ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- ארבע פרשיות
- שקלים
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שמחה בת חנה
יש ארבע שבתות בחדש אדר וסמוך לו שקוראים בשני ספרי תורה כל שבת, והם: שקלים, זכור, פרה והחודש. השבת היא השבת הראשונה מארבעת הפרשיות ונקראת שבת שקלים. ולעולם קוראים את פרשת שקלים בשבת הסמוכה לראש חודש אדר או בר"ח, פרשת "זכור" לפני פורים, פרשת "פרה" אחרי פורים, ופרשת "החדש" שבת לפני ראש חדש ניסן או בר"ח ניסן (וסימן להפסקות הוא: "זטו בו דד וביו". היינו, ר"ח אדר יכול לחול רק בימי זבד"ו שהם שבת, שני, רביעי ושישי. האות הראשונה מציינת את היום בשבוע שבו חל ר"ח ושאר האותיות את תאריכי החדש שבהם תהיה הפסקה למשל "זטו" – אם ר"ח בשבת, מפסיקים בט"ו בחודש).
ר"ח אדר שחל בשבת – ג' ספרים
אם חל ר"ח אדר בשבת (כמו השנה) מוציאין שלשה ספרים. בראשון קורין ששה עולים את פרשת פקודי. בשני, קורא השביעי בפרשת ר"ח "וביום השבת, עד "ונסכו", והמפטיר קורא בשלישי בפרשת "כי תשא" – פרשת שקלים.
פעם שאלו את הגאון מוילנא מה הדין אם הוציאו ג' ספרים, בראשון קראו פרשת השבוע, ובשני טעו וקראו פרשת שקלים, ובשלישי קראו ר"ח - איזה הפטרה יפטירו, כי בד"כ ההפטרה הולכת אחר ס"ת האחרון, האם יאמרו הפטרת שקלים או לא. ועל כן, יש להזהר בזה מאד ולקרא כסדר.
מי לא יראך
בשבת שמוציאים ג' ספרי תורה כגון: שבת ור"ח אדר שהוא גם שבת "שקלים" (כמו השנה), או שבת ור"ח ניסן שהוא גם שבת "החדש", או בשבת ר"ח וחנוכה, או בשמחת תורה, מנהג הספרדים לומר: "מי לא יראך מלך הגויים וכו' ושלטנה עם דר ודר", ואח"כ מוסיפים שמע ישראל, ה' מלך, ואנא ה' (ראה בסידור 'קול אליהו' עמוד 536). ויאמרו זאת ברתת ובזיע ובהתלהבות, כי זה מעמד מיוחד מאד, וטוב שגם אחינו האשכנזים יאמרו זאת.
פרשת שקלים
כמו שכתוב במשנה (מגילה כט.): "ראש חדש אדר שחל להיות בשבת – קורין בפרשת שקלים". ואומר רש"י: "קורין בפרשת שקלים – להודיע שיביאו שקליהם באדר". ועוד כתוב במשנה (שקלים פ"א מ"א): "באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאיים". ומטרת ההכרזה היא כדי שכל אחד יכין את מחצית השקל שלו ותיתרם תרומת הלשכה, ומזה היו קונים קרבנות ציבור וכו'. החובה לתת מחצית השקל היא על כל איש מישראל, והגזבר יכול לכוף את מי שלא רוצה לתת ולהלקותו. גם הכהנים וגם הלויים היו צריכים לתת חצי שקל, אבל את הכהנים לא היו כופים במלקות.
הגזברים של בית המקדש היו צריכים להזהר שלא יחשדו בהם שמא לקחו כסף, ועל כן כשהם היו צריכים להכנס ולקחת כסף מהקופה לקנות קרבנות או שמן, היה הכהן נכנס עם מכנסיים שאין להם כיסים או קפלים כדי שלא יאמרו שהכניס במקומות אלו כסף, וכן הוא היה צריך ללבוש כיפה גדולה שלא יחשדו בו ששם בין שערותיו כסף, וכל הזמן הוא היה צריך לדבר שמא יכניס משהוא לתוך פיו.
בגמרא כתוב (יומא דף ל"ח ע"א) על בית אבטינס שהיו יודעים לעשות מעשה הקטורת, ומזכירין אותן לשבח שמעולם לא יצאה כלה מבושמת מבתיהן, וכשנושאין אשה ממקום אחר מתנין עמה שלא תתבסם שלא יאמרו ממעשה הקטורת מתבסמין לקיים מה שנא' והייתם נקיים מה' ומישראל . וכתוב שכל כלה בירושלים לא היתה צריכה לשים בושם, כי הריח של הקטורת היה מספיק. וביריחו הכלה היתה צריכה לשים הרבה בושם, אבל שאר הנשים לא היו צריכות לשים. ואם נשאל, הכיצד מותר ליהנות מזה? אלא כתוב (פסחים כ"ו ע"א) "קול ומראה וריח אין בהן משום מעילה", ולפי זה מותר. אבל הרי כתוב שאין בזה משום מעילה, אבל איסור יש בזה? אלא כאן הקילו מכיון שההנאה באה מאליה בדרך אגב.
