ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- ויקהל
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שולמית בת צביה
כששאלוהו לפשר הנהגתו זו, הסביר שרצה לוודא שבעת המעבר לא יתבלבלו חלילה ויניחו בטעות את ארגז החידושים שלו מעל ארגז החידושים של אביו. בהזדמנות זו סיפר עד כמה שגבה מעלתו של אביו ממעלתו שלו.
וכך סיפר: אבי, הרב בנימין דסקין, (שיום ההילולא שלו ב – כה אדר), כיהן כרבם של כמה ערים חשובות. פעם, פרצה שריפה באחד הכפרים הסמוכים לעירנו, ונשרפו גם ספרי תורה. שלחו אנשי המקום את היריעות השרופות לאבי, כדי שיפסוק את דינם.
כשהגיע השליח לביתנו, פתחתי לו את הדלת, וראיתי את ספר התורה השרוף. הזדעזעתי מאד, ופרצתי בבכי, אך כשנכנס השליח לחדרו של אבי, ובידיו היריעות, אבי התעלף...
המהרי"ל דסקין היה מגדולי גדולי עולם, ואף אביו רבי בנימין היה מגדולי ישראל, והנה דווקא מכל מעלותיו של אביו, בחר המהרי"ל לציין דווקא נקודה זו.
ומשאלת השאלה – מה מיוחד כל כך בהתעלפות זו, שהיא הנקודה שהבדילה בין האב והבן? דומה שהעניין נעוץ בעומק הקשר הפנימי. שניהם אהבו את התורה ולמדו בה עד כלות נשמתם, אך דווקא כאשר התורה התבזתה, גדולה מעלתו של מי שחש אליה קשר כה עז עד שחש שעולמו חרב עליו והתעלף.
אמירה זו באה ללמדנו, שלפני כל הדברים החשובים, עלינו לחוש קשר עמוק ופנימי לתורה. קשר זה הוא מרכז הדברים, ומתוכו נובעים כל הענפים. אמירה זו נאמרה כבר בגמרא (ברכות כ, א – בתרגום חופשי): 'אמר לו רב פפא לאביי – מדוע לדורות הראשונים התרחשו ניסים ולדורות שלנו לא מתרחשים ניסים. אי אפשר לומר, שהסיבה היא שהם היו יודעים תורה יותר מאיתנו, שהרי בזמנו של רב יהודה היו לומדים בעיקר בסדר נזיקין ואת מסכת עוקצין ראו כסוגיות קשות, ואילו אצלנו לומדים את כל שישה סדרי משנה ויש לנו שלוש עשרה ישיבות שלומדות עוקצין. ואילו בנושא של ניסים, הרי כשאין גשם ומכריזים צום, אז כשרב יהודה היה רק חולץ את מנעלו לקראת הצום כבר היה בא גשם, ואילו אנחנו צמים ומתפללים ואין גשם.
ענה לו אביי: ראשונים היו מוסרים נפשם על קדושת ה', ואנחנו לא. כמו שמצינו בדורות הראשונים, שרב אדא בר אהבה ראה גויה אחת בשוק, שהייתה לבושה בבגד עליון צועק ולא צנוע, והוא קרע אותו כי הוא חשב שהיא יהודיה. אחר כך התברר שהיא הייתה גויה, והיה עליו לשלם לה סכום כסף גדול כפיצוי, וזה קרה לו דווקא מתוך שפעל במהירות ולא במתינות.' (כמובן, שכל דור לפי עניינו, ואדם שיקרע בימינו ברחוב בגד כזה, לא יביא שום תועלת).
נמצאת למד, שהגמרא מביאה כטעם להתקבלות התפילות, עניין המבטא קשר עם ה', שהכל מתחיל מקשר עמוק ופנימי, שלאדם אכפת מהתורה ומצוותיה, ומתוך כך הוא לומד אותה ומקיים דבריה. ואף על פי ששם רב אדא בר אהבה פעל בחוסר מתינות, וטעה במציאות המעשית, בכל זאת הגמרא מעריכה את הלהט שלו ומציינת אותו לשבח.
עניין זה מתבטא בצורה ייחודית גם בפרשת ויקהל. הפרשה נפתחת במצוות השבת ואחר כך עוסקת כולה בענייני המשכן. רש"י במקום עומד על סמיכות זו ומפרש שהוקדמה שבת למלאכת המשכן ללמדנו, שבניית המשכן לא דוחה את השבת.
אולם, לכאורה רש"י זה קשה מאד, שהרי לעיל (לא, יג) כשמסיימת התורה לספר על צו ה' למשה על כל ענייני המשכן, מופיעה גם כן פרשיית השבת. וגם שם רש"י מפרש שהוסמכה השבת למשכן, ללמדנו שאין בניית המשכן דוחה את השבת. ואם כן, תמוה – למה בציווי ה' למשה, מופיעה השבת בסוף פרשיות המשכן, ואילו בפרשתנו השבת מופיעה בתחילת פרשיות המשכן?
נראה, שההבדל נעוץ בעניינה של פרשתנו, העוסקת בהורדת הדברים לשטח ויישומם המעשי, דברי משה לישראל ופירוט עשיית המשכן בפועל. בפרשת כי תשא מסתיים שרטוט החזון הגדול של בניית המשכן. לכן השבת מוזכרת בסוף, כי השבת מבטאת את ההגעה לפסגה ולמנוחה, השלמת החזון. לעומת זאת, ביישום המעשי חשוב דווקא להתחיל בשבת, המבטאת את פסגת החזון, ומכוחה לצאת לעמל וליישום הפרטני.
וכעין הסיפור שבו פתחנו, השבת מבטאת את עצם הקשר והחיבור לה', כשהאדם השלים את כל מלאכתו, ונמצא בקרבת ה', מעין עולם הבא. ומכוח עצם הקשר, אפשר לצאת לכל היישום הפרטני.
זה גם עניינו של חודש אדר ושורש פעילותו של מרדכי היהודי בעולם. כידוע, גזרת המן הייתה מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. כבר עמדו רבים על כך, שהסעודה הייתה כשרה, אבל הבעיה הייתה שאכלו בה מכלי המקדש וכל עניינה של הסעודה הייתה לציין את מחשבתו של אחשוורוש שישראל כבר לא יגאלו, כי טעה לחשוב שעבר כבר מועד הגאולה וישראל לא נגאלו (מגילה יא, ב). נמצאנו למדים, שהבעיה הייתה שגם אם אנשים שמרו תורה ומצוות, הרי הם לא היו מחוברים לה' בקשר פנימי עמוק, ולכן יכלו להשתתף בסעודה החוגגת את חילול ה' הגדול ועיכוב גאולתם של ישראל.
כנגד המגמה הזאת יצא מרדכי, ומוביל מהלך של חיבור עם ישראל בפנימיותו לה' בתפילה, זעקה ומסירות נפש. הוא לא כורע ולא משתחווה להמן, וכל כולו צעקה שיש לקדש את ה' בעולם.
שנזכה להיות קשורים לה' בעבותות פנימיים של אהבת עולם, (ולא נצטרך להתעלף, אלא) הכל יהיה מתוך שמחת השבת והמקדש!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
