ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש הלכה מחשבה ומוסר תנ"ך

גולגולת יהויקים

הסבא של רבי פרידא מצא גולגולת ולא הצליח לקוברה. הוא עטף אותה, אך אשתו שרפה אותה. המעשה מרמז לסתירות שבין נבואות ירמיה על יהויקים לבין התממשותן בפועל, ולפתרון הסתירות.
63
מוקדש לעלוי נשמת
אסנת דיל בת יפה
לחץ להקדשת שיעור זה
במסכת סנהדרין (פב, א) מובא מעשה פלאי שארע בגולגולת של יהויקים מלך יהודה, וז"ל המעשה בתרגום חופשי:
זקינו (אבי-אביו) של רבי פרידא מצא גולגלת שהיתה מושלכת בשערי ירושלים, והיה כתוב עליה 'זאת ועוד אחרת'. קבר את הגולגולת, וחזרה ובצבצה, קברה וחזרה ובצבצה. אמר: זו הגולגולת של יהויקים, שכתוב עליו: "קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם" (ירמיהו כב,יט). אמר: מלך הוא, ואין זה מדרך ארץ לבזותו. נטל את הגולגולת עטף אותה בבדים יקרים ושם אותה בארגז שלו. באה אשתו וראתה את הגולגולת העטופה, יצאה וסיפרה לשכנותיה. אמרו לה השכנות: זו הגולגולת של אשתו הראשונה, שאינו שוכח אותה. הבעירה אשתו את התנור ושרפה את הגולגולת בתוכה. כשבא זקינו של רבי פרידא וראה מה שארע, אמר דבר זה שארע לגולגולת הוא לקיום מה שהיה כתוב על הגולגולת 'זאת ועוד אחרת'.

במעשה מסופר שזקינו של רבי פרידא מצא גולגולת שמושלכת בשערי ירושלים בביזיון, ונהג בה כראוי וקבר אותה באדמה, אך באופן פלאי הגולגולת היתה חוזרת ומבצבצת על פני האדמה. אלא שקשה להבין את המעשה כפשוטו. כיצד יתכן שרק הסבא של רבי פרידא ראה את אותה גולגולת שמבצבצת באופן פלאי? והרי אם היא אינה ניתנת לקבורה בקרקע רבים עברו שם וכבר ראו אותה לפניו, וכיצד יתכן שהוא ראה אותה לראשונה?!

בהמשך מסופר שהסבא של רבי פרידא, עטף את הגולגולת ושם אותה בארגז שלו, וגם דבר זה קשה להבנה. באותה תקופה היו מקפידים על דיני טומאה וטהרה. והגולגולת של המת שהיתה בארגז היתה מטמאת את כל מי שנגע בארגז. כיצד יתכן שרבי פרידא לא חשש שאשתו או מישהו אחר יגעו בלא דעת בארגז? ומסתבר שהארגז היה נמצא במקום שמור בבית, ואם כן הגולגולת היתה מטמאת את כל אשר בבית 1 . כיצד יתכן שרבי פרידא לא חשש שהוא ואשתו ושאר בני ביתו וכל תכולת ביתו יהיו טמאים?!

מחמת קשיים אלו נראה שמדובר במעשה סמלי, שנועד לרמז על פתרון הקשיים שמצאנו בתנ"ך בענין קבורתו של המלך יהויקים, וכדלקמן.

קבורת חמור או כבוד מלכים
בספר ירמיהו (כב,יג-יט) מסופר שיהויקים המלך בנה לו ארמון פאר אך לא שילם לפועלים שבנו אותו: "הוֹי בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק וַעֲלִיּוֹתָיו בְּלֹא מִשְׁפָּט בְּרֵעֵהוּ יַעֲבֹד חִנָּם וּפֹעֲלוֹ לֹא יִתֶּן לוֹ...". וכעונש על כך ניבא ירמיהו: "לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֶל יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא יִסְפְּדוּ לוֹ הוֹי אָחִי וְהוֹי אָחוֹת לֹא יִסְפְּדוּ לוֹ הוֹי אָדוֹן וְהוֹי הֹדֹה: קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם". בנבואה זו ניבא ירמיהו בדבר ה' שיהויקים יקבר 'קבורת חמור', ומהמתואר בהמשך אותה נבואה משמע שהכוונה ל'חוסר קבורה' אלא סחיבה והשלכה אל מחוץ לעיר.
אולם מאידך במקום אחר משמע שיהויקים נקבר. בספר מלכים (ב כד, ד-ו) מסכמים את תקופת יהויקים ובסוף הסיכום מסופר:
"...וְגַם דַּם הַנָּקִי אֲשֶׁר שָׁפָךְ וַיְמַלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם דָּם נָקִי וְלֹא אָבָה ה' לִסְלֹחַ: וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹיָקִים וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה: וַיִּשְׁכַּב יְהוֹיָקִים עִם אֲבֹתָיו וַיִּמְלֹךְ יְהוֹיָכִין בְּנוֹ תַּחְתָּיו:"

