ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש הלכה מחשבה ומוסר שיעורים נוספים

החרב הסורי

טרמפיסט נכנס לטרמפ וראה סכין של הצבא הסורי, התכונן לקפוץ ו...
לחץ להקדשת שיעור זה
היה זה ממש באמצע היום, השמש עמדה באמצע השמים ואיימה להמיס את כל הנקרה בדרכה. גם הטרמפיאדה הריקה העידה על השעה הקשה. רק דניאל, תיכוניסט, עמד על שפת הכביש וקיווה לרכב שיעצור לו וייקח אותו מכאן. דניאל עמד במקומו, נוטף ומיוזע והתפלל לנס.
כמה דקות אחר כך עצר לידו רכב מיושן בחריקת בלמים. דניאל שמח כל כך על המציאה ומיהר להודות לנהג ונכנס בחפזה לרכב. רק לאחר שנכנס הסתכל דניאל על הנהג ונבהל לרגע כשראה מי היושב לידו. קשה היה לו לזהות בדיוק את חלקי גופו שכן הנהג היה מקועקע כולו מכף רגל ועד ראש. בעוד דניאל מביט בחרדה באיש המקועקע והשרירי לפתע הבחין בדבר מה שהקפיא את עצמותיו. ליד הנהג היתה מונחת סכין גדולה, מנצנצת וחדה! צמרמורת חלפה בגופו, והנשימה כמעט ונעתקה מפיו. ליבו של דניאל החל הולם בפראות וידו נשלחה במהירות לדלת. השניות חלפו ודניאל חיפש את המקום המתאים בכדי לעשות מעשה ולקפוץ מהרכב הנוסע.
רגע לפני שקפץ הביט בנהג. הנהג היה נראה רגוע ביותר ובלי לחשוב פנה דניאל לנהג ושאל: לשם מה לך הסכין הגדולה שמונחת כאן? "אהה, זהה.." הפטיר הנהג "את זה אני לוקח איתי לכל מקום. זה סיפור מיוחד. במלחמת יום הכיפורים נלחמתי בחזית מול המצרים. יום אחד מצאתי את עצמי לפתע עומד פנים מול פנים עם חייל סורי. ידעתי שזה או אני או הוא, וכך, בקרב צמוד ביותר, הצלחתי לירות את הכדור הראשון ולהפילו. אחרת, היה הוא הורג אותי קודם... כשהסורי נפל לאדמה, ראיתי את החרב שלו והחלטתי ליטול אותו לעצמי כדי להזכיר לי את הניסים הרבים שנעשו עימי בזמן המלחמה."
דניאל שמע את הדברים, נרגע והמשיך בשיחה נעימה עם הנהג עד שהביאו למחוז חפצו. (גילוי נאות- דניאל שבסיפור זה כותב השורות האלו)
יש לשאול - האם הנהג מקיים מצווה של 'פרסום הנס' בכך שמסתובב עם הסכין הסורי לכל מקום שהולך? האם יש לזה תקדים במקורותינו?

תשובת הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א:
לאחר שדוד הרג את גלית הפלשתי הוא לקח את חרבו. לאחר מכן החרב ניתן במשכן לזכר הנס (שמואל א, כא, י).
בנוסף מסופר בספר שמואל א (א, יז) שדוד כאשר רעה את צאנו הגיעו דב ואריה לטרוף את הצאן. דוד הצליח בנס להכות אותם. כדי לזכור את הנס דוד הכין מעור השה שהציל בגד על מנת לזכור את הנס (ראה דברי אליהו עמ' נג).
לכן יש בזה ערך ודבר טוב לזכור ולפרסם את הנס.
אולם יש לציין שאף שלפי התורה מותר לקחת שלל האוייב, לפי הפקודות של צה"ל אסור לקחת רכוש של האויב. לכן יש להציע לו, שיבקש רשות מהגורמים הרלוונטיים בצה"ל וכיוון שעבר הרבה זמן יש להניח שיתנו לו רשות להשאיר אצלו.
כמובן שעליו להיזהר לא להפחיד אנשים עם הסכין.
לסיכום:אם הוא מקבל רשות מצה"ל להשאיר אצלו יש בזה דבר יפה לזכור את הנסים של מלמת יום כיפור, ויזהר שלא להפחיד אנשים.
עוד בנושא שיעורים נוספים

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il