ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
גם הגר"ש עמאר יעביר שיחה בסופ"ש ההכנה לר"ה. שריינת מקום?

פרשת במדבר תשע"ח- הלכות שבועות שחל במוצ"ש

וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ וְכָל מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ - הכרת האומות בירושלים

באדיבות אתר הרב *אחרי שהגענו לירושלים ולבית ה', מתגלה כי לא מדובר בישועה של עם ישראל בלבד, אלא במלכות ה' על כל העולם. הוא יושב על כסאו שהוכן לו מאז ומקדם, בבית ה' בירושלים. *התקנה של "וַתּוֹדִיעֵנוּ" היא מרגלית, כיוון שהיא משתלבת בהודאה של "אַתָּה בְחַרְתָּנוּ". שברכת "אַתָּה בְחַרְתָּנוּ" עוסקת במעלתם של ישראל, וגם ברכת "וַתּוֹדִיעֵנוּ" היא הודאה על מעלתם של ישראל.
לחץ להקדשת שיעור זה
לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט
לֹא יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה, כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי-בָהּ
השבוע הועברה שגרירות ארצות הברית לירושלים, מתוך הכרה בה כבירת מדינת ישראל. ארצות הברית החלה, ובעקבותיה מדינות נוספות עושות כמותה. הכרה זו היא תחילת התקיימות נבואת ישעיהו: "לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר: וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ וְכָל מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ אֲשֶׁר פִּי ה' יִקֳּבֶנּוּ " (ישעיהו סב, א-ב). ומהו השם החדש? חפצי-בה . שאנחנו חפצים בירושלים ושה' חפץ בה ובנו. "לֹא-יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה, וּלְאַרְצֵךְ לֹא-יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה--כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי-בָהּ, וּלְאַרְצֵךְ בְּעוּלָה: כִּי-חָפֵץ ה' בָּךְ, וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל" (ישעיהו סב, ד).
מָלַךְ ה' צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם
כבוד ירושלים הוא בגלל שה' מולך בה על כל העולם. שנאמר: "מָלַךְ ה' צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם" (ישעיה כד כג). ובנבואת מיכה (ד) נאמר שהמלכות תהיה אחרי קיבוץ גלויות: " בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' אֹסְפָה הַצֹּלֵעָה וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּצָה וַאֲשֶׁר הֲרֵעֹתִי : וְשַׂמְתִּי אֶת הַצֹּלֵעָה לִשְׁאֵרִית וְהַנַּהֲלָאָה לְגוֹי עָצוּם וּמָלַךְ ה' עֲלֵיהֶם בְּהַר צִיּוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם ". דוד המלך מגלה שהמלכות הזאת תהיה על העולם כולו. "יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ" (תהילים קמו י). בגלל החשיבות של מלכות ה' על העולם כולו אנו חוזרים על הנבואה הזאת כל יום ב"קדושה".

תהליך התגלות מלכות ה' בעולם
כולם משה אמרם
בגלל החשיבות של מלכות ה' על כל העולם דרך ירושלים הקדיש להם משה רבנו 11 פרקים בספר תהילים. על הפסוק "תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים" מפרש רש"י ואומר: "אחד עשר מזמורים מכאן (תהילים צ) עד 'לדוד מזמור' (פרק קא) כלם משה אמרם". יש קהילות שקוראות בערב שבת את שישה המזמורים מ"לכו נרננה" (צה) עד "מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ" (ק).
לְכוּ נְרַנְּנָה לַה'
המזמור הראשון שקוראים בערב שבת קורא לעם ישראל לשיר לה' על הגאולה והישועה: "לְ֭כוּ נְרַנְּנָ֣ה לַה֑' נָ֝רִ֗יעָה לְצ֣וּר יִשְׁעֵֽנוּ" (תהלים צה). כי ה' הוא שמחולל אותה ומוליך את העולם כרצונו. "כִּ֤י אֵ֣ל גָּד֣וֹל ה֑' וּמֶ֥לֶךְ גָּ֝ד֗וֹל עַל־כָּל־אֱלֹהִֽים". אחרי השירה שלנו אנו קוראים לכל העמים והברואים לשיר לה' (תהילים צו) "שִׁ֣ירוּ לַ֭ה' שִׁ֣יר חָדָ֑שׁ שִׁ֥ירוּ לַ֝ה֗' כָּל־הָאָֽרֶץ". בעקבות בני האדם תשיר לה' כל הבריאה: "יִשְׂמְח֣וּ הַ֭שָּׁמַיִם וְתָגֵ֣ל הָאָ֑רֶץ יִֽרְעַ֥ם הַ֝יָּ֗ם וּמְלֹאֽוֹ: יַעֲלֹ֣ז שָׂ֭דַי וְכָל־אֲשֶׁר־בּ֑וֹ אָ֥ז יְ֝רַנְּנ֗וּ כָּל־עֲצֵי־יָֽעַר" (תהילים צו).
