ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ימים נוראים
- חודש אלול
הדבר תואם באופן כללי את מסקנותינו במאמרנו "מדוע המזרחיים שמחים יותר", שהתפרסם במדור זה בכ"ב בתמוז. שם נידונה ההקלה הספרדית במנהגי האבלות של בין המצרים לעומת ההחמרה האשכנזית. הסברנו הסתמך בין היתר על האופטימיות הספרדית הרווחת בנושא הגאולה, לעומת פסימיות אשכנזית מסוימת. מכיוון שנישואין הם מעין גאולה פרטית לזוג, כמשתקף אף בתכני השבע ברכות, כל עדה לשיטתה גם כאן.
אלא שלמרבה הפלא, באלול המגמה מתהפכת. האשכנזים, שמחמירים בדרך כלל, אינם מצטרפים לספרדים באמירת הסליחות אלא במוצאי השבת הקרובה. עד עתה הם פטרו את ההכנות לימים נוראים של אלול בקלות יתרה: בכמה שניות של תקיעת שופר הנוהגת אחר תפילת שחרית ואמירת מזמור "לדוד ה' אורי וישעי" אחריה. ואילו הספרדים מתייסרים בהשכמה באישון לילה כבר מתחילת החודש. הלא דבר הוא.
מתברר שאמנם האשכנזים מקילים בביצוע, אבל מחמירים בתוכן. תקיעת השופר היא הכנה ליום הדין, לראש השנה. מטעם זה, אחר ראש השנה כבר מפסיקים לתקוע.
אבל הסליחות, למרות תובענותן, מלטפות את אומרן במגע של מידת הרחמים. הן הכנה ומבוא ליום הסליחה האולטימטיבי, ליום הכיפורים, שבו ה' עובר כביכול מכיסא דין לכיסא רחמים. הסליחות עוסקות בבקשת הכפרה שהיא חלק מרכזי בתשובה. הסליחות הן עיקר עבודת יום הכיפורים מזמן שחרב המקדש, ותפילות היום יוכיחו. בראש השנה אין סליחות ואין תשובה כי הווידוי אסור בו. ה'בית יוסף' שולל וידוי בראש השנה, אף באמירת "אבינו מלכנו חטאנו לפניך". מצוות יום הדין מצטמצמת בתקיעת השופר.
נמצא שגם בנושא זה דווקא האשכנזים הם המחמירים.
ועדיין האווירה של ימים אלו מורכבת. אנו מצויים בתקופה של שבע דנחמתא, על שם ההפטרות הנקראות בשבע השבתות בפרק זה. הן עוסקות בנחמות ציון. גם האשכנזים, המחמירים, מתנחמים בעליל. יש כאן ביטוי לאוקסימורון יהודי מאוד טיפוסי: "גילו ברעדה". מחד, שמחה וציפייה לגאולה ולתיקון הכלל והפרט. ומאידך, חששות המלוות את חודש אלול לקראת העמידה בפני כס המשפט האלוקי שבשער הקובע גורלות לשנה הבאה. אלול הוא החודש השישי, אשר מכין לחודש השביעי, הוא תשרי – משל היה ערב שבת המכין לשבת.
באמת אף הספרדים לא מתעלמים מהשופר כליל. הם תוקעים בו בסליחות בשעה שאומרים י"ג מידות. גם הקללות שבפרשת כי תבוא, אשר נקראות לפי תקנת חז"ל סמוך לראש השנה, והפסוק "הייתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו" מוכרים היטב גם בקהילותיהם.
נמצא שהקצוות נפגשים הפעם. הכול חווים אלול רב ממדי, רווי תקווה ואף שמחה ששזורות יחד עם אימת הדין.
שתי העדות מתנהלות בדרך העולה לפסגות התשובה. זו הסיבה שהפטרות הנחמה מתחלפות אחר ראש השנה ב"שתיים דתיובתא", שתיים של תשובה. האחת בצום גדליה והשנייה בשבת שובה, על שם הפסוק "שובה ישראל" הפותח את הפטרת אותה שבת (על פי הפסיקתא שבתוספות מגילה לא, ב ד"ה ראש).
הפטרות התשובה, הבאות בעקבות שבע הנחמות, קשורות אליהן. גאולת הכלל וגאולת הפרט שבתשובה עשויות מעור אחד. גאולת הכלל, הגנוזה בנחמת ציון וירושלים, היא המבוא לגאולת הנפש של כל אחד מישראל בזמנים אלו.
על כך אמר הרמב"ם: "ואין ישראל נגאלים אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הם נגאלים" (הלכות תשובה ז, ה).
מנהגי 'הארץ'
מעניין לעניין באותו עניין: מאמרי הקודם אודות הבדלי המנהגים בין העדות זכה להתייחסות (מסתמא לא מכוונת) בעיתון 'הארץ'. במאמר מפרי עטו של סלמאן מצאלחה, "בין חסד הספרדים לאש האשכנזים" (11.8), הכותב (פלשתיני, לפי שמו) מגלה ידענות מפליגה בהלכה היהודית. הוא עומד על התפלגות הפסיקה הספרדית נוכח האשכנזית תוך הסתמכות על החיד"א ועל פסקי הרב עובדיה. לא פחות! הם תולים את הגישה המקלה של עדות המזרח בבחינת החסד שמניעתן, זו המסומלת במים, ואת ההחמרות האשכנזיות – באש, הרומזת לקושי שבהם.
מצאלחה ניצל את האמור לניגוח היהודים העסוקים במלחמות בין-עדתיות מכוערות, תוך ביטויי שמחה לאידנו. הגבתי למאמרו תוך חלוקת שבחים ללמדנות הכותב. 'הארץ' פרסם בהבלטה את תגובתי, אלא ששכח משום מה לכלול בה את הסיום שבו הצעתי לפרסם מאמר מקביל, בשם האיזון והפלורליזם הקדוש היאה לביטאון לאנשים חושבים, שיתאר גם את הבדלי המנהגים בין הסונים והשיעים באסלאם. דרשתי גם התייחסות לתוצאות הידועות בשטח שם בעקבות התהום הפעורה בין שתי העדות.
מכיוון שאיני מאמין ש'הארץ' יתקן השמטה זדונית זו, אשר משנה לחלוטין את כוונת תגובתי, בגלל ההקשר לדברים, רציתי לפרסמה כאן.
הכותב הוא רב שכונות רמת שרת, רמת דניה והולילנד בירושלים
מתוך העיתון בשבע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
