ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- ויקרא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
גילה בת רחל
אמר לו הרב המגיד ליסוע לצדיק רבי זאב מז'יטומיר, (שיום ההילולא שלו בפורים, יד' אדר), מחבר הספר 'אור המאיר'. נסע האיש לרבי זאב, אך כשהגיע לביתו היה כבר לילה, והבית היה סגור.
דפק האיש על הדלת שוב ושוב, ואיש לא פתח לו. הלילה היה קר, והאיש התחנן שיפתחו לו, אך איש לא פתח לו.
כשראה האורח שאיש לא פותח, אמר בכעס וברוגז – 'אינכם מרחמים על יהודי, ומכניסים אותו לבית?' אך אף אחד מבני הבית לא הגיב ולא פתח.
בבוקר, נפתחה הדלת, והאורח נכנס והתארח בבית כמה ימים, אך רבי זאב לא שאל אותו דבר.
התפלא האורח – למה שלח אותי הרב המגיד לכאן? והחליט לחזור לביתו.
לפני שנסע, פנה לרבי זאב ושאל: 'הנה, רבנו המגיד שלח אותי לכבודו, ואיני יודע למה'.
השיב לו רבי זאב: 'רבנו, שלח אותך אלי, כדי שתלמד ממני, שהאדם הוא בעל הבית, ולמי שאיננו רוצה אין הוא מניחו להיכנס...' (לפי סיפורי חסידים, תורה, מס' 222).
סיפור עמוק, שמעביר מסר יסודי וחשוב. האדם חושב כל העת, ומחשבותיו רצות במהירות. זו הסיבה, שרובנו חיים בתפיסה, שמחשבותיו של האדם אינם בידיו. כביכול, אם באה מחשבה לא טובה לאדם, אנוס הוא להרהר, ואין הדבר בשליטתו. (תפיסה זו היא אולי טובה לחיזוק אנשים שנופלים במחשבותיהם, ואם יתייחסו לכך בחומרה, יפלו עוד יותר ברוחם ויתייאשו לגמרי. לאנשים אלו נאמר, שנפילתם זו פחותה ממי שנופל בזדון, כי יש כאן כבר מימד של אונס. אך וודאי שראוי לשאוף למדרגות גבוהות יותר, כפי שנראה לקמן).
אך האמת היא שגם תחום המחשבה נתון לשליטתו של האדם. עיקר היכולת לשלוט במחשבה, תלויה בעבודה מקדימה שעל האדם לעשות. כבר אמרו חז"ל על הפסוק – "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", העין רואה והלב חומד. החמדה היא אמנם גם רגש ולא רק מחשבה, אך יש בה בוודאי גם קשר לעולם המחשבה. אדם שיעשה עבודה מקדימה וישמור על עיניו, ממילא לא יתעורר לחשוב מחשבות פסולות, שראיית העין יכולה להוביל אליהם.
בנוסף, האדם יכול ממש לנסות לשלוט במחשבותיו, ולהתאמץ להפנות את מחשבותיו לכיוונים טובים וחיוביים. (חשוב גם לשים לב בנושא זה להבדל בין מחשבה לרגש. לעיתים, על הרגש קשה לנו לשלוט, ואנו מבלבלים בין רגש למחשבה, ומדמים שעל המחשבה איננו יכולים לשלוט. אך האמת היא שמחשבה מסויימת מובילה לרגש מסויים, ואם נחשוב אחרת גם הרגש ישתנה. לדוגמא, אדם כועס על אירוע מסוים. אך האמת היא שכעסו נובע ממחשבה שהעניקה פירוש מסוים לאירוע. אם הוא ישנה את מחשבתו, גם הרגש ישתנה).
הפרשה שלנו מתחילה בצורה ייחודית, כך שיש בה הקדמה כפולה, "ויקרא אל משה, וידבר ה' אליו מאוהל מועד...". כבר תמהו רבותינו – הרי תמיד התורה מסתפקת בהקדמה – "וידבר ה' וכו', למה כאן שינתה והקדימה פעמיים והוסיפה – 'ויקרא אל משה'?
על כך ענו חז"ל – "לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה לשון חיבה... אבל לנביאי אומות העולם נגלה עליהם בלשון עראי וטומאה, שנאמר ויקר אלוקים אל בלעם". ההבדל בין נבואת משה וישראל לנבואת האומות מצוייה בהבדל בין קריאה מראש למפגש מקרי.
עיון בהקשר של תחילת הפרשה ישפוך אור חדש על העניין. במהלך סוף ספר שמות הולך ומוקם המשכן, עד שבסוף הספר נאמר: "ויכס הענן את אוהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן, ולא יכול משה לבוא... כי שכן עליו הענן...". נמצאנו למדים, שמשה לא יכול להיכנס אל המשכן עד שה' קורא לו לבוא ולשמוע את דבר ה', לכן חובה להקדים ולומר שה' קורא למשה ורק אחר כך מדבר איתו.
יש כאן אמירת עומק, שקבלת דבר ה' אינה על הדרך וללא שליטה, אלא היא מותנת בעבודה רצינית של בניית בית, נתינת מקום, ובסוף – קריאה לכניסה פנימה אל ההיכל. כשרוצים לדבר על עניין חשוב, לא מדברים בשיחת מסדרון על הדרך, אלא קובעים פגישה מראש במשרד. אומות העולם פוגשים את ה' במקרה על הדרך, ואילו ישראל, החביבים על ה', מכינים בית ומקבלים זימון מראש.
וכך עלינו לנהוג במחשבותינו, לבנות בית ולהכניס רק את מי שמוזמן.
עניין זה נרמז גם במגילה בדברי אסתר: "כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית, אשר לא יקרא, אחת דינו להמית". מי שרוצה להיות 'מלך', (כידוע, 'מלך' – מחשבה, לב, כבד. אדם ששולט במחשבתו על הכל), צריך לדעת להכניס רק את מי שצריך להכניס.
וברוח פורימית, נסיים ב'ונהפוכו' מכל המאמר שכתבנו, שבמחשבות של קרבת ה', שהופכות אותנו לבניו של ה', עלינו לנהוג כילדיו של המלך, שרשאים להיכנס אליו בכל רגע גם בלי לדפוק...
וכמו שעשתה אסתר, אשת המלך, שבאה בלי הזמנה, נשאה חן בעיני המלך, והוא הושיט לה את שרביט הזהב...
שנזכה להשתכר בפורים, לצאת מהדעת, ושיפרצו למחשבתנו וממחשבתנו, מחשבות קרבת ה' ההופכות ארור לברוך...
פורים שמח!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