מלכות ה' כי צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאוֹ
במלכות ה' יש צדק ומשפט, ולכן תהיה בה גם יראה גדולה וגם שמחה גדולה. שמחה – כי "ה' מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ יִשְׂמְחוּ אִיִּים רַבִּים". יראה כי "צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאוֹ". וכשיש משפט נעשה דין בצוררים, "אֵשׁ לְפָנָיו תֵּלֵךְ וּתְלַהֵט סָבִיב צָרָיו", ומוטל פחד על הרשעים. "הֵאִירוּ בְרָקָיו תֵּבֵל רָאֲתָה וַתָּחֵל הָאָרֶץ" (תהילים צז).
אחרי המשפט והדין בצוררי ישראל, השמחה בעולם שלמה יותר. אם בתחילה התבשרנו כי שמחים השמים והארץ, הים ומלואו, השדות ועצי היער (תהילים צו) – אחרי הדין ברשעים אנו מתבשרים כי הקריאה להודות ולשיר לה' שיר חדש נשמעה, וגם בני האדם שמחים בו ומודים עליו. "יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָּהּ ". כל זה בזכות ההכרה של העולם בישועת ה' לישראל. "זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֶמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל רָאוּ כָל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ" (צח ג).
בתחילה – ה' מָלָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים
כמו שראינו אצל פרעה, יש כאלה שלמרות הדין ברשעה ממשיכים לנסות להתגאות על ה' ולהסב את העולם לדרך אחרת. גם כשהעולם מתחיל לשמוח בטובה, יהיו כאלה שינסו לקלקל את השמחה. כך מלמדים אותנו משה ודוד: "ה֣' מָ֭לָךְ יִרְגְּז֣וּ עַמִּ֑ים יֹשֵׁ֥ב כְּ֝רוּבִ֗ים תָּנ֥וּט הָאָֽרֶץ: ה֭' בְּצִיּ֣וֹן גָּד֑וֹל וְרָ֥ם ה֝֗וּא עַל־כָּל־הָֽעַמִּֽים" (תהילים צט).
בדור שלנו אנחנו כל כך מבינים את הפרק הזה. אנחנו כל כך רואים עין בעין איך הוא מתקיים, ויודעים כי תפילות ישראל יתקיימו והנקמה ברשעה בא תבוא. "ה֣' אֱלֹהֵינוּ֘ אַתָּ֪ה עֲנִ֫יתָ֥ם אֵ֣ל נֹ֭שֵׂא הָיִ֣יתָ לָהֶ֑ם וְ֝נֹקֵ֗ם עַל־עֲלִילוֹתם " (צט ח).
בסוף התהליך – כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה'
אמנם בסוף התהליך תריע כל הארץ לאלוקים. במזמור האחרון ממזמורי משה רבנו אנו מגיעים לסוף שבו מתקיים: "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה ג). וכך אומר דוד המלך "מִזְמ֥וֹר לְתוֹדָ֑ה הָרִ֥יעוּ לַ֝ה֗' כָּל־הָאָֽרֶץ : עִבְד֣וּ אֶת־ה֣' בְּשִׂמְחָ֑ה בֹּ֥אוּ לְ֝פָנָ֗יו בִּרְנָנָֽה" (תהילים ק'). מתוך כך עולות כל האומות לירושלים. " בֹּ֤אוּ שְׁעָרָ֨יו׀ בְּתוֹדָ֗ה חֲצֵרֹתָ֥יו בִּתְהִלָּ֑ה הֽוֹדוּ־ל֝֗וֹ בָּרֲכ֥וּ שְׁמֽוֹ: כִּי־ט֣וֹב ה֭' לְעוֹלָ֣ם חַסְדּ֑וֹ וְעַד־דֹּ֥ר וָ֝דֹ֗ר אֱמוּנָתֽוֹ" (תהילים ק, ד-ה).
צמיחת מלכות ה' לאורך הדורות
חמשת הפרקים הראשונים שנאמרו על ידי משה רבנו עוסקים בהכנה למלכות ה' במשך כל שנות ההיסטוריה. הפרק הראשון מספר על בריאת העולם ועל הקצב שבו אלוקים מנהל את ההיסטוריה ומקיים את בריתו. " כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה " (תהילים צ ד). בסוף הפרק משה מתפלל לזירוז הגאולה: "שׁוּבָ֣ה ה֭' עַד־מָתָ֑י וְ֝הִנָּחֵ֗ם עַל־עֲבָדֶֽיךָ: שַׂבְּעֵ֣נוּ בַבֹּ֣קֶר חַסְדֶּ֑ךָ וּֽנְרַנְּנָ֥ה וְ֝נִשְׂמְחָ֗ה בְּכָל־יָמֵֽינוּ: שַׂ֭מְּחֵנוּ כִּימ֣וֹת עִנִּיתָ֑נוּ שְׁ֝נ֗וֹת רָאִ֥ינוּ רָעָֽה" (תהילים צ יג-טו).
