ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורות השם
וְאֵין הַגָּלוּת וְהַשִּׁעְבּוּד כִּי אִם לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיָה תְּחִלָּתָם וְרֵאשִׁיתָם שִׁעְבּוּד וְגָלוּת, וּלְפִיכָךְ לָמָּה יִתְמַהּ הָאָדָם עַל אֹרֶךְ גָּלוּתָם, כִּי דָּבָר שֶׁהוּא 1 סְגֻלָּה אֵינוֹ קַל בַּהֲסָרָה. וְכַאֲשֶׁר רָמְזוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֶרֶק הַחוֹלֵץ (יבמות מז, א) אֵצֶל גֵּר הַבָּא לְהִתְגַּיֵּר, שֶׁאוֹמְרִים לוֹ שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל יְכוֹלִים לְקַבֵּל רֹב טוֹבָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא רֹב פּוּרְעָנֻיּוֹת. וּפֵרוּשׁ זֶה, כִּי הָעוֹלָם הוּא עוֹלָם שָׁפֵל אֶל מַעֲלָה אֱלֹהִית, וְאִם יִשְׂרָאֵל הָיוּ מְקַבְּלִים מַעֲלָתָם הָעַצְמִית לְיִשְׂרָאֵל, אִי אֶפְשָׁר זֶה לָעוֹלָם וְאֵין עוֹלָם הַגַּשְׁמִי רָאוּי לָזֶה. וְאִם יִשְׂרָאֵל זָכוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה אֶל הַגְּדֻלָּה, זֶה הָיָה בְּעִנְיָן מְיֻחָד שֶׁאֵין לְעִנְיָן זֶה תְּמִידוּת, כְּאִלּוּ הָיָה הַגָּלוּת לָהֶם מְסֻגָּל וְהַחֵרוּת בְּדֶרֶךְ חִדּוּשׁ. וְכֵן אֵין מְקַבְּלִין רֹב פּוּרְעָנֻיּוֹת, כִּי הַהֲכָנָה שֶׁהֵם מוּכָנִים לְרֹב הַטּוּב הַצָּפוּן, הֲכָנָה זֹאת מַצִּיל אוֹתָם מֵרֹב פּוּרְעָנֻיּוֹת שֶׁלֹּא יִהְיוּ נִפְסָדִים בָּרַע הַמֻּחְלָט. כְּלַל הַדָּבָר, כִּי הַגָּלוּת לְיִשְׂרָאֵל 2 בִּסְגֻלָּה, וְאִם יִמָּצֵא בָּהֶם הַטּוֹב בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא בְּסִבָּה מְיֻחֶדֶת, וְדָבָר זֶה יִתְבָּאֵר בִּזְכוּת בַּעַל הָרַחֲמִים בְּסֵפֶר הַנֵּצַח. וּכְבָר נִתְבָּאֵר זֶה לְמַעְלָה בְּפֶרֶק ד', שֶׁיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם מַעֲלַת הַצּוּרָה הַשְּׁלֵמָה הַנִּבְדֶּלֶת, וּמִפְּנֵי כָּךְ אוֹ שֶׁהֵם בְּתַכְלִית הַמַּעֲלָה אוֹ בְּתַכְלִית הַשִּׁפְלוּת, עַיֵּן שָׁם הַטַּעַם. וְהִתְבָּאֵר לְךָ כִּי יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם לְחֵלֶק ה' בִּלְבַד, וּבִשְׁבִיל זֶה אֶפְשָׁר בָּהֶם הַגָּלוּת יוֹתֵר כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הַגְּאֻלָּה. וְזֶהוּ פֶּסַח שֶׁנֶּאֱכָל עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים, וְדָבָר זֶה עִנְיָן בָּרוּר מְאֹד מְאֹד, שֶׁזֶּהוּ עִנְיַן פֶּסַח מַצָּה וּמָרוֹר, כִּי הַכֹּל נִמְשָׁךְ אַחַר הַפֶּסַח בְּמַה שֶּׁהֵם לְחֵלֶק ה', וְאַחַר מַדְרֵגָה זֹאת הָעֶלְיוֹנָה נִמְשָׁךְ לָהֶם הַגְּאֻלָּה מֵרְשׁוּת הָאֻמּוֹת וְהַשִּׁעְבּוּד תַּחַת רְשׁוּת הָאֻמּוֹת.
