בי×Ē ×”×ž×“×¨×Š
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • ×ĸבוד×Ē ×”', מ×Ļוו×Ē ×•×Ēשובה
  • ×ĸבדו א×Ē ×”' בשמחה
קטגוריה משני×Ē
  • ספריה
  • קב×ĸוני לדורו×Ē
  • ×ĸנינים כלליים של פורים
undefined
7 דק' קריאה
לח×Ĩ להקדש×Ē ×Š×™×ĸור זה

לימוד השי×ĸור מוקדש ל×ĸילוי נ׊מ×Ē

דקלה אלואי ז"ל

משנכנס אדר
"אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שיל×Ē ×ž×Š×ž×™×” דרב: כשם שמשנכנס אב ממ×ĸטין בשמחה - כך משנכנס אדר מרבין בשמחה" (×Ē×ĸני×Ē ×›×˜ ×ĸ"א).

ממאמר חז"ל זה אפשר, דרך אגב, ללמוד דברים נוספים:
1. בחודשים רגילים שאינם אדר או אב, אדם ×Ļריך להיו×Ē ×‘×Š×ž×—×” 'בינוני×Ē', לא להרבו×Ē ×•×œ× למ×ĸט כי אם לשמוח באיזון. אמנם, "מ×Ļווה להיו×Ē ×‘×Š×ž×—×” ×Ēמיד" 1 , אך לא נאמר ×ĸד כמה.
2. מפשט הדברים אנו לומדים כי גם בחודש אב יש מקום לשמחה שהרי "ממ×ĸטין בשמחה", ולא מבטלים או×Ēה לגמרי. מאידך, גם בחודש אדר יש מקום לאבל מסוים שהרי "מרבים בשמחה" אבל לא מדובר ×ĸל שמחה שלמה 2 .

מדו×ĸ גם באדר אסור לשמחה ׊×Ēהיה שלÖĩמה? ומאיזה ט×ĸם בחרו חכמים לומר כי באב "ממ×ĸטים בשמחה" ולא אמרו במפורש כי ×ĸלינו לה×Ēאבל או לה×Ļט×ĸר?

כדי ל×ĸנו×Ē ×ĸל שאלו×Ē ××œ×• נקדים ונ×ĸסוק בשאלה, מהי שמחה?
המהר"ל כו×Ēב ×ĸל השמחה:
"כי השמחה היא מ×Ļד השלמו×Ē, ואשר יש לו שלמו×Ē ×”×•× שמח..." ('× ×Ēיבו×Ē ×ĸולם', '× ×Ēיב ה×Ēורה' פי"ח, ×ĸמ' ×ĸה).

זה הט×ĸם לכך ששמח×Ē ×—×Ēן וכלה היא שמחה מיוחד×Ē:
"ראויה השמחה לח×Ēן... כך ראויה השמחה כאשר יש מ×Ļיאו×Ē ×Š×œ×. ואין לך מ×Ļיאו×Ē ×™×•×Ēר שלם מזווג ח×Ēן וכלה" ('×Ēפאר×Ē ×™×Š×¨××œ', פ"ל, ×ĸמ' ×Ļ).

שמחה היא ×Ēו×Ļאה וביטוי לשלמו×Ē ×”××“×. כאשר אדם מרגיש חיסרון בדבר מה, והוא משיג או×Ēו, הרי שהוא שמח.

לפי הבנה זו, כו×Ēב הרב קוק 3 כי מי ששב ב×Ēשובה חייב לשמוח. אם אדם מאמין כי ×Ēשובה מרוממ×Ē ××•×Ēו ומקרב×Ē ××•×Ēו לשלמו×Ē ×”×¨×™ שבהכרח י×Ēמלא בהרגש×Ē ×Ą×™×¤×•×§ של השלמ×Ē ×”×—×™×Ą×¨×•×Ÿ - ויהיה שמח.