בפרק "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר – עֶלְיוֹן" (תהילים צא) מסביר משה איך ה' שומר באופן של סתר על עם ישראל "כִּ֣י מַ֭לְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּ֑ךְ לִ֝שְׁמָרְךָ֗ בְּכָל־דְּרָכֶֽיךָ". נותן לו אורך ימים לעבור את כל תקופת הגלות עד שיזכה לראות את הישועה: "אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים אַשְׂבִּיעֵ֑הוּ וְ֝אַרְאֵ֗הוּ בִּֽישׁוּעָתִֽי". (תהילים צא ט-טז וראה שבועות טו:).
בפרק הבא אחריו (צב) אומר משה כי צריך חכמה לראות את פעולת אלוקים בהכחדה איטית של הרשעה העולמית ובצמיחת מתמשכת של הטוב בעולם: "מַה־גָּדְל֣וּ מַעֲשֶׂ֣יךָ ה֑' מְ֝אֹ֗ד עָמְק֥וּ מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ: אִֽישׁ־בַּ֭עַר לֹ֣א יֵדָ֑ע וּ֝כְסִ֗יל לֹא־יָבִ֥ין אֶת־זֹֽאת" (תהילים צב ז-ח). לאט לאט נאבדים אויבי ה' מהעולם – "כִּ֤י הִנֵּ֢ה אֹיְבֶ֡יךָ׀ ה֗' כִּֽי־הִנֵּ֣ה אֹיְבֶ֣יךָ יֹאבֵ֑דוּ יִ֝תְפָּרְד֗וּ כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן", ואילו קרנם של ישראל עולה ועולה: "וַתָּ֣רֶם כִּרְאֵ֣ים קַרְנִ֑י בַּ֝לֹּתִ֗י בְּשֶׁ֣מֶן רַעֲנָֽן". צומחים ועולים עד שיגיעו לבית ה': "צַ֭דִּיק כַּתָּמָ֣ר יִפְרָ֑ח כְּאֶ֖רֶז בַּלְּבָנ֣וֹן יִשְׂגֶּֽה: שְׁ֭תוּלִים בְּבֵ֣ית ה֑' בְּחַצְר֖וֹת אֱלֹהֵ֣ינוּ יַפְרִֽיחוּ".
אחרי שהגענו לירושלים ולבית ה', מתגלה כי לא מדובר בישועה של עם ישראל בלבד, אלא במלכות ה' על כל העולם. "ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ". הוא יושב על כסאו שהוכן לו מאז ומקדם. "נָכ֣וֹן כִּסְאֲךָ֣ מֵאָ֑ז מֵֽעוֹלָ֣ם אָֽתָּה", בבית ה' בירושלים. "עֵֽדֹתֶ֨יךָ׀ נֶאֶמְנ֬וּ מְאֹ֗ד לְבֵיתְךָ֥ נַאֲוָה־קֹ֑דֶשׁ ה֗' לְאֹ֣רֶךְ יָמִֽים" (תהילים צג ה).
אֵל־נְקָמוֹת ה' – במי שפוגע בעם ישראל או בנחלתו



פרק "אל נקמות" (תהילים צד), שנמצא בין הפרקים הללו ל"לכו נרננה", הוא תפילה על הנקמה ברשעים שהציקו לעם ישראל בדרך הארוכה לגאולה. "אֵל־נְקָמ֥וֹת ה֑' אֵ֖ל נְקָמ֣וֹת הוֹפִֽיעַ", ותכניע את הגאים שלא מקבלים את דרכך ורוצים לנהל את העולם לפי דרכם: "הִ֭נָּשֵׂא שֹׁפֵ֣ט הָאָ֑רֶץ הָשֵׁ֥ב גְּ֝מ֗וּל עַל־גֵּאִֽים". רשעים ששוכחים כי ה' לא ייטוש את עמו ולא יעזוב את ארץ ישראל נחלתו. "כִּ֤י׀ לֹא־יִטֹּ֣שׁ ה֣' עַמּ֑וֹ וְ֝נַחֲלָת֗וֹ לֹ֣א יַעֲזֹֽב". והם מנסים להשמיץ את עם ישראל "יַבִּ֣יעוּ יְדַבְּר֣וּ עָתָ֑ק יִֽ֝תְאַמְּר֗וּ כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן". מנסים לדכא את עם ישראל ולעצור את בניין ארצו. "עַמְּךָ֣ ה֣' יְדַכְּא֑וּ וְֽנַחֲלָתְךָ֥ יְעַנּֽוּ". ובסופו של יום אלוקים יבוא איתם חשבון. "וַיָּ֤שֶׁב עֲלֵיהֶ֨ם׀ אֶת־אוֹנָ֗ם וּבְרָעָתָ֥ם יַצְמִיתֵ֑ם יַ֝צְמִיתֵ֗ם ה֥' אֱלֹהֵֽינוּ".
