ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש בית מדרש רביבים

לשמח – גם עם פחות משלוחים

הנטייה לשלוח כמה שיותר משלוחי מנות, ולהשתתף עם כמה שיותר חברים בסעודת פורים, נובעת מרצון חיובי ליצור ולחזק קשרים * אולם החברות אינה נגמרת בפורים: גם מי שמצמצם במשלוחים, ומזמין פחות לסעודה, אם החוויה תהיה משמעותית בשבילו – הוא ייתן הרבה יותר לאחרים במהלך השנה * עמלק היה שבט שהתבסס על רצח וביזה, והדרך היחידה להתמודד מולו הייתה לנהוג בו כפי שהוא נוהג באחרים * עם זאת, עמלקי שבוחר במוסריות ובמצוות בני נח אינו נחשב עמלק – ובזה שונות תורות הגזע מתורתנו הקדושה
הרב אליעזר מלמדאדר ב תשע"ט
79
מוקדש לרפואת
שלמה בו לאה
לחץ להקדשת שיעור זה
הדילמות במצוות הפורים
פעמים רבות שלשמחת הפורים מתלווה תחושה של החמצה. הנה מגיע היום שבו יש לנו הזדמנות נפלאה לשמח את קרובינו וחברינו במשלוח מנות, ומיד מתעוררת השאלה: למי נשלח? הרי איננו יכולים לשלוח מנות לכל קרובינו, חברינו ושכנינו המרובים, ולכן יחד עם ההחלטה למי לשלוח צריך להחליט למי לא נוכל לשלוח. מצד אחד, זו הזדמנות לשלוח משלוח מנות לשכנים שהיחסים עמם מתוחים, או לחברים שהחיים הרחיקו אותנו מהם, ועל ידי כך נבטא את היחס הלבבי שלנו כלפיהם והיחסים הטובים יחזרו למקומם. מאידך, כיצד נזניח את הקרובים והחברים הטובים, שכל השנה שומרים איתנו על יחסים טובים ועומדים תמיד לצידנו – עכשיו בפורים נשכח אותם ולא נשלח להם מנות? אם נחליט לשלוח לאנשים רבים, אזי נצטרך בעל כורחנו להשקיע פחות תשומת לב בכל משלוח, ואם נחליט להשקיע יותר בכל משלוח, בעל כורחנו נשלח מנות לפחות חברים.
כך גם לגבי הסעודה. יש בה הזדמנות נהדרת לשמחה של מצווה, שבה אפשר יהיה להשתחרר, להיפתח, לומר את כל אשר על הלב, להתלהב באהבת ה' ותורתו ולשמוח מאוד על ההזדמנות שהעניק לנו לקיים את מצוותיו, אבל צריך לשם כך מקום מתאים, מאכלים משובחים ומשקאות טובים, ובעיקר שותפים מתאימים. אז מתחילה להתעורר השאלה: עם מי נקיים את הסעודה? עם חברים שהם פתוחים ושמחים יותר, או אלה שהם עמוקים ונאמנים? עם אלה יהיה מעניין, ועם אלה יותר נוח, אבל אם נלך אליהם – חברים או קרובים אחרים ייעלבו, ואם נלך לאלה שעלולים להיעלב – אולי ניאלץ להתקוטט איתם, כי זה קורה לפעמים בחברתם, במיוחד בזמני שמחה. אז אולי עדיף לנסוע רחוק לקרובים שמקיימים את הסעודה במאכלי חלב ומיץ ענבים, שלדעתם הרבה יותר טעים...

