ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- נושאים שונים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
ההלכה קובעת ש"חייך קודמין לחיי חברך", "שלך קודם לשל כל אדם", "ואהבת לרעך כמוך – ולא יותר ממך", ועוד ועוד. בכך ההלכה מכירה באדם, ברצונותיו, בדברים השייכים לו, וברשות לדאוג לעצמו בדרכו. ניתן אף לקבוע כי זה גם בסיס השיטה הכלכלית ההלכתית, לאמור: לפני מצוות הצדקה והנתינה – ההלכה מכירה בבעלות הפרטית של האדם על רכושו, ומתוך הכרה זו היא מחייבת אותו להפריש חלק לטובת אחרים. עיקרון זה של הרחבת המעגלים של האדם, נתברר יפה בהקדמת ר' שמעון שקאפ לשערי יושר, ואף הרב קוק זצ"ל כתב על עיקרון זה (ראו איגרת קי). זהו חלק בלתי נפרד מתפיסת צלם א-לוהים שבאדם: ההכרה בבעלות, בדאגה לעצמו, בקבלת ההחלטות וכדו'. עיקרון זה מחולל גם יסודות רבים באתיקה הכללית, ובדרך כלל הוא אחד השיקולים העיקריים בנושאים הקשורים באתיקה רפואית. האוטונומיה של החולה נתפסת היום כאחד היסודות העיקריים של האתיקה הרפואית.
כמו כל עיקרון אתי, הוא ניצב מול עקרונות אחרים, ותפיסה אתית מלאה מחייבת התייחסות לכולם: "שאין לנו אפילו מידה אחת בעולם שלא תהי' הקיצוניות מזיקתה" (שם כ). עיקרון אחד הוא זה שעמד בראש הנימוקים האתיים (עד ש"הודח" ממקומו הראשי על ידי האוטונומיה), והוא האיסור לגרום נזק, או בניסוח אחר – קדושת החיים. פוסקי ההלכה קבעו כי משעה שניתנה רשות לרופא לרפא – הוטלה חובה על האדם להתרפא, וזאת על אף קיומן של משניות הלכתיות אחרות, כגון עמדת הרמב"ן בפירושו לפרשת בחוקותיי.
סוגיות מעשיות רבות עוסקות בהתנגשות בין שני עקרונות אלה. דוגמאות למפגש כזה מתרחשות כאשר באים במגע עם אדם העומד חס ושלום לשלוח יד בנפשו, או התובע כי יינתן לו טיפול רפואי שמזיק לו, או אפילו תובע כי יופסק הטיפול בו ויניחו לו למות. כל זה קיים גם כאשר מדובר באדם מול עצמו. על אחת כמה וכמה, כאשר ההתנגשות היא בין הבחירה החופשית של האדם ובין בריאות הציבור – הפגיעה באוטונומיה של האדם מוצדקת יותר.
דוגמה לדבר היא "אזהרות מסע" של משרד החוץ לגבי נסיעות למקומות מסוימים. לאדם יש בחירה חופשית שלא להישמע להן, והוא רשאי ליטול על עצמו את הסיכון. אומנם ההלכה מחייבת אותנו שלא להכניס עצמנו למצב סכנה ללא סיבה, אולם עקרונית אדם רשאי הן לשלול את ההגדרה של "סכנה", והן לטעון שהסיבה לנסיעתו היא חיונית ולא שולית. אולם בשל העובדה שפגיעה חס ושלום בשלומו תשפיע על הציבור כולו, ומדינת ישראל עלולה להיאלץ לשלם מחיר יקר על כך – החובה האתית לציית לאזהרות אלה גוברת. לא זו בלבד, אלא שזכות הציבור לאסור נעשית עוצמתית יותר, שכן החשבון יוגש לציבור לתשלום, ועל כן הוא רשאי לתבוע מאזרחים שלא לסכן את טובת הכלל.
