ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום העצמאות
- חיוב ההודאה על נס
ננסה להבהיר מעט את הסוגיה:
הגמרא במסכת מגילה (י"ד, א) אומרת שהיה ראוי לומר הלל בפורים, בקל וחומר מיציאת מצרים: "ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה - ממיתה לחיים לא כל שכן?". אם ביציאה משיעבוד לחירות אומרים שירה, קל וחומר שיש לומר שירה כאשר ניצלים ממוות לחיים. מסבירה הגמרא, שאין אומרים הלל בפורים משום שלוש סיבות: א. משום שאין אומרים הלל על נס שנעשה בחוץ לארץ. ב. משום שקריאת המגילה היא תחליף להלל. ג. משום שבנס פורים עדיין נשארו תחת שלטון אחשוורוש, ואי אפשר לומר "הללו עבדי ה'", שמשמעו שאנו עבדים לקב"ה בלבד ולא לשלטון זר.
מדברים אלה עולה בפשטות, שבכל נס שמתרחש לעם ישראל אמורים לומר הלל, אלא אם כן קיימות הסיבות הללו. ביום העצמאות ויום ירושלים כמובן אין הן קיימות, ואם כך יש לומר בהם הלל.
אולם עדיין ניתן לטעון שאין זה נקבע באופן אוטומטי, אלא הגמרא מסבירה את מהלך מחשבתם של חכמי הדור בזמן נס פורים, מדוע הם לא תיקנו הלל. בכל דור כשמתרחש נס צריכים חכמי הדור לשקול את הדבר ולתקן באופן מיוחד אמירת הלל. ואם כך, שוב עולה שאלת הסמכות, האם לחכמי דורנו ישנה סמכות לתקן תקנה כזו.
אך מדברי הגמרא בפסחים (קי"ז, א), עולה לא כך:
...והלל זה מי אמרו? נביאים שביניהן תקנו להן לישראל, שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהן, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן.
יש כאן תקנה קבועה לכל הדורות, שכאשר מתרחשת ישועה מצרה צריך לומר את ההלל. ממילא, אין כלל צורך בתקנה מיוחדת של חכמי הדור שבו אירעה הישועה.
כך עולה מדברי רש"י שם:
...שאם חס ושלום תבוא צרה עליהן ויושעו ממנה, אומרים אותו על גאולתן, כגון חנוכה.
אף שהגמרא דיברה על תקנת הנביאים, רש"י מביא כדוגמה את ההלל של חנוכה. וכך כותב במפורש רש"י בתענית (כ"ח ב):
... הלל דחנוכה... דנביאים תיקנוהו, שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה שלא תבא עליהן, כשנגאלין יהו אומרין אותו על גאולתן.
לכאורה הדבר קשה – כיצד ניתן לומר שהלל של חנוכה הוא מתקנת הנביאים, והרי בזמן נס חנוכה כבר פסקה הנבואה! אלא, שהנביאים תיקנו מראש שבכל עת שיארע נס יש לומר הלל. חכמי הדור בזמן החשמונאים לא נצרכו לתקן תקנה חדשה לומר הלל, אלא רק יישמו את התקנה הקדומה למציאות הנוכחית, והכריזו שכעת יש לומר הלל מתקנת הנביאים.
ניתן דוגמה להמחשה: מקדחה חשמלית, הרי היא מוקצה בשבת. האם זו תקנה חדשה של חכמי דורנו? - ודאי שלא. חכמים בזמן המשנה קבעו את גדרי מוקצה, והיום, במציאות המתחדשת, אנו מיישמים את אותם גדרים ומתרגמים אותם הלכה למעשה למכשירים המצויים היום. זה המשך ויישום של תקנת חז"ל, למרות שהמציאות הזו לא היתה קיימת בזמנם. דוגמה קרובה יותר לענייננו: כאשר אדם פרטי ניצל מסכנה, הוא מברך "הגומל". האם זו תקנה חדשה, שבעקבות מאורע פלוני חכמים מתכנסים ומתקנים שעליו לברך? ודאי שלא, אלא יש תקנה כללית שבכל עת שמתרחשת הצלה יש לברך הגומל. וכך בענייננו: יש תקנה כללית מימי הנביאים לומר הלל בכל עת שמתרחשת ישועה לציבור, ובדורנו זכינו לישועות שבהן מתיישמת תקנה זו.
