ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש שבת ומועדים הלכות כלליות

קריאת עיתונים וספרי חול בשבת

השאלה האם מותר לקרוא עיתונים וספרי חול בשבת היא שאלה רחבה שאפשר להאריך בה רבות. כאן הבאנו את עיקרי הדברים בעניין זה.
410
מוקדש לעלוי נשמת
שלמה בן יעקב
לחץ להקדשת שיעור זה
פתיחה

השאלה האם מותר לקרוא עיתונים וספרי חול בשבת היא שאלה רחבה שאפשר להאריך בה רבות. כאן הבאנו את עיקרי הדברים בעניין זה.

הדיון לגבי קריאת עיתון וספרי חול נובע מדין שטרי הדיוטות. איסור קריאת שטרי הדיוטות בשבת הוזכר בגמרא פעמיים (במסכת שבת, דף קטז, ב וכן קמט, א). בשתי המקומות הגמרא אומרת שיש דברים שנאסרו משום שטרי הדיוטות 1 , אך לא מפורש מהם שטרי הדיוטות ומה הסיבה ששטרי הדיוטות נאסרו. הראשונים נחלקו מה נכלל באיסור שטרי הדיוטות, ומה הסיבה שבגללה שטרי הדיוטות נאסרו.

מה נכלל באיסור שטרי הדיוטות?
רש"י (בדף קטז, ב, ד"ה שטר הדיוטות) כתב ששטרי הדיוטות הם שטרי חשבונות. ביאור זה מוסכם, ולכל הדעות אסור לקרוא בשבת מסמכים העוסקים בענייני מקח וממכר. רש"י מוסיף שגם אגרות השלוחות למצוא חפץ (אגרות שאלת שלום) נאסרו משום שטרי הדיוטות, בעניין הזה מצינו מחלוקת משולשת בראשונים:
א. ר"ת (הובא בתוס' שם) ורמב"ן (שבת קנא, א): חכמים אסרו רק ענייני מקח וממכר. אגרות בנושאים אחרים מותר לקרוא בשבת 2 .
ב. רש"י, רבנו יונה, רא"ש (שבת פכ"ג, א) ור"ן (שבת, דף מג, ב מדפי הרי"ף): בנוסף לענייני מקח וממכר, גם אגרות בענייני הרשות נאסרו משום שטרי הדיוטות 3 (אך קריאת דברים שיש בהם צורך - מותר).
ג. רמב"ם (בפירוש המשנה, שבת כג, ב) ורז"ה (שבת קטז, ב): בכלל שטרי הדיוטות נכלל כל דבר שאינו קודש, אפילו דברי חכמה ומדע (ורק דבר שיש בו לכל הפחות סרך קדושה מותר לקרוא - רז"ה).
השו"ע בסימן שז (סעיף יג) פסק כדעת רש"י וסיעתו, וכתב שגם אגרות של שאלת שלום נאסרו משום שטרי הדיוטות. עם זאת, במקום שאינו יודע מה כתוב באגרת שנשלחה אליו - התיר לעיין בלי לקרוא בשפתיים (בסעיף יד. כי פסק שבצירוף שני צדדים יש להקל - כשאינו יודע מה כתוב וגם אם מעיין ולא קורא בשפתיו. שער הציון ס"ק ס').
כפסיקת השו"ע בהגדרת שטרי הדיוטות כתבו אחרונים רבים ( ב"ח, שו"ע הרב, משנ"ב ושש"כ בפרק כט, מז-מט ובהערות קכד וקכז).
עם זאת, בהמשך נביא שבמקומות אחרים יוצא ששו"ע פסק כדעת הרמב"ם, ונציע דרך ליישב את הפסיקות שנראות כסותרות.

