בית המדרש

  • מדורים
  • פתחי אמונה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

שולמית בת צביה

שיעור מס 14

עבודת ה' ליום העצמאות

נקודות להתבוננות בעניין יום העצמאות ודור הגאולה בכלל.

undefined

הרב אלישיב קפקה

אדר א תשע"ט
9 דק' קריאה

ימי שמחה


כתב הרמח"ל בדרך ה' (ח"ד,פ"ז):


כל תיקון שנתקן ואור גדול שהאיר בזמן מן הזמנים, בשוב תקופת הזמן ההוא – יאיר עלינו אור כעין האור הראשון ותחודש תולדת התיקון ההוא במי שקבלו.


מלמדנו הרמח"ל שמועדי ישראל אינם רק המאורע החד-פעמי שארע בעבר, אלא בכל שנה ושנה בזמן כל מועד ומועד רבש"ע משפיע עלינו את אותם ההארות שהשפיע בזמן התרחשותו הראשונית, ויש בידינו יכולת לקבל ולקלוט מאותם הכוחות שהופיעו אז.


כיון שכן, ראיתי לנכון לכתוב קצת התבוננויות לעבודת ה' ביום גדול זה, יום העצמאות, בו התחדשה מצוות ישוב ארץ-ישראל ויצאנו מעבדות לחירות. חלקם של דברים אלו שייכים לעניינו של היום עצמו וחלקם לתהליך הגאולה הכללי שהתעצם והתבסס מכח אותו היום. הכְוַונה מעשית מעט תודגש בכל אחת מהזוויות שנלמד.


הכרת הטוב


יסוד חשוב ובסיסי ביותר בעבודת ה' הוא הכרת הטוב. במידה זו נבחנת הענווה וההתבטלות של האדם כלפי רבש"ע. האדם נבחן האם הוא מכיר טובה ומודה לה' רק במצבים שהכל מושלם כפי רצונו או אף כאשר המציאות מתנהלת באופן שונה מרצונו ואף מנוגד לו לעיתים.


אנו מתפללים כל יום: "קבצנו והצילנו מן הגויים", ועתה שקבצנו – לא נודה לשמו? מבקשים 'ותוליכנו קוממיות לארצנו' – וכשזה מתקיים, אפשר להתעלם?! אלא שיש והתהליך אינו תואם את מחשבת האדם ולכן עולה בדעתו שיכול הוא להתעלם. אך לא כן האמת.


חובה על כל אחד ואחד להודות ולהלל לשם ה' שקבצנו לארצו וקרבנו למקום מקדשו.


כי עין בעין יראו


"בינו שנות דור ודור"- עלינו להתבונן בתהליכי ההסתוריה מתוך אמונה שיש יד המובילה ומנהלת את העולם. מבט מרומם ואמיתי זה נקנה ע"י לימוד דבר ה' המתגלה ע"י נביאיו בתנ"ך ובהמשך ע"י חז"ל.


בפסוקים החותמים את התנ"ך אנו למדים שרבש"ע שולח את כורש לבנות לו בית (דברי הימים ב לו, כב-כג). כורש, גוי עובד עבודה-זרה, הוא זה שבונה את המקדש. וכי לא יכול היה רבש"ע למצוא בחירה נאה הימנו?! אלא צריך להבין ש"לא מחשבותי מחשבותיכם".


בגמרא בחולין (סג, א) למדנו שישנו עוף טמא הנקרא שרקרק שכאשר יושב על הארץ ושורק הוא סימן שבא משיח. אף כאן עולה השאלה – מדוע דווקא עוף טמא מבשר על הגאולה? ואף כאן צריך לומר שחז"ל מלמדים שישנם תהליכים ובפרט בגאולה שמנוהלים ע"י ה' באופנים שונים ממה ש'אנו היינו בוחרים'.