מפשטות הכתוב "וַיִּשְׁכַּב יְהוֹיָקִים עִם אֲבֹתָיו" משמע לכאורה, שיהויקים נקבר יחד עם אבותיו. ודבר זה עומד בסתירה לכאורה לנבואת ירמיה. קשה לומר שיהויקים שב בתשובה על חטאיו, ולכן התבטלה ממנו הגזירה שיקבר ב'קבורת חמור', משום שמהכתוב שם משמע שה' לא סלח לו. ואם כן מדוע התבטלה ממנו הגזירה הזו. קושי זה מתחדד לאור דברי חז"ל (בבא בתרא טו, א) שירמיהו כתב את ספר מלכים. כיצד יתכן שירמיה תיאר בספר מלכים את קבורת יהויקים באופן שנראה מכובד, והרי הוא עצמו ניבא לו שיקבר 'קבורת חמור'?

המקרה הדומה של איזבל
ניתן לומר שירמיה סמך על כך, שנתבונן במקרה דומה שהוא כתב בספר מלכים, ומתוך כך נדע כיצד לבאר את הסתירה, וכדלקמן.
בספר מלכים (א, כא) מסופר שהמלכה איזבל פעלה לכך שירצחו את נבות היזרעאלי והמלך אחאב יירש את כרמו. ומסופר שה' שלח את אליהו הנביא שינבא לאחאב, שהוא ואשתו איזבל יענשו על כך, ובכלל נבואת העונש נאמר: "וְגַם לְאִיזֶבֶל דִּבֶּר ה' לֵאמֹר הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ אֶת אִיזֶבֶל בְּחֵל יִזְרְעֶאל". ובהמשך (ב, ט) מסופר שאלישע הנביא שלח את אחד מתלמידיו למשוח את יהוא למלך על ישראל. ומסופר שהתלמיד בא ובדבר ה' משח את יהוא למלך והורה לו להכרית את בית אחאב, ובכלל הנבואה נאמר: "וְאֶת אִיזֶבֶל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל וְאֵין קֹבֵר...". ולאחר מכן מסופר כיצד ארע הדבר לבסוף (שם):
וַיָּבוֹא יֵהוּא יִזְרְעֶאלָה וְאִיזֶבֶל שָׁמְעָה... וַיֹּאמֶר שִׁמְטוּהָ וַיִּשְׁמְטוּהָ וַיִּז מִדָּמָהּ אֶל הַקִּיר וְאֶל הַסּוּסִים וַיִּרְמְסֶנָּה: וַיָּבֹא וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיֹּאמֶר פִּקְדוּ נָא אֶת הָאֲרוּרָה הַזֹּאת וְקִבְרוּהָ כִּי בַת מֶלֶךְ הִיא: וַיֵּלְכוּ לְקָבְרָהּ וְלֹא מָצְאוּ בָהּ כִּי אִם הַגֻּלְגֹּלֶת וְהָרַגְלַיִם וְכַפּוֹת הַיָּדָיִם: וַיָּשֻׁבוּ וַיַּגִּידוּ לוֹ וַיֹּאמֶר דְּבַר ה' הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים אֶת בְּשַׂר אִיזָבֶל: וְהָיְתָה נִבְלַת אִיזֶבֶל כְּדֹמֶן עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל אֲשֶׁר לֹא יֹאמְרוּ זֹאת אִיזָבֶל:"

