ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- כי תבוא
לאחר המלחמה בעמלק והמעילה בחרם, מאס הקב"ה במלכות שאול ושלח את שמואל הנביא למשוח מלך חדש מבני ישי, בית הלחמי. הבן הראשון שהוצג בפני הנביא היה הבכור - אליאב. וז"ל הכתוב: "וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל שְׁמוּאֵל עַד מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל שָׁאוּל וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ:...וַיְהִי בְּבוֹאָם וַיַּרְא אֶת אֱלִיאָב וַיֹּאמֶר אַךְ נֶגֶד יְקֹוָק מְשִׁיחוֹ: וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַיקֹוָק יִרְאֶה לַלֵּבָב" (שמואל א ט"ז א-ז).
א. מדוע הקב"ה מאס באליאב?
ב. האם ובמה לכאורה טעה שמואל הרואה?
לפי התרגום, שמואל אכן חשב שאליאב הוא אכן מתאים למלכות. וז"ל: "וַחֲזָא יַת אֱלִיאָב וַאֲמַר בְּרַם תַּקִין קֳדָם יְיָ מְשִׁיחֵיהּ".
רש"י צעד בעקבותיו ופירש: "ויאמר בלבו אך אמת הוא זה שהגון למלכות" (רש"י הוסיף את המילה בלבו, אולי כדי לשמור על כבוד שמואל הרואה, שהרי על פי פירושו הנוכחים לא ידעו מה אמר שמואל ומה ענה לו הקב"ה. לפירושו חסר מן הסיפור, מה אמר שמואל לישי על אליאב, וצ"ל שאנו יכולים להשלים את הפער מההקשר ומהפסוק הבא).
אם כך, מדוע לפירושו של רש"י לא נבחר אליאב?
עונה רש"י: "לפי שכעסן הוא כמה שנאמר ויחר אף אליאב בדוד" כמופיע בפרק הבא (שם י"ז כח).
דברי רש"י מבוססים על דברי הגמרא במסכת פסחים: "אמר רבי מני בר פטיש: כל שכועס, אפילו פוסקין עליו גדולה מן השמים - מורידין אותו. מנלן - מאליאב, שנאמר ויחר אף אליאב בדוד" (דף סו ע"ב).
על פי פירוש זה, אין מדובר בביקורת = תוכחה של הקב"ה כלפי שמואל הנביא, שהרי הקב"ה לא גילה לשמואל את העתיד בנקודה זו. כמו כן, נוכל ללמוד מכאן, כמה מגונה ומזיקה מידת הכעס, שהיא גם פוסלת מועמד שהיה יכול להיות מתאים, לתפקיד מלוכה.
הרד"ק מסביר בכיוון אחר: "פי' אמר בלבו או בפיו, כי חשב כי זה הוא המלך שצווהו האל למשוח, לפי שהיה בכור בבני ישי ועוד כי ראהו יפה צורה וקומה כשאול, וחשב כי הקדוש ברוך הוא בוחר באנשים יפי קומה וצורה למלכות, כדי שיהא מוראו על העם ... ובלבד שיהיה לבו טוב וישר".
תשובת הקב"ה הייתה: "אל תבט אל מראהו - בוחן לבות וכליות בני אדם ידע לבב אליאב כי איננו ישר ... ומאסתיהו למלכות כי איננו הגון לפי לבבו".
לפי פירוש זה, אכן אליאב לא היה ראוי למלכות כלל וכלל ושמואל הנביא אכן, לא חזה זאת.
גם לפירוש זה ניתן למצוא מקור בדברי המדרש. כאשר שאול ונערו הלכו לחפש את האתונות מספר הכתוב: "הֵמָּה בָּאוּ בְּאֶרֶץ צוּף וְשָׁאוּל אָמַר לְנַעֲרוֹ אֲשֶׁר עִמּוֹ לְכָה וְנָשׁוּבָה פֶּן יֶחְדַּל אָבִי מִן הָאֲתֹנוֹת וְדָאַג לָנוּ: וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּה נָא אִישׁ אֱלֹהִים בָּעִיר הַזֹּאת וְהָאִישׁ נִכְבָּד כֹּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר בּוֹא יָבוֹא עַתָּה נֵלֲכָה שָּׁם אוּלַי יַגִּיד לָנוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ עָלֶיהָ:... לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה:... וַיַּעֲלוּ הָעִיר הֵמָּה בָּאִים בְּתוֹךְ הָעִיר וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל יֹצֵא לִקְרָאתָם לַעֲלוֹת הַבָּמָה:... וַיִּגַּשׁ שָׁאוּל אֶת שְׁמוּאֵל בְּתוֹךְ הַשָּׁעַר וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא לִי אֵי זֶה בֵּית הָרֹאֶה: וַיַּעַן שְׁמוּאֵל אֶת שָׁאוּל וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָרֹאֶה עֲלֵה לְפָנַי הַבָּמָה וַאֲכַלְתֶּם עִמִּי הַיּוֹם וְשִׁלַּחְתִּיךָ בַבֹּקֶר וְכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ אַגִּיד לָךְ" (שם ט' ה-יט עיינו גם בדברינו לפרשיות מקץ + ויגש תשע"ג).
מסביר המדרש: "רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, אמר לו הקדוש ברוך הוא לשמואל, שמואל אתה רואה, אני מראך שאין את רואה, אימתי הראהו, בשעה שאמר לו מלא קרנך שמן וגו' 'ויהי בבואם וירא וגו' ויאמר ה' אל שמואל אל תביט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו" (מדרש שמואל (בובר) פרשה יד [ג]).
לפי זה, אכן שמואל הנביא לא הקפיד על לשונו ושילם על כך בתוכחה שקיבל על מועמדותו של אליאב.
למדנו עד כמה צריך לשקול כל מילה היוצאת מפינו, ולהיזהר אפילו מקמצוץ של גאווה.
עם צדיקים כמו שמואל הרואה, הקב"ה מדקדק אפילו על חוט השערה.
הבה נתפלל דווקא בחודש אלול, כי נזכה לשמור על פינו, ונזכה למנהיגים נקיי כפים ואנשי המעלה כמו שמואל הנביא.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
