ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בשלח
ד"ה וה' הולך
מידות ה' בגאולה הראשונה ובגאולה האחרונה
כל מקום שנאמר "וה'" הכוונה לה' ובית דינו. וגם כאן, ביום הקב"ה שוכן בעמוד הענן ובלילה בית דינו שוכן בעמוד האש. ואומר המדרש שעל הגאולה העתידה נאמר: "כי הלך לפניכם ה'", שאמנם בגאולה הראשונה הלך עם ישראל ה' ובית דינו, אבל לעתיד לבוא ה' לבדו ילך. כוונת המדרש לומר שהגאולה העתידה תהיה במידת רחמים מיוחדת, שנרמזת בה' לבדו, ללא בית דינו.
יד , ד
ד"ה וחזקתי
הקב"ה מחזק את לב פרעה בשנית ואת לב המצרים
לאחר מכות בכורות פחד פרעה מישראל ונתן למשה לעשות בהם כרצונו. לכן היה צריך הקב"ה לחזק את לבו שנית כדי שירדוף אחרי בני ישראל. גם להלן חיזק הקב"ה את לב המצרים ע"מ שיכנסו אחרי בני ישראל לים, כי בדרך הטבע אחרי שראו שנבקע להם הים היה להם לירא מישראל. 'ואין בכל המופתים כפלא הזה' (ועיין ברמב"ן להלן יד, כא וכן טו, ט).
טו, א
ד"ה אז ישיר
דרך לומר עתיד במקום עבר רש"י הסביר שמה שנקטה התורה לשון עתיד הוא משום שבשעה שראה משה הנס (אז) עלה בלבו לשיר. הרמב"ן מקשה עליו מכמה מקומות ואומר שדרך התורה לומר עתיד במקום עבר, וכן להפך, כי ככה דרך המספר דבר ורוצה לאמת את דבריו.
טו, יא
ד"ה נורא תהלות
אנחנו מפארים הקב"ה בנוראותיו
רש"י וראב"ע פירשו שאנשים יראים מלהלל שם ה', מחשש פן ימעיטו בתהלותיו. הרמב"ן מפרש שכוונת הפסוק היא שהקב"ה מהולל בדברים הנוראים שעושה. שבשונה ממלכי ארץ שנוראים בדברים רעים, ואין להלל אותם על זה, הקב"ה נורא בדברים שראוי להלל אותו עליהם, שעושה נקמות בעוברי רצונו ומושיע בהם את עבדיו.
טו, יח
ד"ה ה' ימלוך
תפלתנו שכמו שמלך ה' ביציאת מצרים כך ימלוך בכל הדורות הפסוק נכתב בלשון עתיד לומר שכמו שה' הראה מלכותו על הכל בזה שהושיע את עבדיו ואבד את מורדיו, כך אנו מצפים שינהג ה' בכל הדורות, ויראה את מלכותו על הכל. ואונקלוס תרגם שה' מולך, בלשון הווה, כיוון שחשש שישתמע שרק לעתיד ה' ימלוך על העולם, והרי ודאי גם עתה הוא מולך. הרמב"ן מקשה על דבריו מפסוקים מפורשים בהם מתוארת מלכות ה' בלשון עתיד.
טו, כה
ד"ה שם שם
החוק והמשפט במרה
רש"י מביא את דברי חז"ל שבמרה נתנו מקצת מצוות לישראל שיתעסקו בהן, ובמרה נסה ה' את ישראל, וזהו שאמר הכתוב "שם שם לו חוק ומשפט ושם ניסהו". הרמב"ן מקשה - מדוע לא פירטה התורה את הציווים כדרך שפירטה בשאר המצוות? אלא מסביר הרמב"ן שכוונת חז"ל היא שמשה לא צווה את ישראל במצוות אלה, אלא רק אמר להם שהקב"ה עתיד לצוות אותם בהן. כוונת משה הייתה לנסות את ישראל אם יקבלו את המצוות בשמחה ובטוב לבב, ולהרגילם במצוות.
על דרך הפשט (הסבר שני) אפשר להסביר שכוונת הפסוק היא ששם הקב"ה את ישראל במקום בו חוקי המדבר קיימים, מקום רעב וצמא, וזה בשביל שיקראו ישראל אל ה'. והמשפטים שנתן שם ה' זה שיתנהגו בדרך ארץ.
טו, כה
ד"ה וטעם ויורהו
מידת הקב"ה - ממתיק מר במר.
כל 'ויורהו' במקרא הוא לשון הוראה. ע"פ הפשט כוונת הכתוב שלימד ה' את משה סגולת העץ הזה, שממתיק המים. חז"ל אמרו שהעץ היה מר, ולפי דבריהם הורה לו ה' היכן מקומו. ועוד הורה לו בזה הקב"ה את הנהגתו, שממתיק מר במר. וכן עשה עם אלישע שנתן המלח במים ביריחו (מ"ב ב).
טז, ו-ז
ד"ה ערב וידעתם
מעלת המן
במן הוזכר כבוד ה' ואילו בשלו לא הוזכר. ומסביר הרמב"ן שהוזכר כבוד ה' במן כיון שבמן היה פלא יותר על השלו, שהשלו הובא בדרך הטבע, ואילו המן הוא יצירה חדשה, וה' מראה את כבודו בנפלאות.
יש במן ענין גדול, שהוא נוצר מהתגשמות האור העליון, או מתולדתו, ומאור זה ניזונים המלאכים וממנו יהנו בעולם הנשמות.
יז, ה
ד"ה וטעם ומטך
הבאת המטה מראה שה' עושה דבר והפוכו
ה' ביקש ממשה להביא את המטה. והזכירה התורה במטה את הכאת היאור, ולא דברים אחרים שנעשו על ידו, כדי להורות מידת הקב"ה, שעושה דבר והפכו, ובאותו המטה שהפך את המים לדם הוציא מים מן האבן (עיין ברמב"ן לעיל טו, כה).
יז, ט
ד"ה והטעם שצוה משה
סיבת תפילת משה במלחמת עמלק
משה צוה את יהושע שילחם כדי שיתפנה הוא לשאת כפיו בתפילה ולחזק את העם בזה. בפרקי ר"א מבואר שתפילת משה גרמה לכל ישראל שיצאו מאהליהם וענו בתפילה אחרי משה, כשליח ציבור שהעם עונים אחריו.
הסיבה שמשה היה צריך להתפלל זה משום שעמלק, בשונה מישראל, היו מלומדים במלחמה, ובנוסף הייתה להם את ברכת יצחק "ועל חרבך תחיה".
מעמלק באה המלחמה הראשונה, ומעמלק באה הגלות האחרונה, ולכן כל מה שעשו משה ויהושע במלחמה זו הוא סימן לבנים, לאליהו ומשיח בן יוסף, שינצחו את עמלק, הוא גלות אדום.
יז, טז
ד"ה כי יד
המצוה לכל מלך למחות זרע עמלק וביאור סיבת השנאה להם
חז"ל פירשו לשון שבועה, שהרים הקב"ה ידו ונשבע שאין הכסא שלם ואין השם מלא עד שימחה עמלק. ויש מפרשים שכוונת הכתוב שכאשר תהיה יד על כסא ה', היינו שיהיה מלך בישראל, אז תהיה מלחמה בעמלק, מדר דר. כי כל מלך ומלך מצווה להלחם בעמלק עד שימחה אותו. והסבה שנענש עמלק בזה הוא משום שכאשר לכל העמים הייתה יראה מה' באו עמלק כמתגברים על ה', "ולא ירא אלהים". ועוד שהם קרובי משפחה לנו, ובכל זאת רבים איתנו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