מדוע אסור לקרוא בשטרי הדיוטות?
גם בעניין הזה נחלקו הראשונים, האם האיסור נובע מחשש שמא ימחק, או שמקור האיסור מדברי קבלה - "ממצוא חפצך ודבר דבר - חפציך אסורים, חפצי שמים מותרים" (הגמרא בשבת, קיג, א עפ"י הפסוק בישעיהו נח, יג):
א. רש" י (לביאור הפרי מגדים, אשל אברהם סי' שז, סקכ"א), ר"י ורא"ש (שבת פכ"ג, א): איסור קריאת שטרי הדיוטות נובע מאיסור "ממצוא חפצך".
ב. רמב"ם (פכ"ג מהלכות שבת, הי"ט) ור"ן (שבת, דף מג, ב מדפי הרי"ף): איסור קריאת שטרי הדיוטות נובע מחשש שיבוא למחוק 4 .
ניתן לתלות את הגדרת הדברים הנכללים באיסור שטרי הדיוטות בטעם האיסור, ועיין בהערה להרחבה בעניין 5 .

קריאת חכמות חול
כחלק מאיסור שטרי הדיוטות, הראשונים נחלקו האם מותר לקרוא ספרי חכמות חול בשבת:
א. רמב"ן ורשב"א (בשו"ת, ח"ז, רפח): מותר לקרוא בספרי חכמות חול בשבת (כי מה שנאסר משום שטרי הדיוטות הם רק ענייני מקח וחובות).
ב. רמב"ם ורז"ה (שהוזכרו לעיל): אסור לקרוא בשבת שום דבר, חוץ מספרי קודש.

לפי פסיקת השו"ע בהגדרת שטרי הדיוטות, היה נראה ששו"ע יתיר לקרוא בספרי חכמות בשבת מכיוון שיש חשיבות בקריאת הדברים ואינם כמו אגרות שאלת שלום שרק בהם הסכים לאסור מכיוון שאין בהם צורך.
אך כשהשו"ע הביא את דין קריאת חכמות חול (שז, יז) הביא את דעת הרמב"ם ב'סתם' לאסור, ורק הוסיף שיש מי שמתיר. לפי כללי הפסיקה המקובלים בשו"ע (המובאים בש"ך ביורה דעה, בסוף סימן רמב) - כשהשולחן ערוך מביא סתם ויש אומרים, כוונתו לפסוק כמו הדעה שהביא בסתם. אם כן, אם שו"ע פסק כדעת הרמב"ם בזה יוצא לכאורה שפסק כמותו גם בהגדרת הדברים שנאסרו משום שטרי הדיוטות?

אולי ניתן לבאר שבאמת השו"ע פסק כדעת רש"י וסיעתו בהגדרת שטרי הדיוטות, ובכל זאת התיר רק קריאת איגרת ולא קריאת ספר חכמות חול כי בקריאת איגרת יכול להיות צורך הגוף, ואילו בקריאת ספר חכמות אין צורך הגוף (בב"י הזכיר שצורך הגוף זו סברא להתיר לקרוא, ואפשר שזה ההבדל. בהרחבות לפניני הלכה , פרק כב, יב, ב הציע חילוק נוסף - בקריאת איגרת קצרה אין ביטול תורה, מה שאין כן בקריאת ספר חול). לפי הסבר זה יוצא שדעת השו"ע לאסור קריאת דברי חול כשאין בקריאה צורך הגוף.

