ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת האנציקלופדיה התלמודית
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רחל בת יקוט
האם אפשר לזהות אדם על פי הכרת קולו בלבד?
מה עושים כשהזיהוי על פי המראה סותר את הזיהוי על פי הקול?
גדרה ומהותה: הכרת אדם על פי קולו מכונה בתלמוד "טביעות עינא דקלא", היינו טביעות עין של הקול (גיטין כג א וחולין צו א), ביטוי שנוצר משיגרת לשון 'טביעות עין' (מעדני יו"ט לרא"ש חולין שם), שעניינה הכרה על פי מראה. והרי"ף (חולין שם) ועוד ראשונים גורסים: טביעות קול.
חמדת האנציקלופדיה התלמודית (84)
רבנים שונים
73 - הפרשה באנציקלופדיה התלמודית-ברכת ארוסין
74 - זיהוי על פי קול
75 - אין מערבין שמחה בשמחה
טען עוד
כשם שסומכים על טביעות עין, כך סומכים על טביעות קול; ואם הוכר אדם על ידי קולו, סומכים על ההכרה – ואף על פי שהשומע אינו מכיר את הקול הזה מעצמו אלא שמדמה את הקול ששומע עתה לקול ששמע מכבר (שו"ת בית אפרים אבן העזר ח"א סי ח, ועוד) - שהרי סומא מותר באשתו, ובני אדם מותרים בנשותיהם בלילה על סמך טביעות קול (גיטין וחולין שם). החת"ם סופר (שו"ת חושן משפט סי' ב) כתב שאין סומכים על טביעות קול אלא בצירוף עם הוכחה נוספת, כגון מישוש, כמו שמצינו אצל יצחק אבינו "גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי".
שמעו אדם אומר "כל השומע קולי יכתוב ויתן גט לאשתי" אין כותבים גט לאשתו, שמא צרתה היא שהשמיעה הקול כדי לקלקלה, שתנשא על ידי גט זה ותאסר על בעלה (גיטין סו א ורש"י).
וכתבו המרחשת (ח"ב סי' ו אות יג) ועוד אחרונים בדעת הרמב"ם (גרושין פ"ב הי"ג) שהדברים אמורים אפילו אם הכירו קולו, ואף לסוברים שסומכים על טביעות קול להתיר עגונות, שמכל מקום כיון שיש חשש שהצרה משנה קולה לקול בעלה בכוונה כדי לקלקלה, אין סומכים על טביעות הקול, וכמו שכתב הרמב"ן (בראשית כז יב) שיצחק לא הכיר את יעקב לפי ששינה קולו לדבר בלשון עשיו, כי יש היודעים לעשות כן. ועל פי דברי הרמב"ן הוסיף החתם סופר (שם), שלא אמרו שיכול להעיד על פי טביעות קול אלא כששמע לפי תומו את חברו שמכירו בקולו; אבל אם הכמינו עדים מאחורי הגדר כדי להעיד על פלוני, אין סומכים על הכרתם, שאפשר שהכניסו שם אדם אחר, והוא שינה קולו במכוון לקולו של פלוני.
אבל בדעת רש"י (גיטין סו א) פירש המרחשת (שם אות יב) שחולק על כל זה, ומפרש שאין הדברים אמורים אלא כשלא הכירו קולו של מי הוא, אלא שמעו קול של אדם, וחוששים שמא קול אשה הוא ועיבתה את הקול כדי שיהא נשמע כקולו של איש. אבל אם הכירו הקול שהוא קולו של פלוני, אין חוששים שמא אדם אחר שינה קולו בכוונה, שאין אדם יכול לשנות את קולו לקולו של חברו. ומה שיעקב היה יכול לשנות את קולו לקולו של עשיו, הרי זה לפי שהיו אחים והיו קולותיהם דומים.
הכרה על פי טביעות קול שעומדת בסתירה להכרה בטביעות עין - כגון אדם שבא לעיר והכירוהו על פי קולו שהוא פלוני, אבל על פי מראהו אינו נראה שזה הוא - יש מהאחרונים שכתבו שיש בכך ריעותא בטביעות הקול; ואף כשיש סיבה לשינוי מראהו, כגון אם יצא בלי חתימת זקן וחזר בחתימת זקן, אין סומכים על טביעות הקול (עבודת הגרשוני סי' ק; דברי חיים מצאנז ח"א אהע"ז סי' לב). ויש שכתבו שכיון שיש לתלות שינוי מראהו באיזו סיבה, הרי זו טביעות קול גמורה, ודנים על פיה (שבות יעקב ח"א סי' ק וכעי"ז במרחשת ח"ב סי' ו אות יג ויד).

כשר קצר ולעניין!

לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל

מה המשמעות הנחת תפילין?

הלכות שטיפת כלים בשבת

ארץ החיים – הקשר המיוחד שלנו לארץ

אנחנו קודש למענך

איך ללמוד אמונה?

הלכות קבלת שבת מוקדמת

איך ללמוד גמרא?

למה ללמוד גמרא?

שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת

רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.

מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.

יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.

אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.

אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.

חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.

מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.

