יי×Ēכן שזו הדרך להבין א×Ē ×”×¤×’× היסודי של "×Ēח×Ē ××Š×¨ לא ×ĸבד×Ē ××Ē ×”' אלקיך בשמחה ובטוב לבב" (דברים כ"ח, מז). מהפסוק לומדים כי השמחה בקיום המ×Ļוו×Ē ×•×‘×ĸבוד×Ē ×”' אינה בבחינ×Ē 'הידור מ×Ļוה' כי אם יסוד למ×Ļווֹ×Ē. אם אדם מקיים ×Ēורה ואינו שמח הרי שיש בזה דבר והִפÖŧוÖŧכוֹ. אדם שאינו שמח ב×ĸבוד×Ē ×”', כביכול, מכריז כי אין הוא מאמין שה×Ēורה משלימה או×Ēו. השמחה מבטא×Ē ×Š×”×Ēורה הופכ×Ē ×œ×”×™×•×Ē ×—×œ×§ ממך, וא×Ēה מ×Ēקדם ונהיה שלם. אם אינך שמח ב×ĸבוד×Ē ×”', סימן הוא שאינך קשור ל×Ēור×Ē ×”' ה×Ēמימה והמשיב×Ē × ×¤×Š.

אסור שימלא שחוק פיו
אם שמחה נוב×ĸ×Ē ×ž×Š×œ×ž×•×Ē, הרי שיÖĩק֎ל ×ĸלינו להבין א×Ē ×“×‘×¨×™ רשב"י, האומר 4 כי אין למלא שחוק פינו ב×ĸולם הזה. ה×ĸולם הזה ×ĸולם חסר הוא; כשלונו×Ē ×¨×‘×™×, אסונו×Ē, קשיים, ×Ļרו×Ē ×œ× מ×ĸטו×Ē, חולאים ומי×Ēה יש בו, ואיך ×Ēי×Ēכן הרגש×Ē ×Š×œ×ž×•×Ē ×•×›×™×Ļד נמלא א×Ē ×¤×™× ×• בשחוק?

א×Ē ×“×‘×¨×™ רבי חנינא ׊אמר: "בקושי ה×Ēירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשב×Ē" (שב×Ē ×™×‘ ×ĸ"ב), מבאר הרב קוק בדרך הבאה:
"השב×Ē ×”×™× יום המנוחה המורה ליום שכולו שב×Ē ×Š×ĸליו נאמר: 'טוב להודו×Ē ×œ×”'' ... והיינו שמי שיס×Ēכל בחיים ההוים שהם מלאים ר×ĸו×Ē ×¨×‘×•×Ē ×ž×Ļרו×Ē ×ž×—×œ××™× ומי×Ēה וכל אביזרייהו, הלא יגזר אמר שנח לו לאדם שלא נברא משנברא, ואיכה זה י×Ē×ĸורר מ×Ļד ההשקפה הזא×Ē ×œ×”×•×“×•×Ē ×œ×”' ולשמוח במ×ĸשיו" ('×ĸין איה' שב×Ē ×—"א, מח, ×ĸמ' 30).

בשב×Ē, ×ĸל האדם ל×Ē×Ē ××Ē ×œ×‘×• ×ĸל בורא ה×ĸולם ו×ĸל הבריאה שברא. ביום זה אנו נקראים לחזק א×Ē ×”×”×›×¨×” "כי ׊׊×Ē ×™×ž×™× ×ĸשה ה' א×Ē ×”×Š×ž×™× וא×Ē ×”××¨×Ĩ" (שמו×Ē ×›', יא). היופי שבבריאה והחכמה שבה מחזקים א×Ē ×”×”×›×¨×” הזא×Ē ×•×ž×‘×™××™× א×Ē ×”××“× להודו×Ē ×œ×”'. אם ינחמו אבלים בשב×Ē, אם יזכירו א×Ē ×”×Ļרו×Ē ×•××Ē ×”×ž×•×•×Ē, ×ĸלולים לפגום בהכרה המיוחל×Ē ×•×œ×ž×ĸט א×Ē ×”×”×•×“××” לבורא, ×ĸל ×ĸולם שכזה.

