ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורות השם
וְעוֹד תֵּדַע לְהָבִין, כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה יְצִיאַת מִצְרַיִם כִּי אִם עַל יְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי 1 הַפּוֹעֲלִים תִּמְצָא אוֹתָם 2 מְיֻחָדִים שֶׁלֹּא יֵצֵא דָּבָר מִכָּל דָּבָר, כְּמוֹ שֶׁתִּרְאֶה בִּמְצִיאוּת הָעוֹלָם, כִּי הָאָדָם יוֹלִיד אָדָם, וְהַשּׁוֹר שׁוֹר, וְכָל הַפּוֹעֲלִים מְיֻחָדִים. וְכַאֲשֶׁר מָצָאנוּ כִּי הַפֹּעַל הַזֶּה שֶׁהוּא הַהוֹצָאָה מְיֻחָד לוֹ יִתְבָּרַךְ, אִי אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה פְּעֻלָּה הַזֹּאת עַל יְדֵי אַחֵר, שֶׁאִם כֵּן הָיוּ שְׁנֵי פּוֹעֲלִים לִפְעֻלָּה אַחַת, וְלֹא הָיוּ מְיֻחָדִים הַפּוֹעֲלִים וְהַמְקַבְּלִים הַפְּעֻלָּה, וְדָבָר זֶה לֹא יִתָּכֵן כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ לְמַעְלָה. וְהַפֹּעַל הוּא לְפִי עִנְיַן הַפּוֹעֵל, וְדָבָר זֶה נִרְאֶה בְּכָל דְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים. וְאַף הַפְּעֻלָּה דּוֹמָה 3 מִתְיַחֵס אֶל הַפּוֹעֵל, כִּי כַּאֲשֶׁר נִמְשָׁךְ מִן הָאֵשׁ פְּעֻלָּה, נִמְשָׁךְ הַיָּבֵשׁ לְפִי עִנְיַן הָאֵשׁ שֶׁהוּא יָבֵשׁ. וְכֵן הַלֵּחוּת מִן הַמַּיִם, תָּמִיד מִתְיַחֵס הַפְּעֻלָּה אֶל הַפּוֹעֵל, וְדָבָר זֶה מֻסְכָּם מִן הַמְעַיְּנִים. וְאִם תֹּאמַר שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁתְּהֵא גְּאֻלָּתָם עַל יְדֵי אֶחָד מִן הַמַּלְאָכִים, אִם כֵּן לֹא הָיְתָה הַפְּעֻלָּה מְיֻחֶדֶת, שֶׁאִם הָיָה אֶפְשָׁר לִהְיוֹת יוֹצְאִים עַל יְדֵי מַלְאָךְ, אִם כֵּן פְּעֻלַּת הַיְצִיאָה מִתְיַחֵס אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אוֹ מַלְאָךְ, וְלֹא מָצָאנוּ דָּבָר אֶחָד מִתְיַחֵס אֶל שְׁנֵי פּוֹעֲלִים, הָאֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן. כִּי אִם הוּא מְיֻחָד לַפּוֹעֵל הַגָּדוֹל, אִי אֶפְשָׁר לִפְעֹל פּוֹעֵל קָטָן דָּבָר זֶה. וְכָל זֶה רָמְזוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה בְּפָרָשָׁה וַיֵּרָא (פרשה נ, ב): אֵין מַלְאָךְ אֶחָד עוֹשֶׂה שְׁתֵּי שְׁלִיחוּת, וְאֵין שְׁנֵי מַלְאָכִים עוֹשִׂים שְׁלִיחוּת אַחַת. וּבֵאוּר זֶה: כִּי אִם הָיָה מַלְאָךְ אֶחָד עוֹשֶׂה שְׁתֵּי שְׁלִיחוּת מְחֻלָּקִים, נִמְצָא שֶׁהָיָה הַמַּלְאָךְ מִתְיַחֵס אֶל שְׁנֵי דְבָרִים שֶׁאֵין זֶה כָּזֶה, וְאִם הוּא מִתְיַחֵס אֶל דָּבָר זֶה אֵינוֹ מִתְיַחֵס אֶל דָּבָר אַחֵר. וְכֵן אֵין שְׁנֵי מַלְאָכִים עוֹשִׂין שְׁלִיחוּת אַחַת, שֶׁאִם הַשְּׁלִיחוּת מִתְיַחֵס אֶל מַלְאָךְ זֶה, אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת מִתְיַחֵס אֶל מַלְאָךְ אַחֵר שֶׁהוּא מְחֻלָּק מִמֶּנּוּ וּמֻבְדָּל. כְּלַל הַדָּבָר, שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת הַפּוֹעֵל מִתְיַחֵס אֶל הַפְּעֻלָּה וְהַפְּעֻלָּה אֵלָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, וְדָבָר זֶה עָמֹק מְאֹד בְּיַחַס הַפּוֹעֲלִים. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: אִם לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם הָיִינוּ אֲנַחְנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים לְפַרְעֹה בְּמִצְרַיִם. וּבְאוּלַי תִּשְׁאַל: מַהוּ מַעֲלַת וּמַדְרֵגַת הַהוֹצָאָה שֶׁלֹּא הָיְתָה אֶפְשָׁרִית כִּי אִם עַל יְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, וְלֹא תְיֻחַס לְשׁוּם פּוֹעֵל אַחֵר? דָּבָר זֶה כְּבָר נִתְבָּאֵר לְמַעְלָה, שֶׁכָּל יְצִיאָה אֶל הַפֹּעַל הוּא עַל יְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, וּכְמוֹ שֶׁהֶאֱרַכְנוּ, וְהֵם דְּבָרִים בְּרוּרִים מְאֹד.