נתאר לעצמנו, אם אדם שמע ברדיו או בטיפ שירי עגבים או שאר דברים בטלים, לעתיד לבא כשיבא המשיח ויבנה בית המקדש הוא ירצה לבא ולשמוע את שירת הלויים, אבל לא יתנו לו להכנס ולראות אותם ויאמרו לו אזניך ששמעו דברים אסורים אינן יכולות לשמוע את שירת הלויים. ואם יאמר שברצונו לחזור בתשובה, זה כבר לא יעזור - "ושם ינוחו יגיעי כח". ומי שראה בטלויזיה דברים שהעין לא צריכה לראות (אם זה חדשות נשתוק לו), כשיבא המשיח והוא ירצה לראותו – יאמרו לו העיניים שראו דברים לא טובים, אינן יכולות לראות פני המשיח אלא תלך ותראה אותו בטלויזיה. על כן, יראה האדם לשמור את עיניו ואזניו שלא יראה או ישמע דברים אסורים.
נשאלת השאלה, כיון שאנו קוראים פרשת "שקלים", האם זה מדין "ונשלמה פרים שפתינו" או מצד תקנת חכמים שציוו לקרא? והאם בזמן שבית המקדש היה קיים היו קוראים פרשת שקלים או לא?
מהגמרא ומרש"י משמע שבזמן שבית המקדש היה קיים קראו פרשת שקלים כדי להזכיר לאנשים להכין את שקליהם. ובזמן הזה, אנו קוראים פרשת שקלים כ"זכר" לקריאה שהיתה בזמנם, בגין התקנה שתקנו ולא השתנתה. ולדעת הלבוש והמש"ב (סי' תרפ"ה ס"ק ב) "ואנו משלמין פרים שפתינו בקריאת הפרשה של 'כי תשא' דכתיב בה עניין השקלים". כיון שאנו לא יכולים לתרום שקלים ממש למקדש, לכן אנו קוראים בבחינת "ונשלמה פרים שפתינו" (עיין למקראי קדש עמוד ע"ו בהערות שם).
מחצית השקל
התורה אומרת "זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקדש" (שמות ל, יג). ואין שני בני אדם יכולים להביא מטבע של שקל אחד, אלא כל אחד צריך לתת חצי שקל. והטעם לכך הוא משום שכשהיו מוכרים את השקלים לא היו מדקדקים כל כך במשקלם שיהיה בדיוק במשקל של חצי שקל, אלא היו מוסיפים מעט, ואותו המעט היה אמנם בכמות אפסית במטבע אחד (הנקרא קלבון), אבל בכלל המטבעות הרבות של חצאי השקלים של כל ישראל זה היה מצטבר למשקל משמעותי, והיו מכניסים את זה לקופת הלשכה, ואם היו משתתפים בשקליהם, היו מחסרים מאותה התוספת. וגם כיום, טוב לתת ערך של חצי שקל דהינו מחיר עשרה גרם כסף טהור עם מע"מ, שהוא 18 שקלים. וכתוב "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל" (שם, פסוק טו). וכל זה כדי שהעשיר לא יתגאה על העני. וכן כדי שתהיה הרגשה טובה לעני שהקרבנות קרבים באותה מידה של השקעה של העשיר או העני. ואומר האלשיך הקדוש, חצי שקל ועוד חצי שקל זה מראה סימן לאחדות של עם ישראל.
ויהי רצון שהקב"ה יעשה עמנו נסים ונפלאות כמו שעשה עם אבותינו, יראו עינינו וישמח ליבנו בביאת הגואל ובבנין אריאל במהרה בימינו אמן.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה עבודת האמונה: פנימיות מול מעשה
אמונה י"ח - כ"א
השיעור עוסק במתח שבין הממד הפנימי והשכלי של האמונה לבין ביטוייה המעשיים והחיצוניים, שלעיתים נראים מצומצמים או נלעגים. הרב מסביר כי חיים חסרי אידיאל אלוקי מרוקנים את האדם מתוכן פנימי, ומדגיש את החשיבות שבחיבור עמוק, אותנטי ומבורר לעבודת השם.