חב לאחריני
זה בסיסה של סוגיית החיסון נגד חצבת. כאמור, יש לאדם בחירה חופשית, ומכוחה לכאורה מותר לו להכריע שאין הוא רוצה להתחסן. חלק מהמסרבים להתחסן תולים זאת בטענה מדעית שהחיסון הזה מסוכן. במאמר זה לא אכנס לאתיקה של מחבר המחקר שעליו מתבססים המתנגדים לחיסון (Wakefield, 1998), ורק אציין כי כדאי מאוד למתנגדים לחיסון למצוא ביסוס אחר לטיעונם כלפי עצמם, כדי שלא יסכנו את עצמם לחינם. לצורך המאמר והפסיקה אניח שיש בסיס מדעי כלשהו, אם כי נמוך מאוד, לטיעונים נגד חיסון. לא זו בלבד, אלא שההלכה מקבלת את העיקרון שאדם הוא גם אפוטרופוס על ילדיו, וזהו עיקרון שהן ההלכה הן האתיקה מסכימים לו. ברם, מול בחירתו עומדת גם הקביעה המדעית הכמעט חד-משמעית שהחיסון חיוני לקדושת החיים, ועוד יותר – העובדה שהכרעה זו אינה נוגעת רק לו, אלא מסכנת את שלום הציבור, בהידבקות אפשרית בחצבת. ממילא, ההתנגשות אינה רק בין האיסור להסתכן ובין הבחירה החופשית של האדם, אלא גם בין הזכות שלו לפעול על פי שיקול דעתו, ובין המשמעות הגדולה של החלטתו זו על אחים. דיון דומה, אך לא זהה, נערך לגבי החיסון נגד נגיף הפפילומה (HPV), שלגביו יש בסיס מדעי מוצק יותר (אם כי עדיין חלש יחסית) לדברי המתנגדים, ושם מצטרפים גם נימוקים רחבים יותר העוסקים בשאלות חינוכיות.
השקלול של המציאות המורכבת הזו אינו מונע מצד האדם עצמו להכריע כי אינו רוצה להתחסן. השאלה אינה מה אותו אדם עושה, אלא האם במקביל יש זכות לחברה לחייב אותו להתחסן, על אף שיש בכך פגיעה בחירות שלו, ולהטיל מגבלות וסנקציות על מי שמסרב לעשות זאת. המינוח ההלכתי למצבים כאלה הוא "חב לאחריני" (מזיק לאחרים), ומכוחו החברה חייבת לפעול כדי להגן על חבריה מפני הידבקות במחלה מסוכנת מאוד. פוסקי ההלכה, בנושאים מגוונים, קיבלו את עיקרון מניעת הפגיעה בציבור כאחד העקרונות ההלכתיים המחייבים. דוגמה לדבר היא הדיון בעיקרון הסודיות הרפואית כאשר מדובר בסיכון לציבור (ציץ אליעזר יג, קד), כגון רופא המזהה אפילפסיה במטופל שלו, שיכולה להתפרץ תוך כדי נהיגה ולסכן את הציבור, והוא מתלבט אם הוא חייב לדווח למשרד התחבורה על כך. בסוגיית הסודיות הרפואית עולים שיקולים רבים ומסובכים יותר, שכן אין מדובר רק בעימות בין טובת המטופל וטובת הציבור, כיוון שהסודיות היא גם טובת החברה (אם סודיות רפואית לא תישמר – רבים לא יפנו לגורמים טיפוליים בשל הפחד שמידע על מצבם ידלוף החוצה).
בכל הסוגיות האלה הכריעו פוסקי ההלכה כי ככל שהפגיעה הצפויה לציבור גדולה יותר, וככל שהפגיעה בחירות הפרט נמוכה יותר – כך גוברת ההצדקה לפגיעה בחירות הפרט ולחיובו לצמצם את חירותו בשם טובת הכלל. אדגיש כי מבחינה פרקטית, כפיית חיסונים הוכחה כלא-יעילה במחקרים רבים, ועל כן איני קובע דבר במישור המעשי, כי אם במישור העקרוני.
האם זהו המצב לגבי חצבת? על פי מומחי הרפואה, התשובה היא חיובית באופן חד-משמעי. מדובר מחד גיסא במחלה קשה מאוד, ובסכנה ממשית להידבקות הציבור, ומאידך גיסא, הביסוס המדעי של החששות מפני החיסון נמוך מאוד. במצב כזה מוטל על פוסקי ההלכה לעודד את הגורמים הפועלים לכך שכל האוכלוסייה תתחסן, ולתת בידם את הכלים למנוע נזק מהציבור. לא זו בלבד, אלא שישנה אחריות של הציבור גם לגבי ילדיהם של המסרבים להתחסן. זהו אחד ממצבי הקיצון שדוחים את האוטונומיה האישית מפני בריאות הציבור והאחריות לו.
הרב יובל שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני 'צהר'
מתוך העיתון בשבע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
