ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
עַל הַיַּלְדוּת תִּפּוֹל תָּמִיד הַשְּׁאֵלָה, אֵיךְ אָנוּ מַכִּירִים אוֹתָהּ בְּיִחוּשָׂהּ לַחִנּוּךְ. אִם הִיא רַק כְּמוֹ הֶכְשֵׁר לְהָאִישׁוּת*, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהּ עֵרֶךְ כַּבִּיר בִּפְנֵי עַצְמָהּ. מוּבָן הַדָּבָר שֶׁכְּשֶׁמַּעֲמִידִים אֶת יְסוֹד הַחַיִּים רַק עַל הָעֲבוֹדָה וְהַפַּרְנָסָה, אֵין לַיַּלְדוּת זְכוּת מִצַּד עַצְמָהּ, כִּי אִם, הַיֶּלֶד הוּא לְפִי זֶה גֹּלֶם* יָפֶה שֶׁאֶפְשָׁר לָחֹק* מִמֶּנּוּ כְּלִי מַעֲשֶׂה חָזָק וְעוֹבֵר לַסּוֹחֵר. לֹא כֵּן הוּא לְפִי הַהַכָּרָה הָאִידֵאָלִית, הַמַּעֲרֶכֶת אֶת הַחַיִּים לְפִי הַטֹּהַר שֶׁבָּהֶם, לְפִי הַטּוֹב הַחֶסֶד וְהַתֹּם הַנִּמְסָךְ בְּקִרְבָּם. עַל פִּי זֶה הַמִּשְׁפָּט יַעֲלֶה לָנוּ עֵרֶךְ הַיַּלְדוּת לֹא רַק בְּתוֹר הֶכְשֵׁר לְאִישׁוּת וְגַדְלוּת, כִּי אִם חֲטִיבָה יְקָרָה בַּחַיִּים מִצַּד עַצְמָהּ, וְלִפְעָמִים תַּעֲלֶה אֶצְלֵנוּ בְּתוֹר הַמְעֻלָּה שֶׁבִּתְקוּפוֹת הַחַיִּים שֶׁכָּל הַחַיִּים רְאוּיִים לִהְיוֹת כְּמַכְשִׁירִים לְעֶמְדָּתָהּ. אָז נֹאמַר דְּבָרִים כְּמַשְׁמָעָם "אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא בִּשְׁבִיל הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן" מִפְּנֵי שֶׁהוּא "הֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא".
טהרת החינוך
הַתִּינוֹק, כְּשֶׁיְּחֻנַּךְ כָּרָאוּי, בְּיִחוּד הַתִּינוֹק הָעִבְרִי, כַּמָּה קְדֻשָּׁה וָתֹם, כַּמָּה טָהֳרָה וּמִדּוֹת נַעֲלוֹת נִמְצָא בַּנֶּפֶשׁ הַנְּקִיָּה וְהָאֲהוּבָה הַיַּלְדוּתִית שֶׁבְּקִרְבּוֹ*, כָּל זְמַן שֶׁטֻּמְאַת שׁוּק הַחַיִּים לֹא הִשְׁבִּיתָה אֶת הַחֵן וְהַהוֹן* שֶׁל פֶּרַח שׁוֹשָׁן זֶה, כַּמָּה קָדוֹשׁ וְטָהוֹר הוּא.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
157 - לימוד שבועי באמונה כ"ב- כ"ח תמוז תשע"ז
158 - חינוך חלק י'
159 - חינוך חלק י"א
טען עוד