יש להעיר שדברי השו"ע עדיין צריכים בירור, משום שלכאורה יש סתירה נוספת בפסיקת השו"ע:
בסימן שח העוסק בדיני מוקצה, השו"ע הביא שאותם הראשונים שנחלקו לעניין קריאת חכמות חול נחלקו גם לעניין טלטול ספרי חכמות חול (סעיף נ): לדעת רמב"ן ורשב"א מותר לטלטל את הספרים, ואילו בדעת הרמב"ם אפשר שהדבר אסור. שם השו"ע הביא את המחלקות עם שמותיהם של הראשונים - והביא את דעת הרמב"ן והרשב"א לפני דעת הרמב"ם, ונראה ששו"ע פסק כדעת הרמב"ן והרשב"א.
כמה מהאחרונים עמדו על סתירה זו בדעת השו"ע (ציץ אליעזר חלק יז, נג. חזון עובדיה חלק ו, עמוד עב), ואכן נחלקו כיצד פסק השו"ע:
א. ציץ אליעזר: שו"ע מחלק בין טלטול הספרים לבין הקריאה בהם. לעניין קריאה החמיר ואסר כדעת הרמב"ם, אך לעניין טלטול הסתמך על דעת רמב"ן ורשב"א והתיר 6 .
ב. חזון עובדיה : השו"ע לא הכריע בצורה חד משמעית במחלוקת הראשונים, וסובר שאמנם ראוי להחמיר כדעת הרמב"ם, אך יש מקום להקל (והביא שיש אחרונים נוספים שכתבו ששו"ע לא אסר בצורה גורפת, ועל פי הסבר זה מבואר מהיכן למדו זאת).
ג. ערוך השולחן (שז, יא): הרשב"א והרמב"ם בכלל לא נחלקו - לכל הדעות מעיקר הדין מותר לקרוא ספרי חול, אך מידת חסידות להקפיד שלא לקרוא ענייני חול, כי בשבת קודש ראוי לעסוק רק בענייני קדושה 7 .
ד. מהר"א מסאלוניקי (ספר יוקח נא, סי' שז סקכ"ג), דברי יציב (ליקוטים והשמטות ל), אור לציון (ח"ב, כה, ו) ומנוחת אהבה (י, לה): דעת שו"ע שקריאת ספרי חול אסורה מעיקר הדין 8 .

עד כאן הדיון היה בדעת השו"ע. הרמ"א (שו"ת רמ"א, ז) כותב שהוא עצמו נהג לקרוא ספרי פילוסופיה בשבת, והמשנ"ב כתב (סימן שז, ס"ק סה, וסימן שח, ס"ק קסד) שהמנהג להקל בזה, והביא שכך סוברים הגר"א, הלבוש, שולחן עצי שיטים ושולחן ערוך הרב.

הלכה למעשה בקריאת ספרי חול בשבת:
א. האחרונים נחלקו בדעת השו"ע , יש הסוברים שאסר בצורה גמורה ויש הסוברים שלדעת השו"ע אמנם מעיקר הדין יש להחמיר, אך יש מקום להקל בדבר.
ב. הדברי יציב, אור לציון, הרב מרדכי אליהו (שו"ת קול אלהו, יב, ג) ומנוחת אהבה אסרו קריאת דברי חול 9 .
ג. האליה רבה (הובא במשנ"ב) כתב שראוי לירא שמים להחמיר בזה.
ד. הרב עובדיה כתב שאמנם מעיקר הדין יש לאסור, אך למקלים יש על מי לסמוך.
ה. ערוך השולחן סובר שמעיקר הדין מותר, ויש מידת חסידות להחמיר בכך.
ו. רמ"א, גר"א, לבוש, שו"ע הרב, שולחן עצי שיטים ומשנ"ב פסקו שהמנהג להקל בזה, וכך נהג רמ"א עצמו.

