ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- מידות ובין אדם לחברו
- הלכות בין אדם לחברו
על אף העובדה שישנה חשיבות מרובה, המוכרת לנו היטב, לשאת בעול עם חברנו, להיות עמו בכאבו הגדול ולהיות שותפים בבכיו ובזעקתו, לא תמיד יש בנו פניות נשמתית לעשות זאת. בשל העובדה שמדובר במפגש בין עולמות – עולמו של הכואב ועולמנו שלנו – המציאות הנפשית שלנו מחויבת להיפתח לקראתו, אלא שמטבעם של דברים יש מעצורים הרבה.
לעתים מדובר במעצורים טכניים, כגון משימות אחרות המוטלות עלינו, שלא תמיד הן משימות רשות אלא לעתים הן חובה, ואנו נתקלים במשמעות הנפשית של "העוסק במצווה (אחרת) פטור או אפילו אסור בהפניית המבט לאדם אחר". ברם, גם במצבים אלה מוטל עלינו להיות עם האדם במצוקתו ככל שאנו יכולים, מכיוון שכל הסבר, מוצדק ככל שיהיה, אינו יכול לבטל את הצורך שלו בנו – בריכוך, בהארת פנים, בפתיחת פתח מנחם, בתקווה ובתפילה.
ברם, ישנם מצבים שהם הרבה יותר קשים, ואנו מוצאים התייחסויות מרתקות בדברי חכמינו ובעולמה של ההלכה, המתמודדים עם מצבים אלה. אחת הדוגמאות למציאות מורכבת זו נלמדת בעולמם של חכמים מהמפגש שבין רעי איוב ובינו, בשעה שבאו לנחמו. הכתוב מעיד על כך שכוונתם הייתה רצויה מאוד, והם באו כמנחמי אמת: "וישמעו שלושת רעי איוב את כל הרעה הזאת הבאה עליו, ויבואו איש ממקומו - אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי - וייוועדו יחדיו לבוא לנוד לו ולנחמו. ויישאו את עיניהם מרחוק ולא הכירוהו, ויישאו קולם ויבכו ויקרעו איש מעילו ויזרקו עפר על ראשיהם השמימה. וישבו איתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות, ואין דובר אליו דבר, כי ראו כי גדל הכאב מאד". ואף על פי כן, מצאו עצמם מול מה שנדמה בעיניהם כדברי חירוף, גידוף וכפירה כלפי שמיא, ודברים אלה מנעו מהם להזדהות עם כאבו של איוב, ומדברי ניחומים עברו למתקפה קשה על איוב, אשר מתאר את תחושתו במילים "אחיי בגדו בי כמו נחל".
האם נהגו כשורה? האם בעימות שבין דברים קשים שנאמרים כלפי שמיא ובין הכאב הגדול שאיוב חש וחובתם להיות עמו במצוקתם – בחרו באפשרות הנכונה? חכמינו קבעו שלא, ואף ראו זאת כעבירה חמורה מהתורה: "מה אני מקיים לא תונו איש את עמיתו - באונאת דברים. הא כיצד? אם היה בעל תשובה אל יאמר לו זכור מעשיך הראשונים... אם היו ייסורין באין עליו, אם היו חולאים באין עליו, או שהיה מקבר את בניו, אל יאמר לו כדרך שאמרו לו חבריו לאיוב 'הלא יראתך כסלתך תקוותך ותום דרכיך, זכור נא מי הוא נקי אבד..." (בבא מציעא נח, ב).
לא כך עונים
מדברי הגמרא ומההקשר עולה כי הביקורת על הרעים אינה בשל התוכן שאמרו, אלא דווקא להפך: גם אם התוכן נכון, בשעה שאדם נמצא במצוקה אין זה הזמן להטיח בפניו את האמת האמונית. צריך להיות שותף עמו בכאבו ובמצוקתו, לנחמו, לפייסו, ולדחות את העיסוק בעניינים הרוחניים והאמוניים לזמן שבו הוא עומד על רגליו. בדרך אחרת נהג אליהו הנביא בבואו לנחם בבית חיאל בן האלי, שנפטרו כל בניו בשל בניין יריחו, וחז"ל לימדו אותנו לקרוא במקרא קודש כי בסופו של דבר החליף הקב"ה את מנהיגותו הנבואית של אליהו בדרכו המפייסת של אלישע.
בפרשתנו עולה היבט נוסף של מפגש מצוקתי. רחל אמנו, הכואבת את מעמדה, פונה ליעקב ואומרת לו: "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי". יעקב אבינו מגיב למצוקתה: "וייחר אף יעקב ברחל ויאמר: התחת אלוקים אנוכי אשר מנע ממך פרי בטן". לדו-שיח של יעקב ורחל יש קומות רבות, ויש בו יסודות עמוקים מאוד של המבט על ההשגחה האלוקית. אך חכמים כולם לימדו אותנו לקרוא גם את ה"סולם מוצב ארצה" של דבריהם – הן את מתקפתה של רחל (ראו רמב"ן) והן את דבריו של יעקב, שמבטאים את עולמו שלו, ולא את רגישותו לכאבה. חז"ל ביטאו זאת במפורש: "אמר לו הקב"ה: כך עונים את המעיקות? חייך שבניך עתידים לעמוד לפני בנה..." (מדרש רבה עא, ז). תהיה המלאות הנפשית אשר תהא, ותהיה תחושת החרון אשר תהיה, אי אפשר לענות כך לאישה במצוקה ואי אפשר לדחות אותה.
ומה אנו למדים מכך? אנו למדים כי יש יסוד אנושי ומאיר פנים, שותף בכאב ובצרה, הקודם לכל האידיאולוגיות והתפיסות הרוחניות, כמו גם למלאות הנפשית שלנו או לזמן המועט הקצוב לנו. לפני דבר אחר – לעולם יהיה אדם שותף בכאבו של חברו, ולא ידחה אותו מפני דבר בעולם.
מתוך העיתון בשבע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
