ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
עזרו לנו להמשיך בהפצת התורה. אנו עדיין רחוקים מאוד מהיעד!
בית המדרש מדורים סיפורים נוספים

הרע כיסא לטוב

הנציגים האוסטרים מצאו את שמעון ושאלו אותו על מצבו של יעקב, האם הוא עשיר או עני. שמעון הבין שמישהו בווינה רוצה לברר אם כדאי ונכון לתרום ליעקב שנוא נפשו, ואמר לנציגים: "ר' יעקב הוא סוחר ממולח עשיר, יש לו הרבה מאוד כסף. הוא האחרון בעולם שצריך לתרום לו..."
מוקדש לרפואת
שלמה בן לאה
לחץ להקדשת שיעור זה
רבי דוד בידרמן היה ראש כולל אברכים ורשה בירושלים, אחד משני הכוללים היחידים שנוסדו בעיר הקודש בסוף המאה ה-19 יחד עם כולל גליציה.
פעם אחת הסתכסכו בכולל שלו שני אברכים, שמעון ויעקב. שמעון רדף את יעקב כל הזמן ולא הרפה ממנו. יעקב ניגש אל ר' דוד וקבל באוזניו: "שמעון יורד לחיי כל הזמן, ממש שותה לי את הדם..."
ר' דוד ענה לו: "עליך לקיים את דברי חז"ל 'הנעלבין ואינן עולבים, שומעין חרפתן ואין משיבין... ואוהביו כצאת השמש בגבורתו'. תשתוק, ותראה שלא תתחרט על כך!"
עברו השנים, אבל המחלוקת נותרה בעינה. יעקב ביקש למצוא שידוך לבנו, אך שמעון לא הרפה ועשה ככל שביכולתו להרוס ליעקב את השידוך. זה כבר כאב יותר ליעקב, והוא שוב ניגש לר' דוד. בכל זאת ראש הכולל המשיך להמליץ לו לקיים את פתגם חז"ל ולשתוק, והבטיחו שוב שלא יתחרט על כך.
לאחר יותר משנה החל יעקב לנסות למצוא שידוך גם לבתו, בנוסף לחיפוש השידוך לבנו שהתעכב בגלל רדיפתו של שמעון. גם השידוך עם הבת התעכב בגלל המחלוקת, אך ר' דוד לא הרפה מעצתו ליעקב להמשיך לשתוק.
ואז בשלב מסוים, באורח פלא ממש, זכה יעקב לארס את בנו ובתו בשבוע אחד. הייתה שמחה גדולה בחוצות ירושלים - קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה. שמחתו של יעקב הייתה כמובן עצומה, אבל עדיין לא שלמה, כי התחייב לתת סכומים גדולים לחתונות, וכסף מנלן? באותם ימים העוני בירושלים היה משווע. אברכי הכוללים נזקקו לניסים כדי להשיג חלות לשבת, ומנין ישיג כסף למימון שתי חתונות?!
באותם ימים יהודי בירושלים שנזקק לגייס כספים לא נסע ללונדון או לניו יורק, אלא לווינה. יעקב גייס סכום שאיתו יוכל לנסוע לווינה ולשהות בה כמה ימים. בווינה התגורר יהודי נדיב בשם ר' משה, ואליו התכוון יעקב להגיע. הוא הגיע לווינה ואחר כך התייצב בשער בית הנדיב. שם נאמר לו כי עליו לקבוע פגישה לעוד כמה ימים, ובינתיים יוכל להתאכסן במלון בווינה.
יעקב הגיע למלון שבו לנו בדרך כלל גויים, ושהה שם כמה ימים עד שהגיע תורו להיפגש עם ר' משה הנדיב. הוא ארז את מזוודותיו כי התכונן מיד לאחר פגישתו לחזור לארץ ישראל.
לפני כן נכנס לבית הכיסא, ושם לתדהמתו מצא צרור עם סכום גדול שבו יוכל לעזור לילדיו ואף יותר מכך. הוא ידע כי מצד דין תורה אבידת עכו"ם מותרת ואין חובה להחזירה, וארז את הכסף יחד עם שאר הכסף שהיה לו. יעקב הרגיש שזה ממש משמיים ואין לו שום צורך לגשת לנדיב. הוא רצה להסתלק מהמקום כמה שיותר מהר.
הוא ירד לכניסת המלון וראה כי שעריו נעולים. המשטרה פשטה על המקום וסגרה את כל האורחים כדי לבדוק אם אחד מהם מצא את הכסף האבוד. בלית ברירה עלה לחדרו. כעבור שעה השוטרים הגיעו לחדרו, פשפשו בכל המגירות, וכאשר באו לבדוק על גופו הוציא את ארנקו עם הסכום שהיה בתוספת כספו.
"של מי הכסף הזה?" שאלו השוטרים.
"זה הכסף שלי!" קרא יעקב, "אני הסוחר הגדול של כולל ורשה בירושלים. כולם מכירים אותי".
מאחר שלא היה זה הסכום המדויק שאבד, החליטו השוטרים לבדוק את סיפורו. הם עצרו את יעקב והחלו לחקור אותו. אם היה מתברר שאכן הוא עני ואין שום הסבר לסכום הגדול שנמצא ברשותו, היו עלולים להענישו בעונש החמור ביותר ואף להוציאו להורג.
משטרת וינה הודיעה במברק לקונסוליית אוסטריה בתל אביב לעלות לירושלים ולברר לגבי מצבו של יהודי בשם יעקב, שעצור אצלם בחשד שגנב את הכסף. נציגים אוסטרים הגיעו לירושלים, נכנסו לכולל ורשה כדי לברר פרטים לגבי אותו יעקב. הם מצאו את שמעון, ושאלו אותו על מצבו של יעקב, האם הוא עשיר או עני.
שמעון הבין שמישהו בווינה רוצה לברר אם כדאי ונכון לתרום ליעקב שנוא נפשו, ואמר לנציגים: "ר' יעקב הוא סוחר ממולח עשיר, יש לו הרבה מאוד כסף. הוא האחרון בעולם שצריך לתרום לו..."
דבריו של שמעון, שנאמרו בשנאה מעומק הלב, התקבלו על דעת החוקרים, והם דיווחו למשטרת וינה שאכן יעקב שעצור אצלם הוא סוחר עשיר ביותר ויש לשחררו לאלתר.
יעקב יצא ממאסרו וחזר לארץ ישראל עם סכום העתק שברשותו. כשהגיע לירושלים ערך סעודת הודיה בכולל וסיפר מה שאירע לו, ולבסוף שאל: "מי האברך שסיפר כי אני הסוחר הגדול של כולל ורשה? עליי להודות לו מפני שהוציאני מאפילה לאור גדול וממש הציל את חיי, ואף איפשר לי לחתן בכבוד את בני ובתי".
שמעון נדהם ממה שאירע ונאלץ להודות כי הוא ה"מליץ יושר", וכמובן שיעקב נוכח עד כמה צדק רבי דוד בידרמן.

על פי סיפורו של הרב אלימלך בידרמן
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: orchozer@gmail.com

מתוך העיתון בשבע
עוד בנושא סיפורים נוספים

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il