ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- חנוכה בראי דורנו
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שולמית בת צביה
תנו רבנן: מצות חנוכה נר איש וביתו.
והמהדרין - נר לכל אחד ואחד.
והמהדרין מן המהדרין - בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך; ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך (שבת כ"א, ע"ב).
שלוש צורות קיום הן למצוות החנוכה, וכל אחת מהן מנוסחת בדרך שונה: "מצוות חנוכה - נר איש וביתו" - הנר מיוחס 'איש וביתו'. "והמהדרין - נר לכל אחד ואחד" – הנר מיוחס בליוויה של האות למ"ד. "והמהדרין מן המהדרין" – בניגוד לשני הקודמים, הציון כעת נוגע לפעולת ההדלקה.
מה משוקע בשינויים אלה?
נפתח במילים - "מצות חנוכה". בניגוד לניסוח כמו "מצווה בחנוכה להדליק נר", צירוף המילים 'מצוות חנוכה' מצביע על עיקרה של מצוות החנוכה. מצוות חנוכה היא "נר איש וביתו". בניגוד לציון שאולי היה מתבקש, 'נר לאיש', שהוא פונקציונאלי - נר שאיש מצווה להדליקו - הצירוף 'נר איש' הוא מהותי. מעין ההבדל שבין 'נר לזיכרון', לבין 'נר זיכרון'. נר לזיכרון הוא נר שיועד באופן אקראי לזיכרון. בשונה ממנו 'נר זיכרון' - ייעודו הוא הזיכרון, לכך הוא נוצר ואת סיפורו הוא מספר.
'נר איש', אם כן, הוא נר שלו שייכות מהותית, נר שבו משתקף אורו של האיש. הצלע הנוספת "וביתו", מתרחבת אל עבר בני המשפחה, וכאילו היה כתוב "נר איש ונר משפחתו". הברייתא מציינת את המשפחה במילה 'בית', ובכך משייכת אליה את המרחב בו היא מצויה - הבית המיוחד לאיש ולמשפחתו. נסכם: מצוות חנוכה הבסיסית, מהותה הוא אורו של איש ושל משפחתו, במרחב בו הם נתונים - בבית.
כעת מתארת הברייתא את המעגל השני: "והמהדרין - נר לכל אחד ואחד". באופן ראשוני נראה שמילים אלו משייכות את המצווה כחובה על היחיד - נר אישי לכל אחד ואחד. כך ניתן היה לומר אילו ניסוחן היה דומה: 'נר לאיש ולביתו', ולצידו - 'נר ל כל אחד ואחד'. בחירת התנא לנסח את עיקר המצווה בשיוך עצמי ("נר איש וביתו"), ואת ההידור בניסוח פונקציונאלי ("נר לכל אחד ואחד") מצביע על המהות - "נר איש וביתו" - שאינה מתבטלת במצב של הידור. המצווה היא מצוות האיש וביתו, אלא שבמצב של הידור קיומה מתרחב אל הממד האישי, בשיוכו של נר לכל אחד ואחד מבני הבית. המעגל השלישי, מהדרין מן המהדרין, ממשיך את המעגל הבסיסי ואת ההידור, ומוסיף על גביהם את גורם ההשתנות, המבטא את התהליך שבו נתון אורו של האיש ושל משפחתו.
ובהלכה: ביטויים רבים הם לאורו של האיש ושל הבית. איש או אישה מדליקים נר בביתם, וכלל המשפחה יוצאת ידי חובה בין אם נוכחים בשעת ההדלקה ובין אם לאו; גם במעגל ההידור, עמדת הרמב"ם והתוספות הוא שבעל הבית הוא המדליק את הנרות, כנגד בני הבית. צורה זו משמרת את עמדת המקור שהנושא בה הוא המשפחה; לדעת הרמ"א כל אחד ואחד מדליק לעצמו, אך גם לדעתו מקום ההדלקה לנר האישי הוא - הבית והמשפחה.
ברייתא זו מובאת בגמרא במסכת שבת, והיא מעמידה טעם והיגיון להדלקת הנרות בחג החנוכה. טעם זה חולק רשות לעצמו, ואינו תלוי בסיפור נס פך השמן, המובא בשלב מאוחר יותר בגמרא. אם כדברנו השאלה המתבקשת היא – מהו הבסיס לקיומה של מצוות הדלקת נרות בחנוכה? מה הביאם אל תקנה זו? דומה שכך היה התהליך: בתום מלחמת תרבות קשה, ניצחון, חנוכת המקדש וחידוש הממלכה, ישבו החכמים ושאלו את עצמם - מהי הדרך הטובה לשמר את אלו לדורות? לא כזיכרון או נוסטלגיה, אלא בבניית כלים להתמודד עם מלחמת התרבות העומדת לפתחו של העם היהודי לדורותיו. תשובתם הייתה בהצבעה על התא המשפחתי. הבסיס לבחירה - אולי בהקשר למודל משפחת בית חשמונאי ["ויען מתתיהו ויאמר קול רם - אם אמנם יסורו כל עבדי המלך גוי גוי מאלוהיו וישמעו לקולו (של המלך) להמיר את חוקות אבותיהם. אבל, לא כן אני ומשפחתי, כי לא נסור ימין ושמאל מאחרי חוקות אבותינו" (חשמונאים ב', טו-כב)]. ובאופן מהותי, בהקשר לעובדה שהמשפחה מהווה מעגל חיים שלם המשפיע על כלל תחומי החיים. המשפחה היא מדינה בזעיר אנפין, בהתמודדה עם מירב השאלות שמדינה נתבעת להן - בתחום הזהות, התרבות, חינוך, יחסי פנים וחוץ, כלכלה וביטחון. בחירת החכמים לכונן את מצוות החנוכה כ'נר איש וביתו' - היא בראש ובראשונה אבחנה בעולם הרוח, על מקומה של המשפחה בעיצוב תודעה של עם - בזהות וצביון. למעשה נבחר אור הנר שבהדלקתו מספרת המשפחה, לעצמה ולסובבים אותה, דבר על האור השרוי בתוכה.
ומן התלמוד אל החיים
מהו האור שאני מאחל לי ולמשפחתי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
