ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש מדורים לאורו

גליון 114

תיקון ט"ו בשבט

הרב אלדד פרייג שבט תשפ
25
לחץ להקדשת שיעור זה
ארבעה ראשי שנים
מסכת ראש השנה נפתחת במשנה המפורסמת:
"ארבעה ראשי שנים הם: באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים, באחד בתשרי. באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות. באחד בשבט, ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים, בחמשה עשר בו"

לא ברור מדוע צריך ראשי שנים שונים לעניינים שונים? למעלה מכך, לא ברור מדוע דווקא עניינים אלה הנזכרים במשנה צריכים ראש שנה ידוע?
עיון חוזר בפרטים המוזכרים במשנה, מביא אותנו להבחנה כי ארבעת היסודות הנגלים בעולם הזה, זכו לראש שנה מיוחד עבורם, כדלהלן. הדומם – באחד בתשרי. "שנים שמיטין ויובלות" כל אלה נמדדים לפי תזוזת גרמי השמים. החומר הדומם המפוזר בגלקסיה קובע ראש שנה שקשור בזמן שמניינו אוניברסלי. ישראל ממזגים בין קידוש החודש הנעשה על פי תנועת הלבנה לבין עיבור השנים שנועד לשמור על שנת החמה. כולם מעולם הדומם. גם הנטיעות והירקות, על אף היותם מעולם הצומח באים לידי ביטוי בראש שנה זה, כמו שהחי, העבד, יוצא לחופשי לפני מניין זה. מניין זה הוא היסודי ביותר וממנו הכל מתחיל.
הצומח – בט"ו בשבט (הלכה כבית הלל) ראש השנה לאילן.
החי – אחד באלול ראש השנה למעשר בהמה.
המדבר – אחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. הרגלים נקראים על שם האנשים שעולים ברגליהם לבית המקדש.
לכאורה משנה זו מנתקת בין עולם הדומם, הצומח, החי והמדבר ואומרת כי כל אחד מהם שייך להנהגה אחרת וראוי לראש שנה ומניין בפני עצמו. האמנם כך?

האדם המאחד את הכל
המקובלים ישיבו על השאלה הזו בשלילה מוחלטת. ישנו קשר ישיר בין כל המצוי ביקום שלנו. על האדם להעלות את הכל ליסודו העליון ולאחד את המציאות כולה, כפי שהיא מופיעה בעולמות העליונים.
הצומח לוקח מן המינרלים שבאדמה ומכיל בתוכו את יסוד הדומם. אין ספק שאנו מזהים חיות גדולה יותר בצומח מאשר בדומם, אך גם הדומם כידוע מצוי בתנועה מתמדת. אי חשיפת תנועת החומר הקטן המרכיב את הדומם לעין רגילה, אין בו כדי לשנות את העובדה כי מיליארדי האטומים שמכיל שולחן כתיבה אחד, נמצאים בתנועה תמידית ומכילים תנועה יותר גדולה מהרבה חיים שאנו מכירים. הצומח, כך לפי מחקרים מודרניים מסוגל לזהות את מי שמטפל בו, אך גם הצומח וגם הדומם נראים חסרי חיות לעומת החי. בעלי החיים, מסוגלים, מעבר לתנועתם הנגלית, לגרום לנו לתקשר איתם ולקבל מהם תגובות ישירות. החי אוכל את הצומח ובעצם כך הוא מכיל בתוכו את היסודות דומם וצומח גם יחד.
האדם בעולמנו זה אוכל בעלי חיים. אמנם העולם מתקרב לתיקונו וככל שכך, מתחיל האדם לסלוד מאכילת בעלי חיים, אולם מרבית העולם אוכל בעלי חיים וכך האדם מכיל בתוכו את יסוד הדומם, הצומח והחי גם יחד ומעלה אותם לדרגת אדם.
כך בעצם, חלק מגרגיר חול, שהתמזג בעשב, שאכלה פרה, שאכל אדם, עומד עכשיו בתור אדם לאחר שהתמזג במחזור הדם שלו ומברך ברכת מזון או מתפלל מנחה.
האדם אוכל גם את הצומח באופן ישיר ואת הדומם גם כן, כגון מלח או מים.
הקשר בין האדם לחי, הצומח ודומם גדול ומשמעותי מהנראה לאדם שמנתק את החיות של כל אלה מעיני רוחו. משכך, כתבו המקובלים סדרת כוונות בעת האכילה שמטרתם תיקון היסוד החי המצוי בכל הנאכל בסעודה, שכן רק לאדם יש יכולת לכוון ולהעלות את היסודות שבעולם, לשורשם בעולמות העליונים.
משכך, ברור כי הקשר של האדם לכל ראש שנה הוא מיוחד ומשמעותי ומכאן גם חשיבות ראש השנה לאילן עבור האדם.
המקובלים התקינו קריאת סדר מיוחד לט"ו בשבט, לצד אכילת פירות הארץ ולאור האמור לעיל ברור גם מדוע.

