ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- חכמת החינוך
- חכמת החינוך א'
משרשי המצוה. מה שכתבנו בשאר מצות הפסח. דיניה מבוארים בפסחים (שם תל''ד).
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות. והעובר עליה ולקח חמץ בפסח והניחו ברשותו, לוקה. אבל אם לא הוציאו מקדם הפסח מביתו אינו לוקה עליו לפי שאין בו מעשה. ואין לוקין עליו, כמו שאמרנו.
מצווה כ'–שלא יראה לנו חמץ בפסח
המצווה הכ' היא לאו ד''בל יראה'' ונלמדת מהפסוק ד''לא ייראה לך חמץ בכל גבולך'' (שמות י''ג, ז').
חכמת החינוך א' (49)
הרב אלחנן פופקו
20 - לא לאכל חמץ בפסח
21 - שלא יראה לנו חמץ בפסח
22 - מצות ספור יציאת מצרים
טען עוד
והנה מלבד לאו דבל יראה, מנו החינוך (מצווה י''א) והרמב''ם (מצוות ר' ור''א) ושאר מוני המצוות גם לאו דלא ימצא והם שני מצוות נפרדות, וצע''ג מה ההבדל בין שני לאוין אלו ובפרט לפלא על הרמב''ם שכ' (בשורש התשיעי) שלא ימנה שני לאוין המורים על דבר אחד, וכבר עמד ע''ז הרא''ם (הו''ד בכס''מ פ''א ה''ג מחושן משפט) והוא תימה על הרמב''ם שבד''כ מסביר למה הוא מונה לאוין דומים וכאן אף שמנאן לשני לאוין (לאו ר''א ור''ב) ולא ביאר כאן מה האחד מוסיף על השני.
והנה בברייתא פסחים (ה:) נתבאר שמלאו דבל ימצא לומדים שאסור שיהיה לו חמץ אפי' אם הוא מוטמן וכן שאסור לקבל פקדונות מן הנכרים ומקרא דבל יראה למדים אנו ש''שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה'' ועוד אי' התם דאיסור בל ימצא נאמר רק ''בבתיכם'' אבל איסור בל יראה נאמר ''בגבולך'' והיינו גם בבורות שיחין ומערות ולא שמותר לפי''ז שיהיה לאדם חמץ טמון או מופקד בגבולין, או שאין היתר בחמץ של הקדש או של אחרים בבתים דע''ז דורשת הגמ' ג''ש ד''שאור שאור'' שמקישה את האיסור של בל יראה ובל ימצא ונותנת את האמור בזה בזה. ואף שבל ימצא מרבה אפי' טמון ובל ייראה.?
ועתה קשה ביותר דכיון שהאמור בלאו זה אמור בלאו השני ואיכא גז''ש ד''שאור שאור'' ליתן את האמור של זה בזה איך יתכן למנותן לשני מצוות הא ענין אחד הוא לשניהם והוא דבר פלא.
ועתה אם נאמר שאיסור בל יראה הוא איסור שעיקרו הוא קשור בראיה ממש של החמץ ניתן לומר שלאו דבל ייראה שונה בעצמותו ולכן הוא נמנה ללאו בפ''ע דהרי הוא שונה בעצמותו אבל אם ענינם של בל יראה ובל ימצא אחד הוא אלא שבל יראה לימד שאסור שיהיה לו חמץ בגבולין ובל יימצא לימד שיש איסור אף אם זה פיקדון ומוטמן אבל בעצם ענין אחד להם הרי עדיין קשה מדוע נמנו שניהם לשני לאוין דבכמה מקומות מצינו שפרטי הדין מתרבים מכמה מקומות בתורה וזה לא אומר שמונים כל אחד ממקומות אלו כל אחד בפ''ע אלא יש את עיקר הלאו ואת דיניו למדים אנו ממקומות שונים בתורה.
