בית המדרש

  • מדורים
  • לאורו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

עזרא בן מעתוק הכהן

גליון מס 116

שמחה של מצוה

undefined

הרב אלישע וישליצקי זצ"ל

שבט תשפ
3 דק' קריאה
שמחה
מגילת קהלת מלמדת אותנו עד כמה חיוני לחבר לעולם הזה, שתחת השמש, את יראת האלוקים המרוממת אותו. בדרך זו תתיישב סתירה המופיעה במגילה, עליה עמדו חז"ל בגמרא בשבת (ל, ב):
"ומאי דבריו סותרין זה את זה... כתיב )קהלת ח, טו)
"ושבחתי אני את השמחה" וכתיב )קהלת ב, ב) "ולשמחה מה זה עושה" לא קשיא... ושבחתי אני את השמחה - שמחה של מצוה, ולשמחה מה זה עושה - זו שמחה שאינה של מצוה" ישנה שמחה חיובית, שמחה של מצוה, וישנה שמחה שלילית, שאינה של מצוה. הגמרא לא מסתפקת בהבחנה זאת אלא מפרטת גם מהי שמחה של מצוה. הגמרא מביאה דוגמא מהנביא "ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר שמחה של מצוה שנאמר )מלכים ב ג, טו) ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'" .
"והיה כנגן המנגן"
כדי להבין את דברי הגמרא על אמתתם נעיין בדברי הנביא במקורם (מלכים ב, ג, א-יח): "ויהורם בן אחאב מלך על ישראל... ויעשה הרע בעיני ה'... וישלח אל יהושפט מלך יהודה לאמר מלך מואב פשע בי התלך אתי אל מואב למלחמה ויאמר אעלה כמוני כמוך... וילך מלך ישראל ומלך יהודה ומלך אדום ויסבו דרך שבעת ימים ולא היה מים למחנה ולבהמה אשר ברגליהם" המחשבה האנושית הרגילה מגיעה במצב כזה לייאוש, וכך אומר יהורם: "ויאמר מלך ישראל אהה כי קרא ה' לשלשת המלכים האלה לתת אותם ביד מואב". אבל יהושפט מלך יהודה, שהיה מלך צדיק, מלמד את יהורם שאצל עם ישראל אין לשפוט את המציאות לפי כלים שתחת השמים, בדמות יועצים מומחים ותחזיות. יש אצל ישראל יכולת קליטה של מה שמעל השמים, יש נבואה, יש אורים ותומים - "ויאמר יהושפט האין פה נביא לה' ונדרשה את ה' מאותו, ויען אחד מעבדי מלך ישראל ויאמר פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו..." כשהנביא רואה את יהורם מלך ישראל הרשע "ויאמר אלישע אל מלך ישראל מה לי ולך, לך אל נביאי אביך ואל נביאי אמך", אל נביאי אחאב ואיזבל. יהורם עונה לנביא שכרגע, כשעם ישראל כולו בצרה, זה לא הזמן להוכיח, גם אם התוכחה מוצדקת. "ויאמר לו מלך ישראל אל, כי קרא ה' לשלשת המלכים האלה לתת אותם ביד מואב. ויאמר אלישע חי ה' צבאות אשר עמדתי לפניו כי לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נשא אם אביט אליך ואם אראך. ועתה קחו לי מנגן"
מדברים אלו לומדים חז"ל (פסחים סו:) "ריש לקיש אמר כל אדם שכועס... אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו... דכתיב (מלכים ב ג-יד) לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך וגו' וכתיב (מלכים ב ג-טו) ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' ".
כעס הוא מצב שבו אדם מגיע לאיבוד עשתונות "משבר כלים בחמתו". הכועס מכניס את העצמיות שלו במקום שלא צריך. במצב כזה אין הזרמה נשמתית מלמעלה, מהעולם שמעל השמש. גם כעס שמכוון כלפי אדם רשע, אם זה לא במקום ובזמן המתאימים, חוסם את האפשרות לקבל דברי אלוקים חיים.
הניגון לא מביא נבואה, אלא מאפשר אותה למי שראוי לה מצד עצמו לאחר עבודה קשה מאוד. כשהניגון מסיר את הכעס הוא פותח את המחסום הנפשי של הופעת דבר ה'. לאחר מכן מגיעה הנבואה"ויאמר כה אמר ה'... והנחל ההוא ימלא מים... ונתן את מואב בידכם" .
אם כן עולה ש"שמחה של מצוה" שאמרה הגמרא לא בהכרח קשורה לשתיית יין 'עד דלא ידע'. שמחה של מצוה היא מוכנות נפשית לקליטת הרצון והדיבור האלוקי, חיבור העולם שתחת השמש לעולם העליון .
וכדברי הרב קוק בביאור סוגיית הגמרא (עין איה שבת א, צח עמ' 119): "שמחת ההדרכה המוסרית בנטיות מדותיו הפנימיות לצד הטוב והחסד המתבאר בדרכה של תורה, שמחת המעשה בעשיית כל המצות[...] שמכילות מטרות קדושות נצחיות ונשגבות, שהמה ראויות להטביע את החותם של השמחה הטבעית על החיים באמת, "ישמח לב מבקשי ד'" (תהלים קה, ג). (עריכה: הרב ליאור לביא).
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il