כי×Ļד אפ׊ר לשמוח כאשר רואים ד×ĸו×Ē ×ž×ĸוו×Ēו×Ē, מידו×Ē ×Š××™× ×Ÿ הגונו×Ē ×•×—×•×œ××™× קשים? איך אפ׊ר לדבר ×ĸל שלמו×Ē ×‘×ĸולם שכזה? ממילא, קשה יו×Ēר להודו×Ē ×œ×”' בש×ĸה כזו, ולכן ביקשו שלא לה×Ēיר לנחם אבלים בשב×Ē.

שלמו×Ē ×‘×ĸולם הזה
אבל, לא רק חיסרון יש ב×ĸולם, וממילא יש מקום לשמחה מכמה ×Ļדדים, שכן יש ב×ĸולם הזה גם דברים טובים ושלמים. קיימ×Ē ×—Ö¸×›Ö°×ž×” נפלאה, המ×Ēגלה ל×ĸינינו בנבראים רבים; ונמ×Ļאים אנשים טובים וגומלי חסדים. טוב להודו×Ē ×œ×”' ולשמוח ×ĸל בריא×Ēו הנפלאה ו×ĸל מרכיביה הטובים. אברהם אבינו שואל א×Ē ×‘×•×¨××• ×ĸל המקום המושח×Ē ×‘×™×•×Ēר: "אולי ימ×Ļאון ׊ם ×ĸשרים (×Ļדיקים)" (בראשי×Ē ×™"ח, לא). בשאלה זו הוא לימד או×Ēנו כי ×Ļריך לחפש א×Ē ×”×—×™×•×‘×™ הקיים גם במקום הנורא ביו×Ēר. אין בÖŧָהרגל לה×Ēבונן רק ×ĸל 'ח×Ļי הכוס הריקה' ממיד×Ē ×”'×ĸין הטובה' של אברהם אבינו. אדם יכול לה×Ļר ×ĸל החולאים הרוחניים והפיסיים שב×ĸולם, אך כל זה לא יוכל להס×Ēיר א×Ē ×”×˜×•×‘ שבחייו. ה×Ēורה והחכמים מחנכים או×Ēנו לראייה שלמה ומאוזנ×Ē ×ĸל חיינו. כך נפץק להלכה כי אדם ׊מ×Ē ××‘×™×• מברך: "ברוך דיין האמ×Ē", אך אם השאיר לו אביו ירושה מברך גם 'שהחיינו' או 'הטוב והמיטיב' 5 . אין ץפק, שכל אדם כואב א×Ē ××•×‘×“×Ÿ אביו, אך ה×ĸובדה שאביו השאיר לו ירושה, מחייב×Ē ×’× היא ה×Ēייחסו×Ē. אמנם, אין להשוו×Ē ××Ē ×—×™×™ אביו לרכוש חומרי, אך גם אי אפ׊ר לה×Ē×ĸלם מהטוב שרכוש זה יכול לגרום לאדם.

מלבד לאו×Ēה שמחה ×ĸל הדברים הטובים והנפלאים שאנו חיים ונפגשים אִ×ĒÖŧָם הרי שיש מקום לשמחה מט×ĸם × ×•×Ą×Ŗ:
"חייב אדם לברך ×ĸל הר×ĸה בד×ĸ×Ē ×Š×œ×ž×” ובנפש חפ×Ļה, כדרך שמברך בשמחה ×ĸל הטובה, כי הר×ĸה ל×ĸובדי השם היא שמח×Ēם וטוב×Ēם, כיון שמקבל מאהבה מה שגזר ×ĸליו השם נמ×Ļא שבקבל×Ē ×¨×ĸה זו הוא ×ĸובד א×Ē ×”×Š×, שהיא שמחה לו" ('שולחן ×ĸרוך', 'אורח חיים', רכ"ב, ג).

