ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- נושאים שונים
לא בכדי היו פרשנים והוגים שדווקא לפרשת ויחי הצמידו פרשנויות של ענייני מיתה, הספדים וכדומה.
ניתן דעתנו בקצרה על שלושה נוהגי אבלות, שהמכנה המשותף להם הוא פער גדול בין המקובל ובין המקורות, אם בהקפדה ואם בהזנחה.
מנהג ירושלים
תיאור אחד בפרשת ויחי היה מקור לפולמוס אודות "מנהג ירושלים" שמנחה כי בנים לא ילוו את אביהם לקבורה: "אין הולכין פה ארץ הקודש אחר מיטת שום אחד מבניו ומבנותיו ויוצאי חלציו" (גשר החיים). כידוע, ההקפדה על הנהגה זו עוררה לא פעם מתחים בין רצון אישי של משפחות נפטרים ובין הנחיות חברה קדישא.
והנה, בתום שנה להסתלקות הראשון לציון הרב יצחק נסים זצ"ל נערכה בירושלים עצרת לזכרו. את העצרת ארגן בנו, פרופ' מאיר בניהו, ולימים כונסו הדברים עם תוספות רבות בסדרת ספרי זיכרון. נכחתי בעצרת זו ואני זוכר היטב את הרצאתו של בניהו עצמו, שעסק בביקורת מנהג ירושלמי זה. לימים אף הוקדש לכך אחד מכרכי אותה סדרה – 'מעמדות ומושבות', שבו הוא דן בעניינו של "האיסור ליציאת הבנים אחרי מיטת אביהם... ומנהג בטעות".
לא אשכח כיצד סיפר בניהו, בחיוך, שהוא הלך לאחד מגדולי ישראל והציג לפניו את ממצאיו. הלה השיבו שעם כל הכבוד לממצאים הוא מבקש הוכחה מוחשית, כזו שאי אפשר לפקפק בה, שאצל הקדמונים בנים נהגו ללוות את אביהם. בניהו הרהר בדבר ולבסוף הציג לפניו ציור שמתאר את בני יעקב כשהם מלווים את מיטת אביהם לקבורה. שהרי זה מקרא מפורש: "ויעל יוסף לקבור את אביו ויעלו איתו... כל בית יוסף ואחיו ובית אביו" (בראשית נ, ז ח) - בנים שמלווים את מיטת אביהם!
אני זוכר היטב את מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל, שישב בשולחן המרצים, זע על מושבו הילך והילך למשמע ההרצאה. מששוחחתי איתו על הנושא, הוא אמר לי שאינו מפקפק במחקר עצמו ובראיות המוצקות שהובאו, אך קשה לו הערעור על מנהג ישראל רווח. כשלעצמי הוספתי שדווקא לראייה מיעקב יש פירכא: חריג הוא יעקב, שעליו אמרו חז"ל ש"לא ראה קרי מימיו", ולכן הטעם שנתנו המקובלים לאי הליכת בנים אחר מיטת אביהם, בו לא היה שייך. ועוד נציין שאפילו הרי"מ טיקוצ'ינסקי, איש ירושלים ומתעד נוהגיה, מעיר מפורשות שמדובר במנהג חדש יחסית, ואין ספק שקודם לכן ליוו בנים את אביהם.
מקור היארצייט
האמת ניתנה להיאמר, שבענייני אבלות ישנו מצבור מנהגים שהפכו להנהגות כמעט הלכתיות ומחייבות, בעוד שבסיסן רעוע למדי. במקביל ישנן הלכות פסוקות שמשום מה כמעט נעלמו.
למשל, מן הצד האחד נוהג רווח שבעצם אינו כה פשוט: רבים עושים מאמצים ניכרים ומשמעותיים לעלות לקבר קרוביהם ביום הפטירה ("יארצייט"). מגיעים ממרחקים, מתאמצים לגייס מניין, שואלים מתי לעלות כאשר יום הפטירה חל בשבת וכו'. ברם, למרות שמדובר בהנהגה מאוד רווחת, יסודה אינו לא בדין ולא בתקנת חכמים אלא במנהג שהתפשט בקהילות ישראל ומתועד ממשית רק החל מספרות הגאונים. עם זאת, הוא מצוין בשולחן ערוך, והרב שלמה קלוגר אף תלה זאת בהנהגת כלב בן יפונה: "מימות עולם היא להתפלל על קברי הצדיקים, ומקרא מלא הוא 'ויבוא עד חברון', שהלך להשתטח על קברי אבות".
ואולם, דומה שאסור להתעלם מהנהגתם המנוגדת בתכלית של גדולי ישראל, קדומים ומאוחרים, ספרדים ואשכנזים כאחד. כתב הרמב"ם בהלכות אבל: "לא יפנה אדם לבקר הקברות". חד וחלק. שמא תאמר, זו אולי דעת הרציונליסטים, אך לא כן דעת חכמי הנסתר? ובכן, הא לך מה שמביא המגן אברהם: "בכתבי האר"י - אין לילך על הקברות אלא לצורך הלווית המת".
והנה מה שכתב הרב סולוביצ'יק: "הגר"א מווילנה, ר' יוסף בר איש בריסק, ר' חיים בנו, ר' משה בנו, ר' אליהו איש פרוז'ינא - לא ביקרו מעולם בבתי קברות ולא השתטחו על קברי אבות". וכך אכן מסופר על רבי עזריאל הילדסהיימר ש"התנגד בתוקף לקיום 'עליות' לקברים, וכשקיימו החברה קדישא בברלין טכס אזכרה על קבר אשתו ביום השנה הראשון, לא השתתף בו".
ברכת אבלים
ולמשל, מן הצד השני נוהג שכמעט נעלם: ברכת אבלים בברכת המזון. ברכה זו מצוינת בש"ס ונפסקה הלכה למעשה בשולחן ערוך. "כשמברכין ברכת המזון בבית האבל אומר ברכה רביעית כנוסח זו: בא"י... הא ל אבינו מלכנו... המלך החי הטוב והמטיב א ל אמת דיין אמת שופט בצדק... לוקח נפשות במשפט שליט בעולמו לעשות בו כרצונו כי כל דרכיו במשפט ואנחנו עמו ועבדיו ובכל אנחנו חייבים להודות לו ולברכו גודר פרצות ישראל הוא יגדור הפרצה הזאת מעלינו ומעל אבל זה לחיים ולשלום... נחם ה' אלוקינו את אבלי ירושלים ואת האבלים המתאבלים באבל הזה נחמם מאבלם ושמחם מיגונם... בא"י מנחם ציון בבניין ירושלים".
כך כאמור, שולחן ערוך מפורש. ובכל זאת, נדיר למדי למצוא מי שמודע להלכה זו ומיישם אותה. ממש מעטים, ולא בכדי כמעט אינך מוצא אותה בברכונים ובסידורים. נכון הוא שבסידור עולת ראיה (א', עמ' שסז) הודפסו הדברים במלואם כחלק ממשי של ברכת המזון, אך סידור זה הוא החריג.
הנה כי כן לפנינו שלוש הנהגות, שבמידה לא מבוטלת אומרות דרשוני. יובהר ויודגש, יחודד ויפורש: חלילה לא באו הדברים שלעיל לפקפק, לערער ואף לא להרהר אחר מנהגי ישראל רווחים; חס ושלום! ועם זאת, דומה שנכון להעמיד דברים על דיוקם, להעניק להם את משקל החשיבות היחסי שראוי להם, לא להוסיף ולא לגרוע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.
