ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בשלח
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
קראנו השבת את פרשת בשלח, פרשת השירה. הזוהר אומר (שמות נה ע"א מתורגם ע"י מו"ר):
"אָז יָשִׁיר" (שמות טו, א) בלשון עתיד, היה צריך לומר 'אז שר'? מכאן למדנו שהצדיקים הראשונים, אף על פי שעלו ונסתלקו בצרור החיים עתידים כולם לעמוד לתחיה ולומר שירה זו.
השירה כתובה בלשון עתיד, כיוון שלעתיד לבוא משה ישיר את השירה הזו כמו שהוא שר אותה על הים.
רבי שמעון אמר: "יוֹסִיף ה' שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ" (ישעיהו יא, יא) מי זה שאר עמו? ככתוב: "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ" (משלי ח, כב) אלו הצדיקים שנקראו שאר, שעושים עצמם שיירים, ועליהם העולם מתקיים.
אז – "יוסיף ה' שנית", כמו שקנני בראשית דרכו, כך יוסיף ה' לקנות שנית.
למדנו, עתיד משה לומר שירה לעתיד. ככתוב: "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז, טו)
גם כאן יש לדייק מהפסוק. כתוב 'אראנו'. היה צריך להיות כתוב 'אראך', בלשון עתיד! אלא הכוונה היא למי ה' יראה, למי שהיה אז, בעבר, כימי צאתך בארץ מצרים, עוד פעם אראנו נפלאות.
ממשיך הזוהר:
כל מי שאומר שירה זו בכל יום ומכוון בה, יזכה לאומרה לעתיד, שיש בה עבר, ויש בה עולם הבא, ויש בה קשרי אמונה, ויש בה מלך המשיח, ונתלים בה התשבחות שאומרים העליונים והתחתונים.
זו שירה מיוחדת במעלתה וערכה. אמירת השירה הזו פועלת ומי שאומר אותה יזכה לאומרה לעתיד לבוא.
ממשיך הזוהר:
"אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר" (שמות טו, א) מדוע נאמר פעמיים לשון אמירה: "ויאמרו לאמר"? "לאמר" לדורי דורות בשביל שלא ישכח מהם לעולמים. כל מי שזוכה לה בעולם הזה, זוכה לה בעולם הבא. וזוכה לשבח בימות המשיח בשמחה של כנסת ישראל והקב"ה, שכתוב: "לאמר". "לאמר" בזמן ההוא, "לאמר" בארץ הקדושה, "לאמר" בזמן שישראל בארץ. "לאמר" בגלות, "לאמר" בגאולה.
ממשיך עוד הזוהר:
"אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת" למה נאמר "שירה" בלשון נקבה? למה לא 'את השיר הזה'? אלא משה ובני ישראל שרו את השירה שכנסת ישראל שרה לקב"ה.
זו לא אמירה פרטית של משה ובני ישראל, אלא כנסת ישראל עומדת לפני ריבונו של עולם כביכול ושרה את השירה, הם שרים את שירתה של כנסת ישראל.
"זה אלי ואנוהו"
השירה ממשיכה: "עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ". כל ישראל ראו והצביעו: 'זה', ראו כביכול את ריבונו של עולם ואמרו 'זה אלי ואנוהו'. כל ישראל ראו את הופעת ה' על הים, מה שלא ראה יחזקאל הנביא, אפילו עוברים שבמעי אימם ראו ושיבחו לקב"ה, וכולם אמרו: "זה אלי". נוסיף את דברי המדרש: 'בא וראה כמה גדולים יורדי הים', הכוונה לישראל שעמדו על ים וראו את קריעת ים סוף:
משה כמה נתחבט ונתחנן לפני המקום עד שראה את הדמות, שנאמר: "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ" (שמות לג, יח). אמר לו הקדוש ברוך הוא: "לא תוכל לראות את פני", ובסוף הראה לו בסימן שנאמר: "וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי" (שם כב), ועולי הים כל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר: "זה אלי ואנוהו".
העומדים בקריעת ים סוף שראו את הנס הגדול, את יד ה' הגדולה, הם כאילו במדרגה יותר גדולה ממשה. איך אפשר להסביר את הדבר הזה, המדרש ממשיך:
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בעולם הזה אמרתם לפני פעם אחת "זה אלי", אבל לעתיד לבא אתם אומרים אותו דבר ב' פעמים שנאמר: "וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹקֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ" וגו' (ישעיהו כה, ט) (שמות רבה כג, טו).