למדנו בירושלמי (קידושין פרק ד, הלכה א) שגדול קידוש ה' מחילול ה'. וכי זהו חידוש? אלא מסביר הרצי"ה שכאשר באותו ענין יש קידוש ה' וגם חילול ה', חלילה, הערך של קידוש ה' הוא בעל משקל משמעותי ומכריע יותר. אף כאן בעניין מדינתנו, יש בה הרבה קידוש ה' אך לצערנו גם הרבה תופעות של חילול ה'. אף על פי כן צריכים אנו לשמוח ולהודות, להבין ולהפנים שהעיקר הוא קידוש ה' המופיע במדינה.


חשוב להדגיש שאין זה פוטר אותנו מהאחריות לרומם ולהשפיע אמונה וקדושה במדינה ומוסדותיה כדברי הרצי"ה (לנתיבות ישראל, מאמר כ): "כמובן אין זה מפחית בכל-שהוא את חיוב הטיפול, הביצור והחיזוק, התיקון וההשפעה, לתורה ולמצווה, לאמונה ולקדושה ולטהרה".


כל אחד צריך להתמלא בענווה כלפי רבש"ע ולכוון את עינו אל העין האלוקית, להשתדל לראות את העובר על הכלל ועליו בפרט, מתוך אמונה ובטחון בה'.


סיפור הניסים


היסוד הראשוני של יום זה הוא כבחנוכה ופורים, לזכור את הניסים והנפלאות שעשה. שהרי חז"ל תקנו חגים הללו להודות לשם ה', כפי שאומרים ב'על-הניסים' של חנוכה. ולגבי חיוב קביעת פורים אמרו בגמרא (מגילה יד, א), על הצלה משעבוד לגאולה מהללים – ממות לחיים לא כל-שכן?! הוא הדין ביחס ליום העצמאות, יש לספר על ניסי ה' וההצלה הגדולה מכל צבאות ערב שעמדו ועומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם. בפרט לאחר השואה האיומה שפקדה את עמנו וברחמיו זכינו והקמנו מדינה עצמאית. וכל המרבה לספר ולהתבונן בגודל הישועה והתקדמות הגאולה מתמלא לבו בשמחה, אמונה ובטחון בה'.


יציאה מעבדות לחרות


כפי שהזכרנו, ביחס ליציאת מצרים אומרת הגמרא שבני ישראל אמרו שירה על היציאה מעבדות לחרות. ביום ה' באייר, ע"י ההכרזה על ייסוד מדינת ישראל יצאנו לרשות עצמנו לראשונה מזה אלפי שנים. אין זה אומר שהגענו אל השלמות המיוחלת אך כעת יש לנו את הבסיס. בברכת אהבת עולם אנו מבקשים "ושבור עול הגויים מעל צווארנו" ולכאורה מה שייכות יש לזה בברכה בה אנו מבקשים על לימוד וקיום התורה? אלא חז"ל מלמדים אותנו שאין עבודת ה' שלימה תחת עול הגויים. עתה זכינו שיש לנו שלטון יהודי בארץ ישראל ואנו מנהלים לעצמנו את החיים.


ושמא תאמר, מדינת ישראל נתונה למַרוּת ארצות אחרות ואיזו עצמאות יש בכך? אין הדבר כן, שהרי כל הפוליטיקה העולמית בנויה על כל מיני לחצים בין המדינות בנושאים שונים וכך היא דרכו של עולם מאז ומתמיד. אנו בוחרים בסופו של תהליך לאיזה לחץ 'להיכנע'. אנו מתפללים ומקווים שמנהיגינו ידעו לעמוד בתוקף על זכותם של ישראל אך אין סותר את עניין העצמאות. ומכח עניין כללי זה, יכול כל יחיד בעצמו לזכות לחירות פנימית.


יראה כיצד הוא עצמו משתחרר מכל עול זר של יצרים, תאוות ותפישות מוטעות. ככל שנפש האדם חירותית יותר כך גם משפיעה שפע טובה לכלל כולו.


וכך כותב מרן הרב זצ"ל (אורות ישראל ב, ג):


והאוצר החי נושא הוא בקרבו את כל לשד החיים של יצירתה של הנשמה, של התגברותה של נשמת הכלל, בסיועו של היחיד המגביר את כחו, והתעלותה של נשמת הכלל על-ידי הוספת האורה שהפרט מוסיף בה, על-ידי אותו החותם שהוא מטביע בה משלו במצוותיו הוא.