יהוא בא בשליחות נביאי ישראל לארמון של איזבל והורה להרוג אותה, ואף רמס אותה באופן מבזה, אך לאחר מכן הוא עצמו הורה לקבור אותה כיוון שהיא בת מלך. צריך להבין מדוע הורה יהוא להפר את דברי אליהו, שהוא עצמו מספר ששמעם בעת שניבא: "וְהָיְתָה נִבְלַת אִיזֶבֶל כְּדֹמֶן עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה". וכן את דברי התלמיד שמשח אותו וניבא לו: "וְאֶת אִיזֶבֶל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל וְאֵין קֹבֵר...".
ניתן לומר שיהוא הבין שעונש זה של חוסר קבורה צריך להיות מידתי, ולכן הוא צריך להתחשב מצד אחר עם הצורך לנהוג כבוד במלכים ואפילו אם היו מלכים רשעים. והוא הניח שיש לקיים זמן מה את העונש של הביזיון שבחוסר הקבורה, ולאחר מכן יש לקיים את הצורך לנהוג כבוד במלכים ולקבור את איזבל. וניתן להוסיף ולומר שהקב"ה הסכים עם סברה זו, ולכן נשארו מהגווייה שלה הגולגולת והרגלים וכפות הידיים, כדי שאפשר יהיה לקיים בהם את כבוד המלכים של הקבורה.

לאור זאת, נראה שכאשר מסופר לנו שהסבא של רבי פרידא מצא את הגולגולת של יהויקים בשערי ירושלים, אין הכוונה שהוא מצא גולגולת ממשית שמשום מה נעלמה מאות שנים מעיני אנשים אחרים. אלא הכוונה היא שהוא מצא את הסתירה שבין נבואת ירמיה על חוסר הקבורה של יהויקים, לבין התיאור המכובד של מותו בספר מלכים, והוא מצא גם פתרון לסתירה. לדעתו, ירמיה הניח שנבין מעצמנו שהמקרה של יהויקים דומה למקרה של איזבל. ומתחילה התקיימה ביהויקים נבואת ירמיה, ויהויקים נהרג בידי הבבלים ונסחב והושלך כמו חמור ולא נקבר, אך נותרה מיהויקים הגולגולת שלו שאותה קברו יחד עם קברי אבותיו. וכאשר המעשה מספר לנו שהסבא של רבי פרידא 'קבר' את הגולגולת, הוא מרמז לנו, שהוא הניח שהמקרה של יהויקים דומה למקרה של איזבל, ונותרה ממנו הגולגולת שאותה קברו עם אבותיו.

קבר את הגולגולת, וחזרה ובצבצה וכו'
בהמשך מסופר שהסבא של רבי פרידא קבר את הגולגולת וחזרה ובצבצה, קבר אותה וחזר ובצבצה. נראה שהמעשה מרמז שהוא לא היה שלם עם הפתרון שמצא. הוא שב והתבונן כמה פעמים בפתרון שמצא, והתלבט לגביו. הוא שב והתבונן וחשב שאין זה מוכרח שיהוא נהג כראוי כאשר הורה לקבור את איזבל. יהוא צדק אמנם שראוי לנהוג כבוד גם במלכים רשעים, אך לא כאשר הדבר נוגד נבואה מפורשת. ויתכן שכאשר יהוא נוכח לראות כיצד נבואת הנביאים על סופה של איזבל החלה להתקיים, הוא החליט לבטל את הציווי שלו לקבור אותה, ויתכן שלא קברו לבסוף את שיירי גופתה.
וכמו כן התיאור העמום "וַיִּשְׁכַּב יְהוֹיָקִים עִם אֲבֹתָיו" אינו מתאר בהכרח קבורה עם אבותיו, אלא מיתה בלבד, וכפי שהוכיח אבן עזרא (דניאל א), שכן מצאנו שנאמר למשה (דברים לא,טז): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ...", וידוע שאבותיו של משה מתו ונקברו במצרים ואילו משה מת ונקבר בעבר הירדן. בשלב זה הסבא של רבי פרידא התלבט בין שני הפתרונות ופעמים נטה לפתרון אחד ופעמים נטה לפתרון השני, והמעשה מתאר זאת באופן סמלי בכך שהגולגולת היתה נקברת אך מבצבצת ויוצאת.
ואז החליט הסבא של רבי פרידא שמה שיש בתיאור העמום "וַיִּשְׁכַּב יְהוֹיָקִים עִם אֲבֹתָיו" הוא כבוד מלכים בלבד, הכתוב מתאר את מותו באופן מכובד אך מסתיר את העובדה שיתכן ויהויקים ואף הגולגולת שלו לא זכו לקבורה. והמעשה מתאר זאת בכך שהסבא של רבי פרידא עטף את הגולגולת בבדים יקרים וטמן אותה בארגז שלו. כפי שנאמר לעיל, באותה תקופה הקפידו על דיני הטהרה, ולא מסתבר שהוא שמר את הגולגולת בארגז והכשיל את בני ביתו בטומאת מת. כוונת הכתוב היא שהוא החליט שספר מלכים עוטף את יהויקים בכבוד מלכים, ומספר על מותו בצורה מכובדת מכיוון שכך צריך לנהוג במלכים. אך יתכן שהוא או גולגולתו לא נקברו עם אבותיו.
אך בכך לא תמו עלילותיה של הגולגולת במעשה זה, וכדלקמן.