וְעַתָּה בָנִים שִׁירוּ לַמֶּלֶך
אנחנו מזכירים את כל זה, כי ב"ה יש לנו זכות לראות את הדברים הללו הולכים ומתממשים מול עינינו. אנחנו יודעים שלא מדובר אך ורק בכבוד עם ישראל, אלא בכבודו של ה' יתברך. אנחנו שומעים את דוברי נשיא ארה"ב שאומרים כי הם מכירים בירושלים בגלל שה' בחר בירושלים ובחר בעמו ישראל, אומרים תודה ושרים שיר חדש לאלוקינו.
ערב שבועות שחל בשבת
המבדיל בין קודש לקודש
איסור הכנה משבת לחג
במוצאי השבת הקרובה יחול חג השבועות. חשוב לזכור כי אין להכין בשבת לצורך החג אפילו בדברים שאין בהם חילול שבת, כגון חיתוך ירקות לסלט וכדומה. בוודאי שאסור להכין בשבת נרות לצורך הדלקתם בערב החג, שזה דבר שיש בו איסור מוקצה ולפעמים גם מלאכה אסורה בשבת. על כן נכון להכין כל מה שאפשר מערב שבת, ובוודאי את נרות החג.

מאותה סיבה של איסור הכנה משבת לחג, אין להוציא בשבת אוכל מהמקפיא בכדי שיופשר לסעודת החג. אבל דבר ששייך גם לשבת וגם לחג מותר לעשותו, ועל כן מותר להוציא בשבת אוכל מהמקפיא כדי שאפשר יהיה לאכול ממנו גם בסעודה שלישית וגם בערב, וזה לא נחשב הכנה משבת ליום טוב (ועיין בא"ח נצבים ד' כה"ח תקג ס"ק א, תקי"ג ס"ק ה').
הכנת השולחן
מותר לנקות את השולחן אחרי הסעודה השלישית, אף שהסעודה הבאה תהיה כבר בחג, שכן שולחן נקי הוא כבוד שבת. כן הדין בכלים שאכלו בהם בשבת והם מפריעים למנוחת הנפש של בני הבית. אבל אסור להניח צלחות על השולחן לצורך ארוחת ליל החג שיחול במוצאי השבת, שזה בוודאי לא צורך שבת (עיין כה"ח תמ"ד ס"ק מ"ה). וצריך בזה תשומת לב שלא להערים בעניין זה.
יש בתי-כנסת שעושים בהם סעודה שלישית בכל שבת, וגם בשבת זו, ומשאירים את השולחן כפי שהוא עד אחרי ערבית, כי חוששים שמא בסידור השולחן יש הכנה משבת לחול. וטעות היא, כי ניקוי השולחן הוא לא לצורך החול אלא לצורך כבוד השבת וכבוד בית הכנסת שמתפללים בו עכשיו, והוא גם מועיל לצורך מוצאי שבת.
ותודיענו להבדיל בין קודש לקודש
את ההכנות לחג אפשר לעשות רק בצאת השבת, אחרי צאת הכוכבים, ורק אחרי שאמרו: "ברוך המבדיל בן קודש לקודש" או שהתפללו ערבית ואמרו בתוכה "ותודיענו". אחר כך כמובן יש להדליק את נרות החג.
הכנה בדיבור
שינה בשבת תענוג – לצורך שבת
גם דיבור יכול להיות הכנה משבת לחול (שו"ע תטז) "מפני שאסור לעשות שום הכנה מי"ט לשבת או משבת לי"ט אפילו בדיבור". וכן כתב במשנה ברורה (סי' ר"צ ס"ק ד).
על כן אין לומר שאנחנו ישנים בשבת על מנת שיהיה לנו כוח ללמוד תורה בליל שבועות, כי יש בזה הכנה משבת לחג. אבל מותר לאדם לישון יותר מהרגלו, לאסוף כוח על מנת להיות ער כל הלילה, כל עוד הוא לא אומר שזה לצורך שבועות. כיוון שהשינה עצמה מותרת ויש בה צורך גם בשבת, ולא ניכר שהיא לצורך החג.
מותר ללמוד בשבת הלכות שבועות או דברי תורה ששייכים לשבועות, כיוון שבלימוד זה יש קיום מצוות לימוד תורה, והיא מצווה ששייכת גם בשבת.
סידור לא נוח – והמחמיר יחמיר על עצמו


יש מי שאומר שבליל שבועות אסור להתפלל ערבית מתוך המחזור, מכיוון שהאדם קורא באור אבל עדיין לא בירך ברכת "מאורי האש". ולפי זה בכל מוצאי שבת אסור לקרוא קודם ההבדלה. אלא שבמוצאי שבת רגילה אדם בקי בעל-פה בתפילת עמידה ואומר "אתה חוננתנו", אבל במוצאי שבת שהוא גם חג, אדם רגיל לא זוכר את כל התפילה בעל-פה ונזקק לסידור.
