ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
- ג - 263 וְאַחַר שֶׁבֵּאַרְתִּי: אֵיךְ תִּהְיֶה הָעֲמִידָה עַל הַשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה מֵאוֹפַנֵּי* הַצֶּדֶק, אֹמַר, וּמִמַּה שֶּׁהוּא נָאוֹת* לְצֶדֶק הַבּוֹרֵא וְחֶמְלָתוֹ עַל הָאָדָם הַזֶּה, שֶׁנָּתַן לוֹ כֹּחַ וִיכֹלֶת לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁצִּוָּהוּ בּוֹ, וּלְהִמָּנַע מִמַּה שֶּׁהִזְהִירוֹ מִמֶּנּוּ. וְזֶה מְבֹאָר בַּשֵּׂכֶל, וּבַכָּתוּב. בַּשֵּׂכֶל, שֶׁהֶחָכָם לֹא צִוָּה אָדָם מַה שֶּׁאֵין בִּיכָלְתּוֹ, וְלֹא מַה שֶּׁלֵּאֶה* מֵעֲשׂוֹהוּ. 264 וּבַכָּתוּב, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (מיכה ו, ג): עַמִּי מֶה עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵתִיךָ עֲנֵה בִי. וְעוֹד אָמַר (ישעיה מ, לא; מא, א): וְקוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ... הַחֲרִישׁוּ אֵלַי אִיִּים וּלְאֻמִּים יַחֲלִיפוּ כֹחַ. וְאָמַר עוֹד (מיכה ב, א): בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ כִּי יֶשׁ לְאֵל* יָדָם. 265 וְרָאִיתִי כִּי הַיְכֹלֶת* רְאוּיָה שֶׁתִּהְיֶה קֹדֶם הַפֹּעַל, עַד שֶׁיִּתֵּן* לָאָדָם הַפֹּעַל וְהָעֲזִיבָה עַל הַתְּמוּרָה. כִּי אִם הָיְתָה שָׁוָה עִם הַפֹּעַל, הָיָה כָּל אֶחָד מֵהֶם סִבָּה לְאַחֵר, אוֹ לֹא יִהְיֶה אֶחָד מֵהֶם סִבָּה לְאַחֵר. וְאִלּוּ הָיְתָה אַחַר הַפֹּעַל, הָיָה אָדָם יָכוֹל לְהָשִׁיב, מַה שֶּׁעָשָׂה קֹדֶם וְזֶה הֶבֶל, וַאֲשֶׁר לְפָנָיו הֶבֶל. וּכְבָר הִתְחַיֵּב שֶׁתִּהְיֶה יְכֹלֶת הָאָדָם קֹדֶם פָּעֳלוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁלַם לוֹ בָּהּ לְהַגִּיעַ אֶל מִצְוַת אֱלֹהָיו. 266 וָאֶרְאֶה לְבָאֵר כִּי כַּאֲשֶׁר עֲשׂוֹת הָאָדָם אֶת הַדָּבָר הוּא פֹּעַל, כֵּן עֲזִיבָתוֹ אוֹתוֹ הוּא פֹּעַל גַּם כֵּן. כִּי לֹא עָזַב אוֹתוֹ כִּי אִם לַעֲשׂוֹת הֶפְכּוֹ. וְאֵינֶנָּה כַּעֲזִיבַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ לִבְרֹא הַדְּבָרִים אֲשֶׁר בָּרָא, שֶׁאֵינֶנָּה פֹּעַל; כִּי הַבּוֹרֵא כְּשֶׁעָזַב* לִבְרֹא הַגְּשָׁמִים וּמַה שֶּׁיֵּשׁ בָּהֶם, לֹא הָיָה הֶפֶךְ לַגְּשָׁמִים הָהֵם. 267 אֲבָל הָאָדָם כֵּיוָן שֶׁפָּעֲלוּ הַמִּקְרִים, הוּא עוֹזֵב דָּבָר, שֶׁיִּבְחַר לִפְעֹל הֶפְכּוֹ, וְאִם לֹא יֹאהַב, יִשְׂנָא, וְאִם לֹא יִרְצֶה, יִכְעַס, וְלֹא תִמָּצֵא לוֹ מַעֲלָה בֵּינֵיהֶם*. וְכֵן הַכָּתוּב אוֹמֵר (ויקרא יח, ל): וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם. וְאָמַר עוֹד (תהלים קיט, ג): אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ. 