ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וירא
- מדורים
- קוממיות
- הרה"ג זלמן מלמד
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רויטל בת לאה
"..וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו, וירא וירץ לקראתם וגו'. וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח וגו'. ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו" .
כך גם נוהגת רבקה כאשר עבד אברהם מבקש ממנה מים:
"הגמיאיני נא מעט מים מכדך וגו' ותמהר ותורד כדה על ידה ותשקהו: ..ותאמר גם לגמליך אשאב עד אם כלו לשתות... ותמהר ותער כדה אל השוקת ותרץ עוד אל הבאר לשאוב וגו'".
הזריזות, המהירות והמרוצה אינם רק כדי להפיק יותר, כדי לנצל יותר טוב את הזמן, אלא הן באות מפני חשיבות המעשה , חשיבות הכנסת אורחים וגמילות חסדים. הזריזות לא רק מרבה את כמות המעשים ומביאה להספק רב יותר, שזה כשלעצמו דבר גדול, אלא מעשה שעושה אדם בזריזות נעשה באיכות שונה, בדבקות, באהבה, בחיבוב עמוק למצווה. על כן אמרו חכמים: הוי רץ לדבר מצווה, זאת גם כדי שלא תאחר, וגם כדי לעשות את המצווה בחשק, באהבה, בהתלהבות ובשלמות.
אברהם אבינו נקרא אברהם אוהבי. מידתו היא מידת האהבה, ומתוך אהבת ה' ואהבת הבריות, הוא מקיים את המצוות בזריזות. מדת הזריזות אינה רק עשייה במהירות, אלא עשייה בשלמות . כוהנים זריזים הם, ועל כן אפשר לסמוך עליהם שלא יטעו, ולכן אין שבות במקדש. אין צורך לגזור עליהם גזרות דרבנן, כדי למנוע מהם להיכשל בשל תורה, כי הם עושים את מעשיהם בשלמות, כפי שרש"י בשבת (דף כ') מפרש: "כהנים זריזים הם, שכולם בני תורה וחרדים ונזהרים ולא יבואו לחתות משתחשך" (האש במזבח בשבת בשביל אברים ופדרים). על אברהם נאמר שהוא היה בבחינת כהן וגם מו"ר היה כהן.
במסכת ברכות (דף ו') נאמר: "אמר ר' יהושע בן לוי לעולם ירוץ אדם לדבר מצווה אפילו בשבת. שנאמר - 'אחרי ד' ילכו כאריה ישאג'". מבאר המהר"ל בנתיב הזריזות: אמנם בשבת ראוי שתהיה מנוחה ושביתה, ולא ראוי לצאת מהסדר ולעשות דברים שיש בהם יגיעה, אבל בעבודת ה' זה הסדר, לעשותה בזריזות. אין כאן יציאה מהסדר כאשר אדם רץ לדבר מצוה בשבת. המצוות הן אלוקיות, ועומדות מעל הזמן, ולכן יש לעשותן בלי עצלות וכבדות הבאה מהגוף, אלא בזריזות הבאה מהרוח, מהנשמה האלוקית שאין בה כבדות. ונאמר שם עוד בגמרא: "אמר ר' זירא - אגרא דפירקא ריהטא", כלומר, השכר על ההשתתפות בדרשה הוא על הריצה לדרשה. הריצה מראה על הקישור לתורה, על קיום המצווה בשלמות. על מידה זו וכיוצא בה נאמר: חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם וכו'. עלינו לשאוף ללכת בדרכי האבות ובדרכי רבותינו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל
לקורות חייו המלאים לחץ כאן.
נתיבות עולם - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ח - ט(1)
שיעור מס' 95
עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד "לפיכך", "ולשבחך", "ולפארך", "ולברך ולקדש", "ולתת שבח"
עולת ראיה – קריאת שמע זוטא
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