____________________________
והבן עוד שאין אפשרות שתהיה יציאת ישראל ממצרים אלא על ידי הקב"ה, כי 1 כל מי שפועל בעולם 2 יש לו פעולה המיוחדת לו ואין הפעולות נפעלות על ידי פועלים באקראי, כמו שאנו רואים שאדם מוליד אדם ושור מוליד שור, וכל פועל עושה את פעולתו המיוחדת. כבר בארנו שפעולת הוצאת ישראל ממצרים מיוחדת לקב"ה, ולכן אי אפשר שתעשה פעולה זו על ידי אחר. אם היתה יכולה ההוצאה להעשות על ידי אחר, היו שני פועלים לפעולה אחת ולא היה ייחוד לפועל ולפעולה, וזה דבר בלתי אפשרי כמו שבארנו. חשיבות הפעולה היא בהתאם לחשיבות הפועל. דבר זה אנו מוצאים בכל הדברים של עולם הטבע. גם לפעולה 3 יש התייחסות לפועל, לדוגמה: היובש מתייחס אל האש, והלחות אל המים. תמיד יש יחס בין הפעולה אל מי שפועל אותה, ודבר זה מוסכם בין הפילוסופים. ואם תאמר שיכלה גאולתם להיות על ידי מלאך! אם כן לא היתה הפעולה מיוחדת, שאם תתכן הגאולה על ידי מלאך, הרי הפעולה מתייחסת אל הקב"ה או אל מלאך, ולא יתכן שפעולה אחת תתייחס אל שני פועלים כשהאחד גדול והשני קטן, כי אם הפעולה מיוחדת אל הפועל הגדול, לא יוכל פועל קטן לעשותה. רעיון זה רמזו חכמים בבראשית רבה באומרם: אין מלאך אחד עושה שני שליחויות, ואין שני מלאכים עושים שליחות אחת. ביאור דבריהם: אם מלאך אחד היה עושה שתי שליחויות, נמצא שהמלאך מתייחס אל שתי פעולות שונות, ואם הוא פועל פעולה אחת אין הוא יכול לפעול פעולה אחרת השונה מהראשונה. וכן אין שני מלאכים עושים שליחות אחת, שאם הפעולה מתייחסת אל מלאך אחד, אין היא מתייחסת אל מלאך אחר שונה ממנו. כללו של דבר: הפועל מתייחס אל הפעולה, והפעולה מתייחסת אל הפועל. דבר זה, יחס הפעולה והפועל הוא דבר עמוק. על זה נאמר: אילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים. ואם תשאל: במה מיוחדת ההוצאה שאין היא אפשרית אלא על ידי הקב"ה בעצמו ולא על ידי שום פועל אחר? דבר זה בארנו קודם, שכל יציאה מהכח אל הפועל היא רק על ידי הקב"ה, שרק הוא בפועל לגמרי. דברים אלו ברורים.
ביאורים
גבורות השם (75)
בשביל הנשמה
41 - גבורות השם פרק נ"ב חלק ז'
42 - גבורות השם פרק נ"ב חלק ח'
43 - גבורות השם פרק נ"ב חלק ט'
טען עוד
המהר"ל משתמש במשל: בשעה טובה הפרה המליטה, ולמרבה הפלא גם הפעם נולד עגל, שור קטן. שור מוליד שור. ישנן פעולות שהן טריוויאליות, כגון הרמת אבן, אכילת תפוח. את שתי הפעולות האלו יכולים לעשות הן אדם והן בעלי החיים, לדוגמא הקוף או הפיל. אמנם ככול שהפעולה היא יותר איכותית, דהיינו מיוחדת ובעלת משמעות, הרי שמצטמצם מספר בעלי היכולת לפעול אותה. אם נעבור מפעולת אכילת תפוח לפעולת דגירה על ביצה – נמצא את עצמנו עם מין העופות בלבד. התהוות של בעל חיים ספציפי, שור או אדם – זוהי פעולה עוד יותר מיוחדת, ולה מסוגל רק מין אחד – השור לשוורים והאדם לבני האדם.