אָמְנָם טוֹבָה הַיַּלְדוּת, נָאָה וּקְדוֹשָׁה הִיא, אֲבָל הֲלֹא הִיא גַּם כֵּן חֲלוּשָׁה, וְלֹא תּוּכַל לַעֲמֹד בִּפְנֵי זֶרֶם הַחַיִּים הַהוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר, לְפִי מִדַּת הַגַּדְלוּת*, גַּדְלוּת הַחֹמֶר וְהָרוּחַ, וְהִתְרַבּוּת יַחַס* הַחֶבְרָה הַגְּדוֹלָה וְהַמְסֻבֶּכֶת. עַל כֵּן זֹאת הִיא חוֹבָתֵנוּ, לִשְׁמֹר בְּכָל עֹז אֶת תֻּמַּת הַיַּלְדוּת וְטָהֳרָתָהּ וּלְהַעֲבִירָהּ לְאִטָּהּ עִם כָּל זָהֲרָהּ וְנִקְיוֹנָהּ אֶל תְּקוּפַת הַגַּדְלוּת, בְּאֹפֶן שֶׁהַגַּדְלוּת תַּעֲנִיק לָהּ רַק אֶת הָעֹז וְהַגְּבוּרָה הַחֲסֵרִים לָהּ, גְּבוּרַת הַגּוּף וּגְבוּרַת הָרוּחַ, אֲבָל לֹא תָּהִין* לְהָרֵס אֶת הַיִּתְרוֹנוֹת הַיְקָרִים שֶׁל הַיַּלְדוּת הָאֲהוּבָה וְהַחֲבִיבָה עֲדֵי עַד. "מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם". לְהָבִיא אֶת הַיַּלְדוּת בְּעֶצֶם תֻּמָּהּ וְטָהֳרָתָהּ אֶל גְּבוּל הַבַּחֲרוּת וְהַשַּׁחֲרוּת, הַזִּקְנָה וְהַשֵּׂיבָה, בְּאֹפֶן שֶׁתִּוָּסֵד עֹז, שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יָנוּס לֵחָהּ, זֹאת הִיא תְּעוּדַת הַחִנּוּךְ בְּיִשְׂרָאֵל. "בַּת ק' כְּבַת כ' וּבַת כ' כְּבַת ז'", "כְּבֵן שָׁנָה שֶׁלֹּא חָטָא" - זֶהוּ הַצִּיּוּר הַיּוֹתֵר מְרוֹמָם שֶׁל מַשְׂאַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁבְּחִנּוּךְ עַמֵּנוּ.
(מַאַמְרֵי הָרְאִיָּה, דְּרָשָׁה בְּעֵת חֲנֻכַּת בֵּית הַתַּלְמוּד תּוֹרָה בִּרְחוֹבוֹת ת"ו - הֶמְשֵׁךְ)
____________________
לְהָאִישׁוּת – לאיש בוגר. גֹּלֶם – חומר גלם לא מפותח. לָחֹק – לחקוק, ליצור. הַהוֹן – הרכוש הרוחני שצבור בו. מִדַּת הַגַּדְלוּת – התפתחות הגיל של האדם. וְהִתְרַבּוּת יַחַס וכו' – כפי מידת ההשפעה של החברה על האדם. תָּהִין – תעז.
ביאורים
כדי להגדיר מהי מטרת החינוך, אנו צריכים לשאול את עצמנו מהי מטרת חיינו. מהו הדבר המרכזי והחשוב ביותר? הגדרה זו תגדיר גם את יחסנו לתקופה המיוחדת בחיים שבה מתבצע עיקר החינוך – תקופת הילדות.
כאשר הערך המרכזי בחיים הוא העולם החומרי , פיתוח הכלכלה, הטכנולוגיה, התשתיות וכלל צורכי האדם – ממילא תהיה מטרת החינוך לייצר ילדים שבעתיד יוכלו לעסוק בתחומים החשובים לפיתוח הצד החומרי של העולם – מהנדסים, פועלים ואנשי היי-טק. כאשר זו התפיסה, לילדות אין שום ערך בפני עצמה – נהפוך הוא, הילד הוא עול להוריו שזקוקים לפרנס אותו, בעוד הוא אינו עושה דבר. כל ערכה של הילדות היא בכך שזהו הזמן שבו עלינו לפתח את כישוריו החומריים של הילד, כדי שבעתיד הוא יהיה איש חזק ומוכשר שיוכל להרוויח כסף ולפתח את העולם החומרי.
