ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
347 וְאֹמַר עוֹד כִּי אֲפִלּוּ הַשָּׁלֵם יִתָּכֵן שֶׁמְּרֵעִין לוֹ לִגְמֹל אוֹתוֹ, כִּי אֲנִי מוֹצֵא הָעוֹלָלִים מְרֵעִים לָהֶם, וְאֵין סָפֵק אֶצְלִי בִּגְמוּלָם. וְיִהְיֶה הַיִּסּוּרִין שֶׁמֵּבִיא עֲלֵיהֶם הַבּוֹרֵא לְטוֹב לָהֶם, כְּמוֹ מוּסַר אֲבִיהֶם לָהֶם לְהַכּוֹתָם וּלְאָסְרָם, כְּדֵי לִמְנֹעַ מֵהֶם הַהֶזֵּק, וְכַאֲשֶׁר יַשְׁקֵם הָרְפוּאוֹת הַמָּרוֹת הַנִּמְאָסוֹת לְהָסִיר מַחֲלוֹתָם. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר (דברים ח, ה): כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ. וְאָמַר עוֹד בִּכְמוֹ זֶה (משלי ג, יג): כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ וְגוֹמֵר. 348 וְאִם יֹאמַר אוֹמֵר הוּא יָכוֹל לְהֵיטִיב לָהֶם בְּשִׁעוּר הַגְּמוּל הַזֶּה מִבִּלְתִּי יִסּורִין, נְשִׁיבֵהוּ בִּתְשׁוּבָתֵינוּ הָרִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר אָמַרְנוּ, כִּי נָטָה בָּנוּ אֶל הַחֵלֶק הַגָּדוֹל* כִּי הַהֲשָׁבָה עַל דֶּרֶךְ הַגְּמוּל יוֹתֵר גְּדוֹלָה מִמַּה שֶּׁעַל דֶּרֶךְ הַחֶסֶד.
טובת הכופרים
349 וְאַחַר כֵּן אֹמַר, כִּי טוֹבַת הַכּוֹפְרִים לָעוֹלָם הַזֶּה וְהַאֲרָכָתָם, הִיא עַל שִׁבְעָה דְרָכִים . 350 יֵשׁ מֵהֶם מִי שֶׁיֵּדַע הַבּוֹרֵא מִמֶּנּוּ שֶׁעָתִיד לָשׁוּב, וְהוּא מַאֲרִיךְ לוֹ* כְּדֵי שֶׁתִּשְׁלַם תְּשׁוּבָתוֹ, כַּאֲשֶׁר מְצָאנוּהוּ שֶׁהֶאֱרִיךְ לִמְנַשֶּׁה כ"ב שָׁנָה עַד שֶׁחָזַר בִּתְשׁוּבָה ל"ג שָׁנָה אַף עַל פִּי שֶׁתְּשׁוּבָתוֹ לֹא נִשְׁלְמָה לוֹ*. וּמֵהֶם מִי שֶׁהֶאֱרִיךְ לוֹ כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ בֵּן צַדִּיק, כַּאֲשֶׁר הֶאֱרִיךְ לְאָחָז וְיָצָא מִמֶּנּוּ חִזְקִיָּהוּ, וְכַאֲשֶׁר הֶאֱרִיךְ לְאָמוֹן וְיָצָא מִמֶּנּוּ יֹאשִׁיָּהוּ. וּמֵהֶם מִי שֶׁמַּאֲרִיךְ לוֹ לְהִנָּקֵם בּוֹ* מֵאֲנָשִׁים רְשָׁעִים מִמֶּנּוּ, כַּאֲשֶׁר אָמַר עַל אַשּׁוּר (ישעיה י, ו): בְּגוֹי חָנֵף אֲשַׁלְּחֶנּוּ וגו'. 351 וּמֵהֶם מִי שֶׁמַּאֲרִיךְ בַּעֲבוּר בַּקָּשַׁת הַצַּדִּיק עַל דָּבָר שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ תַּקָּנָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְלוֹט (בראשית יט, כא): הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ גַּם לַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי הָפְכִּי וגו'. וּמֵהֶם מִי שֶׁמַּאֲרִיךְ לוֹ לְהַכְבִּיד עָלָיו הָעֹנֶשׁ, כַּאֲשֶׁר הִצִּיל פַּרְעֹה מֵעֶשֶׂר הַמַּכּוֹת עַד שֶׁהִטְבִּיעוֹ בַּיָּם, כַּאֲשֶׁר