בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • סירוב פקודה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

צה"ל במלכוד

גדולי ישראל מאוחדים באיסור לעקירת יישובים - לכן, לחיילים הדתיים אסור להשתתף בפינוי, גם אם תפגע פרנסתם - העמדת הצבא במצב בלתי אפשרי, תגרום לקרע מסוכן - דברים שנאמרו בכנס קצינים וחיילים בבנייני האומה.

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

סיוון תשס"ה
4 דק' קריאה
בראשית דברי אני מברך את הקצינים והחיילים, מקדשי שם שמים, שהודיעו למפקדיהם, שהם לא ישתתפו בעקירת יהודים מביתם, ולא יעברו על איסורי תורה חמורים.

הרמב"ם אומר: כל הפורש מעבירה או עושה מצווה, לא מפני דבר בעולם, לא פחד, לא יראה ולא בקשת כבוד, אלא מפני הבורא ברוך הוא, כמניעת יוסף הצדיק עצמו מאשת רבו, הרי זה מקדש את השם. (יסודי התורה פ"ה ה"י).

אתם המסרבים לעבור עבירות, ככל שהמחיר שאתם משלמים על כך גדול יותר - כך גדול יותר קידוש ה'.
דווקא מתוך הנאמנות לצה"ל, שהוא בעיני צבא עם ה', דווקא מתוך הרצון שצה"ל יהיה חזק ומגובש, אמין ומנצח את אויבינו, דווקא מתוך כך אני קורא לכל חיילי צה"ל לא למלא פקודה המנוגדת למהותו של צה"ל, הקורעת את העם ואת הארץ.

מצווה גדולה מהתורה להגן על עם ישראל ועל ארץ ישראל. ומצווה להשתתף בכל פעולה צבאית שיש בה הגנה על עם ישראל וארץ ישראל. ולעומת זה, יש איסור תורה חמור להשתתף בכל פעולה של עקירת יישוב יהודי בארץ ישראל. כל חייל או שוטר אשר ישתתף, חס וחלילה, בעקירת יהודים מביתם ביישוב בארץ ישראל יעבור על איסורי תורה רבים וחמורים.

הרב שאול בר אילן הוציא חוברת שבה הוא מונה את האיסורים שיש בעקירת יהודים. בין היתר הוא מונה איסור גזל, איסור הסגת גבול, איסור הכאה, איסור לא תגנוב נפש, איסור הונאת דברים, איסור כל אלמנה ויתום לא תענון ועוד. בסך הכול הוא מונה חמישה עשר לאווין ושש מצוות עשה, שעליהם עובר מי שישתתף חס וחלילה בעקירת יישובי חבל עזה וצפון השומרון.

גדולי ישראל מאשרים את מסקנותיו של הרב שאול בר אילן והם מו"ר הרב שפירא, הרב אביגדור נבנצאל, הרב נחום רבינוביץ, וגם הרב זלמן נחמיה גולדברג הסומך ידו על הרב נבנצאל. הרב רבינוביץ מוסיף שמי שממאן לעבור על האיסורים למרות הלחץ עליו, הרי הוא מקדש שם שמים ואין מצווה גדולה מזו.

לאור מסקנה הלכתית זו מחויב כל אדם מישראל להתנגד ולא לעבור על איסורים אלו גם אם זה כרוך בהפסד קריירה צבאית או בפיטורים מעבודה. ההלכה אומרת שאדם צריך למסור את כל ממונו ולא לעבור על לאו של תורה, ועל אחת כמה וכמה על לאווים רבים וחמורים כל כך. אמנם הדרישה הזו קשה מאוד, אך זו הלכה ברורה. אין תלמיד חכם בר סמכא שסובר שמותר לעקור יישובים גם לאחר שנגזרה הגזירה.

למנוע את הקרע
התביעה של הצבא מקצינים וחיילים למלא פקודה שהיא מנוגדת לתורה ולמצפונם, אינה יכולה להתקבל. מעולם לא נדרש חייל לעבור עבירה של תורה בגלל חובת המשמעת בצבא. מותר לעבור עבירות רק לצורך פיקוח נפש. אבל כשאין פיקוח נפש אף פעם לא נדרש חייל דתי לעבור באיסורי תורה. ואם קרה שנדרש, זכותו היתה לסרב והחוק היה לצידו.