קריאת עיתון
בקריאת עיתונים יש סברא נוספת לאסור שלא קיימת בספרי חול: כפי שהוזכר בהתחלה לכל הדעות אסור לקרוא עניינים של קנייה ומכירה. בעיתון מופיעות פרסומות על מוצרים העומדים למכירה, ובשו"ת שאלת יעב"ץ (א, קסב) כתב שבגלל הפרסומות המופיעות בעיתון - אסור לקרוא את העיתון כולו 10 .
עם זאת, באחרונים הובאו כמה טעמים להתיר קריאת עיתונים בשבת 11 :
א. צורך לדעת את המתרחש. לפעמים בעיתונים מופיעות ידיעות חשובות שיש בהן צורך הגוף, ומכיוון שכך יש להקל (כפי שהוזכר לעיל שהב"י התיר קריאת איגרות שלום בשבת מכיוון שאולי יש בהם צורך הגוף). השבות יעקב (ג, כג) הוא הראשון שהביא סברא זו להקל, ואף היעב"ץ הזכיר אותה, (אלא שלמעשה נטה להחמיר בגלל הפרסומות) 12 .
ב. עיתון הכתוב בעברית . דעת רמ"א (בסעיף טז) שמותר לקרוא ספרי חול אם הם כתובים בעברית, מכיוון שבלשון עצמה יש קדושה ומעצם הקריאה יכול ללמוד 13 . בשו"ת מנחת אשר (א, יט) הביא שלמקלים לקרוא עיתון הכתוב בעברית מתוך סברתו של רמ"א יש על מי לסמוך 14 .
ג. עיון בלבד, בלי לקרוא בשפתיים . הב"י בסעיף יג הביא שהראשונים נחלקו האם מותר לקרוא שטרי הדיוטות ממש אם מעיין בלבד ולא קורא בשפתיו, המרדכי התיר והרא"ש אסר. אמנם שו"ע הכריע שם לאסור, אך בהמשך (בסעיף יד) צירף סברא זו להתיר קריאת איגרת.
ד. עונג שבת. בסימן שא (סעיף ב) השולחן ערוך כתב שלמרות שאסור לרוץ בשבת, לנערים המתענגים בריצתם מותר לרוץ, משום עונג שבת, ומאותה סיבה מותר לאדם לראות דבר שהוא מתענג בו. המגן אברהם (שם ס"ק ד) ביאר שהכוונה לאדם המתענג לראות כתב שמתחת לצורה (שנאסר משום שטרי הדיוטות), והדבר מותר משום עונג שבת.
לפי דבריו יוצא שאם אדם נהנה מקריאת דברים שנאסרו משום שטרי הדיוטות - מותר לו לקרוא אותן 15 , ולעניין קריאת ספרי חול יש מהאחרונים שהקלו במקום שיש לאדם עונג שבת בקריאה 16 .
גם לעניין קריאת עיתון, הרב אלישיב התיר בדוחק גדול לאדם המתענג בקריאת העיתון (ארחות שבת כב, הערה ריח).
ה. היום גם המודעות לא נחשבות שטרי הדיוטות. הרב אליעזר מלמד (הרחבות לפניני הלכה שבת, כב, יב, א) חידש סברא שהיום המודעות בעיתון אינן נחשבות שטרי הדיוטות מכיוון שהמטרה ברוב הפרסומות היא להחדיר את המוצר לתודעה ולא למכור בפועל, ופרסומים כאלה אינם דומים לשטרות. מכיוון שכך כתב שאם אדם נהנה מקריאת הפרסומות ואין לו כוונה לקנות את הדברים המתפרסמים בהם - מותר לקרוא אפילו את הפרסומות עצמן.
דבריו הם סברא מחודשת, סוף כל סוף מטרת הפרסומות בסופו של דבר לגרום לאנשים לקנות את המוצר, ומדוע הם שונים משטרי הדיוטות. על כל פנים, נראה שזו דעה יחידית.

לסיכום
ישנם כמה צדדים לאסור קריאת עיתון בשבת:
א. משום קריאת דברי חול . כאמור, האחרונים נחלקו האם מותר לקרוא דברי חול בשבת. בדעת שו"ע יש שאסרו בצורה גורפת ויש שכתבו שהשו"ע סובר שלמקל יש על מי לסמוך. רמ"א ומשנ"ב מתירים.
ב. בגלל שאין צורך בדברים המתפרסמים בעיתון . המנוחת אהבה כתב שהמתירים סוברים שמכיוון שיש עונג שבת בקריאה נחשב כדבר צורך. לפי סברת השבות יעקב שהקל מכיוון שאולי יש צורך לדעת את החדשות, כמובן שאין לאסור מטעם זה.
ג. בגלל הפרסומות המופיעות בעיתון . היעב"ץ כתב שבגלל הפרסומות המופיעות בעיתון - אסור לקרוא את העיתון כולו. האחרונים הביאו מספר טעמים להקל למרות שיש פרסומות לאורך העיתון, אך אף אחד מהטעמים לא מוסכם על כל הפוסקים. גם המקלים למעשה לא מתירים לקרוא את הפרסומות עצמן וכתבות שעוסקות בענייני קנייה ומכירה 17 .

