בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • אורות התשובה
לחץ להקדשת שיעור זה
כד אלול תשע"ז

אורות התשובה פרק י"ד ל"ח-ל"ט

התשובה אינה רק תיקון נקודתי של מעשים, אלא תפקידה לרומם את האישיות עצמה. לכן התשובה צריכה לעסוק בתיקון המחשבה והנפש וכך הכל יתוקן מהשורש. מאותה סיבה התשובה שייכת גם בצדיקים למרות שמעשיהם מתוקנים.

undefined

בשביל הנשמה

כד אלול תשע"ז
4 דק' קריאה
סוד ויסוד המחשבה
לח. יֵשׁ שֶׁהָרוּחַ נוֹפֵל בְּקַטְנוּת•, וְאֵין הָאָדָם מוֹצֵא בְּנַפְשׁוֹ נַחַת רוּחַ, מִפְּנֵי מִעוּט הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים שֶׁלּוֹ וּמִפְּנֵי חֶשְׁבּוֹן עֲווֹנוֹת וּמִעוּט שְׁקִידַת הַתּוֹרָה, וְצָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְאַמֵּץ בְּסוֹד הַמַּחֲשָׁבָה•, וְיֵדַע כִּי "הַמֵּבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר - מַחֲשָׁבָה דִּילֵהּ חֲשִׁיב קַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִכָּל קָרְבָּנִין וַעֲלָוָן"•*, אִם כֵּן יֵשׁ לְמַחֲשָׁבָה קְדוֹשָׁה וְצִיּוּרִים שִׂכְלִיִּים עֶלְיוֹנִים כָּל סְגֻלּוֹת הַקָּרְבָּנוֹת וְכָל סְגֻלּוֹת הָעֲבוֹדוֹת הַמַּעֲשִׂיּוֹת הַשַּׁיָּכוֹת לָהֶן, וְהוּא הַדִּין כָּל סְגֻלּוֹת הַתּוֹרָה הַמַּעֲשִׂית שֶׁבַּפֶּה וְדִבּוּר שֶׁל גּוּפֵי תּוֹרָה הַמְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד הַקָּרְבָּנוֹת וְנִמְשָׁכִים מֵהֶם, וְיִתְחַזֵּק מְאֹד בַּמֶּה שֶׁלִּפְעָמִים יֵשׁ שֶׁמִּעוּט הַמַּעֲשִׂים וְהַלִּמּוּדִים בְּפֹעַל בָּא לוֹ רַק מִפְּנֵי נְטִיָּתוֹ הַגְּדוֹלָה לְרָזָא דְּמַחֲשָׁבָה•, וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהַרְבֵּה חֲלָקִים מִנְּפִילוֹתָיו הֵם בָּאִים מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֶחֱשִׁיב כָּרָאוּי אֶת יְסוֹד מַחֲשַׁבְתּוֹ. עַל כֵּן יִתְאַמֵּץ יוֹתֵר בְּבִינָה פְּנִימִית לְהָבִין, כִּי תִּקּוּן הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וּרְפוּאוֹת כָּל הַנְּפָשׁוֹת כֻּלָּן, הַכֹּל תָּלוּי בִּיסוֹד הַמַּחֲשָׁבָה, וִירוֹמֵם אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ עַד כַּמָּה דְּאֶפְשָר לוֹ וְיִתְעַלֶּה לִתְשׁוּבָה מֵאַהֲבָה פְּנִימִית, "אַשְׁרֵי הָעָם יֹדְעֵי תְרוּעָה ד' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן".

