים ישנן כמה תועלות: תועלת ראשונה – מנוחה, במשך כל השבוע האדם עובד, ויש לו יום אחד בשבוע בו הוא יכול לנוח ללא שום דאגות וטרדות. תועלת שנייה – רוחניות, ביום זה האדם יכול להתפנות ללמוד תורה ולהתפלל יותר מאשר במשך כל השבוע בו הוא עסוק ברדיפה אחר הפרנסה. תועלת שלישית – חברתית, ביום זה יכולים אנשים לפגוש אחד את השני ולדבר ביניהם בדברי תורה והלכה.
126 ההיגיון העומד מאחורי המצווה לכבד כהנים ונביאים הוא, שהכהנים והנביאים מופקדים על לימוד התורה בעם, וכאשר אנשים מכבדים אותם הם יכולים ללמוד מהם בצורה טובה יותר. האדם הגדול מתפלל אל ה' בעד כל הציבור, ומן הסתם ה' מקשיב לו יותר מאשר לאנשים פשוטים. כמו כן הוא מפשר במחלוקות בין אדם לחברו מפני שטבע האדם הוא להקשיב לאנשים מכובדים. בנוסף אדם כזה הוא דמות להערצה, וכאשר מכבדים אותו רבים ירצו לחקות אותו ולהיות צדיקים כמותו, ועוד, שכך הוא יוכל להראות לאנשים את דרך הצדק והיושר.
127 את אכילת בעלי החיים הטמאים אסר עלינו הקדוש ברוך הוא בשביל שנמנע מלעבוד להם ולא נחשוב שהם הבורא כמו שאנשי הודו חושבים שהפרה היא קדושה, או כמו שבמצרים עבדו בימי קדם לצאן, וזו הסיבה שהקדוש ברוך הוא טימא חלק מן בעלי החיים, בכדי שלא נטעה להחשיבם בוראים.
128 גם באיסור לבא על חלק מהנשים ישנה תועלת גלויה – הטעם לאיסור אשת איש כבר התבאר לעיל – בשביל שכל אדם ידע מיהו אביו ואחיו ובני משפחתו, בשביל כיבוד אב ואם, חינוך וירושה. האיסור על קירוב לאם, אחות ובת הוא מפני שבמציאות האדם חי עם קרובות משפחה, ואם לא נאסור על האדם את ההתקרבות אל נשים אלו תרבה הזנות עמהן (כן כתב גם הרמב"ם, מורה נבוכים חלק ג פרק מט). סיבה נוספת – אם אנשים יוכלו לשאת את קרובותיהן, יכולה להיווצר בתוך המשפחה מריבה על הנשים היפות ואילו עם הנשים המכוערות אף אחד לא ירצה להתחתן, מפני שיראו שאף הקרובים לא רוצים בהן, והן תישארנה ללא בעל.
129 התועלת שבהלכות טומאה וטהרה היא שאדם ידע את קטנותו, שהרי כשהוא טמא הוא מוגבל מלהתקרב לדברים קדושים. כמו כן דבר זה מסייע רוחנית, מפני שלאחר שמתפללים ונכנסים למקדש מידי יום, התפילה והקודש יכולים להיעשות מזולזלים ולא לקבל את היחס הראוי להם, וכאשר חוזרים אליהם לאחר הפסקה הם מקבלים משמעות חדשה.
130 על פי דרכם של הטעמים שנתן רבנו לחלק מן המצוות השמעיות, ניתן למצוא לכל המצוות השמעיות טעם הגיוני, אולם עדיין עלינו לדעת שגם לולי טעמים אלו ומעבר להם ישנה סיבה שאיננו יכולים להשיג מאת ה' בנותנו מצוות אלו, כמו שנאמר (ישעיה נה, ט): "כי גבהו שמים מארץ, כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם".
לעילוי נשמת יהודה אריה בן ישעיהו חנוך ז"ל
לעילוי נשמת מרים בת ר' יוסף אהרן ע"ה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
