ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- שבת ומועדים
- שבועות
- הלכות שבועות
ניתן להבין שהכוונה היא שבהכנסת חג השבועות אנו קובעים שספירת העומר הסתיימה, והכנסת החג טרם עבור שבעת השבועות התמימות פוגעת בספירה.
אך מלשונו נשמע מעט אחרת. נשמע שהעניין הוא כך: אין תאריך לחג השבועות. ביתר החגים מוזכר החודש והיום בו חל החג. אך בשום מקום לא נזכר תאריך מסוים לחג השבועות. חג השבועות מתחיל כאשר אנו מסיימים את מניית שבע השבועות.
לדוגמא: אם התורה אומרת שבחמישה עשר לחודש השביעי חל חג הסוכות. קדושת חג הסוכות טבועה ביום הזה עוד לפני הגיע היום. לכן אנו מסוגלים לעמוד בארבעה עשר לחודש השביעי ולמשוך את קדושת החג אל תוך יום החול הקודם לו.
אך אין קדושה הטבועה בששי בסיוון. קדושה זו תחול על היום כאשר נסיים את מניית שבעת השבועות. לכן אין אפשרות לשבח את הקב"ה על כך שנתן לנו את חג השבועות עד שהמניין הסתיים לחלוטין, שהרי בשעה זו קדושה זו טרם הגיעה לעולם.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
55 - חמדת השבת: צירוף האדם השלישי לזימון
56 - חמדת השבת: הכל מודים בעצרת דבעינן לכם
57 - חמדת השבת: שהחיינו – על שמחת הלב, או על הגלגל החוזר בעולם?
טען עוד
נניח שאדם חוצה את קו התאריך באמצע ספירת העומר. אמש הוא ספר 23 יום. בהגיע הערב הוא עומד לספור 24 ימים לעומר, אך הציבור מונה 25 לעומר. מה עליו לעשות?
האדמו"ר הזקן פוסק שעליו למנות 24, שהרי עברו עליו 24 ימים מאז שהתחיל למנות את העומר, ועל כן הוא מוכרח למנות 24.
עד כאן הצרה הקטנה. הצרה הגדולה היא: מה הוא יעשה בהגיע יום החמישים של הציבור, שאצלו הוא יום 49?
הוא פוסק שגם כאן אותו הדין תקף: עליו להימנע ממלאכה, מכיוון שהוא חלק מהציבור. אך עליו למנות את היום ה-49, וקדושת חג השבועות תחול עליו רק למחרת, כאשר הוא יסיים את מניין שבע השבתות התמימות!
פוסקים רבים חולקים על דבריו. אך עצם הרעיון הזה מפליא ביותר ודורש עיון ומחשבה. מדוע הקב"ה קבע שדווקא חג השבועות יהיה החג שנובע מתוך הספירה שלנו, ולא מתוך קדושה הטבועה מראש בתאריך הזה?
במסכת פסחים (דף סח ע"ב) ישנו דיון על מטרת קידוש המועדות ואיסורי המלאכה שבהם. אין לתנאים ספק שהקב"ה מונע אותנו ממלאכתנו בכדי לאפשר לנו להתמקד בדברים אחרים. השאלה היא במה נכון להתמקד בחגים, בתורה ותפילה, או באכילה ושתיה.
רבי אלעזר אומר שאין חולק שבחג השבועות חובה להתמקד גם בהנאה אנושית, מפני שזהו יום שבו ניתנה התורה. הגמרא ממשיכה ומספרת על מר בריה דרבינא שהיה צם בכל יום למעט ימים ספורים בשנה, אחד מהם הוא חג השבועות, שכן בו ניתנה תורה.
רש"י מבאר שחשוב לא לצום בשבועות, בכדי שלא יעלה על לב אדם שהוא מתענה על עול התורה שהונח עלינו, אלא אדרבה: אנו שמחים בנועם עול תורה ומצוות.
ובכל זאת יש פתחון פה לליצן להתלוצץ על הדבר: הקב"ה הטיל עלינו עול תורה. באותה תורה הוא מצווה עלינו לחגוג את קבלת התורה. אם כך, גם כאשר אנחנו חוגגים את קבלת התורה, זו חגיגה כפויה. הקב"ה כופה עלינו הר כגיגית ואומר: אני מצווה אתכם לחגוג ולשמוח את כפיית שאר התורה עליכם!
אילו הקב"ה היה טובע את קדושת חג השבועות במציאות, היה זה בבחינת מלך המצווה את עמו: כאן יש לשמוח על כך שאני המלך שלכם.
הקב"ה חפץ שנבחר במתן התורה. זה בא לידי ביטוי בשני דברים: ראשית, קדושת חג מתן תורה חייבת לנבוע מהפעולה של בני האדם. אין קדושה הטבועה ביום, אלא יש ספירה, שלנו, במשך תקופה ממושכת, והבחירה שלנו לספור את הזמן מקדשת את היום החמישים של הספירה. האדם שבחר לספור את שבע השבועות התמימות מגיע ליום חג, שנבע מהספירה שלו בדווקא. שנית, הקב"ה לא אמר לנו מה לחגוג חג השבועות. הבחירה בידינו לזהות את היום הזה כחג מתן תורה.
בכל שנה מחדש אנו בוחרים לספור ולחגוג את חג השבועות כחג מתן תורה, בכדי לחזור ולהביע לקב"ה שאנו חפצים ושמחים בתורתו. וכך הקב"ה אומר לנו שתורתי– שלכם היא.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
