סנהדראות – חיוב עולמי? - פרק ה'

עד כה דנו בשיעורים האחרונים במשמעות הציווי של " לִשְׁבָטֶיךָ" (דברים ט"ז יח, השיעור נדון בביטוי אחר המופיע בפסוק:

ביטוי כמעט זהה מופיע גם בפרשה העוסקת בבית הדין הגדול:

השאלה היא האם כוונת התורה לכל מקום בעולם בו יש קהילה יהודית, או רק לערים-שערים "שלנו" בארץ ישראל. תוך כדי דיון בשאלה, אם יש הבדלים בין מצוות "דינין" שנצטוו עליה בני נח (עיין סנהדרין נו ע"א ואילך) למצוות "שופטים ושוטרים" שעם ישראל נצטווה עליה, הגמרא במסכת סנהדרין (שם) מביאה:

מסביר רש"י (שם) "כל פלך - מדינה". מוכח מכאן כי בכל מדינה=פלך, יש חיוב למנות בית דין. כך פירש רש"י גם במסכת מכות במשנה: "סנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ" ((דף ז ע"א). ובגמרא (שם):

שואל מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל מה המקור לחיוב הושבת בתי דין בישראל (ובאומות העולם) בכל פלך ופלך? ועוד קשה אם בישראל יש מצווה למנות בית דין בכל עיר, לשם מה צריך גם בכל פלך ופלך. הרמב"ן בפירושו לתורה (הובאו דבריו ב"חמדת ימים" לפרשת בהר בחוקותי) מביא חיוב זה של מינוי בתי דינים בכל פלך וז"ל:

אבל לא הקשה מה צורך בהם, אף על פי שהקשה מה צורך בבתי הדין לשבטים, וצ"ע (עמוד הימיני סימן ב ס"ק ד). מתרץ זאת מו"ר בדרך זו: יש חובה על כלל האנושות שכל חברה מדינית תמנה לעצמה בתי דין. חובה זו משותפת לישראל ולאומות העולם. לכן צריך למנות לכל פלך (בלשון ימינו- מדינה) בית דין. מה שנתחדש הוא שבישראל התהליך לא יכול להעצר כאן אלא חובה למנות בית דין לכל עיר ועיר. לאחר שיש בכל עיר ועיר בית דין הצורך בבית דין לפלך בטל וממילא פונקציה משפטית זו תעבור מן העולם. כל קיומה הוא זמני עד שימונו בתי הדין לכל עיר. לכן אין מקור בתורה לחיוב זה שהוא רק אמצעי להגיע למטרה. לעומת זה בחוץ לארץ (מקום שאינו מוגדר " בִּשְׁעָרֶיך"ָ לא נתחדשה ההלכה של בית דין לכל עיר ולכן בתי הדין של כל פלך ופלך במקומם עומדים (עמוד הימיני שם, ס"ק ה).