אין מדובר בטשטוש בין הטוב לר×ĸ. אין בחוב×Ē ×”×‘×¨×›×” ×ĸל הר×ĸה דרישה להרגיש הנאה מהר×ĸ כשם שהוא נהנה מהטוב. אלא, להאמין שהר×ĸה שהקב"ה מביא היא ל×Ļורך השלמ×Ē ×”××“×. כמאמר הכ×Ēוב: "כי כאשר ייסר איש א×Ē ×‘× ×• ה' אלקיך מיסרך" (דברים ח', ה).

נביא א×Ē ×“×‘×¨×™ הרב קוק ×ĸל חובה זו:
"יש ×Ļיור להבין ר×ĸו×Ē ×”×ĸולם מפני הכרח החומר. אם כן, אין שמו של הקדוש ברוך הוא נזכר ×ĸל הר×ĸה מפני שכל מה ׊×ĸשה הוא טוב מאד... וה×Ļיור האמי×Ēי הוא, שיכול×Ē ×”×§×“×•×Š ברוך הוא אין להגבילה בהכרח החומר, ויוכל החומר בחוק יכול×Ēו הבל×Ēי ×Ēכלי×Ēי×Ē ×œ×”×‘×¨× ב×Ēנאים היו×Ēר שלמים, אלא שיש ×Ēכלי×Ē ×œ×›×œ ר×ĸה ׊×Ēבא ממנה טובה ×ĸ×Ļמי×Ē, וי×Ēרון הטובה ×Ēהיה ניכר×Ē ×œ×Š×ĸ×Ēה כש×Ēבא איך היא × ×ĸלה דוקא מפני שבאה ×ĸל ידי ר×ĸה שקדמ×Ēה. ×ĸל כן, ראוי להזכיר שמו י×Ēברך בברכה ×ĸל הר×ĸה כמו ×ĸל הטובה " ('×ĸין איה', ברכו×Ē ×—"א, קא, ×ĸמ' 159).

יש להבין כי גם המחלו×Ē ×•×”×ž×•×•×Ē ×”× חלק משלמו×Ē ××—×Ē ×’×“×•×œ×”, ולהכיר כי הבריאה כולה ×ĸל כל מרכיביה, שורÖļה בה אור אלוקים. כפי ׊מ×ĸיד הקב"ה ב×ĸ×Ļמו: "×ĸושה שלום ובורא ר×ĸ אני ה'" (יש×ĸיהו מ"ה, ז).

זה מהלך אחד - ויש ×ĸל מה לשמוח גם ב×ĸולם הזה ואפילו ×ĸל הר×ĸה.

חבריו של רבי ×ĸקיבא בש×ĸה שראו שו×ĸל יו×Ļא מבי×Ē ×§×“×Š×™ הקדשים בכו וכאבו א×Ē ×”×ž×Ļב הנורא; אבל רבי ×ĸקיבא ×Ļוחק ×ĸל את כאבו. הוא רואה א×Ē ×”×Ēהליך שהחל בחורבן הנורא, ומוביל לגאולה שלמה יו×Ēר. חבריו הודו לו ×ĸל הראייה המיוחד×Ē ×•×”×Š×œ×ž×” הזו ואמרו לו: "×ĸקיבא ניחמ×Ēנו" 6 .

אם כן, ברור כי המ×ĸמד ה×Ēמידי של שמחה בחיים מ×Ļד אחד, וה×ĸובדה שהשמחה לא ×Ēהיה שלמה מאידך, משלימים זה א×Ē ×–×” ונו×Ēנים לנו ראייה שלמה ומאוזנ×Ē ×ĸל הבריאה. אמנם, יש זמנים שבהם השמחה רבה מכיוון שמדובר בש×ĸו×Ē ×ž×™×•×—×“×•×Ē ×Š×œ ה×Ē×ĸלו×Ē ×•×”×Š×œ×ž×”; ויש ׊×ĸו×Ē ×Š×œ מי×ĸוט השמחה ×ĸקב זמנים של קושי וה×ĸדר, אך המ×ĸמד ה×Ēמידי הוא שמחה ×ĸם הכרה בדברים הטובים והמושלמים, והכרה בדברים הר×ĸים והחסרים שהם חלק מכוונ×Ē ×”×Š×œ×ž×•×Ē ×Š×œ בורא ה×ĸולם.