הלכה למעשה בקריאת עיתון:
הפוסקים נחלקו האם למעשה מותר לקרוא עיתון:
א. דעת תורה, שש"כ (כט, מח) וילקוט יוסף 18 (שז, כג) כתבו שמעיקר הדין מותר לקרוא את הכתבות המתפרסמות בעיתון, אך לא בנושאי מקח וממכר ולא את הפרסומות. והוסיפו שראוי להחמיר לירא שמים שלא לקרוא בכלל 19 .
ב. בשו"ת אז נדברו התיר קריאת עיתון כל עוד יתכן ויצטרך למה שכתוב בשבת.
ג. היעב"ץ, משנ"ב (שז, סקס"ג), הרב מרדכי אליהו (בשו"ת קול אליהו, יב, ז 20 ), מנוחת אהבה ואור לציון אסרו קריאת עיתון בשבת בצורה גורפת, מדין שטרי הדיוטות או מדין קריאת דברי חול.

הערות נוספת בעניין זה
הפוסקים הזכירו מספר עניינים בהקשר זה:
א. גם בדברים שמותר לקרוא, יש להקפיד שלא לקרוא דברים המצערים את האדם כי אין להצטער בשבת (עפ"י משנ"ב בסימן שז, ס"ק ג).
ב. באופן כללי בקריאת עיתון יש להקפיד לקרוא רק עיתונים המכילים תוכן ראוי, וגם בימות החול אסור לקרוא עיתונים המכילים פריצות או כפירה. כך כתבו המנוחת אהבה וילקוט יוסף .
ג. גם לאוסרים קריאת עיתון בשבת - מותר לקרוא דברי תורה המופיעים בעיתון, אך יקפיד שלא לקרוא פרסומות. כך כתבו אז נדברו, שש"כ וילקוט יוסף . לדעת הרב מרדכי אליהו רק אם רוב העיתון מכיל דברי תורה מותר לקרוא את דברי התורה, וכשרובו מכיל פרסומות העיתון מוקצה.