אָמַר (תהלים קלו, טו): וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף. 352 וְעַל הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה שָׁאַל יִרְמְיָהוּ אֱלֹהָיו עַל הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים, לְהוֹדִיעוֹ עַל אֵיזֶה דֶּרֶךְ הוּא מַאֲרִיךְ לָהֶם, לֹא שֶׁהָיָה הַדָּבָר רַע בְּעֵינָיו* כְּשֶׁאָמַר (ירמיה יב א): מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה וְגוֹמֵר. וְהוֹדִיעוֹ כִּי הוּא עַל הַפָּנִים הָאַחֲרוֹנִים, כְּדֵי לְעָנְשָׁם עֹנֶשׁ חָזָק, כַּאֲשֶׁר אָמַר בַּפָּרָשָׁה שֶׁאַחֲרֶיהָ (שם ד): עַד מָתַי תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וגו'. 353 וְכֵיוָן שֶׁבֵּאַרְתִּי מַה שֶּׁצָּרִיךְ אֵלָיו בְּשַׁעַר הַצַּדִּיק וְהָרָשָׁע, אֲחַבֵּר אֵלָיו שֶׁאֹמַר, הִנֵּה אֲנַחְנוּ רוֹאִים הַכָּתוּב אוֹמֵר (קהלת ט, יח): וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה, וְדִמָּהוּ כִּזְבוּב נוֹפֵל בְּשֶׁמֶן רוֹקֵחַ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר אַחֲרָיו (שם י, א): זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ. אֵין זֶה כִּי אִם עַל קְרִיאַת הַשֵּׁם בִּלְבַד*, כְּאִלּוּ הָיוּ לוֹ לָאָדָם מָאתַיִם וְאֶחָד מַעֲשִׂים, מֵהֶם מֵאָה זְכֻיּוֹת וּמֵאָה חוֹבוֹת, יִהְיֶה עִנְיָנוֹ שָׁוֶה, וְאִם הָיָה הַמַּעֲשֶׂה הָאֶחָד טוֹב, נִקְרָא בּוֹ צַדִּיק. וְאִם יִהְיֶה רַע, נִקְרָא בּוֹ רָשָׁע.
________________________
אמונות ודעות (105)
רבנים שונים
64 - מאמר חמישי חלק ה'
65 - מאמר חמישי חלק ו'
66 - מאמר חמישי חלק ז'
טען עוד
ביאורים
347 לא רק ה"צדיק" מקבל ייסורים אלא גם "השלם" שאין לו חטאים מתייסר, כדי שיקבל שכר גדול לעולם הבא. דוגמה לכך ילדים, שבוודאי אין בהם חטא, ואנו רואים שיש ילדים המתייסרים בעולם הזה, ואין ספק שה' יתן להם שכר על כך בעולם הבא. ייסורים אלו דומים לאב המכה את בנו כדי למנוע ממנו להתקלקל, או לנטילת תרופות מרות, כמו שכתוב בתורה (דברים ח, ה): "וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך", וכן (משלי ג, יב): "כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה".
348 ואם יאמר אדם, הרי הקב"ה יכול לתת לאדם תוספת שכר גם בלי לייסר אותו, אם כך מדוע הוא צריך להתנסות ולסבול? ניתן לשאול את השאלה באופן כללי יותר: מדוע נברא האדם, אם בשביל שיקבל שכר בעולם הבא, שייתן לו הקב"ה את השכר בלי עמל? שאלה זו נשאלה לעיל במאמר א' פרק ד', והשבנו שהשכר גדול יותר כאשר האדם מקבל אותו כשכר על מאמציו ולא כמתנת חינם, וכך נאמר גם ביחס לייסורים.
