בית המדרש
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חומש בראשית
  • ויחי
קטגוריה משנית
undefined
3 דק' קריאה
מסופר בגמרא (בבא מציעא פג-פד), שהרומאים הכריחו את רבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי לתפוס גנבים, ולהסגירם למלכות. הוא עשה כך, מפני שהיה תופס רק רשעים, וסבר שבכך הוא מכלה קוצים מהכרם.
ובכל זאת, בהמשך חייו, הוא חשש שמא פגע בהם באחד הצדיקים, לכן קיבל עליו בחייו יסורים קשים מאוד, כדי לכפר על חשש העוון. לפני פטירתו, אמר לאשתו: 'יודע אני, שהחכמים כועסים על כך שתפסתי גנבים, ולכן לא יתעסקו בקבורה בדרך המיטבית, ולכן תשכיבי אותי בעליית הגג, ולא תפחדי ממני'.
כך שכב רבי אלעזר למעלה משמונה עשרה שנה, עד שהתגלה רבי שמעון בר יוחאי בחלום לחכמים, ואמר להם: "פרידה אחת יש לי ביניכם, ואי אתם רוצים להביאה אצלי?'
הלכו החכמים להתעסק בקבורתו, אבל בני המקום ששמו 'עכבריא' לא הניחו להם לקוברו, כי כל זמן שרבי אלעזר שכב בעליה, לא נכנסה חיה רעה לעירם. המתינו החכמים לערב יום כיפור, וכשבני עכבריא היו טרודים, הם שלחו את בני 'בירי', שלקחו את המיטה והביאו אותה למערתו של רבי שמעון בר יוחאי.
כשהגיעו למערה, ראו שיש שם נחש שמקיף את המערה. ביקשו מהנחש שיפתח "ויכנס בן אצל אביו", ופתח להם.
בסיפור זה, יש דגש מיוחד על החשיבות לקבור בן אצל אביו. זה מה שמבקש רבי שמעון בר יוחאי, וזה גם מה שמשכנע את הנחש לפתוח ולתת לרבי אלעזר להיכנס.
למעשה, גם פרשת ויחי חורזת ברובה סביב אותו עיקרון. יש אמנם את הבקשה של יעקב לא להיקבר במצרים, וכפי שמבאר רש"י, שיעקב מבקש להיקבר דווקא בארץ ישראל, כדי לא לסבול מצער גלגול מחילות.
אך מעבר לכך, יעקב מדגיש מספר פעמים בפרשה, שחשוב לו להיקבר דווקא עם אבותיו, במערת המכפלה, שקנה אברהם אבינו כאחוזת קבר למשפחה. יעקב ממש מפרט את כל אבות ואמהות המשפחה שנקברו במערה, ומבקש מבניו לקבור אותו עימם. ואכן, התורה מפרטת את מסע ההלוייה המיוחד בו נסעו הבנים את יעקב להיקבר עם אבותיו.
וכאן אפשר לשאול – מה העניין הגדול בכך?
דומה, שהתשובה מעוצה בביטויים המיוחדים שבהם מתאר יעקב את פטירתו – "ושכבתי עם אבותי", "אני נאסף אל עמי". מה פשרם של ביטויים מיוחדים אלו?
בראיון מיוחד לפני פטירתו, כשכבר היה חולה במחלה סופנית, ביאר את הדברים הרב חנן פורת ז"ל, שבביטויים אלו מלמד יעקב סוד גדול מאוד. ביאור זה הוא לאור יסודות שכתב הראי"ה קוק זצ"ל.
האדם הוא בר חלוף וחייו כצל עובר. אולם, בתוך תוכו, מתאווה האדם לחיי נצח. למעשה הרצון לחיות חיי נצח נובע מכיסופי האדם להידבק באלוקים, שהרי רק ה' הוא נצחי.
כמה דרכים יש לאדם לזכות בחיי נצח. דרך אחת היא על ידי עבודת ה', כשהאדם מקיים את מצוות ה', הרי הוא נדבק בה', ונשמתו מממשת את עצמה, וחיה חיי נצח.
אך יש גם דרך נוספת. האדם הוא בר חלוף, אך עם ישראל הוא נצחי. אדם שמפסיק לחיות רק חיים פרטיים, וחי בחייו את הקשר לאומה, הרי הוא נדבק בנצח. לכן, אדם שמחובר במהותו לעם ישראל, הרי חייו לא מסתיימים בפטירתו, אלא הוא 'נאסף אל עמו ואל אבותיו', כלשונו של יעקב, וכך הוא נשאר חלק מהנצח.
וזה הרי כל ענייניו של יעקב, שהוליד את השבטים, והפך מיחיד לעם. ולכן אומרים חז"ל, שיעקב אבינו לא מת, כי מה זרעו בחיים אף הוא בחיים, לכן הוא מדגיש נקודה זו שחייו לא מסתיימים בפטירתו, אלא הם חלק משרשרת הדורות ומנצח ישראל.
ויהי רצון, שנזכה כולנו לחיות בחיינו את עבודת ה' ואת היותנו חלק משרשרת דורות ישראל, ולהעמיד ילדים וצאצאים שימשיכו את מסורת הדורות!

סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il