והמעיין ברמב''ם בסה''מ כשהביא שני מצוות אלו, יראה שמשמעות דבריו היא ששני לאוין אלו הם מענין שונה דהנה בלאו דבל יראה כ' הרמב''ם (לאו ר') ''האזהרה שהזהרנו שלא יראה חמץ בכל מושבותינו כל שבעת הימים והוא אמרו: "ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר בכל גבלך" (שמות יג, ז), ובלאו דבל ימצא כ' הרמב''ם (לאו ר''א) ''האזהרה שהזהרנו שלא ימצא חמץ ברשותנו, גם אם אינו נראה או אם הוא מפקד, והוא אמרו: "שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם" (שם יב, יט), ונראה מדבריו שמלבד מה שיש בלאו דבל ימצא גם איסור על טמון ופקדונות מ''מ הוא לאו שונה מבל ייראה בעצמותו ואיכותו והיינו שזהו איסור על עצם ההימצאות.
ועיין בכס''מ (פ''א ה''ג מחושן משפט) שעמד בענין זה, וכ' שבאמת לאוין אלו שונים הם והנפק''מ היא בחמץ טמון שאם יש לו חמץ טמון בביתו עובר רק על בל ימצא ולא על בל יראה כיון שא''א לראות את החמץ הטמון ונמצא שלדבריו דלאוין אלו שונים לא רק בהלכות שהם מרבים אלא גם בעצם איכותם דלאו דלא יראה תלוי במה אפשר לראות ובל ימצא במה אפשר למצוא.
ועי' במנ''ח (כאן) שבאמת הבין כך וכ' שלדברי הכס''מ אפשר דסומא אינו עובר בלאו דבל יראה כיון שאינו יכול לראות ועי''ש שהביאו שיש שכ' לפי''ד המנ''ח שיתכן אף שאינו עובר בבל יראה אם הוא נמצא בריחוק מיל מביתו כיון שממרחק זה אינו יכול לראות ולכן לא עובר על בל יראה והוא דבר חידוש.
אבל קשה לומר כד' הכס''מ דלאו דבל יראה ובל ימצא מחולקים באופן זה דהנה הרמב''ם כ' (פ''ד ה''ב מהל' חושן משפט) וזה לשונו ''הא למדת, שחמץ של ישראל אם הניחו ברשותו, אפילו טמון, ואפילו בעיר אחרת, ואפילו מופקד ביד גויים-הרי זה עובר משום "לא ייראה ו"לא יימצא'' וכו'.
הרי שמפורש בדברי הרמב''ם שאיסור בל יראה ובל ימצא באים יחד בכל מקרה בין בטמון ובין בפקדון וא''כ אין שום חילוק ביניהם והדרא קושיא לדוכתא מדוע נמנו לשני לאוין שונים, ובכס''מ כ' ליישב קושי זה דדברי הרמב''ם כאן הם לאו דוקא וכוונתו שעובר רק על אחד מהלאוין אך קשה לדחות את ד' הרמב''ם המפורשים כך.
וליישב הענין שמעתי מהגרצ''י רייכמאן לבאר שביסוד לאו דבל יראה ולאו דבל ימצא הם לאוין נפרדים ולאו דבל יראה אוסר כפשוטו מה שייראה ולכן לא כלול בזה טמון ולאו דבל ימצא וכלול בזה אף טמון, אך הוא דוקא בביתו ולא בגבולין אבל כיון דאתיא ג''ש דשאור שאור ונתנה את האמור של זה בזה א''כ כל פעם שעובר על לאו זה עובר גם על הלאו השני אבל מ''מ עדיין עיקר הלאו שעובר עליו הוא הלאו האמור בענינו, וא''כ אם למשל יש לו חמץ בטמון אף שמרבוי ילפי' שעובר על בל יראה מ''מ עיקר הלאו שעובר עליו הוא בל ימצא, ונפק''מ לענין מלקות דלענין מלקות ה''ז יכול ללקות רק על הלאו שהוא עוקר הלאו שנאמר בו אבל לא על הלאו שנרבה על זה.
ובדומה לזה שמעתי מהר''ר צבי סוקול שיש לומר שבאמת כל אחד מהלאוין האלו הוא אותו דבר, והסיבה שהרמב''ם מנה שני לאוין אלו לשני לאוין נפרדים הוא דכיון ששי' הרמב''ם היא שמה שנלמד באחד מהי''ג מידות הוא רק מד''ס א''כ כיון שהוקשו לאוין אלו בגז''ש אז שוב א''א למנותם כשני לאוין נפרדים ואכתי צ''ב.
בדיקת פירות ט''ו בשבט
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
מה אומרים לנו הסימנים של ראש השנה?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
מתי נכון לומר סליחות ?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