תשובת הצדיקים העליונים
לט. יֶשְׁנָם צַדִּיקִים כָּאֵלֶּה, שֶׁלֹּא דַּי שֶׁכְּשֶׁמְּחַסְּרִים רֶגַע אֶחָד אֶת הַשִּׁעוּר הַמָּלֵא וְהַחַי, לְפִי עֶרְכָּם, מֵהַדְּבֵקוּת הָאֱלֹהִית הָעֶלְיוֹנָה•, הֵם מַרְגִּישִׁים אֶת נַפְשָׁם בְּעֹמֶק צָרַת הַחֵטְא, וּמְתַקְּנִים אֶת מַשְׁבֵּרָם עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה עִלָּאָה, עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה מְלֵאָה, אַדִּירָה וּגְדוֹלָה, אֶלָּא שֶׁגַּם אִם הַדְּבֵקוּת תִּהְיֶה מְמֻלָּאָה רַק מִצַּד אֶחָד, מִיִּרְאָה לְבַד אוֹ מֵאַהֲבָה לְבַד•, הֵם מַרְגִּישִׁים בָּזֶה כְּבָר פְּגָם עָצוּם וּפֵרוּק שֶׁל חִבּוּר הַסֵּדֶר הָאֱלֹהִי בָּעוֹלָם. וְנַפְשָׁם עוֹרֶגֶת לֶאֱחֹז בְּמִדַּת הַתְּשׁוּבָה הָעֶלְיוֹנָה, לְתַקֵּן אֶת הַקִּלְקוּל. וְהַצַּדִּיקִים הָעֶלְיוֹנִים, מְלֵאֵי הַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים הָאֱלֹהִיִּים עַל כָּל הַיְצוּר, עַל כָּל הָעוֹלָמִים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם, מֵרֹאשׁ עַד סוֹף, אֵלֶּה הַנֶּאֱזָרִים בִּגְבוּרָה וְנֶעֱטָרִים בְּתִפְאָרָה, בְּתִפְאֶרֶת אֱמֶת, הֵם מַרְגִּישִׁים אֶת אִי שִׁוּוּי הַמִּשְׁקָל שֶׁבְּמַעֲרֶכֶת הַדְּבֵקוּת הַמְזֻקָּקָה שֶׁלָּהֶם. וְגַם אִם הַמִּזּוּג• שֶׁל הַיִּרְאָה עִם הָאַהֲבָה לֹא יִהְיֶה נוֹשֵׂא אֶת הַמִּשְׁקָל הַשָּׁוֶה הָרָאוּי לוֹ, אִם חֵלֶק אֶחָד יַכְרִיעַ יוֹתֵר מִדַּי עַל חֲבֵרוֹ, הֵם שָׁבִים בִּתְשׁוּבָה וְעוֹלִים עַד הַמָּקוֹם הָעֶלְיוֹן, שֶׁמִּשָּׁם מִשְׁתַּפְּכִים הָאוֹצָרוֹת אֲשֶׁר לְשִׁפְעַת הַקֹּדֶשׁ, וּמוֹצְאִים הֵם אֶת הַמִּשְׁקֹלֶת הַקְּדוֹשָׁה הָעֶלְיוֹנָה בִּמְקוֹמָהּ, וּמְתַקְּנִים הֵם אֶת פְּגַם הַצְּלִיעָה שֶׁל יֶרֶךְ יַעֲקֹב•, וְהוֹלְכִים בְּמֵישָׁרִים•, "רַגְלִי עָמְדָה בְּמִישׁוֹר, בְּמַקְהֵלִים אֲבָרֵךְ ד'". אֵלֶּה הֵם הַיְשָׁרִים אֲשֶׁר סוֹד ד' אֲלֵיהֶם תָּמִיד יִגָּלֶה, "וְאֶת יְשָׁרִים סוֹדוֹ", אֲשֶׁר מִזִּיו הַצִּיּוּר שֶׁל שְׁאִיפַת יִקְרַת מַעֲלָתָם מִתְמַלְּאָה כָּל נֶפֶשׁ חוֹקֶרֶת הוֹד וְחַיִּים•, "וְחֵקֶר כְּבֹדָם כָּבוֹד".

___________________________

בְּקַטְנוּת - ללא חיוניות ושמחה וללא השתוקקות ושאיפה בעבודת ה'. בְּסוֹד הַמַּחֲשָׁבָה - עצם המחשבות הטובות והרצונות הנעלים יש בהם מעלה ותיקון גדול. מַחֲשָׁבָה דִּילֵהּ וכו' - מחשבתו חשובה לפני הקב"ה מכל הקורבנות והעולות. לְרָזָא דְּמַחֲשָׁבָה - לסוד המחשבה, מחשבות פנימיות. שֶׁכְּשֶׁמְּחַסְּרִים וכו' - שמרגישים אפילו בחיסרון של רגע אחד ללא דבקות גמורה בה'. הַדְּבֵקוּת תִּהְיֶה וכו' - הדבקות המעולה משולבת מאהבת ה' ומיראת ה' ואם רק אחד מהם מופיע הצדיק חש בחיסרון זה. הַמִּזּוּג - השילוב והאיזון. יֶרֶךְ יַעֲקֹב - יעקב רומז למידת 'התפארת' שיש בה איזון בין החסד לגבורה. בְּמֵישָׁרִים - בדרך האמצע והיושר. מִזִּיו הַצִּיּוּר וכו' - ההתבוננות בדרגת צדיקים אלו, מקרינה על המתבונן.

