בית המדרש

  • מדורים
  • אזכרה לרצי"ה קוק זצ"ל
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל

שיחות לזכר הרצי"ה התשס"ה

חיות של תורה

כאשר עבודת ה' נעשית מתוך דבר ה' שנמשך מסיני דרך כל הדורות, התוצאה היא חיים. הרב צבי יהודה היה יהודי חי, כל דבר הוא היה עושה במלוא כוחות החיים.

undefined

הרב חיים כץ

אור לד' אדר א' התשס"ה
3 דק' קריאה 13 דק' צפיה
עבודת ה' - מתוך הציווי וההדרכה האלוקיים
בספר הכוזרי 1 עוסק ר' יהודה הלוי בהרחבה בחטא העגל, ובסוף לימוד הסנגוריה שהוא מלמד על כלל ישראל הוא מבאר יסוד חשוב. אמנם, עם ישראל חטאו בעגל, מחולות, נתנו זהב, רקדו לפני העגל, אבל החטא הזה לא נבע מחיסרון בעם ישראל אלא להיפך, הוא נבע מריבוי אמונה. משה רבינו איננו, יש רצון גדול לעבוד את הקב"ה, ויש צורך ב"נעבד מורגש" - דבר מוחשי שאפשר לכוון אליו.

וממשיך ריה"ל שגם אנחנו מדברים היום על בית המקדש, על הכרובים, על בית כנסת שיש בו ארון קודש - נמצא שגם אנחנו מכוונים את הפניה שלנו לריבונו של עולם דרך דבר ממשי, ואם כן מה היתה טעותם של עם ישראל? מהו החטא?

מבאר ריה"ל שההבדל בין הכרובים לבין העגל הוא האם יש ציווי או אין - האם עבודת ה' וההדרכה האלוקית הן מלמעלה, נמשכות מסיני, או שהן באות מלמטה. על כך אומר הכוזרי (לפי תרגום אבן תיבון) "שורש האמונה הוא שורש המרי". זוהי ההבנה היסודית - מהיכן הכל מתחיל.

ההבחנה הזו הוא עיקר היסוד של ספר הכוזרי, וזהו יסוד של חיים או מוות. כאשר ישנה הבנה שכל הבסיס של עבודת ה' מושתת על הציווי וההדרכה של ריבונו של עולם - יש כאן חיים. אם חס וחלילה זה לא כך - התוצאה היא הפוכה מחיים.

את היסוד הזה ראינו אצל מורנו ורבנו בכל מהלך הזמן שזכינו להסתופף בצל קורתו. לא לחינם היה הרב צבי יהודה זכר צדיק לברכה חוזר ומדגיש "ספר הכוזרי, שעיקרי אמונת ישראל ותורה תלויים בו". היסוד של הכל הוא להבין שכל עבודת ה', כל התורה שאנו לומדים וכל המצוות שאנו מקיימים, כל החיים שלנו - תלויים בציווי האלוקי ובהדרכה האלוקית. ואפשר להביא לכך עשרות דוגמאות.

יהודי חי
זכינו לראות בעינים יהודי חי. כאשר יהודי חי - אז ישנם דברים שמכאיבים, כי בשר מת אינו מרגיש ולא חש. אצל הרב צבי יהודה זצ"ל ראינו צעקות, ושמענו צעקות מתוך תחושות של כאב. ומאידך גיסא, ראינו שמחה של חיים, משום שכשאדם הוא חי אז התגובות שלנו שונות לגמרי.

פעם היינו רוקדים בשמחת תורה מהישיבה הישנה לבית הרבנים הראשיים, הרב ניסים והרב אונטרמן זכרם לברכה, הדרך היתה דרך ארוכה והיום היה יום עם שמש מעיקה, והרב צבי יהודה היה רוקד עם כל הישיבה. הרב צבי יהודה כבר לא היה צעיר, הוא סבל מקשיים ברגלים ובהליכה, והתלמידים רצו שהוא ינוח, הציעו לו כסא וביקשו ממנו לנוח ולשבת. תגובתו היתה "הארון נושא את נושאיו" - הוא לא הרגיש עייפות וטורח. כשאדם שמח עם התורה אז לא הגוף נושא אותו, אלא התורה.

חיות של תורה מוכרחה להיות מושתתת על הפניה מלמעלה "שורש האמונה הוא שורש המרי", והחילוק הוא בין חיים או מוות.

הפגישות עם גדולי ישראל
הרב צבי יהודה, זכר צדיק לברכה, זכה להיפגש עם הרבה מגדולי ישראל, והוא היה מספר עליהם סיפורים, באריכות ובפרוטרוט הוא סיפר על כל דבר, על כל ניע וזיע של אותו גדול, כל תגובה של אותו גדול, איך הוא היה לבוש ואיך הוא הקפיד על הלבוש. לפעמים שאלנו את עצמנו - מה זה משנה? אבל זה היה חשוב. הפגישה שלנו עם גדולי התורה היא חלק מהתורה מסיני. כשם שהפגישה שלנו איתו היתה תורה מסיני, כך נפגשנו באמצעותו גם עם החפץ חיים ועם עוד גדולי ישראל, כשכל פרט משנה וחשוב. ועל כל פרט הוא היה חוזר עשרות פעמים, משום ש"משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים", את התורה צריך למסור, והתורה אינה רק המצוות אלא היא החיים. עשרות פעמים הוא הסביר מדוע גדול שימושה יותר מלימודה, כי שימושה של תורה הוא החיים, ולכן הפגישה שלנו עם אותם גדולים באמצעות הסיפורים האלה היא פגישה שאיתה אנחנו מקבלים את התורה מסיני, וכמו שכותב הרמב"ן על הפסוק "השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך..." 2 ש'הדברים' הם לא רק עשרת הדיברות, אלא גם המערכת כולה, הענן והערפל והברקים, כי תורה מסיני היא הטבעה של חיות בכלל ישראל, וחיות זה הכל. אין חלקים בחיים.

היסוד של היחס לארץ ישראל, של היחס לתורה, של היחס לכבוד התורה, הוא היסוד שהתורה היא חיה מתוך הציווי האלוקי. כל ההנהגה היתה מושתתת על הבסיס הזה, מה שהוא קיבל זה חיים ומה שהוא נתן זה חיים. התורה היא חיה, והתגובות של אדם חי למה שעובר עליו מחולקות ביסודן מתגובות של מי שחלילה אינו חי. לפעמים אנשים תמהו על התנהגותו, איך אפשר להתנהג כך? אבל מי שזוכה להבין מהי תורה, מה זה חיים של תורה, מהו יהודי של תורה - מבין שזה משהו אחר!

כל המציאות צריכה להיות מושתתת על "משה קיבל תורה מסיני", אין תורה אחרת - התורה היא מסיני. אני צריך לרצות להיפגש ולראות את התורה שקיבלנו בסיני. גם החידושים שלנו, העמל שלנו בתורה - הוא להבין את מה שקיבלנו. כל התחושות שלנו יכולות להיות בנויות רק על מה שאנחנו מקבלים, על מה שיש בשולחן ערוך ועל מה שאנחנו זוכים להיפגש בעינינו, בצורה בלתי אמצעית, עם גדולים מישראל. התורה היא חיים, בתנאי שהיא ניתנת מסיני ומסורה מדור לדור. זהו היסוד שזכינו לקבל אצל מורנו ורבינו זכרונו לברכה.


^ 1 מאמר ראשון, פסקה צ"ז.
^ 2 דברים ד, ט.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il