קדושת ארץ ישראל


ביום זה זכינו וחזרנו לקיים מצוות ישוב ארץ ישראל השקולה ככל התורה כולה (ספרי דברים ראה, פ). ועיקר קיום מצוות ישוב ארץ ישראל היא במציאות של מדינה, כדברי הרמב"ן, אביהם של ישראל, 'ולא נעזבנו ביד זולתנו מן האומות או לשממה'. (הוספות למצוות עשה, ד). ויש לדייק בלשונו – מהו מן האומות? מדוע לא כתב לא נעזבנה לנכרים? אלא עיקר הישיבה בארץ באה מכח כיבושה, וזהו דווקא מכח מציאות של שלטון כולל. במילה אחרת – מדינה. ומכאן, מהתחדשות המצווה על כלל ישראל, נוכל להבין מדוע יש קדושה ביום העצמאות, שכן למדנו מרבותינו: "איסי בן יהודה אומר כשהמקום מחדש מצוה על ישראל הוא מוסיף להם קדושה" (מכילתא משפטים. הובא בלנתיבות ישראל מאמר נה).


ולכן, כל יהודי יתבונן בעצמו כיצד יוכל לקיים את מצוות הארץ בהידור יותר וישמח בישיבתו בה כדברי ספר חרדים (מצוות התלויות בארץ ישראל, ב).


ועוד, עיקר קיום המצוות הוא בארץ ישראל, כאן המצוות הן טבעיות לנו שלא כמו המצב בגלות שם הן רק בבחינת הציבי לך ציונים (רמב"ן על ויקרא יח, כה ד"ה ומן הענין), כאן הוא המקום ש"אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ" (תהלים קלב, יג), וזוהי "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" (דברים יא, יב).


אין קרבת אלוקים בחו"ל כבארץ חיינו, שהרי כל הדר בחו"ל כמי שאין לו אלוה (כתובות קי, ב). בזכות הקמת המדינה ת"ו זכינו שיותר ויותר יהודים חיים בארצנו הקדושה ומִדבקים ביוצרם בעצם ישיבתם בטרקלין של מלך.


יראה כל אחד כיצד משפר ומתקן מעשיו כאדם הנמצא בטרקלין של מלך ומזכך עצמו ומידותיו.


חיבת הארץ ופרותיה


ארצנו קדושה ופרותיה קדושים כדברי הב"ח (או"ח רח ד"ה וכתב עוד): "כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה". ואפילו מדרגת הדומם שבה יש בה קדושה כפי הנראה מהמעשים עם רבותינו האמוראים: ר' אבא שנישק את הסלעים של עכו (כתובות קיב, א), ור' חייא בר גמדא שהיה מתגלגל בעפר הארץ (שם, ב).


ולהורות שאף הדומם שאינו מצמיח כלום ולכאורה אינו תועלתי אף בו יש קדושה. וכן ידוע שאוירא דארעא מחכים (בבא בתרא קנח, ב).


ויותר מכך מדרגת הצומח אשר היא המבשרת את קץ הגאולה כדברי הנביא "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא" (יחזקאל לו, ח) ופירש רש"י (סנהדרין צח, א ד"ה מגולה מזה) כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר.


וכן על מדרגת החי הובטחנו בתורה שזו ארץ זבת חלב ודבש (דברים ו, ג).


ולמעלה מכך מדרגת האדם, ידועים שבחי חז"ל על חכמת ילדי ירושלים (מדרש רבה איכה פרשה א, יט) ועל מעלת ת"ח שבארץ לעומת חברו שבחו"ל (סנהדרין כד, א; כתובות עה, א).


ישתדל לחבב ולספר בשבח ארצנו ולא להוציא עליה שום לעז ודברי גנאי. וכן נכון לטייל ארבע אמות חדשות בארץ ישראל ולראות בבניינה ופריחתה (סידור הרב נריה ליום העצמאות).


מציאות הכלל ומצוותיו


" עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" (ישעיהו מג, כא). התורה ועבודת ה' אינן מצטמצמות לקודש עליון, רוחני ומופשט בלבד, אלא יורדות ומופיעות בתוך פרטי החיים הנמוכים ומרוממות אותם, ותפקידנו להשתמש במציאות כולה לשם שמים, בקדושה.