268 וְצָרִיךְ שֶׁאֲבָאֵר, שֶׁהָאָדָם לֹא יַעֲשֶׂה דָּבָר עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹחֵר לַעֲשׁוֹתוֹ, כִּי לֹא יִתָּכֵן לַעֲשׂוֹת, מַה שֶּׁאֵין לוֹ בְּחִירָה, וְלֹא מִי שֶׁאֵינֶנּוּ בּוֹחֵר. וְזֶה שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹאִים הַתּוֹרָה שֶׁאֵינֶנָּה מְחַיֶּבֶת בְּעֹנֶשׁ מִי שֶׁחָטָא בִּשְׁגָגָה, לֹא בַּעֲבוּר שֶׁאֵינֶנּוּ בּוֹחֵר אֲבָל* בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא יֵדַע הָעִלָּה וְהַסִּבָּה בָּזֶה, כְּאָמְרֵנוּ בְּהוֹרֵג נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה, שֶׁהוּא מֵזִיד בִּכְרוֹת הָעֵץ וּבוֹחֵר*, אֲבָל שָׁגַג לְהִשָּׁמֵר. וּבִמְחַלֵּל שַׁבָּת שֶׁהוּא מֵזִיד לְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים, אֲבָל שָׁכַח שֶׁהוּא יוֹם שַׁבָּת.
________________________
מֵאוֹפַנֵּי – מדרכי. נָאוֹת – מתאים. שֶּׁלֵּאֶה – עייף מדי. יֶשׁ לְאֵל – בכוחם. הַיְכֹלֶת – הבחירה החופשית. שֶׁיִּתֵּן וכו' – הבחירה מאפשרת או לעשות או להימנע מעשייה. כְּשֶׁעָזַב – כשנמנע. וּבוֹחֵר – הוא בחר לעשות כן. מַעֲלָה בֵּינֵיהֶם – מדרגה ממוצעת בין החיוב לשלילה. אֲבָל – אלא. וּבוֹחֵר – הוא בחר לעשות כן.
אמונות ודעות (105)
רבנים שונים
48 - מאמר רביעי חלק ב'
49 - מאמר רביעי חלק ג'
50 - מאמר רביעי חלק ד'
טען עוד
263 -ג- הבחירה החופשית
כאשר הקב"ה מצווה על אדם לעשות מעשה מסוים או להימנע מלעשות מעשה מסוים, בוודאי שיש לאדם את היכולת לקיים את הציווי או לעבור עליו. דבר זה מתחייב מן השכל ומן הכתובים. מן השכל - הקב"ה לא היה מחייב את האדם במצוות מבלי שניתנו לו הכוחות והיכולת לקיימן.
264 מן הכתובים (מיכה ו, ג): "עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך ענה בי". בפסוק זה טוען הקב"ה כנגד עם ישראל, מדוע אינכם מקיימים את המצוות אף שהקב"ה השפיע עליכם הטובות, ובמצב זה אין מניעה שתקיימו את כל התורה, שהרי לא הותש כוחכם. הרי שלאדם יש כוח לשמור את התורה. וכן (ישעיה מ, לא): "וקווי ה' יחליפו כח" ובפסוק שאחריו נאמר (ישעיה מא, א): "החרישו אלי איים ולאומים יחליפו כח", ונאמר עוד (מיכה ב, א): "באור בוקר יעשוה, כי יש לאל ידם", מפסוקים אלו מוכח שלאדם ניתן הכח לבחור לעשות את ציווי ה' או להמנע ממנו.
