ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
347 וְאֹמַר עוֹד כִּי אֲפִלּוּ הַשָּׁלֵם יִתָּכֵן שֶׁמְּרֵעִין לוֹ לִגְמֹל אוֹתוֹ, כִּי אֲנִי מוֹצֵא הָעוֹלָלִים מְרֵעִים לָהֶם, וְאֵין סָפֵק אֶצְלִי בִּגְמוּלָם. וְיִהְיֶה הַיִּסּוּרִין שֶׁמֵּבִיא עֲלֵיהֶם הַבּוֹרֵא לְטוֹב לָהֶם, כְּמוֹ מוּסַר אֲבִיהֶם לָהֶם לְהַכּוֹתָם וּלְאָסְרָם, כְּדֵי לִמְנֹעַ מֵהֶם הַהֶזֵּק, וְכַאֲשֶׁר יַשְׁקֵם הָרְפוּאוֹת הַמָּרוֹת הַנִּמְאָסוֹת לְהָסִיר מַחֲלוֹתָם. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר (דברים ח, ה): כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ. וְאָמַר עוֹד בִּכְמוֹ זֶה (משלי ג, יג): כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ וְגוֹמֵר. 348 וְאִם יֹאמַר אוֹמֵר הוּא יָכוֹל לְהֵיטִיב לָהֶם בְּשִׁעוּר הַגְּמוּל הַזֶּה מִבִּלְתִּי יִסּורִין, נְשִׁיבֵהוּ בִּתְשׁוּבָתֵינוּ הָרִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר אָמַרְנוּ, כִּי נָטָה בָּנוּ אֶל הַחֵלֶק הַגָּדוֹל* כִּי הַהֲשָׁבָה עַל דֶּרֶךְ הַגְּמוּל יוֹתֵר גְּדוֹלָה מִמַּה שֶּׁעַל דֶּרֶךְ הַחֶסֶד.
טובת הכופרים
349 וְאַחַר כֵּן אֹמַר, כִּי טוֹבַת הַכּוֹפְרִים לָעוֹלָם הַזֶּה וְהַאֲרָכָתָם, הִיא עַל שִׁבְעָה דְרָכִים . 350 יֵשׁ מֵהֶם מִי שֶׁיֵּדַע הַבּוֹרֵא מִמֶּנּוּ שֶׁעָתִיד לָשׁוּב, וְהוּא מַאֲרִיךְ לוֹ* כְּדֵי שֶׁתִּשְׁלַם תְּשׁוּבָתוֹ, כַּאֲשֶׁר מְצָאנוּהוּ שֶׁהֶאֱרִיךְ לִמְנַשֶּׁה כ"ב שָׁנָה עַד שֶׁחָזַר בִּתְשׁוּבָה ל"ג שָׁנָה אַף עַל פִּי שֶׁתְּשׁוּבָתוֹ לֹא נִשְׁלְמָה לוֹ*. וּמֵהֶם מִי שֶׁהֶאֱרִיךְ לוֹ כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ בֵּן צַדִּיק, כַּאֲשֶׁר הֶאֱרִיךְ לְאָחָז וְיָצָא מִמֶּנּוּ חִזְקִיָּהוּ, וְכַאֲשֶׁר הֶאֱרִיךְ לְאָמוֹן וְיָצָא מִמֶּנּוּ יֹאשִׁיָּהוּ. וּמֵהֶם מִי שֶׁמַּאֲרִיךְ לוֹ לְהִנָּקֵם בּוֹ* מֵאֲנָשִׁים רְשָׁעִים מִמֶּנּוּ, כַּאֲשֶׁר אָמַר עַל אַשּׁוּר (ישעיה י, ו): בְּגוֹי חָנֵף אֲשַׁלְּחֶנּוּ וגו'. 351 וּמֵהֶם מִי שֶׁמַּאֲרִיךְ בַּעֲבוּר בַּקָּשַׁת הַצַּדִּיק עַל דָּבָר שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ תַּקָּנָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְלוֹט (בראשית יט, כא): הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ גַּם לַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי הָפְכִּי וגו'. וּמֵהֶם מִי שֶׁמַּאֲרִיךְ לוֹ לְהַכְבִּיד עָלָיו הָעֹנֶשׁ, כַּאֲשֶׁר הִצִּיל פַּרְעֹה מֵעֶשֶׂר הַמַּכּוֹת עַד שֶׁהִטְבִּיעוֹ בַּיָּם, כַּאֲשֶׁר