פורים מאיר לכל השנה
אלא שיום הפורים אינו מנותק משאר הימים, עליו להעניק השראה לכל השנה. נכון שבפורים נספיק לשלוח מנות רק למקצת חברינו, אבל מתוך פורים נוכל להיפתח ולהבין את היופי שבמשלוח המנות, כך שגם בשבוע שלאחר פורים נשלח מנות נאות מהמטבח הביתי לחברים וידידים, וכך נמשיך גם בחודשים שלאחר מכן. הנה למשל, כשאופים חלות או מבשלים דבר משובח לשבת, אפשר להגדיל מעט את הכמות ולשלוח מאפה או מנה לחבר או חברה שעבר עליהם שבוע עמוס, או למי שיש לו יום הולדת, או למי שקיבל עבודה חדשה. כך נוכל להמשיך את קירוב הלבבות שמתגלה בשמחת הפורים לכל השנה.
כך גם לגבי הסעודה. אומנם בפועל נוכל לסעוד רק עם מקצת מחברינו וקרובינו, אבל מתוך כך נתחזק ונתעצם להשתתף במשך כל השנה בשמחות של מצווה כדוגמת חתונות, בריתות, סיומים ושאר מפגשי קרובים וחברים. מתוך כך גם נלמד לחבר את השמחה הגשמית לערך הרוחני, את המצוות האלוקיות עם הידידות והאהבה שבין אדם לחברו.
כך גם לגבי מצוות מתנות לאביונים, שמתוכה נתחזק במשך כל השנה במתן מעשר כספים, וחומש למי שחננו ה' בברכה יתרה.
מתוך מצוות קריאת המגילה כהלכתה, נתחזק במשך כל השנה בלימוד התורה כסדר בלי לדלג על שום עניין. מתוך המצווה לשמוע את המגילה נתחזק בהבנת הנהגת ה' בעולם, ונלמד לעיין בכל סוגיה מהשורש ההיסטורי האמוני שלה ועד הופעתה ההלכתית בחיי המעשה.

למה למחות את עמלק
כדי להבין יותר את טעם מצוות מחיית עמלק, צריך לדעת שעמלק היה שבט שלא עסק בחקלאות ובחרושת. הוא אימן את צעיריו לתקוף בהפתעה כפרים ושיירות, להרוג את העומדים מולם, לבזוז את רכושם ולמכור לעבדים את הגברים הנותרים, הנשים והטף. קשה היה ללחום בהם, מפני שלא היה להם מושב קבוע, ופתאום היו מופיעים ותוקפים בכוח גדול. כדי להתגונן מפניהם היה צריך להעמיד חיל משמר גדול בכל העיירות הקרובות לסְפר, ומכיוון שאי אפשר לבצע זאת, העמלקים היו מצליחים להרוג ולבזוז בהתקפותיהם, עד שרוב המתגוררים בספר התכנסו לאזורים הצפופים, ושטחים עצומים שהיו יכולים לספק מזון לעם רב נותרו שוממים מפחד העמלקים.
כך אירע שמיד לאחר שעם ישראל יצא מעבדות מצרים, בעודו עייף ויגע מטלטולי הדרך, החלו בני עמלק לתקוף אותו. במקום לראות את גודל הנס, או לרחם על העבדים שזה עתה יצאו לחירות, ראו העמלקים לפניהם טרף קל. תוך ניצול חולשתם של ישראל, הם החלו לזנב בנחשלים בקצה המחנה כדי להתפרנס ממכירתם לעבדים ומביזת רכושם.
גם לאחר שיהושע בשליחות משה רבנו נלחם בהם והדף אותם, היה ברור שאין זה הקרב האחרון, אלא כל אימת שיראו סימני חולשה – יתקפו, יהרגו, יבזזו ויישבו.

שלוש המצוות הקשורות למחיית עמלק
בעקבות זאת נצטווינו שלוש מצוות: א) מצוות עשה, לזכור את אשר עשה לנו עמלק בדרך בצאתנו ממצרים. ב) מצוות לא תעשה, שלא לשכוח את אשר עשה לנו. ג) מצוות עשה, למחות את זרעו של עמלק מן העולם (דברים כה, יז-יט).
כדי להכרית את עמלק היה צורך בגיוס צבא גדול שיקיף את כל אזור פעילותם הרחב, ימצא אותם, יחסום את נתיבי בריחתם, יגיע איתם לקרב פנים אל פנים וישמידם. לשם כך היה עם ישראל צריך להתבסס בארץ ולהיות מסוגל להקצות כוחות גדולים למשך זמן רב לצורך מלחמה בעמלק, תוך הקצאת כוחות נוספים לשמירה על העורף בזמן המבצע הצבאי הגדול והממושך. זהו שאמרו חכמים: שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ: להעמיד מלך, להכרית את זרעו של עמלק, ורק לאחר מכן יוכלו לקיים את המצווה השלישית - לבנות מקדש (סנהדרין כ, ב).