265 רבנו מעלה שלוש אפשרויות בנוגע לבחירה של האדם, ושולל שתיים מהן. לכאורה הבחירה של האדם יכולה להיות בשלושה זמנים ביחס לשעת המעשה עצמו:
א. הבחירה והעשייה נוצרות בו זמנית. אם הבחירה והעשייה נוצרות בו בזמן, הרי שהעשיה אינה תוצאה של בחירה, אלא הבחירה גורמת לעשיה והעשיה גורמת לבחירה בו בזמן, או לחילופין הן אינן משפיעות זו על זו. באפשרות זו יש סתירה לוגית, ולכן רבנו דוחה אותה
ב. הבחירה אחר הפעולה. כלומר, האדם מבצע את המעשה ללא בחירה, כלומר בגלל הכרח, ולאחר שעשה את המעשה, ניתנת בידו היכולת לבחור האם לעשות מעשה זה או לא. בחירה כזו מביאה לכך שהאדם משנה את העבר, דבר שלא ייתכן.
ג. הבחירה לפני הפעולה. זו הבחירה המוכרת לכל, שבתחילה בוחר האדם מה לעשות ואח"כ מבצע. אחר ששללנו את שתי האפשרויות הקודמות, השכל מחייב שזוהי המציאות ביחס לבחירה.
266 רבנו מבאר את ההבדל בין מושג הבחירה אצל האדם לבחירה אצל הבורא. האדם תמיד בוחר בין שתי אפשרויות של עשיה, לכן כאשר האדם בוחר לעשות מעשה מסויים, עשייה זו נקראת: "פעולה", וגם כאשר הוא בוחר להימנע מעשייה, הוא בוחר ב"פעולה". למשל אם האדם בוחר שלא לכעוס על חברו, הרי הוא בוחר להתרצות לו, וכן אדם הבוחר שלא להתאכזר הרי שהוא בוחר לרחם, וכך בכל הרגשות והמעשים. לעומת זאת אצל הבורא, הבחירה אינה בין שתי אפשרויות נתונות, כי אם בין יצירת דבר מסוים לאי יצירתו. לסיכום: האדם בוחר מה לעשות בין אפשרויות נתונות, ואין בידו אפשרות לבחור שלא לעשות, ואילו הבורא יכול לבחור בין עשיה ואי עשיה.
267 כעת ניתן להבין את מה שהתורה אומרת (ויקרא יח, ל): "ושמרתם את משמרתי, לבלתי עשות מחוקות התועבות אשר נעשו לפניכם", התורה מצווה אותנו לשמור את המצוות, שכי אם נבחר שלא לעשותן, הרי אנו בוחרים לעשות את התועבות. שאין מצב של ריק, אי עשיית תורה ואי עשיית תועבות, כי אם אין אנו עולים כלפי מעלה, הרי אנו יורדים מטה, וכן נאמר בתהילים (קיט, ג): "אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו".
268 כמו כן צריך להבהיר כי כל מעשי האדם נובעים מבחירה ורצון, אין מציאות שהאדם עושה מעשים ללא כוונה ורצון. גם כאשר האדם עובר עבירה בשגגה, אין המשמעות שהוא עשה מעשה ללא רצון, אלא שהוא רצה לעשות מעשה אלא שטעה ונעלם ממנו גורם האיסור. למשל, ההורג אדם בשוגג, בחר לכרות העץ אלא שלא נזהר בהשלכות מעשיו והגרזן עף והרג אדם. כך גם המקושש עצים בשבת, הוא בוחר לקושש עצים, אלא ששכח שאותו היום שבת.
לעילוי נשמת ציון דוד בן לטיפה ז"ל
לעילוי נשמת אברהם הרוש בן חנה ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
