ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש מדורים לאורו

מדוע לא נקבר יעקב אבינו במצרים?

132
לחץ להקדשת שיעור זה
"אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם" (בראשית, מז' כט-ל).
כאן, יעקב אבינו מבקש מיוסף לקבור אותו בארץ ישראל. גם יוסף, באחרית ימיו, יבקש בקשה דומה מאחיו: "וישבע יוסף את בני ישראל לאמר: פקוד יפקוד אלהים אתכם והעליתם את עצמותי מזה" (בראשית נ, כה). יש לשים לב להבדלים שבין שתי הבקשות: יוסף מבקש להעלות את עצמותיו - משמע: בינתיים ייקבר במצרים. לעומת זאת, יעקב לא מוכן להיקבר אפילו באופן זמני במצרים, ומבקש להיקבר מיד בארץ ישראל. מה הטעם להבדל זה?

התשובה מבוססת על מאמר חז״ל (בראשית רבה צו, א): "למה פרשה זו סתומה מכל פרשיותיה של תורה? אלא מכיון שנפטר אבינו יעקב, התחיל שעבוד מצרים על ישראל". ואע״פ שכמו כן אמרו (שמות רבה א, ח): "כל זמן שהיה אחד מהשבטים קיים, מאותם שירדו למצרים, לא שעבדו מצרים בישראל" - הכוונה היא שלא שעבדו את ישראל בעבודת לבנים וטיט, אבל שעבוד של מיסים וכיו״ב היה (דעת זקנים). עומק העניין הוא, כי כל עוד היה יעקב בחיים, לא תיתכן מציאות של גלות. גלות וגאולה הם שני הפכים. יעקב מסמל את הגאולה, כפי שנרמז בשמו המלא: "יעקוב" - שבו הוא לקח אות ו ב"עירבון" על הגאולה (רש״י לויקרא כו, מב). ואמנם לכשתבוא הגלות, עדיין תתנוצץ בה הגאולה, וזה מתבטא באישיותו של יוסף.

תולדות חייו של יעקב רצופות צרות רבות, אבל בחינת שעבוד וגלות לא הייתה בהם. כל עוד הוא חי - אין שעבוד. אבל דמותו של יוסף היא סמל לגאולה שעודנה בתוך הגלות. הציווי על העלאת עצמותיו: "פקד יפקוד" כלול בתוך ההבטחה הכללית של "פקוד פקדתי אתכם" (תנחומא שמות, כא).

יעקב ביקש בצורה מוחלטת שלא להיקבר במצרים, אבל יוסף נטמן שם והמתין לעת פקידה. הקפדתו של יעקב נבעה מרצונו לזרז את תהליך הגאולה. אין גאולה כי אם אחרי תקופת גלות, בבחינת ירידה לצורך עלייה; ומשום כך שאף יעקב להתחיל את הגלות מיד עם מיתתו, כדי לקרב את הגאולה שלאחריה, שכן כל זמן שגופו של יעקב נמצא במצרים, אי אפשר לה לגלות שתתחיל.

עניין נוסף: כאשר יעקב מבקש "וקברתני בקבורתם" - הוא מחזק את קנינו בארץ ישראל. במדרש (פרקי דרבי אליעזר, לח) מובא, שבשעה שחילקו עשו ויעקב את נכסי אביהם, שמו את כל הרכוש בצד אחד ואת ארץ ישראל בצד השני. "הלך עשו אצל ישמעאל להימלך בו. אמר ישמעאל: האמורי והכנעני אז בארץ, ויעקב בוטח לרשת את הארץ? אלא טול מה שהניח אביך, ואין ליעקב מאומה. לקח עשו כל הרכוש והניח ליעקב ארץ ישראל ומערת המכפלה". מדרש דומה מובא ברש״י (לבראשית נ, ה): "בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען - שנטל יעקב כל כסף וזהב שהביא מבית לבן ועשה אותו כרי ואמר לעשו: טול זה בשביל חלקך במערה". כלומר: בקבורתו, קנה יעקב אחיזה בכל ארץ ישראל. (על פי שמועות ראי״ה לפרשת ויחי, שנת תרפ"ט, תורת הראי"ה, ח"א, עמ' 201, בהוצאת 'אורות-אברהם').

***
"פקוד יפקוד" – פקידה כפולה
"על כן אמר "פקדתי" (שמואל א' טו' בעניין מלחמת עמלק) ולא לשון זיכרון, להורות על פקידה חלקית לשעתה ועיקרה של [מחיית עמלק] תהיה נגמרת עוד לעתיד לבוא. וכמו כן, "פקד יפקוד" (בראשית נ כד) ד[פרשת] יוסף הוא גם כן, כי תכליתם של ישראל אי אפשר להיגמר בגאולת מצרים, שיש לישראל כמה עליות שצריך לזה תיקון העולם כולו, על כן, הגואל האמיתי [שיבשר להם] הוא דוקא [זה] שיודיע להם שאי אפשר להגיע להם עכשיו את כל התכלית כי אם חלק ממנו, שהוא הכנה על העתיד, על כן, קראו יתברך בשם "אהיה" (שמות ג יד) שמורה על העתיד שעתיד לאתגלאה" (מאורות הראי"ה, חנוכה ופורים עמ' קפג).
הרב משה צוריאל
ר"מ לשעבר בישיבת שעלבים, חיבר את הספרים אוצרות הראי"ה, אוצרות התורה, אוצרות המוסר ואחרים. כיום משמש כר"מ בישיבת ההסדר בראשון לציון.
עוד בנושא לאורו

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il