לעומת זאת, כאשר הערך המרכזי בחיים הוא הרוח והקדושה , ממילא תהיה מטרת החינוך שונה לחלוטין – לפתח את רוחו של הילד, לגלות את נשמתו . כאשר כך אנו תופסים את החיים, הילדות מקבלת ממד אחר לחלוטין – בילדים ישנה קדושה מיוחדת , קדושה טבעית ותום, שעִמם נולד האדם. במהלך החיים נשחקת קדושה תמימה זו, כאשר נפגש האדם במצבים קשים, התמודדויות עם הסביבה או תאוות. יוצא אם-כן, שהילדות – לא רק שאינה פחותה משאר שנות החיים – אלא היא אף נעלה ממנה, ואולי אפשר אף לומר שהיא התקופה המרכזית – שהרי עיקר החיים הוא הרוח והקדושה, ואין זמן טהור כמו זמן הילדות. נראה שהרב קוק מלמד אותנו שכל מטרתו של האדם היא לשמר את הילד שבו, את הנשמה הטהורה, הקדושה והתמימה שבו . להצליח לפתח אותה כך שיחד עם בגרותו של האדם, התפתחות כוחותיו החומריים והשכליים ועמידתו בדרישות החיים כמו פרנסה ועבודה, תישאר הילדות הטהורה שבו דומיננטית ומרכזית, כזו שמדריכה את כל כוחות החיים אל הקדושה. בחוץ הוא איש מבוגר, אך בפנים אישיותו טהורה כמו של ילד.
כשזהו היחס לילדות, מקבלת מטרת החינוך כיוון שונה לחלוטין – לא הכשרה לקראת העתיד אלא פיתוח מה שקיים ושמירה על הקדושה שכבר כעת מצויה בילד . החינוך צריך מִחד ליצור סביבה שבה נשמת הילד תוכל לפרוח כראוי – אווירה נקייה מטומאה ורוע, מתאוות ומיִצריוּת. מאידך, על החינוך ליישב את הסתירות העולות בין הקדושה הטבעית של הילד לבין עוצמת החיים החומריים, ולהדריך את הילד איך לשלב בין קודש לחול, בין רוח לחומר, בין תורה לפרנסה – כך שהילד הטהור שבו יישאר בשיא עוצמתו עד ימי זקנה ושיבה.
הרחבות
חנוך לנער
כְּשֶׁיְּחֻנַּךְ כָּרָאוּי, בְּיִחוּד הַתִּינוֹק הָעִבְרִי, כַּמָּה קְדֻשָּׁה וָתֹם, כַּמָּה טָהֳרָה וּמִדּוֹת נַעֲלוֹת נִמְצָא בַּנֶּפֶשׁ הַנְּקִיָּה וְהָאֲהוּבָה הַיַּלְדוּתִית שֶׁבְּקִרְבּוֹ. לפי הרב קוק, בתקופת הילדות מלא האדם תום וטהרה, ומטרת החינוך היא להצליח לשמור עליהם ולרומם אותם גם בתקופת הנערות והבגרות שאחריה. ר' צדוק הכהן מלובלין מבאר את הקושי הגדול בחינוך הילד דווקא בנערותו: "ופתי אין בו חכמה ונער אין בו בינה. כמו שנאמר: 'איולת קשורה בלב נער' [משלי כב, טו]. ודעת – הוא הפכו... ועל פי התורה יוכל לברור האמת מתוכו ולהסיר הזימה והדמיון" [פרי צדיק שמות ליקוטים]. לפי דבריו, לבו ומחשבתו של הנער מלאים במחשבות משונות ובהרבה דמיונות שווא ותאוות – מה שמקשה עליו לשאוף לטוב וללכת בדרך ישרה, בדרך לימוד התורה. השכל הישר והברור, ההבנה הנכונה הבאה באמצעות לימוד התורה, מסירה את העקמומיות משכלו של הנער, ומעניקה לו הבנה בהירה ורצון אמתי לתיקון דרכו.
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
ריסוק קרח בשבת- סוחט או מוליד?
איך התפילה מקשרת אותנו לקב"ה?
סינון פסולת בשבת
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