____________________________
הגלות והשעבוד מיוחדים לישראל, שהרי בתחילת היותם לעם היו בשעבוד וגלות, לכן אין לתמוה על אורך הגלות, כי דבר 1 שבטבע אינו מוסר בנקל. עניין זה רמזו חכמים בעניין גר הבא להתגייר, שאומרים לו שאין ישראל יכולים לקבל טובה מרובה בעולם הזה, אבל גם אינם יכולים לקבל פורענות שתביא לכיליונם. פירוש הדברים: העולם הזה ביחס למעלה האלוקית הוא עולם שפל, לכן אין ישראל יכולים לקבל את המעלה הרוחנית הראויה להם בעולם הזה, כי אין העולם הגשמי ראוי למעלה זו. ואף שאנו מוצאים שישראל זכו לעיתים לגדולה בעולם הזה, זה עניין מיוחד שאינו מתמיד. נמצא שהגלות היא 2 המציאות הטבעית לישראל בעולם הזה והחירות דבר מחודש. ומה שאמרו שישראל אינם יכולים לקבל רוב פורענות, כי ההכנה הקיימת אצלם בכח לטובה העתידית הגדולה מצילה אותם מן הפורענות המוחלטת שלא יכלו ברעה. כללו של דבר: הגלות לישראל היא דבר המונח בטבעם, ואם נמצא שהם בטובה בעולם הזה הרי זה מפני סיבה מיוחדת, ודבר זה יתבאר אם ירצה ה' בספר נצח ישראל. כבר בארנו בפרק ד שיש לישראל מעלה רוחנית גבוהה ביותר, ולכן הם נמצאים בשני מצבים קיצוניים, או בתכלית המעלה או בתכלית השפלות, עיין שם בהסבר הדבר. אם כן התבאר כי ישראל שייכים לחלקו של הקב"ה בלבד ולא לחלקו של שר משרי מעלה, לכן מצויה אצלם באופן מיוחד מציאות של גלות ושעבוד, ומאותה סיבה תהיה בהם גם הגאולה. זה עניין הפסח שנאכל עם מצות ומרור, דבר זה ברור מאד, שזהו עניין פסח, מצה ומרור. הכל נמשך אחר עניין הפסח המבטא את שייכותם לחלק ה', וממעלה עליונה זו נמשכת הגאולה מרשות האומות והשעבוד תחת רשות האומות.
גבורות השם (75)
בשביל הנשמה
50 - גבורות השם פרק ס' חלק ד'
51 - גבורות השם פרק ס' חלק ה'
52 - גבורות השם פרק ס' חלק ו'
טען עוד
עם ישראל, יותר מכל אומה אחרת, חווה פעמים רבות שעבוד וגלות במשך ההיסטוריה. דבר זה מעורר תמיהה – הרי דווקא עם ישראל הוא העם הרוחני ביותר מבין כל האומות, ומדוע מגיע להם גורל כזה? עניין זה מתברר בספר נצח ישראל – הטעם לאורך הגלויות הוא מפני גודל מעלתם של ישראל וקישורם בה'. ישראל הם אומה מיוחדת לה', הם האומה שבה בחר לגלות את שמו בעולם ועל כן רבים הן הצלחותיהם ורבים הן גם נפילותיהם. אדם העומד תמיד על מקומו אמנם אינו נופל כמו ההולך תמיד בשבילים חדשים, אך גם אינו מתקדם מעבר לנקודת המוצא שלו. הציווי לאכול פסח ביחד עם מצה ומרור מלמד על התכונות החבויות בעם ישראל, כוח ההתמדה והנצחיות שלנו. הפסח מתייחס למדרגה האלוהית של עם ישראל – בין מצד יצירתם ובין מצד המשך קיומם. לעומתו, המצה והמרור מתייחסים לתוצאות של מדרגת הפסח. בצורה זו מתגלה עניינו המיוחד של נצח ישראל בכל הזמנים, הן בגלות והן בגאולה.