גרגירים זעירים עם כח צמיחה גדול
על מסירות הנפש של מרן הרב זצ"ל עבור גידולי ארץ ישראל, הנטיעות בארץ ישראל וקיום המצוות התלויות בארץ אין צורך לדבר ולהרחיב. הרב חיבר ספר מיוחד לאתרוגי ארץ ישראל (עץ הדר) חיבור מיוחד לשמיטה בארץ ישראל (שבת הארץ) ותשובות רבות בחיבוריו ההלכתיים עוסקים בחקלאות, בגידולים ובנטיעות בארץ ישראל. לא פלא שהרב ראה בפריחת הרי ישראל הסימן החשוב ביותר לכך שהתחילה גאולתם של ישראל. זו גם לשון הגמרא: "ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר: 'ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו' (יחזקאל לו, ח)" (סנהדרין צח, ע"א). הקשר הישיר בין עולם הצומח בארץ ישראל לגאולת עם ישראל, הן הפרטית והן הכללית מצויים הרבה בתורת הרב.
בתשובות שונות התייחס הרב גם לצד הקבלי אותו הזכרנו על קצה המזלג לעיל, למשל:
" לכן מלאי חיים הם לנו הזיכרונות האצורים בזכר שאנו עושים, על פי המסורת ועל פי תיקון סופרים, על פי קבלת אבות מקדם או על פי שריד מעיקר חיוב דין תורה, לפי התפצלות ההכרות המתפרדות בשיטות המעשיות של חכמת ההלכה לכל המצות התלויות בארץ. מצומקים נראים לנו עתה הדברים, צורה דלה יש להם מבחוץ, אבל חיים וענין רב הם מלאים בפנים. אנו מערימים על שמירת השמיטה במכירה לנכרי את הקרקעות, מקיימים את נתינת המעשרות לכהן וללוי ע"י תקון שאין בו הפסד גדול לנותן, ולא ריוח גדול למקבל, מברכים ומפרישים, ופודין את המעשר השני הראוי להיאכל בקדושה בעיר המרכזית הקדושה והחיה, המקום אשר בחר ד', לב האומה לכל זרמי חייה, "משלמים פרים שפתינו", שפך שיח תחת סדרים חיים, במשטר חי וקים, המלא הוד ויפעה, שירה וזמרה עז וחדוה. אבל אלה הגרגרים הזעירים כח צמיחה גדול גנוז בהם, אל כל מה שהם עורגים, מכל מה שהם צומחים בעבר, ואת כל מה שהם עתידים להצמיח להבא. כל זה כלול בהם באופן טפוסי, וכן הם פועלים בחשאי על הנשמה המקימת, פועלים להלהיב בהתמדה אש קודש לאהבת הארץ באלה המניות של קדושה, ביתרון האלהי הדתי הלאומי והמוסרי הכלול בכל המעשים הללו, ומחנכים את העם בימי שפלותו לרוח גדלו. זאת השכילה כנסת ישראל ובניה בוניה ולא חדלה להגשים את זכרונות חייה אלה בפועל, כמה שאפשר לה בארצות נודה, ובצורה יותר נכרת ומתפשטת בשובה באיזו צורה שהיא אל מקומה, אל חבל נחלתה. ההוד וההדר והפאר המיוחד שיש במצות התלויות בארץ, כשהן מתקיימות עכשיו בארץ ישראל על ידינו, ע"י אותו החיל החלוץ ההולך ובונה את ארץ האבות ומכין אחרית ותקווה יותר חזקה ויותר בהירה לדור יבא, מתגלה הוא לנו מתוך עז חפצנו הפנימי המפעם בקרב נשמתנו, להעמיד את צביון אומתנו על ארץ אבותינו במלא תארה, בכל שרטוטיה וקוויה המשלימים את תכונתה, המגלים ומבליטים שזאת היא אומתנו אנו בערכה הרם המקורי, בגוויתה בנפשה ברוחה ונשמתה. לזאת אנחנו שואפים לחדש עלינו ימים קדמונים, כימי עולם וכשנים קדמוניות" (אורות התחיה, פרק ה).




עוד בנושא לאורו

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il