אָמַר (תהלים קלו, טו): וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף. 352 וְעַל הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה שָׁאַל יִרְמְיָהוּ אֱלֹהָיו עַל הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים, לְהוֹדִיעוֹ עַל אֵיזֶה דֶּרֶךְ הוּא מַאֲרִיךְ לָהֶם, לֹא שֶׁהָיָה הַדָּבָר רַע בְּעֵינָיו* כְּשֶׁאָמַר (ירמיה יב א): מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה וְגוֹמֵר. וְהוֹדִיעוֹ כִּי הוּא עַל הַפָּנִים הָאַחֲרוֹנִים, כְּדֵי לְעָנְשָׁם עֹנֶשׁ חָזָק, כַּאֲשֶׁר אָמַר בַּפָּרָשָׁה שֶׁאַחֲרֶיהָ (שם ד): עַד מָתַי תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וגו'. 353 וְכֵיוָן שֶׁבֵּאַרְתִּי מַה שֶּׁצָּרִיךְ אֵלָיו בְּשַׁעַר הַצַּדִּיק וְהָרָשָׁע, אֲחַבֵּר אֵלָיו שֶׁאֹמַר, הִנֵּה אֲנַחְנוּ רוֹאִים הַכָּתוּב אוֹמֵר (קהלת ט, יח): וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה, וְדִמָּהוּ כִּזְבוּב נוֹפֵל בְּשֶׁמֶן רוֹקֵחַ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר אַחֲרָיו (שם י, א): זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ. אֵין זֶה כִּי אִם עַל קְרִיאַת הַשֵּׁם בִּלְבַד*, כְּאִלּוּ הָיוּ לוֹ לָאָדָם מָאתַיִם וְאֶחָד מַעֲשִׂים, מֵהֶם מֵאָה זְכֻיּוֹת וּמֵאָה חוֹבוֹת, יִהְיֶה עִנְיָנוֹ שָׁוֶה, וְאִם הָיָה הַמַּעֲשֶׂה הָאֶחָד טוֹב, נִקְרָא בּוֹ צַדִּיק. וְאִם יִהְיֶה רַע, נִקְרָא בּוֹ רָשָׁע.
________________________
אמונות ודעות (105)
רבנים שונים
64 - מאמר חמישי חלק ה'
65 - מאמר חמישי חלק ו'
66 - מאמר חמישי חלק ז'
טען עוד
ביאורים
347 לא רק ה"צדיק" מקבל ייסורים אלא גם "השלם" שאין לו חטאים מתייסר, כדי שיקבל שכר גדול לעולם הבא. דוגמה לכך ילדים, שבוודאי אין בהם חטא, ואנו רואים שיש ילדים המתייסרים בעולם הזה, ואין ספק שה' יתן להם שכר על כך בעולם הבא. ייסורים אלו דומים לאב המכה את בנו כדי למנוע ממנו להתקלקל, או לנטילת תרופות מרות, כמו שכתוב בתורה (דברים ח, ה): "וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך", וכן (משלי ג, יב): "כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה".
348 ואם יאמר אדם, הרי הקב"ה יכול לתת לאדם תוספת שכר גם בלי לייסר אותו, אם כך מדוע הוא צריך להתנסות ולסבול? ניתן לשאול את השאלה באופן כללי יותר: מדוע נברא האדם, אם בשביל שיקבל שכר בעולם הבא, שייתן לו הקב"ה את השכר בלי עמל? שאלה זו נשאלה לעיל במאמר א' פרק ד', והשבנו שהשכר גדול יותר כאשר האדם מקבל אותו כשכר על מאמציו ולא כמתנת חינם, וכך נאמר גם ביחס לייסורים.