וכתב "כף החיים" בשם החיד"א, כי המנהג הוא להתפלל מתוך הסידור אף שלא בירכו "מאורי האש" (ברכי יוסף אות ב', שערי תשובה אות א', משנה ברורה אות א'), לפי שאין זה הנאה גמורה דקצת שגורה בפיו. והמחמיר יחמיר לעצמו אבל לא יורה לאחרים להחמיר.
הדלקת נרות של מוצאי שבת – ליל החג
חשוב שהאישה תדליק נרות בזמן, לא תקדים ולא תאחר. לא תקדים – אלא תדליק רק אחרי זמן צאת השבת, כפי שמופיע בלוח. ואם לא התפללה ערבית ולא אמרה "ותודיענו", עליה לומר "ברוך המבדיל בין קודש לקודש", בלי שם ומלכות. לא תאחר – אלא תדליק נרות של יו"ט לפני שהבעל מגיע מבית הכנסת, כדי שבבואו אל הבית יהיו הנרות דולקים.
האישה מברכת בהדלקה "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של יום טוב", ותברך לפני ההדלקה (בשונה מהדלקת ערב שבת, שמברכים אחרי ההדלקה). אחר כך תברך גם "שהחיינו" על שמחתה ביום חג השבועות, למרות שבעלה יברך "שהחיינו" בקידוש, שכן היא מקבלת את החג בהדלקה.
שִכחה מבטלת ברכה
אם התעכבה מלהדליק נרות, ובינתיים חזר בעלה מבית הכנסת, אע"פ שכבר עשתה מלאכות ועדיין לא אמרה "ברוך המבדיל בין קודש לקודש" – תאמר "ברוך המבדיל בין קודש לקודש" ותדליק נרות. אם לא הספיקה להדליק נרות והבעל כבר קידש ובירך "שהחיינו", תדליק את הנרות בלי ברכת "שהחיינו" ותברך רק "להדליק נר של יום טוב". אם לא הדליקה ובינתיים סיימו לאכול, תדליק בלי ברכת "להדליק נר של יום טוב".
העברה ולא בערה
יש לזכור שאין להבעיר אש במוצאי שבת, ואפילו לצורך הדלקת נרות שהם מצווה, אלא יש להעביר מאש שהיא כבר דלוקה. על כן חשוב לזכור להכין נר או אש דלוקה אחרת מערב שבת שממנו תוכל האישה להעביר אש לצורך הדלקת נרות ולצורך תבשילי החג. כמו כן, יש לזכור שלא לכבות את הגפרור או את הנר שבו העבירו אש מאש אחרת, כי כיבוי אש היא מלאכה האסורה ביום טוב.
וַתּוֹדִיעֵנוּ – מרגלית טובה
וַתּוֹדִיעֵנוּ – שבחם של ישראל
הלכה פשוטה היא שבמוצאי שבת רגילה אומרים "אתה חוננתנו" בברכת "אתה חונן" כי הבדלה שייכת לדעת. "אם אין דעת – הבדלה מנין". "אתה חוננתנו" נחשבת כהבדלה לעניין זה שלאחר אמירתה אפשר לעשות מלאכות שאסורות בשבת (ברכות לג ע"א).
הגמרא מספרת כי רב ושמואל תיקנו "מרגלית" בבבל לומר את ההבדלה בצורת "ותודיענו" במוצאי שבת שהוא תחילת חג. ולמה התקנה של "ותודיענו" היא מרגלית? כיוון שהיא משתלבת בהודאה של "אַתָּה בְחַרְתָּנוּ". שברכת "אַתָּה בְחַרְתָּנוּ" עוסקת במעלתם של ישראל: "אַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ. וְרוֹמַמְתָּנוּ מִכָּל הַלְּשׁוֹנוֹת. וְקִדַּשְׁתָּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ. וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ. וְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵינוּ קָרָאתָ".
הודאה על מוֹעֲדִים לְשִֹמְחָה
גם נוסח "ותודיענו" הוא הודאה על מעלת ישראל. "וַתּוֹדִיעֵנוּ מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ, וַתְּלַמְּדֵנוּ לַעֲשֹוֹת בָּהֶם חֻקֵּי רְצוֹנֶךָ, וַתִּתֶּן לָנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ בְּאַהֲבָה מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת, חֻקִּים וּמִצְוֹת טוֹבִים, וַתַּנְחִילֵנוּ זְמַנֵּי שָֹשֹוֹן וּמוֹעֲדֵי קֹדֶשׁ וְחַגֵּי נְדָבָה, וַתּוֹרִישֵׁנוּ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת וּכְבוֹד מוֹעֵד וַחֲגִיגַת הָרֶגֶל. בֵּין קְדֻשַּׁת שַׁבָּת לִקְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב הִבְדַּלְתָּ. וְאֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶֹה הִקְדַּשְׁתָּ. וְהִבְדַּלְתָּ וְהִקְדַּשְׁתָּ אֶת עַמְּךָ יִשְֹרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתָךְ". לכן מיד אחר כך אנחנו ממשיכים בלשון הודאה, ואומרים: "וַתִּתֶּן לָנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ בְּאַהֲבָה מוֹעֲדִים לְשִֹמְחָה חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָֹשֹוֹן" וכו'.
