ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת האנציקלופדיה התלמודית
האם אסור לראות בעיניים חמץ בפסח?
האם מותר להחזיק חמץ בביתו בפסח במקום מכוסה שאינו נראה לעין?
חמדת האנציקלופדיה התלמודית (84)
רבנים שונים
46 - הפרשה באנציקלופדיה התלמודית ארץ ישראל
47 - בל יראה ובל ימצא
48 - הפרשה באנציקלופדיה התלמודית- הלל
טען עוד
הכסף משנה (שם ה"ג על פי ספר המצוות לרמב"ם לא תעשה ר ורא) מפרש שאין עובר אלא בבל ימצא בלבד, אבל לא בבל יראה, ש"לא יראה" מובנו כשהוא נראה לעיניים דווקא. אבל דעת הרא"ש (פסחים פרק א סי' ט) שאף בחמץ הטמון עובר בבל יראה, שמכיון שלא נאמר "לא תראה", אלא "לא יראה" משמע שלא יהא לך במקום הראוי לראיה.
היה חמץ בתוך ביתו ולא ידע היכן הוא נמצא, נחלקו הראשונים אם עובר בלאו:
(א) דעת התוס' (פסחים כא א ד"ה ואי) שאינו עובר עליו, לפי שאין זה בגדר מצוי.
(ב) ומדברי הרמב"ם (פ"ג ה"ח) והרא"ש (שם לפי המגן אברהם תלד ס"ק ה) נראה שמחלקים - שאם לא ידע מתחילה מהחמץ, אינו עובר עליו; אבל אם ידע ממנו ושכח, עובר עליו.
(ג) והטור (סי' תלד ותמו, לפי המג"א שם) חולק וסובר שאפילו אם לא ידע מן החמץ הנמצא בביתו כלל, עובר משום בל יראה, ש"לא יראה" משמעו שלא יהיה לך חמץ במקום שראוי לראיה, אף שאינו יודע ממנו, והרי זה דומה לאוכל חלב בשגגה (מג"א שם).
(ד) ובשולחן ערוך הרב (סי' תלג בקונטרס אחרון אות ג) חילק על פי דברי רש"י והר"ן ועוד - שאם בדק את ביתו כדין, ואחר כך מצא חמץ בביתו שלא נמצא בשעת הבדיקה, אינו עובר עליו, שהוא כאנוס, שהרי בדק; אבל אם לא בדק כלל ומצא חמץ שלא ידע בו, עובר עליו.
חמץ שאינו שלו.אין אדם עובר בבל יראה אלא בחמץ שלו; אבל אם אין החמץ שלו, אף על פי שנמצא בביתו אינו עובר עליו, שנאמר: ולא יראה לך, ודרשו: שלך אין אתה רואה, אבל אתה רואה של אחרים - כגון נכרים (רש"י ושאר ראשונים) - ושל גבוה (פסחים ה ב; רמב"ם פ"ד ה"א), כגון שהקדישו לבדק הבית (רש"י שם). במה דברים אמורים? כשהישראל לא קיבל עליו אחריות על חמצו של הנכרי; אבל נכרי שהפקיד חמצו אצל ישראל, והישראל קיבל עליו אחריות, נעשה כשלו וחייב לבערו (ברייתא פסחים ה ב; רמב"ם פ"ד ה"ג; טור ושולחן ערוך תמ א), שנאמר: לא ימצא, (ברייתא שם), ולא נאמר שם "לך" - ללמד שעובר אף בשל אחרים אם הוא מופקד אצלו (רש"י שם).
חמצו של נכרי שבבית ישראל, אמרו בגמרא (שם ו א): עושה לו מחיצה עשרה טפחים משום היכר. ופירשו רש"י (שם) והרמב"ם (פ"ד ה"ב) שמדובר באופן שלא קיבל עליו אחריות ואינו עובר עליו בבל יראה, ומכל מקום חייב לעשות היכר כדי שלא יבא לאכול ממנו. אבל המגיד משנה (שם) הביא שהרמב"ן והעיטור פירשו שהמדובר הוא בחמץ המופקד אצל ישראל והישראל קיבל עליו אחריות, ועשיית המחיצה היא כמו ייחד לו בית, שאין החמץ נמצא ברשותו של הישראל ואינו עובר עליו בבל יראה; אבל בשלא קיבל עליו אחריות, אין צריך מחיצה עשרה כלל, אלא מפנהו לכל מקום שירצה כדי שלא יכשל בו.
אף חמץ של ישראל הנמצא ברשות ישראל אחר, אותו שהחמץ נמצא אצלו אינו עובר עליו, אם לא קיבל עליו אחריות, כיון שאינו שלו, והרי זה בכלל "אבל אתה רואה של אחרים" (מאירי פסחים ד א ד"ה שכירות; ב"ח סי' תמג; מגן אברהם שם ס"ק ה; שאגת אריה סי' פג). אבל דעת הפני יהושע (פסחים ד א וה ב בדעת רש"י) והגר"א (סי' תמג ס"ק יא) שעל חמץ של ישראל עובר הנפקד, אפילו אם לא קיבל עליו אחריות, שלא נתמעט חמץ של אחרים מ"לך" אלא של נכרים ולא של ישראל.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

רביבים חובת לימוד התורה לגברים
שני חלקים במצוות תלמוד תורה | האחד לדעת את הוראת התורה להדרכת החיים | בחלק זה גברים ונשים חייבים כאחד | החלק השני הוא להקיף את התורה כולה, בין מצוות שקשורות לחייו של הלומד ובין שאינן קשורות, ולהמשיך לעיין ולדקדק בתורה | בחלק זה גברים חייבים בלבד | ליסודות התורה יש גבול, ואותם נצטוו ההורים ללמד את הבנים, ואותם חייבים כל הגברים לדעת | הספרות התורנית העומדת לפנינו מרובה פי אלף ויותר מהספרות שהייתה בתקופת הראשונים | האתגר להקיף את כל יסודות התורה נעשה קשה יותר ויותר

בראשית פרשת בראשית – ארבעה נהרות
מדוע בתיאור תשתית העולם מתארת התורה את ארבע הנהרות ורומזת גם לגלויות? מהו אותו עדן ומי הוא הנהר ועל איזה גן מדובר?