השלמו×Ē ×Š×‘×”×Š×Ēלמו×Ē
י×Ēרה מזו, אפ׊ר למ×Ļוא א×Ē ×”×”×‘× ×” של מגמ×Ē ×”×—×™× ×•×š לשמחה מ×Ēמד×Ē ×™×—×“ ×ĸם הרגש×Ē ×”×—×™×Ą×¨×•×Ÿ, בהגדר×Ē ×ž×”×•×Ēו ויי×ĸודו של ה×ĸולם הזה:
"מגמ×Ē ×”×”×•×™×” כולה, מ×Ļד החפ×Ĩ הכמוס האין סופי, היא כפי הגלו×Ēה לנו, ×ĸ×Ļה גדולה של ה×Ē×ĸלו×Ē ×•×”×•×Ą×¤×” × ×Ļחי×Ē, ׊אם אין מ×Ļיאו×Ē ×Š×œ קוטן וחסרון לא יוכל להיו×Ē ×¨×§ גודל ומילוי, אבל לא ה×Ēגדלו×Ē, ודריכה ×Ēדירי×Ē ×œ×Ēוספ×Ē ×‘×¨×›×”" ('אורו×Ē ×”×§×•×“×Š', ח"ב, ×ĸמ' ×Ēקל).

בורא ה×ĸולם הוא השלם בכל מיני שלמויו×Ē ×•"אין ×ĸוד מלבדו". כל שלמו×Ē ×‘× ×‘×¨××™× מבטא×Ē ×—×™×Ą×¨×•×Ÿ גדול. למשל, האפשרו×Ē ×œ×•×ž×¨ ×ĸל ×Ļמח שהוא שלם נוב×ĸ×Ē ×ž×”×ĸובדה שאין ב×Ļמח אלא כוח חיים מ×Ļומ×Ļם ×•×—×•×œ×Ŗ מהר מאד, ואנו מדברים ×ĸל 'שלמו×Ē' יחסי×Ē ×•×—×œ×§×™×Ē ×‘×™×•×Ēר. כך הדבר בכל הנבראים שאנו מדברים ×ĸל שלמו×Ēם, כביכול. אבל האדם נברא 'ב×Ļלם אלוקים'. ובמה דמיונו לבוראו? בכוח ההש×Ēלמו×Ē ×”× ×Ļחי×Ē ×Š×‘×•. אין אנו שלמים בפו×ĸל כבורא ה×ĸולם, אבל יש בנו שלמו×Ē ×‘×›×•×—. פוטנ×Ļיאל אין סופי לה×Ēקדם, להש×Ēכלל ולהש×Ēלם.

לשם כך, חייב להיו×Ē ×‘×ž×Ļיאו×Ē 'קוטן' ו'חיסרון'. החיסרון והכישלון שבמ×Ļיאו×Ē ×Š×ž××¤×Š×¨×™× א×Ē ×”×”×Ēקדמו×Ē ×”××™×Ÿ סופי×Ē ×Š×œ האדם מישראל.
"כן הוא אומר: 'אל ×Ēשמחי אויב×Ēי לי כי נפל×Ēי קמ×Ēי כי אשב בחשך ה' אור לי' (מיכה ז', ח), אילולי שישב×Ēי בחשך לא היה אור לי" (מדרש ×Ēהלים ה, א).