שבע הבדלות של חיבה
מרן הרב אליהו זצ"ל היה מזכיר את דברי התוספות (פסחים קד ע"א) שאומר בשם ר"ת כי "משום חיבת היום האריכו כדי לומר פעם אחת מעין ז' הבדלות, בין קודש לחול - אחד, בין אור לחשך - ב', בין ישראל לעמים - ג', בין יום השביעי לששת ימי המעשה - ד', בין קדושת שבת לקדושת יו"ט וחול המועד – ה'. וְהִבְדַּלְתָּ וְהִקְדַּשְׁתָּ אֶת עַמְּךָ יִשְֹרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתָךְ. במשפט האחרון יש שתי הבדלות, וְהִבְדַּלְתָּ וְהִקְדַּשְׁתָּ. הבדלה אחת היא בין כהנים ללוויים, והבדלה נוספת בין לוויים לישראלים. הרי ז' הבדלות".
הרב זצ"ל היה מזכיר, כי יש מקומות שכתוב בהם: "וְאֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶֹה הִקְדַּשְׁתָּ וְהִבְדַּלְתָּ". וצריך להיות "וְאֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶֹה הִקְדַּשְׁתָּ. וְהִבְדַּלְתָּ וְהִקְדַּשְׁתָּ אֶת עַמְּךָ יִשְֹרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתָךְ".
מי ששכח לומר ותודיענו
אם שכח "ותודיענו" והמשיך לומר "ותיתן לנו" וכו' - לדעת "מטה אפרים" (תקצט ס"ז) לא חוזר, ולא משנה מתי נזכר, כיוון שהזכיר שם ה' במילים: "ותיתן לנו ה' אלוקינו". אמנם מרן הרב אליהו זצוק"ל היה אומר שכל עוד לא אמר את שם ה' של הברכה "בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ יִשְֹרָאֵל וְהַזְּמַנִּים" – יפסיק במקום שנזכר ויחזור לומר "ותודיענו" וימשיך "ותיתן לנו". אמנם אם כבר אמר בָּרוּךְ אַתָּה ה' – לא חוזר. ולא אומר אותו אחר הברכה, לפני שמתחיל הברכה שאחריה.
אם שכח לומר "ותודיענו" – אחר גמר התפילה יאמר "ברוך המבדיל בין קודש לקודש" בלי שם ומלכות. וכל עוד לא אמר – אינו יכול לעשות שום מלאכה, אף מה שמותר לעשות ביום טוב. וזה נכון גם לאיש וגם לאישה. וכאמור לעיל, אם האישה לא התפללה ערבית או לא אמרה "ותודיענו", לא תעשה מלאכה, גם לא של סידור השולחן לקראת החג, אלא תאמר "ברוך המבדיל בין קודש לקודש" בלי שם ומלכות ורק אז תוכל לעשות מלאכה (ועיין כה"ח סי' תקצ"ט ס"ק ב').
יקנה"ז
גם קידוש, גם הבדלה
הקידוש במוצאי שבת של ליל שבועות הוא גם קידוש וגם הבדלה, ואע"פ שבדרך כלל נשים לא שותות מיין ההבדלה, מהיין הזה הן שותות כי הוא גם קידוש. כמו כן אנו מוסיפים מים ליין הקידוש למרות שבהבדלה רגילה לא מוסיפים מים, שכן אנחנו רוצים להדגיש את הקודש. לכן חותמים בברכה "המבדיל בין קודש לקודש". ואם אמר "המבדיל בין קודש לחול" – יצא בדיעבד.
בורא מאורי האש
אחר ברכת הקידוש מברכים "בורא מאורי האש" ומסתכלים על הנרות שהדליקה האישה. לדעת הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצוק"ל, מברכים "בורא מאורי האש" על נר קלוע בפני עצמו. אבל לדעת מרן הרב אליהו זצוק"ל מברכים "בורא מאורי האש" על נרות החג, וזה לא נקרא שעושים מצוות חבילות חבילות. כי הקידוש וההבדלה הם כאן ביחד (ועיין מש"ב סי' רצ"ח ס"ק ו' משם הגר"א שצריך נר מיוחד).
ברכה על הנר מרחוק
אין צורך להביא את הנרות אל מי שעושה את הקידוש, אלא יסתכל עליהם במקום שהם נמצאים ויברך עליהם. ויש שלוקחים נר קטן כדי לצרפו לאחד הנרות שיהיה נר אבוקה, ויש לוקחים גפרור ומקרבים אותו לאחד הנרות, אבל כל זה רק חומרא בלבד, כי דין אבוקה הוא היכא שאפשר וכאן יכול לברך על נר אחד בלבד (ועיין בתול"ש ס' ק"א אם האדם צריך להתקרב לנר או יקרב את הנר אליו). אם שכח לברך ברכת "מאורי האש" בקידוש, יכול לברכה עד עמוד השחר.

