החיוב למנות סנהדרין ובתי דין - פרק ז'

בשבוע שעבר התחלנו לדון בשיטת ה"נשר הגדול ", הרמב"ם ביד החזקה. נביא שוב את דבריו בקיצור:

ה"לחם משנה" שהבאנו דבריו, בדברינו לפרשת בהעלותך, מביא גם את דעת הרמב"ן בהסבר דברי הרמב"ם. לדעתו של הרמב"ן כוונתו של הרמב"ם בהלכה ב איננה למעט רק את החיוב של בתי דין של פלכים בחו"ל אלא לבטל כל חיוב של העמדת בית דין בחו"ל. וז"ל:

לכאורה כוונת דבריו היא שכיוון שאין חיוב למנות בתי דין בכל פלך קל וחומר שאין חיוב למנות בחו"ל בתי דין בכל עיר ועיר (עיין שם ב"כסף משנה" ובשינויי נוסחאות שבהוצאת פרנקל, שם). אם כך כיצד יתקיימו, בחו"ל, חיי חברה מסודרים, לפי פסק הרמב"ם והבנת הרמב"ן? מסביר מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל "רק שיצעק הנעשק יעמידו בית דין לדון בדבר" (עמוד הימיני סימן ב סע' ח). לכאורה פסק זה של הרמב"ם הוא נגד המבואר בברייתא:

חובת הקמת בתי דין (9)

הרב יוסף כרמל

add_alert

6 - החיוב למנות סנהדרין ובתי דין - פרק ו'

7 - החיוב למנות סנהדרין ובתי דין - פרק ז'

8 - החיוב למנות סנהדרין ובתי דין - פרק ח'

טען עוד

לכן היה צריך לומר כי הרמב"ם חולק על ברייתא זו, וצ"ע!.

הקושי בשיטה זו ברור לכן מציע מו"ר הגר"ש ישראלי פתרון חדש. כדי להבין את דבריו נקדים הקדמה קצרה. הביטוי מדינה יש לו שתי משמעויות א. קבוצת ערים באיזור מסויים- כגון "נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹש" (אסתר ט' ב) או במשנה "מבית חורון ועד הים מדינה אחת" (מסכת שביעית פרק ט משנה ב). ב. עיר אחת- כגון בפירוש המשניות לרמב"ם על דברי המשנה "פירות בירושלם ומעות במדינה" (מעשר שני פרק ג משנה ד) וז"ל: "מדינה, נקרא כל מקום מערי ארץ ישראל חוץ מירושלם". בשבוע הבא נסביר כיצד הבחנה זו מתרצת את דברי הרמב"ם.