שמח×Ē ×”××“× ב×ĸולם הזה היא שמח×Ē ×”×”×Š×Ēלמו×Ē ×•×œ× שמח×Ē ×”×Š×œ×ž×•×Ē. שמח×Ē ×”×”×Š×Ēלמו×Ē ×›×•×œ×œ×Ē ×‘×Ēוכה א×Ē ×”×ž×Ļיאו×Ē ×Š×œ קוטן וחיסרון, ולכן היא אינה שמחה מן הסוג של "ימַלÖŧÖĩא שחוק פיו". זוהי שמח×Ē ×”×”×Š×Ēלמו×Ē ×”×™×•×“×ĸ×Ē ××Ē ×—Öļסְרונו×Ēיה וא×Ē ×”×™×•×Ēה בכוח ולא בפו×ĸל. רק בזמנים מיוחדים שמממשים חלק מרכזי בשלמו×Ē ×”×–×•, אנו מ×Ē×ĸלים לזמנים של "מרבים בשמחה".

שמח×Ē ×”×¨×Ļון החופשי
אם מבינים כי ב×ĸולם יש 'קוטן' ו'חיסרון' בכוונ×Ē ×ž×›×•×•×Ÿ - כדי ׊נ׊×Ēלם ×Ēמיד, אזי מ×ĸ×Ļם ההש×Ēלמו×Ē × ×•×‘×ĸ×Ē ×Š×ž×—×Ēנו. ברור שההבנה ׊מ×Ļב זה הוא מ×Ļב של שלמו×Ē ×‘×ĸולם ×Ēלויה בהכר×Ēנו כי בידינו לה×Ē×ĸלו×Ē ×•×œ×”×Š×œ×™× א×Ē ×”×—×Ą×¨×•× ×•×Ē ×•×”×§×•×˜×Ÿ. אם אדם חושב כי הטב×ĸ הוא מקרי או שהוא ×Ēלוי בÖŧÖˇ'גורל ה×ĸיוור' הרי שכל חייו של האדם ×Ēלויים בדברים שמחו×Ļה לו. ה×Ēפיסה הכפרני×Ē ×”×–××Ē ×ž×•×Ēירה א×Ē ×”××“× ב×ĸולם שבו הוא כבול בשרשראו×Ē ×‘×¨×–×œ, ואין ביכול×Ēו להשפי×ĸ ×ĸל ×ĸולמו. זהו ×ĸולם ×ĸ×Ļוב ואכזר שאין בו מקום לשמחה כלל. שהרי מה יכול אדם ל×ĸשו×Ē ×›× ×’×“ הרש×ĸה וה×Ļרו×Ē? ×ĸל פי ×Ēפיסה זו מ×Ļיאו×Ē ×”×¨×ĸ שחורה משחור, ללא כל ×Ēקנה וללא ×Ēקווה.

האמונה כי לאדם יש ר×Ļון חופשי, שיכול להשפי×ĸ ול×Ēקן ב×ĸולם, ההכרה כי בזה דומה האדם ליו×Ļרו היא המובילה להכר×Ē ×”×Š×œ×ž×•×Ē ×Š×‘××“× ובר×Ļונו וממילא לשמחה:
"ואיך לא יהיה האדם מלא ×Ēמיד ×ĸוז וחדוה, אם טוב×Ē ×”×˜×•×‘×•×Ē, ×ĸושר ה×ĸשירו×Ē, ה×Ļלח×Ē ×”×”×Ļלחו×Ē, מסור ונ×Ēון בידו, והוא מושל בכל המכמנים הנפלאים הא×Ļורים באו×Ļר נחמד ושמן זה" ('אורו×Ē ×”×§×•×“×Š', ח"ג, ×ĸב, ×ĸמ' קה).

הדור קבלוה - בר×Ļון
המן הפיל פור, לכאורה, המן היה ה'כל יכול' ב×Ēקופה ההיא. הוא המחליט והקוב×ĸ א×Ē ×”×ž×Ļיאו×Ē ×‘×ž×œ×›×•×Ē ×¤×¨×Ą. אך זהו רק למראי×Ē ×ĸין. הוא לא קב×ĸ א×Ē ×”×Ēאריך הר×Ļוי לו. הוא הפיל פור. הוא היה × ×Ēון, כביכול, ל֎'גורל ה×ĸיוור'. הדברים לא היו ×Ēלויים בר×Ļונו, אלא, 'מה שיהיה יהיה'.