חִטָּה מַאי הִיא. שְׂעוֹרָה מַאי הִיא
שְׂעוֹרָה מַאי הִיא
בזוהר (חלק ג דף קפו/א) מובא מעשה על רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי יְהוּדָה שהלכו בדרך והגיעו לְהַהוּא אֲתָר דִּכְפַר סִכְנִין, שבעבר היה גר שם רַב הַמְנוּנָא סָבָא. ופגשו שם את בנו, שהיה ילד קטן, ינוקא, שהיה בקי עצום בתורה ובפנימיות התורה. הוא הסביר להם את מהות השעורה שהיו מקריבים בעומר התנופה, ואת החיטה שהיו מקריבים ומניפים שתי לחם בשבועות. מתחילים בשעורה "בְּגִין דִּשְׂעוֹרָה קַדְמָאָה לִשְׁאַר נָהֲמָא דְּעָלְמָא". כי שעורה היא קודמת בזמן, ששעורה היא שיעור ומידה. וגם עומר הוא שיעור ומידה. ובתחילת הבריאה כל דבר נפרד לעצמו, ומדויק על מקומו ותבניתו.
חִטָּה מַאי הִיא
אנו עולים מקרבן שעורים שנפרדות זו מזו, להנפת שתי כיכרות לחם שעשויות מחיטים ומחוברות זו לזו כמו כל כיכר לחם. ו"לחם" היא מילה של חיבור והלחמה. זה עניינו של חג השבועות, "כאיש אחד בלב אחד". לא מסתכלים על הפרטים המבדילים, אלא על החכמה שמחברת את כולם להיות אחד.
חיטה – עץ הדעת טוב ורע
הקשה רבי אלעזר לינוקא ואמר: הרי חיטה הייתה עץ הדעת שיש בו גם רע. ולכן "חֲמֵינָן בַּשְׁבָטִים כֻּלְּהוּ דְּלֵית בְּהוּ חֵ"ט". אפשר להבין דבריו על פי הגמרא (יומא עג) ששואלת על האורים ותומים שעליהם כתובים שמות השבטים בלי צ' ח' וט' "הָא לָא כְּתִיב בְהוּ צָדִ"י? אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בְּרַבִּי יִצְחָק, 'אַבְרָהָם, יִצְחָק, וְיַעֲקֹב' כְּתִיב שָׁם (על האבני החושן). וְהָא לָא כְּתִיב טֵי"ת? אָמַר רַב אַחָא בַר יַעֲקֹב, 'שִׁבְטֵי יְשֻׁרוּן' כְּתִיב שָׁם". מכאן שאין באותיות שמות השבטים אותיות צ' ח' וט'. אבל הם נמצאים בשמות האבות ובשם הכולל של שבטי ישורון.
השיב על כך הינוקא, כי יש חיטה מצד הרע, ויש חיטה מצד הטוב שהיא באה כשיש חיבור. ואפשר שפירוש דבריו הוא שכאשר השבטים נפרדים זה מזה - ח' וט' עלולים לגרום חטאים ולכן אין אותיות אלו בשבטים. אבל כשהשבטים מקושרים לאבות או מרוכזים יחד במילים "שבטי ישורון", אותיות ח' וט' מתהפכות לטוב ומביאות אותם לאהבה גדולה. כבן המתחטא לפני אביו. וזה עניין חג השבועות. "בְּרָתָּא דְּמִתְחַטְּאָה לְקַמֵּי אֲבוּהָ, וְעָבִיד לָהּ רְעוּתָא".
וכן הוא בגמרא (תענית כג ע"א): "ששלח שמעון בן שטח לחוני המעגל: מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך כבן שמתחטא על אביו ועושה לו רצונו. ואומר לו: אבא הוליכני לרחצני בחמין, שטפני בצונן, תן לי אגוזים שקדים אפרסקים ורמונים, ונותן לו. ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתיך".
וזהו עניין מתן תורה שקיבלו תורה מה' ב"אהבת עולם" ובחיבה גדולה, ואנו מתפללים לחזור לאותה אהבה שתתגלה עלינו בציון ויתקיים בנו "אַהֲבַת עוֹלָם תָּבִיא לָהֶם וּבְרִית אָבוֹת לַבָּנִים תִּזְכּוֹר", במהרה בימינו אמן.






סיפורים
אשרי מי שממית עצמו עליה
סיפר בנימין יעקובי: לאחר שמרן הרב זצ"ל השתחרר מאשפוז ארוך בבית החולים, התקיימה הכנסת ספר תורה שיצאה מביתו ברחוב כנפי נשרים. הרב המיוסר ישב מעבר לשולחן רחב, עטור בבגדי מלכותו. פניו הנאצלות חייכו לכל משתתף, גופו הדואב ישוב היה על כיסא גלגלים, אך בת השחוק שעל פניו השכיחה את הכאב העצום שנוצר.