תולדות מחיית עמלק
לאחר שהתבססה מלכותו של שאול המלך, ראשון מלכי ישראל, הגיע הזמן למחות את עמלק ואת בהמותיהם. אפשר לבאר שישראל נצטוו במחיית הבהמות כדי שלא ייהנו מהגזל, שכל רכושם של עמלק היה גזול. ואולי אם יתירו להם ליהנות מהשלל, יעדיפו ישראל לכרות ברית עם עמלק, שימשיך לבזוז ערים של עמים שכנים תמורת חלק מהשלל ושמירה על הגבולות.
החששות התאמתו. שאול המלך לא קיים את המצווה כהלכתה, חמל על אגג מלך עמלק ועל מיטב הצאן והבקר, וסיים את הקרב בעוד עמלקים רבים נותרו בחיים. כפי הנראה במקום לסיים את המלחמה, העדיף לשבות את אגג כדי שימשיך למלוך על בני עמלק הנותרים מתוך כפיפות לישראל, כדי לשמור בשביל ישראל על גבול המדבר.
בעקבות הפרת המצווה העביר ה' את המלכות משאול ונתנה לדוד. אולם הנזק שכבר נגרם היה נורא. בני עמלק המשיכו לזנב בישראל. שנים ספורות לאחר מכן, בעוד דוד ואנשיו משתתפים במלחמה נגד פלישתים, פשט גדוד עמלקי על עירם צקלג, שרף את העיר באש ולקח בשבי את כל נשותיהם וילדיהם. בחסדי ה' הצליחו דוד ואנשיו להציל את השבויים ולהכות את הגדוד (עי' פניני הלכה זמנים יד, ה, 5).
עוד מספרים חכמים, שמאותו הזמן שנשתהה שאול בהריגת אגג הוליד אגג בן או בת, ומהם נמשך זרעו עד המן הרשע (מגילה יג, א).

ההיגיון המוסרי שבמצווה
ההיגיון המוסרי שבמצווה ברור: כשם שעשו עמלק לכל הערים שבזזו, כך ראוי שייעשה להם. אומנם בדרך כלל הם לא הרגו את כל בני הערים שכבשו, אולם זה היה רק מפני שקיוו להרוויח כסף ממכירתם לעבדים, וכשלא מצאו להם קונים - הרגום.
מידה זו היא גם הכרחית ליצירת הרתעה, שכן מי שמוותר לאויביו ואינו נוקם בהם כפי מידתם, מעודד את אויביו ללחום נגדו. האימפריות הגדולות הענישו בחומרה את מי שעמדו מולן, ועל ידי כך יצרו הרתעה שקיימה את מלכותן מאות שנים.

עמלקים יכולים לחזור בתשובה
אף שהתורה ציוותה למחות את זרעו של עמלק, אם יחליט עמלקי לקבל על עצמו לשמור שבע מצוות בני נח – יפקע ממנו דין עמלק. לא זו בלבד, אלא שהתורה אף ציוותה שלפני שנצא למלחמה בעמלק נציע להם שלום, כלומר שיקבלו עליהם לשמור שבע מצוות בני נח ויהיו משועבדים לישראל להעלות מס. אם קיבלו - אין נלחמים נגדם, ואם לא קיבלו - נלחמים נגדם עד כלותם (רמב"ם מלכים ו, א-ד, כסף משנה שם).
אם כן, אפילו הדוגמה הקיצונית ביותר של מצוות מלחמה שונה באופן מהותי מהגזענות הנאצית, שלא הניחה שום פתח למי שהוגדר כבן גזע נחות להמשיך לחיות. בניגוד אליה, עמלקים בדין ישראל יכולים להציל את עצמם בהתנערות ממורשתם, על ידי קבלת עקרונות המוסר שבשבע מצוות בני נח. זכות זו שמורה לכל אחד בנפרד ולכל משפחה כמשפחה, ואף לכל העם כאחד.
הרי שהדרך האידיאלית לקיום מצוות מחיית עמלק היא בחזרתם בתשובה. אם לא כן, ישנה דרך שאף היא לכתחילה, במחייתם במלחמה.
בפועל המצווה התקיימה בדרך של בדיעבד: ברבות השנים צאצאיהם התפזרו והתבוללו בגויים, ואבד מהם זכר מוצאם ופקע מהם דין עמלק בלא שעשו תשובה.
לא זו בלבד, אלא שלדעת הרמב"ם יכול עמלקי להתגייר (הלכות איסורי ביאה יב, יז). לכן מבני בניו של המן התגיירו ולימדו תורה בבני ברק. ואומנם יש אומרים שאין מקבלים גר מעמלק, אולם גם לשיטתם, לדעת רבים, בדיעבד אם גיירו – גיורם כשר (ישועות מלכו).

מתוך העיתון בשבע.
עוד בנושא רביבים
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il