לכל פעולה מיוחדת יש פועל המיוחד לה, ורק הוא יכול לפעול אותה.
המהר"ל מוסיף עוד נקודה: לא רק שהפועלים מיוחדים, יש גם דמיון בין הפעולה לפועל. אפשר לראות קשר ביניהם. האש החמה והיבשה מולידה יובש וחום. המים – מולידים לחות, רטיבות וקור.
פעולת היציאה של עם ישראל ממצרים היא מיוחדת. היא בעלת משמעות עמוקה. מדובר על בריאת העם שייעוד העולם כולו יתגלה דרכו. לפיכך היא מיוחדת לפועל אחד, לקב"ה. פעולה כזו כיציאה לפועל, כהתהוותו של עם ישראל – אין אפשרות שתהיה נעשית בידי נברא אחר מלבד הקב"ה.
המהר"ל מוצא סמך בחז"ל לדברים אלו. חז"ל אמרו: 'אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות ואין שני מלאכים עושים שליחות אחת'' [בראשית רבה וירא נ, ב]. מדוע זה כך? מלאכים הינם מציאויות רוחניות. מלאך נבדל מחבירו בהיותו מציאות רוחנית אחרת. פיל א' שונה מפיל ב' במראהו במשקלו ובגובהו, אף שייתכן שאין כל הבדל מהותי ביניהם. כל זה אינו קיים במלאכים, כיוון שאין להם גוף – לא ייתכן שההבדל ביניהם יהיה גשמי כגובה או משקל. ההבדל ביניהם זהו תפקידם ומטרתם בעולם. כיוון שההבדל ביניהם הוא תפקידם ומטרתם, לא ייתכן שיעשו את אותה השליחות. וכן להיפך, אם שליחות מסוימת מתאימה למלאך מסוים, כיוון שתכונותיו מתאימות לבצע אותה, אי אפשר שמלאך אחר יעשה זאת.
המהר"ל חוזר ומסכם שזו הסיבה שהקב"ה הוא זה שפעל את יציאת מצרים. הקב"ה הוא היחיד הנמצא בשלמות, ולכן הוא היחיד שיכול לפעול ולהוציא לפועל חידוש כה גדול בעולם, יצירת ההוויה החדשה שנקראת "עם ישראל".
הרחבות
מלאכים כבני אדם
אֵין מַלְאָךְ אֶחָד עוֹשֶׂה שְׁתֵּי שְׁלִיחוּת. רבותינו נתנו מספר הסברים לשאלה מדוע אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות:
רבי יוסף אלבו כתב: "כי כמו שהראש במדינה ימנה אנשים על ראשיות (=משרות ניהול) מה כפי שלמותם והשגתם, ואחרים על ראשיות יותר גדול כפי גודש (=מלוא) שלמותם והשגתם, כן השם יתברך ימנה כל אחד מן המלאכים על ענין מיוחד כפי השגתו וכחו... שיש לכל מלאך שליחות וכח מיוחד כפי השגתו" [עיקרים ב, יב]. התפקיד שמייעד הקב"ה למלאך 'תפור למידותיו' באופן מדויק, ולכן המלאך עושה רק את שליחותו, ולא זולתה.
רבי צבי אלימלך מדינוב, בעל בני יששכר, הציג כיוון אחר: "אין מלאך אחד עושה שתי שליחות, להורות על גדולתו יתברך שמו כי רבוא רבבן קדמוהי (=רבי רבבות מלאכים לפניו; [דניאל ז, י]) ויכול לשלוח לכל דבר שליח מיוחד" [אגרא דכלה וירא]. הסבר זה מדגיש את גדולתו של הקב"ה, שביכולתו להשתמש במגוון של מלאכים כדי לבצע את רצונו בעולם.
רבי צדוק הכהן מלובלין הלך בדרך נוספת: "אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות, כי לא יוכל לשנות עצמו מתכלית הבריאה שנברא לאותו שליחות" [פרי צדיק פסח שני, ב].
מההסברים השונים על מהותם של המלאכים, יכולים אנו ללמוד עקרונות חשובים על חיינו: מהסברו של ר"י אלבו עולה שכמו שהתפקיד של המלאך מתאים לו, כך גם האדם מקבל מהקב"ה את השליחות המיוחדת המתאימה לכוחותיו. מדברי ה'בני יששכר' לומדים אנו על גדולתו של הקב"ה, בעל היכולת ובעל הכוחות כולם. רבי צדוק מלמד אותנו את המבט הנכון על חיינו: השליחות שלנו קדמה לנו, ורק בזכותה ניתנו לנו הכוחות הנדרשים כדי לבצעה היטב.
לעילוי נשמת בת-שבע בת אשר נחמיה שטריגלר ע"ה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