כלומר, לעתיד לבוא עתידים לראות את הופעת ה' בצורה עוד יותר גדולה, כפולה ממה שראו ישראל על הים. צריכים להסביר את הדברים. וכי משה רבינו ראה פחות מיורדי הים - צריך להבין מה מיוחד בקריעת ים סוף. חז"ל אומרים (ברכות נ ע"ב) שאפילו עוברים שבמעי אימם גם כן שרו את השירה, גם הם ראו, וכי עוברים רואים, תינוקות רואים ויודעים להצביע ולהגיד: "זה אלי ואנוהו" - הכוונה כאן עמוקה מאוד. הראיה כאן פנימית, נשמתית, ראיה שבכוח. כאן התגלתה הסגולה הפנים פנימית שבישראל. הטבע הפנימי פנימי של ישראל. הנשמה האלוקית של עם ישראל דבוקה בריבונו של עולם. כשהיא מתלבשת בגוף אז הגוף מהווה מסך שמסתיר את ראיית הנשמה, ועניינו של האדם הוא לגלות את נשמתו ולהוציא אותה מכוח אל הפועל. זה תהליך ארוך ושלבים רבים של גילוי. במעמד של קריעת ים סוף הייתה הופעה פנים פנימית שהנשמה דבקה באלוקיה, רואה את הקב"ה. כביכול לא היה כאן הבדל בין גדולים לקטנים, בין עוברים לגדולים, וגם בין הגדולים יש מדרגות מדרגות, וכאן היה משהו פנימי שמשותף לכולם - השורש הנשמתי, הטבעי, העצמי. זה היה מעמד גדול ומיוחד במינו, חד פעמי במובן מסוים.
אמנם יכול להיות שהיו כאן שתי ראיות. מה שראתה שפחה על הים לא ראה יחזקאל בן בוזי. יחזקאל ראה מעשה מרכבה, נפתחו השמים והוא רואה מראות אלוקים. הוא רואה כבכול הופעה אלוקית, כסא ה', הוא רואה מעשה מרכבה. השפחה בקריעת ים סוף ראתה יותר מזה. אפשר להבין את זה בשני מובנים, מובן אחד, שכמו שהעוברים ראו כך השפחה ראתה, כולם ראו מראה מאוד עליון, דבקו בריבונו של עולם. ואפשר להגיד שהכוונה של חז"ל, שהשפחה ראתה יותר מיחזקאל, ומי שלא שפחה ראה עוד יותר, מדרגות מדרגות. המינימום שבמינימום, השפחה, גם היא ראתה יותר מיחזקאל. תלמידי החכמים, גדולי ישראל, ראו יותר. היו כאן שתי ראיות, ראיה שכלית, שכל אחד ראה לפי המדרגה שלו. וראיה אחת פנים פנימית טבעית, הטבע הפנימי של ישראל.
זה שורש האמונה, שכל עניינה של אמונת ישראל, לא מתחילה מהשגות שכליות ומהבנות של התבוננות, אלא ממשהו יותר עמוק, משהו פנים פנימי. כל התפקיד של האמונה, כל עניינה של האמונה הוא לגלות את הטבע הפנימי שיש לנו, את הטבע האלוקי שטבוע בעם ישראל, שזה טבע מוחלט של דבקות בריבונו של עולם - אוהבי ה' דבקים בריבונו של עולם. הטבע הזה כאילו צץ והופיע במעמד קריעת הים.
ההכרה בה' לעתיד לבוא
לעתיד לבוא יאמרו פעמיים: "וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹקֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ, זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ" נשים לב לפסוק: 'ואמר ביום ההוא הנה אלוקינו ' זו מדרגה אחת של שם שמים, אחר כך יגידו עוד פעם 'זה ה' קיונו לו', השם המפורש. חשבתי שאולי יש מקום להסביר לפי הפירוש שאלוקים בגימטרייה זה הטבע. בקריעת ים סוף התגלה שריבונו של עולם שולט על הטבע, שהטבע הוא לא בעל הבית, הוא לא עצמי, אלא יש מנהל על הטבע - ריבונו של עולם.