חז"ל אמרו: "אין ישראל יכולים לקבל בעולם הזה לא רוב טובה ולא רוב פורענות" [יבמות מז.]. החיים של העם שלנו שייכים אל המדרגה האלוהית, ואינם מתאימים לגמרי לעולם הזה, השפל. לכן הצלחה שלמה בעולם הזה אינה מצב נורמלי לעם ישראל. מצד שני גם כליה מוחלטת אינה אפשרית, עקב המעלה האלוהית של ישראל.
להיות יהודי פירושו להשתייך לאין-סוף האלוהי, ולדעת שהעושר והסבל, ההצלחה והכישלון, הינם בני חלוף והעיקר הוא הקישור אל אלוהי ישראל, שהוא מקור החיים, העושר וההצלחה.
הרחבות
לעם ישראל יש כוחות גדולים
שֶׁיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם מַעֲלַת הַצּוּרָה הַשְּׁלֵמָה הַנִּבְדֶּלֶת, וּמִפְּנֵי כָּךְ אוֹ שֶׁהֵם בְּתַכְלִית הַמַּעֲלָה אוֹ בְּתַכְלִית הַשִּׁפְלוּת. לפי דברי המהר"ל, כשעם ישראל מתעלה – אין גבול ליכולת ההתקדמות שלו, אך כשהוא נופל – הוא יורד עד 'תחתית השפלות'. ביטוי ציורי לכך, המבוסס על ברכות ה' לאברהם אבינו, מצאנו בגמרא במגילה: "כשהן יורדין יורדין עד עפר וכשהן עולין עולין עד לכוכבים" [מגילה טז.].
לעיל, בפרק ד', ביאר המהר"ל את סיבת הדבר: מכיוון שעם ישראל זכה במעלה עליונה, לא שייך שיהיה בהם חיסרון. ממילא כאשר הם עושים עבֵרות, הם כבר לא יכולים להישאר במעלתם העליונה, שהרי מעלה עליונה כזו מצריכה שלמות גמורה בלא חסרונות, וממילא הם יורדים עד עפר.
הרב קוק מתאר עניין זה באופן דומה: "גדולים אנחנו וגדולות הנה משוגותינו ובשביל כך גדולות הן צרותינו וגדולים גם תנחומותינו" [אורות התחיה ה]. במקום אחר מבאר הרב קוק דברים אלו: "עם שהוא חמוש בכשרון שכלי גדול לדברים הנעלים והנשגבים, מובן הדבר שטבע כוחותיו מסכימים לזה הרבה, והשביתה ומניעות הדרישה מולידה בקרבו כוחות רעים לאין שיעור". כלומר, עם שמסוגל להעמיק ולחשוב מחשבות עליונות, אם הוא לא מוציא לפועל את הכישרון הזה, הוא גורם לכוחותיו להתפרץ בכיוונים רעים. בהמשך הדברים מוסיף הרב קוק, שכאשר עם ישראל יסטה מדרכו הטובה ויעזוב את התורה, הכישרונות אכן יצאו לפועל בצורה רעה: "הכשרונות לא ישבתו, כי אם יכבשו להם דרך לחזות חזון שוא ותהפוכות, דברי דופי ודעות רעות, המביאות אבדון להאומה בעצמה ולעולם בצאתם אל הפועל" [לנבוכי הדור פרק מא]. אדם שיש בו כוחות גדולים, אם הוא מתכחש אליהם ולא מוציא אותם לפועל, הם נהפכים לו לרועץ. כך גם בעם ישראל, עם בעל כוחות עצומים של דבקות בה', כשהוא אינו מוציאם אל הפועל – הוא יורד עד עפר. כשהוא מנצלם באופן נכון – הוא עולה עד לכוכבים.
לעילוי נשמת נפתלי הרצקא בן אלתר אברהם ז"ל
לעילוי נשמת עמנואל ברוך גז ז"ל בן רפאל פרג'י רובר גז ז"ל ואורה לוסי שתחי'
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
איך מכינים תה בשבת?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך ללמוד אמונה?
הלכות שטיפת כלים בשבת
למה משווים את העצים לצדיקים?
איך עושים קידוש?
למה ללמוד גמרא?
מי חייב לצום בתשעה באב נדחה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