ה' יתברך יצר את עם ישראל כדי שתהיה אומה שלימה שתספר את כבוד ה' בעולם, ולא רק יחידים. אנו זכינו לחיות בדור שמושגי הכלל והמצוות הכלליות שבים לתחיה: הלאום, לשון הקדש, המלכות, סדרי השלטון והצבא. מכח קדושת המדינה הדברים מתעלים ומשתפרים, ולמרות שיש לעיתים קשיים ועיכובים.


עלינו להתבונן בחסדי ה' על עמו ולהשתדל לקשר את כל מעשינו לכלל ישראל "לשם יחוד קוב"ה וכו' בשם כל ישראל".


סגולת ישראל


למדונו רבותינו (סנהדרין צח, א) שיש שתי אפשרויות לגאולה: 'בעִ‎תה' ו'אחישנה'. וכבר כתבו מגדולי ישראל שאין הגאולה תלויה בתשובה שלימה. הגאולה של 'בעִתה' מגיעה מחמת הזמן שקצב רבש"ע. בדורנו כח הסגולה מרכזי יותר (אגרות הראיה, תקנה), ומחמת הסגולה אנו נגאלים על-אף שלפי מעשינו איננו זכאים. הבטחת ה' היתה לאבות ולזרעם ועל-כך כרת עמם ברית.


וכן מצאנו בגאולה השניה, שכיון שהגיעה זמנה נגאלו אך לא באופן הניסי. כך הגמרא במסכת סוטה (לו, א) מלמדת אותנו:


אמור מעתה: ראויין היו ישראל לעשות להם נס בביאה שניה כביאה ראשונה, אלא שגרם החטא.


ופירש רש"י (ד"ה ליעשות):


לעלות בזרוע ולא יהיו משתעבדים למלכות אלא שגרם חטאם של ישראל בימי בית ראשון ונגזר עליהם שלא יעלו אלא ברשות כדכתיב מי בכם מכל עמו. 


לענ"ד, אולי אפשר להתבונן שה' גלגל הדברים כך שדווקא עוזבי תורה יחלו בבניין המדינה להורות שגאולה אינה תלויה במעשים טובים.


יתחזק באהבת ישראל מכח הסגולה הנמצאת בכל איש ישראל, כדברי בעל-התניא (פרק לב).


כבוד ישראל


מאז קום המדינה כבוד ישראל הולך ומתרבה. אותם גויים שחשבו שכביכול עם ישראל עבר מן העולם ואם נשאר, אזי עניינו להישאר שפל ובזוי, הוכו תדהמה וחוסר רצון לקבל את קיומה של מדינת ישראל. כידוע לא אכפת היה לרוב גויים שיתקיימו קהילות יהודיות בחו"ל, אך דווקא קום המדינה היווה להם קושי וסתירה לכל תפישתם.


מאז מלחמת העצמאות בתש"ח שֵם ישראל הולך ומתחזק ובזכות זה שם ה' מתרבה.


 יחשוב כיצד יכול להוסיף בכבוד ישראל שהוא כבוד שמים.


תורת ארץ ישראל


מיום ה' אייר מתחילה ההכנה לחג השבועות (עי' שו"ע הרב או"ח, תכט).


אמרו חז"ל שמיום שגלו ישראל אין לך ביטול תורה גדול מזה (חגיגה ה, ב). ואין הכוונה רק בכמות אלא בעיקר באיכות. הקישור לתורה וקיום התורה ומצוות נחלש מאד. וכן לימדונו שאין תורה כתורת ארץ ישראל (בראשית רבה טז, ד) עד כדי כך שר' זירא התענה בכדי שישכח תלמודה של בבל (בבא מציעא פה, א).


כידוע, רוב המצוות עשה מתקיימות רק בארץ ובמקדש. התורה מופיעה בשלמותה דווקא כאשר ישראל יושבים בארצם ועושים בה כאדם העושה בתוך שלו.