מקור נוסף לדבר ניתן להביא מדברי הגמרא בתענית כ"ח ב, המונה את הימים שבהם אומרים הלל, ומתבטאת שאלו הימים ש"יחיד גומר בהן את ההלל". הראשונים פירשו באופנים שונים, מדוע נקטה הגמרא "יחיד". אחד הפירושים הוא של הבה"ג, האומר:
...והאי דקא מפיק להון בלשון "יחיד", משום דכד כניפין (- כאשר נאספים) כלהון ישראל ובעי למימר הלל כל יומא על כל צרה שנגאלין ממנה, אמרי...
דהיינו, שהיחיד אומר הלל רק בימים אלה המנויים בגמרא, אבל כאשר מתרחשת ישועה לכל ישראל, הרי הם אומרים הלל גם בימים נוספים. וכך כותב הרא"ש (ברכות ב', ה), המביא פירוש זה וקושר אותו עם תקנת הנביאים שהבאנו, שכאשר מתרחשת ישועה לכלל ישראל יש לומר הלל.
וכך כותב החיד"א, בשו"ת "חיים שאל" (חלק ב', סימן י"א):
...היה נראה דשפיר נאה לתקן לומר הלל כשנעשה נס לקהל ישראל בעירם, ונביאים הראשונים כך תקנו...
ועלה על לבי לומר... דתקנת נביאים היתה כשנעשה הנס לכל ישראל דוקא...
דהיינו שיש תקנה קבועה לומר הלל בכל ישועה, אולם דוקא כאשר הישועה מתרחשת לכלל ישראל, ולא לעיר אחת.
כאן אנו נכנסים לאחד הדיונים המהותיים בעניין זה. יש הטוענים, שאמנם הקמת המדינה ושחרור ירושלים היו מאורעות גדולים, אך אין זה נס שנעשה לכל ישראל, שהרי רק מיעוט מעם ישראל היה בארץ ישראל באותו זמן. טענה זו מתבססת על תפישה שרואה את הצורך בהודאה רק מצד הצלת יושבי הארץ מידי אויבינו שקמו עלינו לכלותנו. אולם כאשר מתייחסים לא רק להצלה מן הסכנה אלא לעצם הקמת המדינה או שחרור חבלי א"י וירושלים ומקום המקדש, הרי זה ודאי אירוע משמעותי לכל ישראל, שכל יהודי קשור אליו באופן זה או אחר, בין מי שחי בארץ ובין מי שחי בחו"ל.
כך למשל לגבי נס חנוכה - הרי גם אז חלק גדול מעם ישראל ישב בחו"ל, בבבל ובמצרים ועוד, ואף על פי כן תיקנו לומר הלל, משום שאירוע זה של חידוש עבודת המקדש וחזרת המלכות לישראל לא נגע רק ליושבים בארץ אלא היה משמעותי לכלל היהודים בכל מקומות מושבותיהם.
לעיתים נשמעות טענות אחרות, כגון שמלחמת השחרור ומלחמת ששת הימים התנהלו בדרך הטבע ולא אירע כאן נס, או שאין זו עדיין הגאולה השלמה. אך במקורות שהבאנו לא נאמר שהנביאים תיקנו לומר הלל רק בנס החורג מדרכי הטבע או רק בגאולה השלמה. על כל צרה שכלל ישראל נגאל ממנה יש לומר הלל, ללא חילוק. וכך רואים בדברי רש"י שהבאנו, שתקנה זו חלה בחנוכה, אף שלא היתה זו גאולה שלמה וגם ההצלה היתה בדרך הטבע (מדברי רש"י שם מוכח שההלל בחנוכה אינו נאמר על נס פך השמן אלא על ההצלה מן היוונים). וכך אומרת הגמרא, שבאופן עקרוני היה מקום לומר הלל גם בפורים, אלמלא הסיבות דלעיל, וזאת אף שנס פורים היה בדרך הטבע.
נתפלל ונקווה, שבזכות היכולת לומר שירה גם על הישועות החלקיות שזכינו להן עד כה, נזכה לישועה שלמה בקרוב!
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מדוע קוראים את מגילת רות בשבועות?
בדיקת פירות ט''ו בשבט
ל"ג בעומר: סוד כוחו של רשב"י
כשר קצר ולעניין!
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
האם מותר לפנות למקובלים?
קשה עליי פרידתכם
כאב הגלות ותקוות הגאולה
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