ההופעה הזו הייתה בקריעת ים סוף בשיא גדולתה אחרי עשר מכות שהקב"ה נתן במצרים, שהם היו עשרה שיעורים גדולים, כלליים באמונה. כמו שכתוב במכות: "בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה'" (שמות ז, יז) "כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ" (שם ט, יד) בכל מכה יש לימוד, במכה של דם, תדעו את ה', תראו שה' הופך מים לדם ותדעו את ה'. במכת צפרדע: "כִּי אֵין כַּה' אֱלֹקֵינוּ" (שם ח, ו) בשלילה. זאת אומרת שהכרת ה' צריכה להיות שבתחילה האדם מכיר שיש ריבונו של עולם, יש את ה', צריך להידבק בו. אחר כך אדם מתעלה למדרגה יותר גבוהה, ה' הרי גבוה מעל גבוה, אני בכלל לא משיג אותו, אני יכול לדבר עליו רק בצורה שאין כמוהו, לא להגיד מה הוא, על דרך השלילה אני אומר – "אֵין כַּה' אֱלֹקֵינוּ". זה חוזר שוב ושוב במכות. עכשיו שיעור כללי כפול חמש או כפול ארבע כפי שחז"ל אומרים לנו, עשר מכות היו במצרים, ועל הים חמישים, או אפילו מאתיים חמישים, מעמד גדול של הופעה אלוקית מיוחדת במינה. כמו שאומרים חז"ל: "נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז" (תהלים צג, ב) הקב"ה ישב על כסאו מ"אז ישיר" (שמות רבה כג, א). כל העולם נוכח לדעת שיש ריבונו של עולם. אמנם הקב"ה "מֵאָז מֵעוֹלָם אָתָּה", אבל ב"אז ישיר" העולם פגש אותו באופן ברור.
המדרש (שם) ממשיל את זה למלך קטן שמציירים אותו עומד, ומלך גדול וחשוב מציירים אותו יושב. כביכול ריבונו של עולם התיישב על כסאו. כאן היה מפגש מיוחד במינו, שהקב"ה שולט על הטבע. יש מדרגה יותר גדולה, זאת המדרגה לעתיד לבוא "וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹקֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ" הופעה של שם הוי"ה. יגיעו למדרגה כזו שרואים את הקב"ה לא על ידי כך שהוא משנה את הטבע, אלא יראו אותו בתוך הטבע. לא צריכים את השינוי בשביל לראות שיש בורא עולם. רואים שהטבע זה ריבונו של עולם, שכל מה שקורה זה ריבונו של עולם.
שירת הבריות
כל הבריות אומרת שירה, כל בריה ובריה אומרת שירה. וכי כל הבריות יודעות לשיר - אלא עצם מציאותם זו שירה אלוקית. המציאות של הברייה שרה, המציאות שלה זו הופעה אלוקית. בזוהר יש ביטוי ששם הוי"ה מופיע בכל בריאה. אלו מדרגות בהופעת שם הוי"ה. כל בריאה ובריאה זו הופעה של שם הוי"ה. שם זה הופעה וגילוי, וכל בריאה ובריאה זה גילוי שיש בורא. יש בריות קטנטנות שבקושי רואים אותם ובריות גדולות, ופלאי פלאים, כל הבריות בעולם הן מעשה פלא, וכולן שרות. אפשר לשיר בלי לדבר, אפשר לספר בלי לדבר "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ: יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת: אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם" (תהלים יט ב-ד) המציאות שלהם מדברת, רואים את התחדשות הימים, שהקב"ה מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, כל יום מספר כבוד ה'. השמים מספרים כבוד ה', מסתכלים על השמים ורואים את הסיפור של כבוד א- ל. הם מספרים בעצם מציאותם. כל הבריאה זה סיפור גדול של כבוד ה'. כל בריאה שרה ואז חיברו פרק שירה.
זה עניינה של הבריאה - לגלות את כבוד ה', לספר. עיקר הבריאה אלו ישראל, שהם מספרים תהילת ה'. זה המרכז של הבריאה, ישראל מספרים בשם כולם. בספר 'מעבר יבוק', שעוסק במעבר בין העולם הזה להמשך שאחר החיים, הוא אומר:
כל ברואי תבל תלויים בנשמת האדם, שהוא מלך עליהם בתחתונים, ועל ידו בכל חלקי נשמתו מעלה את שירותיהם ותשבחותיהם לפני השכינה. זה שאמר אדם הראשון לכל הברואים: "בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי ה' עֹשֵׂנוּ" (תהלים צה, ו). כי בלעדו לא היה להם רשות להיראות לפני המלך ה', וזה: "וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם" (בראשית א, כח).