מאז הקמת המדינה לימוד התורה מתרבה בכמות ובאיכות כפי שלא היה לפני-כן. בחורי ישיבות מכל העולם באים ללמוד בארץ ישראל. בשנות הגלות שלפני קום המדינה המגמה היתה הפוכה לחלוטין והיתה עזיבת תורה גדולה, רח"ל, וב"ה שמאז התהפך המצב לטובה.


ועוד למעלה בקודש, עתה ששבנו לארצנו תודעת המקדש והכיסופים אליו הולכים ומתרבים.


יראה ללמוד ביום זה ענייני קדושת הארץ ומצוותיה וכן קדושת המקדש. וכן טוב לעסוק בלימוד רמב"ם בהלכות מלכים ומלחמותיהם (סידור הרב נריה ליום העצמאות).


תורת חיים


אנו אומרים כל יום בתפילה "וחיי עולם נטע בתוכנו" ומפרש הטור (או"ח, קלט) זו תורה שבע"פ. בחינה אחת בייחודה של תורה שבע"פ היא התחדשותה ורעננותה, שבכל דור השאלות והבעיות מתחדשות וגדולי ישראל עמלים למצוא מענה ותשובה מתוך ים התורה.


זכינו שבדורנו חזרו לשאול 'דבר ה' זו הלכה' בשאלות כבדות משקל בעניינים חדשים כגון: עצם קביעת יום טוב, ניהול כלכלת מדינה, ניהול צבא ומשטרה עפ"י הלכה, חקלאות ותרבות.


יחשוב במעלת התורה ולומדיה וישתדל שכל ענייניו יסודרו עפ"י ההלכה.


קיבוץ הגלויות


מאז הקמת המדינה בחסדי ה' נפתחו שערי ארץ ישראל וכל יהודי יכול לחזור ולשבת בה. הפלא שבקיבוץ הגלויות שהתעצם מאז ה' באייר תש"ח איננו קיים בשום עם!


ירבה בתפילה על כל אחינו בית ישראל הנמצאים בכל ארצות פזוריהם שיוליכם ה' מהרה לארצנו.


השיבה שופטינו


אחת הטענות העיקריות של הנמנעים מלהודות לרבש"ע ביום העצמאות נובעת ממצבם הרוחני של מנהיגי המדינה, ומהתנהלות מוסדותיה שלא על-פי דין תורה. אנו אכן מצטערים על-כך מאד. מערכות המשפט, תקשורת, כלכלה וכן הלאה צריכות כמובן להתנהל עפ"י ההלכה וברוחה.


אלא שצריך לדעת שישנה הבדלה בין 'מדינה' ל'ממשלה'. המדינה היא הגוף המופשט והממשלה היא כלי שלטוני, שמשתנה כל כמה זמן. ולכן גם הביקורת שיש על הממשלה איננה גורעת מערכה של המדינה. וכך גם ביחס למערכות אחרות.


אולם לפעמים נדמה שכל המערכות פגומות וממילא איזה משמעות יש למדינה שכל גילוייה פגומים? אך בפועל אין הדבר כן וישנם הרבה מערכות טובות ומוסריות ובוודאי שתמיד אפשר וצריך להתייעל.


מחובתנו לפעול עם א-ל ולנסות להשפיע ככל האפשר בכל המערכות הציבוריות, כפי שאכן מתרחש אט-אט, השיפור הוא ללכת בדרכה של תורה.


אך כפי שאמרנו לעיל גדול קידוש ה' מחילול ה' – ואין זה פוטר אותנו מהחיוב להודות בשמחה על חסדו הגדול איתנו.


יתפלל על השבת השופטים והסנהדרין כרצון ה' ויעשה מה שביכולתו להשפיע על המרחב הציבורי שיפעל עפ"י דעת תורתנו הקדושה.


ציפייה ותפילה


חז"ל אמרו ששואלים את האדם האם ציפית לישועה?


יצפה בדעתו וירבה בתפילה על המשך גאולתם השלימה של ישראל בקודש ובחול ע"י בן-דוד משיח צדקנו שיבוא ויגאלנו ויבנה בית מקדשנו במהרה בימינו אמן!


 


               

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il