349 רשע וטוב לו
לאחר שעסקנו בייסורי הצדיקים, נדון בשלוות הרשעים, מדוע הקב"ה מאריך אפו לרשעים העוברים על מצוותיו?. נביא לזה שבעה הסברים (בתרגום ר"י אבן תיבון הביא רק חמישה הסברים. הרב קאפח בתרגומו כתב שיש שישה הסברים, על ההסברים שכאן הוא מוסיף הסבר שראינו לעיל: "מהם מי שמאריך לו כדי לשלם לו מעט הזכויות שעשה"):
350 הסבר ראשון – יש רשעים שהקב"ה יודע שהם עתידים לשוב בתשובה, לכן מאריך את ימיהם ולא מענישם. דוגמה לזה מנשה מלך יהודה שהיה רשע, והקב"ה האריך אפיו לו עשרים ושתים שנה ולא הענישו, עד ששב שלושים ושלוש שנים, אף שתשובתו לא הייתה מושלמת.
הסבר שני – לעיתים הקב"ה מאריך ימיו של רשע, מפני שעתיד לצאת ממנו בן צדיק, למשל חזקיה שיצא מאחז (מלכים ב טז, כ), ויאשיהו שיצא מאמון (מלכים ב כא, יט-כד).
הסבר שלישי – יש רשעים המשמשים את הקב"ה ככלי לפגוע ברשעים גדולים מהם, כמו שנאמר על אשור (ישעיה י, ו): "בגוי חנף אשלחנו ועל עם עברתי אצוונו לשלול שלל ולבוז בז".
351 הסבר רביעי – יש רשעים המקבלים הארכה על פי בקשתו של צדיק, כמו אצל לוט (בראשית יט, כא): "הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה", וקיבל זאת בזכות אברהם.
הסבר חמישי – לעיתים הקב"ה משאיר רשע בחיים כדי לחזק את עונשו, כמו פרעה שהקב"ה הציל אותו מעשר המכות, כדי להטביע אותו בים, ככתוב (תהלים קלו, טו): "ונער פרעה וחילו בים סוף".
352 את שאלתו של ירמיה (ירמיה יב, א): "מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד", יש לבאר ע"פ מה שאמרנו קודם, אין הוא שואל מדוע לרשעים טוב בעולם הזה, אלא שאלתו, מבין הסיבות הנ"ל, מהי הסיבה לטובת הרשעים בימיו. הקב"ה משיב לו שזו הסיבה האחרונה, היינו ה' ממתין ולא מעניש את הרשעים כעת, כדי שהחוטאים יקבלו עונש גדול בעתיד, כמו שנאמר (ירמיה יב, ד): "עד מתי תאבל הארץ ועשב כל השדה ייבש מרעת יושבי בה".
353 לכאורה הפסוק (קהלת ט, יח): "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה" סותר את מה שאמרנו – כי ממנו מובן לכאורה, שעל ידי חטא אחד ניתן לאבד את העולם הבא, כמו שעולה ממשלו של שלמה, שהמשיל זאת לזבוב שנפל לתוך שמן וקלקל את כולו, שאמר (קהלת י, א): "זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח". ופירש רבנו: "החוטא מפסיד את הטובה כמו שמבאישים הזבובים המתים את השמן, וכך מונע מלהגיע אל החכמה והכבוד אפילו מעט סכלות". אולם יש להסביר את הפסוק על פי מה שאמרנו כך, אדם שיש לו מאה עבירות ומאה מצוות, אם יעבור עבירה אחת הרי הוא רשע, מפני שהגדרת "רשע" היא מי שיש לו רוב עבירות. על זה באה הזהרתו של שלמה, אל לו לאדם לחטוא, שמא עבירה זו היא המכריעה אותו, ומכניסה אותו לכלל "רשע".
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
דיני פלסטר בשבת
אנחנו קודש למענך
הלכות קבלת שבת מוקדמת
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מסירות או התמסרות?
למה ללמוד גמרא?
במה נעבוד כשהבינה המלאכותית תחליף את כולנו?
האם מותר לפנות למקובלים?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
איך עושים קידוש?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