ביאורים
לכולנו קורה שלפעמים אנו מאוכזבים ממצבינו הרוחני. אנו מרגישים שיכלנו לעשות יותר מצוות ומעשים טובים, ללמוד יותר תורה, ולפעמים גם כואבים על חטאינו. התגובה הטבעית היא לתקן את החסרונות באופן נקודתי: לשנות את מעשינו הרעים ולתכנן כיצד להרבות מעשים טובים ולימוד תורה. עבודה זו כוללת הרבה פרטים ולכן דורש כוחות רבים. אמנם הרב קוק מדריך אותנו באופן שונה. המעשים הינם רק תוצאה של מחשבות האדם, לכן נכון יותר יהיה לרומם את 'השורש' ומתוך כך כל המעשים הפרטיים ישתנו. על ידי לימוד 'אמונה' מחשבתו של האדם מתעלה. הוא מפנים וחוקק במחשבתו שהוא עבד ה', ושהוא חלק מעם ישראל שהקב"ה ייחדו בדרך חיים קדושה ומיוחדת. מתוך מחשבות אלו מעשיו ישתנו בתכלית שכן הוא עסוק הוא בביטוי מעשי של הרעיונות הגדולים הגנוזים במחשבתו.
בזמן שבית המקדש היה קיים, החוטא היה מביא קורבן. הקורבן אינו 'קנס' על החטא, אלא אמור להביא את האדם לעבור תהליך פנימי שירומם את תפיסתו ומחשבתו. בעוד שהבאת הקורבן גורמת לתהליך התיקון הפנימי רק באופן עקיף, 'עבודת המחשבה' מכניסה את האדם אליו באופן ישיר. על כן גדולה וחשובה היא 'עבודת המחשבה' יותר מהקורבנות.
רוב האנשים יחושו שהם זקוקים לתיקון ולתשובה רק אם חטאו או שמיעטו בעשיית הטוב. אולם בגלל מעלתם העליונה של הצדיקים העליונים, יש להם 'חיישנים' רגישים יותר. הם חשים 'פגם עצום' אף כאשר כוונתם בעבודת ה', ואופן מעשיהם אינם בתכלית השלמות.
ישנן שתי בחינות בעבודת ה': 'העבודה מאהבה' בא מודגשת השמחה והדביקות בעבודת ה'. ו'העבודה מיראה' בה מודגשת ההכנעה לפני ה' כעבד לפני אדונו. שתי בחינות אלו צריכות להופיע יחד בעובד ה' באיזון מדויק התואם את המקום, הזמן ותכונותיו של האדם. הצדיקים העליונים יחושו אם יופר האיזון בין שתי בחינות אלו, ומתוך תשובתם ישוב הסדר הראוי.

הרחבות
* מה הקשר בין אדם המחדש בתורה לבין מי שמקריב קרבן?
הַמֵּבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר - מַחֲשָׁבָה דִּילֵהּ חֲשִׁיב קַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִכָּל קָרְבָּנִין וַעֲלָוָן. הדברים הללו, שמקורם בזוהר הקדוש, מחייבים הבנה. מדוע ישנו קשר בין אדם המחדש בתורה לבין אדם המקריב קרבן?
על אף שבני האדם שווים בדברים רבים, לכל אדם יש את כוחותיו הרוחניים המיוחדים לו. בזמן הקרבת הקרבן, האדם עצמו הוא כביכול הקרבן המוקרב, והקרבן כאילו עומד במקומו. וכדברי המהר"ל שהאדם בהבאת קרבנותיו - "מוסר עצמו אל ה' יתברך" [נתיב העבודה פרק א]. נמצא, שבהקרבת קרבן ניתנת לאדם הזדמנות להקריב את כל עצמיותו המיוחדת לקב"ה.
גם בלימוד תורה, על אף שאנשים רבים עוסקים בתורה ישנו ערך מיוחד דווקא לחלקו של כל אחד בתורה, וכדברי הרב קוק : "כל הלומד תורה הוא מוציא מהכח אל הפעל את מציאות חכמתה מצד נפשו, ובודאי אינו דומה האור המתחדש מצד חבור התורה לנפש זו לאור הנולד מהתחברותה לנפש אחרת , ואם-כן הוא מגדיל התורה ממש בלמודו, וכיון שהקדוש ברוך הוא רוצה שיגדיל תורה, הדרך הישר הוא שילמד האדם מצד אהבתו את האור הגדול, שרוצה השם יתברך בגלוי מציאותו, שיתגדל יותר ויותר. ומכל-שכן לחדש בתורה, שהוא ודאי הגדלת התורה ממש באור כפול " [אורות התורה ב א].
נמצא שגם בלימוד תורה וגם בהקרבת קרבן, זוכה האדם לגלות את הקדושה המיוחדת לו ולעצמיותו , ועל זה אמרו בזהר הקדוש שהמחדש והמבין דבר מתוך דבר, גדול מכל הקרבנות.

שאלות לדיון
א. מדוע יש ערך כל כך גדול ל'ציורים שכליים עליונים'?
ב. מדוע תיקון העולם כולו תלוי ביסוד המחשבה?
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il