אדם הראשון נעשה כשליח ציבור של כל הברואים. האדם מושל בכל הנבראים, ובמה הוא מושל - בזה שהוא המספר העיקרי והחשוב של תהילת ה'. כל הבריות מספרות את תהילת ה', אבל הוא המוציא את הדברים מהכוח אל הפועל. האדם צריך לכוון שהוא מזמר בשם כל הבריאה כולה. הוא שר את שירת כל הבריאה.
לכל עם יש מלאך, שר. השר הזה עומד לפני ריבונו של עולם ושר את שירת האומה שהוא השר שלה. אנחנו יודעים שיעקב נאבק עם המלאך והמלאך מבקש ממנו לשחרר אותו כי הוא צריך לעלות כדי לשיר, הגיעה השעה, הגיע הבוקר. יעקב לא מוותר לו, "כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי" (בראשית לב, כז), לא נותן לו ללכת. המלאך צריך לשיר שיר. נדמה לי שראיתי שמי שיודע לשיר את השיר של האומה, הוא בעצם עושה את התפקיד שלה, אז הוא מתעלה עליה והוא יכול לשלוט עליה. זה היה מרדכי היהודי, הוא ידע שבעים לשון, את כל השירים של כל השרים. אחשוורוש היה המלך ששלט בכל העולם, ומרדכי ידע שבעים לשון, ומה כל אומה צריכה לשיר לפני ריבונו של עולם, הוא נתעלה על כולם ונעשה מושל על כולם. עניינו של העולם הוא להראות את כבוד ה', לשיר, ומי ששר שירה הכי גדולה, הוא בעצם ממלא את התפקיד המרכזי ומתעלה מעל כולם.
על הים שרו ישראל את השירה הזאת, שרואים שהקב"ה שולט על העולם. הטבע מתבטל, משתנה, הים נקרע, אחר כך הים חוזר לאיתנו, זה נס נוסף. לעתיד לבוא העולם יתעלה, ישראל יתעלו למדרגה כל כך גבוהה שהם לא יצטרכו לראות שינוי בטבע כדי לראות שריבונו של עולם מנהיג את הטבע, אלא הם יראו את ריבונו של עולם בכל המציאות. היום הטבע מסתיר את הנהגת ה', ולעתיד לבוא ישראל יתעלה למדרגה כל כך זכה שיראו שזה לא מסתיר, אלא זה ריבונו של עולם. ריבונו של עולם מופיע כאן בכל מעשה, כל מה שקורה כאן בעולם זה ריבונו של עולם. "וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹקֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ", מדרגה עוד יותר גבוהה, לראות את ריבונו של עולם בכל המציאות.
הופעת ה' שבנס המן
בהמשך הפרשה יש לנו עוד נס גדול – המן:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן (שמות טז, לב-לג).
אומר בעל 'מאור עיניים', רבי נחום מצ'רנוביל: התפקיד של שמירת המן לדורות לא היה רק לזכור שפעם היינו במדבר ארבעים שנה והיה נס גדול ואכלו מן, והנה הוא כאן בצנצנת. כמובן שזה מחזק את האמונה, אבל יש כאן לימוד נוסף. צריך לשים את המן בצנצנת, ללמדך שכמו שבזמן שירד המן ראינו שהקב"ה נותן את האוכל באופן ישיר, נלמד מזה לכל הדורות, שכל האוכל שיש לנו הוא מריבונו של עולם. לא שהמן היה נס ועכשיו יש טבע שהאדם ניזון מהדברים הטבעיים, אלא הכול זה ריבונו של עולם, הוא נמצא בתוך הטבע, הוא זן ומפרנס את האדם. אומנם זה בא בדרך של השתלשלות ארוכה, שהקב"ה אומר לגידולים השונים לצמוח ולגדול, והאדם לא רואה את הזה באופן ישיר, אבל צריך לזכור שריבונו של עולם הוא הנותן את האוכל.