ל×ĸומ×Ēו, ×ĸם ישראל ה×Ē×ĸלה למדרג×Ē ×”×¨×Ļון ה×ĸליונה. "הדור קבלוה" (שב×Ē ×¤×— ×ĸ"א) - קבלוה מר×Ļונם ולא מכפייה, הר×Ļון החופשי בטהר×Ēו יכול לגבור ×ĸל הר×ĸ, גם אם הוא חזק במראה חי×Ļוני, כפי שנראה להמן. ×ĸם ישראל גילה כי בÖŧְידו לנ×Ļח א×Ē ×”×¨×ĸ ולהשפי×ĸ ׊פ×ĸ טוב ל×ĸולם.

ב×Ēיאור של קבל×Ē ×”×Ēורה במ×ĸמד הר סיני לא שומ×ĸים ×ĸל שמחה. א×Ē ×”×Ēורה קיבלנו בכפייה. הקבלה לא היי×Ēה ×Ēלויה בידינו ובהחלט×Ēינו, וממילא לא היה מדובר בהש×Ēלמו×Ē ×Š×œ× ×•, אלא בשלמו×Ē ×Š×”×‘×•×¨× טב×ĸ בנו.

בפורים היי×Ēה הש×Ēלמו×Ē ×Š×‘×™×˜××” א×Ē ×™×›×•×œ×Ēנו ל×Ēקן א×Ē ×”×—×Ą×¨×•× ×•×Ē, ולה×Ē×ĸלו×Ē ×ž×ĸל 'הקוטן'. לכן, בימי הפורים, בחודש אדר - קיימ×Ē ×Š×ž×—×” גדולה וראוי להרבו×Ē ×‘×”.


^ 1 'ליקוטי מוהר"ן' ×Ēנינא כד.
^ 2 זהו פ׊ט המאמר. אמנם, ה×Ēוספו×Ē ×‘×ž×’×™×œ×” ה ×ĸ"ב, ד"ה ממ×ĸטין, מבאר ב×ĸניין מקח וממכר ×ĸם גוי - שיש להימנ×ĸ לחלוטין ואין הכוונה רק למ×ĸט, ומזה היו שלמדו ×ĸל שמחה שאסורה כלל; ברם, פ׊ט הדברים אינו כן. כדרכנו, כ×Ēבו ה×Ēוספו×Ē ×‘×ž×Ą×›×Ē ×™×‘×ž×•×Ē ×ž×’ ×ĸ"א, ד"ה מלישא; ו×ĸיין '׊×ĸר ה×Ļיון' ×Ē×§× "א, ץ"×§ א.
^ 3 'אורו×Ē ×”×Ēשובה' פ"ג, וכן פ"ה, א.
^ 4 "אמר ר"י בשם רשב"י: אסור לאדם שימלא שחוק פיו ב×ĸולם הזה, ׊נאמר: 'אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה' (×Ēהלים קכ"ו, ב), אימ×Ēי - בזמן ׊'יאמרו בגוים הגדיל ה' ל×ĸשו×Ē ×ĸם אלה' (׊ם)" (ברכו×Ē ×œ× ×ĸ"א).
^ 5 "×Ē"׊: מ×Ē ××‘×™×• והוא יורשו, ב×Ēחילה אומר 'ברוך דיין האמ×Ē' ×•×œ×‘×Ą×•×Ŗ הוא אומר 'ברוך הטוב והמטיב'..." (ברכו×Ē × ×˜ ×ĸ"ב).
^ 6 מכו×Ē ×›×“ ×ĸ"ב.

סרטונים ×§×Ļרים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים חדשים
שי×ĸורים חדשים
א×Ē ×”×ž×™×“×ĸ הדפס×Ēי באמ×Ļ×ĸו×Ē ××Ēר yeshiva.org.il