ליל הושענא רבא תשפ"ז ״אנא ה׳ הושיעה נא״: גאולה וישועה בחג הסוכות
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. הרב שלמה יוסף וייצן, ר״מ בישיבת בית אל ורב היישוב פסגות, פותח ב״חזקה״ של שלוש שנים שבהן הקדוש ברוך הוא מחבק את עם ישראל דווקא בימי סוכות: לפני שנתיים סינוואר, בשנה שעברה חזרת השבויים בליל הושענא רבה, והשנה — הצלת המטוס יום קודם. בכולן התקיים גם ״אנא ה׳ הושיעה נא״ וגם ״אנא ה׳ הצליחה נא״, ובכולן ברור שלא תכנון אנושי הוביל לישועה. משם לשיעור ארוך ועשיר על ההבדל בין גאולה לישועה: למה הסוכה היא דירת עראי ומה מלמד הנצי״ב על ״ויהי בשלם סוכו״, ניסן מול תשרי, ראש השנה של יראה ויום כיפור של חיבוק, דברי הרב קוק בעולת ראי״ה והמהר״ל על שלושת הרגלים — והחלוקה של ההלל לשני חלקיו. ובסוף, תפילה לשנה שבה הקדוש ברוך הוא גם ישלים את תהליכי הגאולה וגם יפתיע אותנו בישועות.

ליל הושענא רבא תשפ"ז קדושת הסוכה, מצוות השמחה ומיתוק הדינים
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. ראש ישיבת בית אל, הרב זלמן ברוך מלמד, בשיעור לליל הושענא רבה (השידור נכנס כשהרב כבר באמצע דבריו). הוא עוסק בקדושת עצי הסוכה — מה הדין כשהסוכה גדולה מהשיעור, האם מותר להריח הדס שבסכך או להישען על הדופן, ולמה לפי הרשב״א אי אפשר להתנות על הקדושה הזאת — ובשאלה מה קורה כשיושבים בסוכה בלי לכוון ״זכר לענני הכבוד״. משם למצוות השמחה בחג: קורבן השמחה, ״ושמחת בחגך״ לפי הרמב״ם, ושמחת בית השואבה. ובסוף, מה שהסוכות והערבות עושים בהושענא רבה — ממתיקים את הדין: משל לאבן גדולה שנגזרה, ובמקום לזרוק אותה בבת אחת מפוררים אותה לחצץ. ובתשובה מאהבה, אפילו חותכים ממנה אבנים יפות לבנייה.

ליל הושענא רבא תשפ"ז לולב ״חד הוצא״ ואחדות עם ישראל: כבוד, חיבה, דעת וחיים
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. הרב עידו יעקבי, ר״מ בישיבת בית אל, פותח בסוגיה של פסולי הלולב: התיומת שנחלקה או נסדקה, ולולב ״חד הוצא״ — שגדל יפה משני הצדדים, ובכל זאת הגמרא קוראת לו ״בעל מום״ ופוסלת אותו כל שבעת הימים. מה החיסרון בלולב שנראה כל כך מושלם? בעקבות הרב קוק באורות התשובה: התיומת היא נקודת החיבור, ובלי ״האגד הרוחני״ של כל הדעות ודרכי החיים — אין קיום לאומה. ובהמשך, איך מתאחדים גם עם מי שחושב מחשבות מרגיזות ושגויות, בלי לוותר על האמת: ארבע המדרגות שמונה הרב קוק — כבוד, חיבה, דעת וחיים. ומשל: ילד שמשתולל, עד שמגלים של מי הוא הבן. ״הם בנים של ריבונו של עולם.״

ליל הושענא רבא תשפ"ז ״שמע ישראל״ ו״ברוך שם״: כל הכוחות אל מטרה אחת
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. השר בצלאל סמוטריץ׳, בוגר ישיבת בית אל, חוזר לישיבה שבה גדל — ״האדם הוא תבנית נוף מולדתו, וזה נוף מולדתי״. הוא פותח בהודיה על הנס של המטוס שהיה עשרות שניות מהתרסקות יום קודם, ובאזהרה מלהתרגל לניסים: זה עניינו של חג הסוכות, שהמהר״ל קרא לו ״הוד״ — מלשון הודיה. ובעיקר, דבר תורה על יעקב אבינו שביקש לגלות לבניו את הקץ ונסתלקה ממנו השכינה. הבנים עונים ״שמע ישראל ה׳ אלוקינו ה׳ אחד״ — כל הכוחות, הכישרונות והתפקידים של השבטים, גם כשיש ביניהם מתחים, מכוונים למטרה אחת; ויעקב עונה ״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״ — השפע שיורד מלמעלה למטה. כמו תזמורת שבהתחלה כל כלי מתאמן לבד, עד שיוצאת מוזיקה אחת.

מאמרים נוספים בארץ אגדה יעדי הגיוס של שלמה
לשיטת התנא שלמה המלך רמז בשיר השירים שחמש שישיות מהצבור צריכים להתגייס ולשלב ספרא וסייפא, ואילו ששית מהצבור צריכה להישאר בבית המדרש. האמורא שמואל חלק על כך, אך הרמב"ם פסק כשיטת התנא
