קבורת חמור או כליה בחום השמש
בספר ירמיהו קיימת סתירה נוספת כביכול בענין סופו של המלך יהויקים. בהמשך הספר מסופר שירמיהו שלח את ברוך בן נריה לקרוא נבואה מתוך מגילה באזני כל העם הבאים למקדש. ואחר כך ביקש המלך יהויקים שיקראו לפניו את המגילה 2 , ובעת שקראו אותה לפניו הוא היה חותך ממנה חלקים חלקים והיה שורפה באש, עד ששרף את כולה. ולאחר מכן קיבל ירמיהו נבואה נוספת (ירמיהו לו, כט-ל):
"וְעַל יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה תֹּאמַר כֹּה אָמַר ה' אַתָּה שָׂרַפְתָּ אֶת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת לֵאמֹר מַדּוּעַ כָּתַבְתָּ עָלֶיהָ לֵאמֹר בֹּא יָבוֹא מֶלֶךְ בָּבֶל וְהִשְׁחִית אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהִשְׁבִּית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה: לָכֵן כֹּה אָמַר ה' עַל יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דָוִד וְנִבְלָתוֹ תִּהְיֶה מֻשְׁלֶכֶת לַחֹרֶב בַּיּוֹם וְלַקֶּרַח בַּלָּיְלָה:"

בנבואה זו יש לכאורה סתירה ביחס לנבואה הקודמת על סופו של יהויקים. בנבואה הקודמת ניבאו לו שיקבר 'קבורת חמור', שמשמעותה הפשוטה הוא אכילה בידי כלבים, וכפי שאמרו חז"ל (ויקרא רבה יט,ו): "היכן היא 'קבורת חמור' לא במעי הכלב?!". וכך אכן ארע לאיזבל, שכבר סמוך למותה היא נטרפה בידי כלבים. ואילו כאן נאמר שנבלתו תהיה מוטלת בחוץ זמן רב: "מֻשְׁלֶכֶת לַחֹרֶב בַּיּוֹם וְלַקֶּרַח בַּלָּיְלָה".

סתירה זו מיישב המעשה באמצעות הספור שעל גולגולת יהויקים היה כתוב 'זאת ועוד אחרת'. כוונת המעשה היא לאמור בנבואת יחזקאל (לב,כז): "וַתְּהִי עֲוֹנֹתָם עַל עַצְמוֹתָם", וכפי שהיא מתבארת בליקוטי מוהר"ן (קמא ד,ה):
"ועונותיו של אדם הם על עצמותיו. כמו שכתוב (יחזקאל שם): "וַתְּהִי עֲוֹנֹתָם – חקוקה - עַל עַצְמוֹתָם", וכל עבירה יש לה צירוף אותיות. וכשעבר איזה עבירה, אזי נחקק צירוף רע על עצמותיו."

העבירה של של יהויקים שהוא העביד את פועליו בלא לשלם להם את שכרם חקקה על גולגלתו עונש אחד של 'קבורת חמור' שמשמעותה היא 'חוסר קבורה'. ואמנם מדרך הטבע כאשר מצויים כלבים רעבים וחיות טרף סופו של מצב זה הוא טריפה מהירה בידי הכלבים, וכפי שארע לאיזבל. אך העבירה הנוספת של יהויקים שהוא שרף את מגילת הנבואה שניבא ירמיה חקקה על גולגולתו עונש נוסף של מצב הדומה לשריפה. והוא שגופתו לא תיטרף מייד בידי כלבים אלא קודם לכן תהא מושלכת זמן רב לפגעי חום השמש: "וְנִבְלָתוֹ תִּהְיֶה מֻשְׁלֶכֶת לַחֹרֶב בַּיּוֹם וְלַקֶּרַח בַּלָּיְלָה".
דבר זה מרמז לנו המעשה כשהוא מספר של גולגולתו של יהויקים היה כתוב "זאת ועוד אחרת". והמעשה ממשיך ומפתח רעיון זה ומספר ש'אשתו' של הסבא של רבי פרידא 'שרפה' את הגולגולת. 'אשתו' של רבי פרידא מסמלת במעשה זה את 'חכמתו', וחכמתו הגיעה למסקנה שהנבואה שנבלתו של יהויקים "תִּהְיֶה מֻשְׁלֶכֶת לַחֹרֶב בַּיּוֹם וְלַקֶּרַח בַּלָּיְלָה", אינה סותרת את הנבואה הקודמת על הסוף הצפוי ליהויקים, אלא עונש נוסף שנגזר על גופתו, וזהו עונש הנחשב ל'שריפה', והוא מקביל לחטאו של יהויקים ששרף את המגילה.