במבט הראשון נראה שאם הקב"ה היה נותן לנו את המן כל השנים, זו הייתה מדרגה גדולה יותר. אבל במבט שני, אפשר להתבונן ולהבין שללבושים יש תפקיד כפול. מצד אחד הם מכסים את מה שיש בפנים, רואים רק את הכלי והכלי חוצץ בין הכלי למה שבתוכו. כך ניתן להסתכל על הטבע שהוא כלי שחוצץ. סדרי העולם, מסתירים את הקב"ה. ואמנם יש לכלי תפקיד נוסף - לא להסתיר אלא לקשט. כמו שכשאדם הולך עם בגדים יפים, חלק מהתפקיד של הבגדים הוא להסתיר את מה שצריך, אבל חלק מהתפקיד הוא להיות קישוט. שהאדם ייראה יותר מושלם ויפה. זאת אומרת שבמבט החיצוני אנחנו מסתכלים על הטבע כמסתיר את מעשה ה', היינו רוצים לראות את מעשה ה' ושהטבע לא יסתיר אותו, להמשיך לאכול מן. לראות את ריבונו של עולם במציאות. אבל במבט היותר גדול מבינים שהכלי הזה הוא קישוט, כלי שמוסיף יופי להופעה האלוקית. הקב"ה מופיע בטבע. מופיע בכל התהליכים, בכל המציאות הגלויה, הלבושים הללו מוסיפים הדר להופעה האלוקית שבתוך המציאות. בארץ ישראל הפסיק המן כי הפירות של ארץ ישראל קדושים, לא צריכים מן. לעתיד לבוא ישראל יראו את ריבונו של עולם מופיע בתוך המציאות ושכל המציאות זו הופעה של ריבונו של עולם.
"אם שמוע תשמע"
נמשיך בפרשה: "וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ" (שמות טו, כו). אומרים חז"ל (ברכות מ ע"א): "אם שמעת בישן תשמע בחדש". חז"ל אומרים שיש כאן חידוש, בדרך כלל כלי ריק יכול לקבל תוכן וכלי מלא אי אפשר למלא. אבל בחכמה, אדרבה, כלי מלא מקבל עוד ועוד. אומר הרב: אם האדם ישתדל למצות את כל הכוחות בעבודת ה', והוא הגיע עד המקסימום – "אם שמוע", אז "תשמע", הקב"ה ייתן לאדם כוחות חדשים. כל עוד האדם לא מיצה את כל הכוחות שלו, הקב"ה לא צריך לתת לו כוחות נוספים, אבל אם אדם באמת מיצה את הכוחות, השתדל בשקידת התורה, השתדל בהבנה, גם באיכות הלימוד, גם בכמות הלימוד, ממצה את הכוחות שלו כפי שהוא יכול, לא יותר מדי, גם זה אסור, ולא פחות מדי – אז הקב"ה ייתן לאדם כוחות נוספים.
פירוש נוסף אומר הרב: "אם שמעת בישן תשמע בחדש", יש אדם שכבר מכיר את הישן, לא כל כך מתעניין בו, הוא מתעניין וסקרן לשמוע רק דברים חדשים. אם היחס של האדם לדבר ה', הוא כאל דברי קדושה, דברים עליונים ונפלאים, והוא כל הזמן חוזר עליהם, אוחז בהם ולא עוזב אותם, אם האדם ניגש לתורה מתוך קדושה, מתוך הערך הגדול של עניינה של תורה - אז האדם גם יזכה להבין את הדברים. לפעמים יכול להיות שהאדם ילמד תורה כי זה מעניין, הדברים עצמם הם מושכים ומעניינים. אומר הרב כי רק אם "שמוע" אם האדם ניגש לתורה מתוך קדושה, אז גם ההבנה תתפתח ותחזיק מעמד. אם הגישה הבסיסית היא חיצונית, רק סקרנות, שהתורה זה דבר מאוד מעניין, מפתח את המוח, זה לא יכול להחזיק מעמד. השורש צריך להיות חיבור לתורה מתוך קדושתה של התורה. ואז "שמוע תשמע".
אנחנו נכנסים לשבוע חדש, כבר מספר פעמים אמרתי שיש 'היתר' לשקוד על התורה במוצאי שבת, ויש לי חידוש נוסף להגיד לכם, גם ביום ראשון בבוקר בתחילת הסדר יש 'היתר' ללמוד... כל תחילת שבוע צריכים להגיד שעכשיו התחלה חדשה, התחדשות של שבוע. היצר הרע אומר, רק יצאה שבת, יצאנו מהעניינים, נחזור לאט לאט... מבזבזים את הזמן במוצאי שבת וגם ביום ראשון בבוקר קמים מאוחר... יום ראשון זה היום שהכי צריך לקום בו מוקדם כי זו התחלה חדשה. שיהיה שבוע טוב ומבורך של שקידה ועליה בתורה.
֎ ֎ ֎
לקבלת השיחה כל שבוע במייל או בווצאפ,
שלחו הודעה לכתובת [email protected] , או למספר 0547881227
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
