בית המדרש

  • מדורים
  • שו"ת "במראה הבזק"
לחץ להקדשת שיעור זה

קניית חלקת קבורה בארץ ישראל שלא על מנת לקבור בה

undefined

רבנים שונים

שבט תשע"ז
3 דק' קריאה
ניו יורק, ארה"ב New York, USA
אלול תשס"ד

קניית חלקת קבורה בארץ ישראל שלא על מנת לקבור בה

שאלה
יהודי ירא שמים נפטר ונקבר בארצות הברית. הוא אמר לבניו כמה פעמים לפני מותו שהיה רוצה שישיגו לו קרקע בקרבת קבר אמו בירושלים, שעליה יהיה ציון לזכרו. האם ראוי לבניו למלא אחר בקשתו (העלות הכספית אינה מפריעה להם)? האם בעלות הנפטר בקרקע בארץ ישראל, שבה מבחינה תיאורטית אפשר לקבור אותו, תחייב ליקוט עצמות והבאתו לארץ – דבר שהיה בפירוש נגד רצונו שהביע בחייו?

תשובה
אין מניעה הלכתית לקיים את בקשתו של הנפטר, אם החברא קדישא מסכימה לכך 1 . אלא שאם נראה שמטרתו של הנפטר בציווי זה הייתה למען הנצחת שמו בלבד, ראוי יותר להשתמש בכסף הזה להנצחה בדרכים מועילות יותר, כגון החזקת לומדי תורה בארץ ישראל וכדו', ואם נראה שמטרתו של הנפטר הייתה כדי לגרום לצאצאיו להמשיך לפקוד את קבר אמו (כיוון שיש לאביהם ציון שם והצאצאים שבארץ יפקדו את ציונו, וממילא באותה הזדמנות יעלו לקבר אמו הסמוך), יעשו כבקשתו 2 .
כיוון שהנפטר אמר במפורש שאינו רוצה שיעלו את עצמותיו לארץ אין לעשות כן, אך במקרה שבו לא אמר זאת במפורש, מצווה להעלות את עצמותיו גם אם נראה היה מדבריו שלא נוח לו בכך 3 .




^ 1. לא מצאנו מי שיאסור לרכוש חלקת קבר ולהקים עליה ציון ללא קבר בפועל, ומעשים שבכל יום שמציינים על מצבה גם שמות של קרובים שנפטרו ואינם קבורים שם, או שמקימים מצבות בשטח בית הקברות לזכר קהילות שחרבו ללא שמישהו קבור שם, וכן סובר הגרז"נ גולדברג שאין שום מניעה בדבר. והיה מקום לומר שאין זה ראוי, כיוון שקיימת מצוקה של קברים בבתי העלמין בארץ, ורכישה של חלקה שאין קוברים בה דוחקת את מקומם של המתים, אך נראה שאין זה גרוע מרכישת חלקת קבר לאדם שעודו בחיים, שהיא מנהג רווח, אף-על פי שאותו אדם אינו צריך כרגע את הקרקע, ובינתיים אי אפשר לקבור שם את מי שמת. ואף שיש לחלק, שהרוכש חלקת קבר בעודו בחיים סופו לנצלה – מה שאין כן בענייננו, אנו מתפללים "ובלע המוות לנצח" – שלא יהיה שימוש בחלקה, ואף אם בסופו של דבר יהיה שימוש, גם בחלקה שנרכשת לציון בעלמא ניתן להשתמש לקבורה, שאף שהחוצב קבר לאביו ולא קברו בו לא ייקבר בו הוא עולמית, משום כבוד אביו (שו"ע יו"ד סי' שסד סע' ז). לדעת הגרז"נ גולדברג זהו דווקא כשחצב את הקבר על מנת לקבור את אביו ובסוף לא קבר, אך כשמלכתחילה לא התכוון לקבור בו את האב, ויש כאן רק ציון בעלמא, אין כל מניעה להיקבר בו. ואף שעדיין ניתן לחלק בין המקרים, איסור בוודאי אין כאן, שהרי הכול נעשה בהסכמת החברא קדישא.
^ 2. סברת הגרז"נ גולדברג שאם מטרת הבקשה היא רק הנצחה, עדיף להנציח את שמו באופן שיהווה תועלת לנשמתו (ועיין באריכות בדברי ה"חפץ חיים" בספרו "אהבת חסד" ח"ב פרק ט"ו במה שכתב בזה), ובכל מקרה חיוב ממוני מן הדין אין כאן, כיוון שלא נתן לשליש לפני מותו (עיין בשו"ע חו"מ סי' רנב סע' ב), אלא אך ורק חיוב מוסרי של קיום רצונו.
^ 3. שו"ת מהרלב"ח (סי' סג) דן בעניין צורבא מרבנן שגילה דעתו בחייו שאינו רוצה שיעלוהו לקבורה בארץ ישראל, כיוון שבירושלמי (כלאים פ"ט ה"ג) קרא רבי בר קיריא על מי שמגיע מחו"ל לארץ ישראל לאחר מותו: "ונחלתי שמתם לתועבה – בחייכם, ותבואו ותטמאו את ארצי – במיתתכם" (וכן מופיע בזהר פרשת אחרי מות); ולמרות זאת פסק שמצווה להעלותו לקבורה בארץ, כיוון שמצאנו בתלמודים כמה וכמה פעמים שהעלו מת לקבורה לארץ, וכל הפוסקים כתבו בשבח הקבורה בארץ, ורק אם המת ציווה במפורש בחייו שלא להעלותו לארץ אין לעבור על דבריו; וכן פסק ב"יביע אומר" (ו יו"ד סי' לא), ואם כן הוא הדין בנדון זה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il