"זאת ועוד אחרת"
בסיכום המעשה ניתן לומר שהמעשה נועד לרמז, שדברי הנביאים מתקיימים גם עם לא מצאנו לכך עדות כתובה בתנ"ך. ואמנם פעמים שגם נבואה על עונש ניתן להמתיק או לבטל, וכפי שמצאנו שהגזירה על הכרתת בית אחאב נדחתה לימי בנו בעקבות התענית והעינויים שקיבל על עצמו (מלכים א כא, כז-כט):
"וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אַחְאָב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיָּשֶׂם שַׂק עַל בְּשָׂרוֹ וַיָּצוֹם וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק וַיְהַלֵּךְ אַט: וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר: הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי יַעַן כִּי נִכְנַע מִפָּנַי לֹא אָבִיא הָרָעָה בְּיָמָיו בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל בֵּיתוֹ:".

וכן מצאנו שהגזירה שניבא ישעיהו על המלך חזקיהו התבטלה בעקבות תפילת חזקיה (מלכים ב כ, ה-ו):
"שׁוּב וְאָמַרְתָּ אֶל חִזְקִיָּהוּ נְגִיד עַמִּי כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ הִנְנִי רֹפֶא לָךְ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי תַּעֲלֶה בֵּית ה': וְהֹסַפְתִּי עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמִכַּף מֶלֶךְ אַשּׁוּר אַצִּילְךָ וְאֵת הָעִיר הַזֹּאת וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי:"

המעשה שמספר שהיה כתוב על גולגולת יהויקים "זאת ועוד אחרת", מרמז שעונש אחר שנגזר עליו הומתק. שהרי ירמיהו ניבא לו: "כֹּה אָמַר ה' עַל יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דָוִד". ואמנם בנו יהויכין לא ישב על כסא המלכות אלא כמה חודשים לקיום גזירה זו. אך הגזירה הומתקה, ולאחר זמן רב צאצא שלו זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל מילא את תפקיד הנציג של "כִּסֵּא דָוִד" בעת שיבת ציון.

ואמנם לא מצאנו שיהויקים שב בתשובה, אך מסתבר שמתייחסים אליו כמו למי ששב באופן חלקי, וגם תשובה חלקית הועילה לו. ודבר זה מרומז בדברי הסוגיה הנוספת במסכת סנהדרין (קד,א) שדנה מדוע לא מנו את יהויקים בין המלכים שאין להם חלק לעולם הבא, והיא מסבירה שדבר זה הוא משום שהיה כתוב על גולגולתו: "זאת ועוד אחרת". ומשמעות הדבר היא ששני עונשים בלבד היו חקוקים על גולגולתו והוא אכן נענש בהם. אך העונש השלישי הומתק, ומכאן שמתייחסים אליו כמו למי שעשה תשובה חלקית ויש לו חלק לעולם הבא. ואף שירמיהו ניבא נבואה דומה גם על יהויכין בנו של יהויקים, בסופו של דבר מצאנו שהיא התבטלה. ומכאן שיהויקים או יהויכין בנו שבו בתשובה במידה מסויימת. וכפי שכותב הרמב"ם בהלכות תשובה (ז, ו):
"גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה שנאמר: 'שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱ-לֹהֶיךָ', ... ונאמר ביכניהו ברשעתו (ירמיהו כב, ל): ' 'כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי גֶּבֶר לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו'; (ירמיהו כב, כד): 'אִם יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי וגו', וכיון ששב בגלותו נאמר בזרובבל בנו (חגי ב, כג): 'בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְקֹוָק צְבָאוֹת אֶקָּחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי נְאֻם יְקֹוָק וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם'."




^ 1.וראו רמב"ם הלכות טומאת מת ב,ח
^ 2.ולפי מסורת חז"ל (מועד קטן כו, א) מדובר היה במגילת איכה.

עוד בנושא תנ"ך

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il