^ 1.בדף קטז רבי נחמיה סובר שאסור לקרוא בכתבי הקודש כדי שלא יבואו לקרוא גם בשטרי הדיוטות (אך ת"ק חולק עליו), ובדף קמט אביי מסביר שהסיבה שהמשנה אוסרת לספור את האורחים מתוך הכתב היא שמא יקרא בשטרי הדיוטות.
^ 2.ר"ת כתב שאם יודע מה כתוב באיגרת - מותר לקרוא כי לא נחשבים שטרי הדיוטות, כי אינו צריך למה שכתוב באיגרות, ואם אינו יודע מה כתוב באיגרות - שמא מה שכתוב בהם הוא צורך הגוף או פיקוח נפש, ומותר לקרוא.
^ 3. הרא"ש כתב שאגרות בענייני שאלת שלום הן לא שטרי הדיוטות מצד עצמם, אלא נאסרו משום שטרי הדיוטות.
הרא"ש גם הביא שתי ראיות לשיטה זו: הגמרא בדף קמט אומרת שאסור לקרוא כתב שמתחת לתמונה, מחשש שיבוא לקרוא שטרי הדיוטות, וכך פסק השו"ע בסימן שז, טו. אם מותר לקרוא שטרות העוסקים בענייני רשות - מדוע לאסור לקרוא כתב שמתחת לתמונה? מוכח שגם שטרות בענייני הרשות נאסרו.
הרא"ש מביא ראיה נוספת בשם רבנו יונה. בדף קטז רבי נחמיה אוסר לקרוא בכתבי הקודש, מחשש שמא יקראו גם בשטרי הדיוטות. פשוט שרבי נחמיה אסר גם שטרי רשות, ובכל זאת חכמים נחלקו על רבי נחמיה רק לעניין כתבי קודש ובשטרי רשות אין סיבה לומר שהם חולקים על רבי נחמיה.
^ 4.אך סובר שאחרי שאסרו באופן עקרוני בדברים שעלול למחוק - הרחיבו את האיסור לכל דבר שאינו קודש, ואפילו אם אין חשש מחיקה. כך ביאר הרב ניסים קרליץ בדעת הרמב"ם (הובא במקרא קודש, מילואים א), כדי ליישב מדוע אוסר למעשה גם דבר שאין חשש שאדם ימחק.
^ 5.הסוברים שמותר לקרוא אגרות רשות נוקטים שמקור האיסור הוא מדין 'ממצוא חפצך', ולכן בדבר שלא קשור למקח וממכר מותר (ואפשר שכך סובר ר"ת ). מאידך, הסוברים שכל דבר כתוב נכלל באיסור סוברים שהאיסור מחשש שימחק, והחשש שייך בכל דבר כתוב (וכך נוקט הרמב"ם ).
בדעת הסוברים שאגרות רשות אסור לקרוא ושאר הדברים מותר, יש מקום לשני הצדדים: ניתן לומר שהאיסור הוא מדין 'ממצוא חפצך' וגזרו בדבר שאין בו צורך שמא יבואו לקרוא בשטרי הדיוטות ( הרא"ש כתב כך בפירוש, והפמ"ג ושער הציון כתבו שכך סובר רש"י ), ואפשר לומר שהחשש הוא שמא ימחק - בדבר סתמי חששו, אך אם יש סיבה לקריאה הקלו ולא חששו (וכך סובר הר"ן ).
^ 6.והוסיף שאמנם רמ"א בסימן שז כתב שהמתירים קריאה יתירו גם לטלטל - ולהפך, אך אפשר ששו"ע חולק עליו בזה. ויש מקום לברר מדוע טלטול מוקצה שהוא דבר שיש לו יסוד מהתורה - קל יותר מקריאה, שלרש"י וראשונים נוספים האיסור הוא מדברי קבלה בלבד.
^ 7.אמנם ערוך השולחן לא כתב את דבריו בדעת השו"ע, אך לפי הסברו גם דברי השו"ע מתבארים. יש הבדל גדול בין שיטתו לשיטת הרב עובדיה - לשיטת ערוך השולחן מעיקר הדין מותר ורק מידת חסידות להחמיר, ולרב עובדיה מעיקר הדין יש להחמיר, ורק יש מקום להקל.
^ 8.בדברם לא נתבאר כיצד יש ליישב את הסתירה בין דברי השו"ע בסימן שז לבין דבריו בסימן שח, ואפשר שסוברים שאמנם השו"ע בסימן שח כתב את הראשונים בשמותיהם, אך יש לכך דין כמו מצב שהשו"ע מביא יש אומרים ועוד יש אומרים, שלפי כללי הפסיקה בזה הלכה כיש אומרים השני.
^ 9.הרב אליהו מספר מור וקציעה שהיסטוריה של עם ישראל אינה נחשבת חכמת חול ומותר ללמוד אותה בשבת, אך היסטוריה כללית או נושאים אחרים אסור ללמוד.
^ 10.היעב"ץ מציע שאולי נתיר את קריאת העיתון עצמו כשהאדם נזהר שלא לקרוא את הפרסומות - והשיב שכמו שאומרים לנזיר לא להתקרב לכרם, כך יש להתרחק מדברים המביאים לאיסור. בשו"ת אז נדברו (ח"א, יב) ביאר שהיעב"ץ לא התכוון לחדש גזרה, אלא סובר שחכמים קבעו שצריך להתרחק מכל דבר איסור שנפש האדם חומדת.