כי תצא עבודת השלמות: הלכה, מידות והזולת
שיחת מוצ"ש פרשת כי תצא
השיעור עוסק בפרשת כי תצא ומדגיש את תפקידה של התורה בהגנה, תיקון המידות ומניעת קלקול מוסרי ורוחני עוד מראשיתו. דרך שלל נושאי הפרשה מודגש כי עבודת ה' אמיתית דורשת צמיחה הדרגתית וזהירות יתרה בין אדם לחברו, מתוך הבנה שהידור מצווה אינו יכול לבוא על חשבון הזולת.

שמונה פרקים לרמב"ם שמע האמת ממי שאמרה
שיעור 1
השיעור עוסק בגישתו הייחודית של הרמב"ם, המחברת בין עולמות ההלכה והמוסר הפשוטים לבין עמקי השכל והפילוסופיה הכלל-אנושית. דרך דברי חז"ל וההקדמות לחיבוריו, מובהר כיצד קבלת האמת מכל מקור משרתת את עבודת ה' השלמה ומביאה לאחדות עמוקה בין התורה למושכל.

לנתיבות ישראל עוצמת התשובה כהתחדשות הבריאה
לנתיבות ישראל א' , המשך מאמר ז'
השיעור עוסק בתפיסת התשובה על פי הרב קוק כמעשה של התחדשות והתעלות תמידית, השוזרת יחד את הממד הפרטי והממד הכללי של עם ישראל. מתוך כך מוסבר כיצד תהליך הגאולה ושיבת ציון קשורים קשר בל יינתק בהתעוררות הרוחנית הפנימית ובהופעת האור האלוקי במציאות.

אור החיים על הפרשה מלחמת היצר
אור החיים על פרשת כי תצא חלק ב'
השיעור דן בבחינות השונות של "אשת יפת תואר", החל מההליך המעשי הנדרש במלחמה כגון גילוח ראשה והמתנה של 30 יום, ועד לאפשרות שחרורה במידה והשובה אינו חפץ בה. בנוסף, מוצג פירושו של ה"אור החיים" לפיו הפסוקים מהווים משל למלחמתו הרוחנית של האדם ביצר הרע, במטרה לשחרר את נשמתו הטהורה משביה.

יסודות הש"ס פתיחה למסכת יומא
מרכזיותו של סדר העבודה ביוה"כ, ומשמעותו כדרך ההקרבה לה' או כדרך הקירבה אליו. הכפרה ביום הכיפורים, על החטאים ועל מקדש וקודשיו, ובמה נתייחד חטא זה. התענית ביוה"כ כהקרבה עצמית לעומת הקרבת קרבנות. מעלתו של הפרק השמיני במסכת העוסק בתענית ביחס לשאר הפרקים העוסקים במקדש וקודשיו.

כי תצא מה בין אשת יפת תואר לרות המואבייה
לעומת אשת יפת תואר המצטרפת לעם ישראל בזכות שחשקו ביופייה, לעומתה רות המצטרפת לעם ישראל לעוני ולסיכוי קלוש להשתלב.

אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א הציבור, היחיד ומקור האנטישמיות
אורות התחיה -פסקה ב'
הרב עוסק בהבדל בין היחיד הפועל מבחירה ושכל לבין הציבור המונע מאינסטינקטים וחושים טבעיים, ומסביר כיצד שורשי האנטישמיות נובעים מתחושה פנימית ולא משיקול דעת. במקביל, מובהר הצורך הייחודי של עם ישראל ב"מזון רוחני" מקורי לצד היכולת לשלב תרבות ומדע כלליים מתוך עוצמה תורנית.

רביבים השליחות הגדולה של מורי ישראל
לימוד התורה שעל ידו עולם הרוח מתקיים נעשה על ידי תלמידי החכמים וכל ישראל שקובעים עיתים לתורה | מעלת המורות שמלמדות בנות ובנים תורה ודרך ארץ, כמעלת המורים שמלמדים את הבנים | לימוד הילדים הוא התשתית של קיום התורה בעולם | אין מבטלים תינוקות של בית רבן אפילו לבניין בית המקדש | מצווה לבחור מורים יראי שמיים, מוכשרים בלימודם שיודעים ללמד תורה באיזון ובדייקנות | על כולנו מוטלת האחריות להעלות את החינוך והלימוד לראש סדר היום

אור החיים על הפרשה סוד יפת התואר במלחמה
אור החיים על פרשת כי תצא חלק א'
השיעור מבאר את תנאי ההיתר המיוחד של פרשת "אשת יפת תואר" על פי פירוש האור החיים הקדוש. דרך פנימיות התורה מוסבר כי הלוחם הדבוק בשכינה אינו נמשך ליופי הגשמי, אלא מזהה ומחלץ ניצוץ של נשמה קדושה שנשבתה בין האומות.

סליחות ימי הסליחות
השיעור עוסק בשורשם של ימי הרחמים והסליחות, מבריאת העולם וארבעים הימים של משה רבנו ועד למנהגי העדות השונות. כמו כן, מובהר מעמדם הייחודי של סדרי הסליחות ו-י"ג מידות כדבר שבקדושה וכעבודת ציבור המעוררת את רחמי הבורא.