349 רשע וטוב לו
לאחר שעסקנו בייסורי הצדיקים, נדון בשלוות הרשעים, מדוע הקב"ה מאריך אפו לרשעים העוברים על מצוותיו?. נביא לזה שבעה הסברים (בתרגום ר"י אבן תיבון הביא רק חמישה הסברים. הרב קאפח בתרגומו כתב שיש שישה הסברים, על ההסברים שכאן הוא מוסיף הסבר שראינו לעיל: "מהם מי שמאריך לו כדי לשלם לו מעט הזכויות שעשה"):
350 הסבר ראשון – יש רשעים שהקב"ה יודע שהם עתידים לשוב בתשובה, לכן מאריך את ימיהם ולא מענישם. דוגמה לזה מנשה מלך יהודה שהיה רשע, והקב"ה האריך אפיו לו עשרים ושתים שנה ולא הענישו, עד ששב שלושים ושלוש שנים, אף שתשובתו לא הייתה מושלמת.
הסבר שני – לעיתים הקב"ה מאריך ימיו של רשע, מפני שעתיד לצאת ממנו בן צדיק, למשל חזקיה שיצא מאחז (מלכים ב טז, כ), ויאשיהו שיצא מאמון (מלכים ב כא, יט-כד).
הסבר שלישי – יש רשעים המשמשים את הקב"ה ככלי לפגוע ברשעים גדולים מהם, כמו שנאמר על אשור (ישעיה י, ו): "בגוי חנף אשלחנו ועל עם עברתי אצוונו לשלול שלל ולבוז בז".
351 הסבר רביעי – יש רשעים המקבלים הארכה על פי בקשתו של צדיק, כמו אצל לוט (בראשית יט, כא): "הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה", וקיבל זאת בזכות אברהם.
הסבר חמישי – לעיתים הקב"ה משאיר רשע בחיים כדי לחזק את עונשו, כמו פרעה שהקב"ה הציל אותו מעשר המכות, כדי להטביע אותו בים, ככתוב (תהלים קלו, טו): "ונער פרעה וחילו בים סוף".
352 את שאלתו של ירמיה (ירמיה יב, א): "מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד", יש לבאר ע"פ מה שאמרנו קודם, אין הוא שואל מדוע לרשעים טוב בעולם הזה, אלא שאלתו, מבין הסיבות הנ"ל, מהי הסיבה לטובת הרשעים בימיו. הקב"ה משיב לו שזו הסיבה האחרונה, היינו ה' ממתין ולא מעניש את הרשעים כעת, כדי שהחוטאים יקבלו עונש גדול בעתיד, כמו שנאמר (ירמיה יב, ד): "עד מתי תאבל הארץ ועשב כל השדה ייבש מרעת יושבי בה".
353 לכאורה הפסוק (קהלת ט, יח): "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה" סותר את מה שאמרנו – כי ממנו מובן לכאורה, שעל ידי חטא אחד ניתן לאבד את העולם הבא, כמו שעולה ממשלו של שלמה, שהמשיל זאת לזבוב שנפל לתוך שמן וקלקל את כולו, שאמר (קהלת י, א): "זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח". ופירש רבנו: "החוטא מפסיד את הטובה כמו שמבאישים הזבובים המתים את השמן, וכך מונע מלהגיע אל החכמה והכבוד אפילו מעט סכלות". אולם יש להסביר את הפסוק על פי מה שאמרנו כך, אדם שיש לו מאה עבירות ומאה מצוות, אם יעבור עבירה אחת הרי הוא רשע, מפני שהגדרת "רשע" היא מי שיש לו רוב עבירות. על זה באה הזהרתו של שלמה, אל לו לאדם לחטוא, שמא עבירה זו היא המכריעה אותו, ומכניסה אותו לכלל "רשע".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