יש להעיר שבעבר כל הפרסומות בעיתון הופיעו במרוכז בסוף העיתון (כפי שהזכיר היעב"ץ עצמו), ולעומת זאת היום הפרסומות מפוזרות לאורך העיתון כולו, ולכן היום הסברא לקרוא את העיתון כולו חזקה יותר, כי החשש שיבוא לקרוא גם את הפרסומות קרוב. כך כתב המנוחת אהבה (פרק י, הערה 88).
^ 11.סברא נוספת לאסור את קריאת העיתון היא שלהלכה נפסק שמשום שטרי הדיוטות נאסרו גם אגרות שאלת שלום - דברים שאין לאדם צורך בהם, וגם עיתון נכלל בדברים שאין צורך בהם! במנוחת אהבה (פרק י, הערה 85) כתב שהמתירים סוברים שאם אדם ימנע מקריאת עיתון יהיה לו צער ויתבטל מעונג שבת, וממילא הקריאה נחשבת כצורך עונג שבת.
^ 12.אך בשו"ת אז נדברו (ח"א, יב) כתב שבמקום שסברא זו לא שייכת כי יש לאדם דרכים אחרות להתעדכן על דברים חשובים - אין היתר, ובספר שלמי יהונתן (שז, טז, ב) כתב שסברא זו לא שייכת היום כי בעיתונים לא מופיעות ידיעות שהן צורך הגוף. עם זאת, הסכים שכתבות בענייני בריאות וכדו' הם דברים שיכולים להיות צורך הגוף, ובהם סברת ההיתר הזו שייכת.
בכל מקרה מסתבר שגם אם מסתמכים על סברא זאת - דווקא חלקי העיתון שמכילים אינפורמציה חדשותית יש להתיר, ולא חלקים אחרים.
^ 13.יש להעיר שרמ"א התיר רק בדברים שנאסרו משום שטרי הדיוטות, ולא בשטרי הדיוטות ממש (כך כתב בשיטתו הפמ"ג , אשל אברהם ס"ק כד). לכן גם המקלים על פי דבריו יתירו את קריאת הכתבות ולא את קריאת הפרסומות.
^ 14.אך במשנ"ב (ס"ק סד) הביא שפוסקים רבים חלקו על היתרו של רמ"א וסוברים שאין הבדל בין דבר הכתוב בלשון לועזית ובין דבר הכתוב בעברית, וביניהם האגודה, ט"ז, ב"ח, גר"א ועוד.
^ 15. המשנ"ב שם (ס"ק ו) חלק על המג"א בביאור דברי השו"ע, ופירשו שכוונת השו"ע שמותר לאדם לרוץ כדי לראות דבר שמתענג בו - ומדובר על דבר שאין איסור לראות בשבת, ובשער הציון שם הביא שהחמד משה ומאמר מרדכי דחו את היתרו של המג"א, ולא התירו לראות דבר אסור משום עונג שבת.
^ 16. פמ"ג (סי' שא, אשל אברהם ס"ק ד), יעב"ץ (שהתיר מטעם זה קריאת עיתון, ורק בגלל הפרסומות נטה לאסור למעשה), ברכי יוסף (שו, יא. להבנת המאמר מרדכי), מהרש"ם (דעת תורה שז, טו), הרב אלישיב (הובא במקרא קודש, עמוד כה) ועוד.
לעומתם, המאמר מרדכי (שו, ט), שו"ע הרב (שא, קונטרס אחרון, ב) והרב קרליץ (הובא במקרא קודש שם) סוברים שגם בדברים שנאסרו משום שדומים לשטרי הדיוטות - אפילו כשמתענג בקריאתם אסור.
^ 17.רק לפי סברתו של הרב אליעזר מלמד מותר לקרוא את הפרסומות עצמן כשאינו מתכוון לקנות, אך כפי שכתבנו דבריו מחודשים וצריכים ביאור.
^ 18.מסתבר שהילקוט יוסף לא אסר מדין קריאת ספרי חול על פי דבריו אביו, שביאר בדעת השו"ע שלא אסר בצורה גורפת אלא סובר שלמקל יש על מי לסמוך, אך צ"ע מדוע כלל לא הזכיר שמעיקר הדין יש להחמיר בכל קריאת חכמות חול כפי שכתב אביו.
^ 19. בשש"כ הוסיף שאם קרא כבר את העיתון לפני כן, אין לקרוא אותו בשבת שוב. הסברא העיקרית שהסתמך עליה להקל היא הצורך לדעת את המתרחש, ולכן כתב שאם כבר קרא את העיתון לפני כן, אין לשוב ולקרוא אותו בשבת.
^ 20.וכתב שלדעתו עיתון הוא מוקצה בשבת, מכיוון שהפרסומות ממלאות את רוב הדפים בעיתון.
עוד בנושא הלכות כלליות
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il