אם העיקרון שצה"ל אינו מחייב חיילים דתיים לעבור על איסורי תורה יבוטל, ייווצר קרע נורא בין הצבא ובין החיילים הדתיים. הרבנים הצבאיים, עם כל הכבוד להם, אינם תלמידי חכמים שיכולים לפסוק בניגוד לגדולי התורה, שקבעו שהדבר אסור. ולא עוד, אלא מחובתם לדרוש מהמטכ"ל לשחרר כל חייל דתי שלדעת רבותיו אסור בתכלית האיסור להשתתף בעקירת היישובים.

אני פונה לרמטכ"ל ולכל אלופי צה"ל, מצוות הוכח תוכיח את עמיתך קימת גם כלפיהם: עליכם לסרב למלא הוראה זו שהטילה עליכם הממשלה. צה"ל לא פעל מעולם בניגוד למצוות התורה. אל תסכימו למלא הוראה זו שהורסת את צה"ל, ממוטטת את ערכיו ועושה קרע בצה"ל ובמדינה. אם על פי החוק אינכם יכולים לסרב, אל תאמרו איננו רוצים, תאמרו איננו יכולים.

ולרב הראשי לצה"ל, ולכל הרבנים הצבאיים אומר: עליכם להימנע מלהשתתף באיסור זה אף אם זה יביא לפיטורים, ואם תעשו זאת קידשתם שם שמים. אין היתר לעבור על איסור תורה כדי לשמור על התורה בעתיד.

התפקיד שצה"ל ממלא בעקירת היישובים מערער את האמון בצה"ל, כי החיילים נוכחים שמפקדי צה"ל מוכנים לתת פקודות שנובעות משיקולים לא ענייניים, לא אמיתיים, שיקולים של חשבונות אישיים. ואיך אפשר יהיה לתת אמון במפקדים כאלה בזמן מלחמה, בקרב, כאשר אין אמון בשיקולים של המפקד?!

כולם מכירים את השאלה המחוכמת: האם הקב"ה יכול לעשות אבן גדולה כל כך שהוא עצמו אינו יכול להרים אותה. הרי הקב"ה הוא כל יכול, האם הוא יכול לעשות אבן כזו?! כעת אני שומע מעין אותה דרישה מצה"ל. האם צה"ל, שהוא צבא העם, יכול לצאת נגד העם, שהוא עצמו ובשרו, ולצאת מנצח ?! האם זה אפשר? האם זה יכול להיות? הממשלה העמידה את צה"ל במציאות בלתי אפשרית. צריך להציל את צה"ל מהמלכוד הזה.

לקח המרגלים
פרשת השבוע היא פרשת המרגלים. המרגלים היו מנהיגי ישראל, נשיאי השבטים. איך קרה שהם בגדו בשליחותם? חכמינו ז"ל הסבירו זאת: היו להם מניעים אישיים, הם לא רצו להיכנס לארץ. וכאשר הלב ממאן, ממילא הכול נראה באופן אחר ומעוות, הארץ נראית ארץ אוכלת יושביה, אנשיה ענקים בלתי מנוצחים. הם היו משוכנעים שהם אומרים אמת ולטובתם של ישראל.

גם היום, המבט על המציאות מיסודו מעוות, אין הכרה בערכה הקדוש של ארץ ישראל, אין הכרה בערכו של עם ישראל, אין הכרה בתפקידו האלוקי של עם ישראל, וממילא בתהליך האלוקי של הגאולה, שבו אנו נמצאים. כאשר כל זה חסר, המבט שטחי, ומסתכלים על המאורעות באופן חיצוני, כל ההכרעות מוטעות אך נראות הגיוניות וסבירות.

התיקון צריך להיות מהיסוד, מהשורש, מתוך האמונה ועל פי התורה, לראות את מעשה ד', ולהבין שכל ויתור על משהו מארץ ישראל הוא לרעתנו, וכל חיזוק של התיישבות בארץ ישראל הוא לטובתנו.

חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il