מילות הפיוט "אשורר שירה לכבוד התורה", יצאו מפיו הקדוש של הרב, כשכל הקהל מצטרף לשירה בשאגות מרקיעות שחקים, אשרי מי שממית עצמו עליה. כאשר אחד החזנים שנכח במקום שר את הבית הידוע "ניתנה לנו ביד רוענו, משה רבנו, בחיר האומה", הוא הצביע על בחיר האומה של דורנו ועיני כולם דמעו.
צעיר הייתי וחפץ לאחוז בשיפולי גלימתו של צדיק הדור. ניגשתי, הושטתי את ידי ברעדה אל מעבר לשולחן הרחב שהפריד בין הרב לקהל. התרגשתי כשראיתי איך למרות הקושי והכאב, הרב התאמץ, קירב את כף ידו לכף ידי ולחץ אותה בחום, תוך עיניים עצומות. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי את הרב. זו הצוואה של הרב אלי, הארת פנים ושמחה לכבודה של תורה גם בגוף נשבר.

אורה של תורה
סיפר הרב יוסף ארציאל על הרב של קדומים, הרב צבי פרבשטיין, שפעם נכנס לשיעור של הרב מרדכי אליהו זצ"ל על הלכות חג השבועות, שמיועד לבעלי-בתים. הוא רצה ללמוד כיצד ללמד בעלי-בתים שיעור, שזהו לימוד בפני עצמו.
כבר בכניסתו לבית הכנסת שבו התקיים השיעור הוא ראה שני בעלי-בתים מתווכחים ביניהם, האם יש לאכול בסעודת ליל שבועות מאכלי בשר או מאכלי חלב. הוויכוח ביניהם הפך להיות כבר עניין אישי שלווה בהרמת קול ואף בהטחת דברים זה כלפי זה.
הוויכוח הסוער נפסק בעת ששמעו את קול מכוניתו של הרב מתקרבת, והם חשבו בלבם לשאול את דעתו של הרב בנושא בעת שייכנס לשיעור. הרב נכנס והחל ללמד את השיעור, ובלי שום קשר למהלך השיעור שאל אחד מהם מה ראוי לאכול בסעודת ליל שבועות, בשר או חלב. חברו-יריבו נכנס לתוך דבריו ואמר את דברו, והיה ברור שיש כאן שני צדדים ניצים שרק מחמת הכבוד ממתנים את דבריהם.
הרב הקשיב בכל הרצינות לשאלתם ואמר שיש בזה מחלוקת. מצד אחד יש ערך לאכילת בשר, כי זה כבוד החג וצריך לכבד את החג ואין שמחה אלא בבשר ויין. ומצד שני יש ערך לאכילת מאכלי חלב, זכר לשתי הלחם וסיבות נוספות.
שני הצדדים לא ויתרו והיו מוכרחים כל אחד להוכיח את צדקתו. הם שאלו: מה הרב אוכל בליל שבועות? המשתתפים היו סקרנים לדעת איך הרב יפרק את המוקש שהונח לפתחו, והרב במאור פנים אמר: "מה שאשתי מבשלת – אני אוכל".
תשובה כהלכה
תורה של חוץ לארץ. מה ייחד את דרך לימוד התורה בימי מתן תורה לעומת ימינו? כיצד ניתן לסנגר על ישראל על כך שחטאו כל כך הרבה מיד לאחר קבלת התורה?
א] בימי מתן תורה הלימוד היה קל, כי לא הייתה להם טרחה של פרנסה. הם ישבו באוהלים ולא התמודדו כלל עם בניין וממלכה ומלחמות וכד'. אחרי הכניסה לארץ זה הרבה יותר מורכב וקשה ומלא התמודדויות. ב] הם היו עם בגיל מאוד צעיר. כמו איש צעיר הם עשו טעויות ילדותיות. וגם זו אחת מהן.

תינוקות של בית רבן.כיצד יש להדריך ילד בן 12 בלימוד התורה? כמה זמן לאפשר לו לשחק לאחר שעות התלמוד תורה וכמה זמן ללמוד?
הבסיס זה רצונו ללמוד, והדרך היא להוסיף בלימוד מדי תקופה, כגון כל חודש או כל רבעון. חשוב ללוות את הלימוד בהרבה חיזוקים חיוביים. השאלה כמה זמן לשחק וכמה זמן ללמוד תלויה בשעה שבה הוא מסיים את הלימוד בתלמוד תורה. זה גם תלוי ברצון הילד, ביכולתו ובמציאות של בני הבית האחרים. אם הם שקועים בלימוד, גם הוא יכול להיות שקוע בלימוד. ואם הם שקועים בבילויים, יהיה קשה לדרוש ממנו להשקיע בלימוד.



עוד בנושא הלכות שבועות

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il