^ 1.ראה גם פסחים קו ע"א תוד"ה הוה, שעסק בזה גם כן.
^ 2.במהדורת הר"ש פרנקל מציין כמה נוסחאות אחרות: "אין פחות מהן" או "אין פוחתין לו מהם"
^ 3.על כל אלה ראה בהרחבה בספרי: "הדלקת נר חנוכה – חובה אישית ומשפחתית לא חובת הבית", חגי יהודה וישראל, עמ' 247-229.
^ 4.פסחים קו ע"א-ע"ב תוד"ה מקדש; רמב"ם הל' שבת כט, ט-י; שו"ע אורח חיים סי' רעא, יב, סי' רעב, ט במשנה ברורה ובביאור הלכה. ראה עוד: הרב יוסף דב סולובייצ'יק, "קידוש והבדלה", שיעורים לזכר אבא מארי, ב, עמ' קכ-קכו; הרב יצחק אדלר, עיונים בלומדות, עמ' נ-נא; הרב מנחם מנדל כשר, הגדה שלמה, עמ' 84.
^ 5.דברים דומים כתב גם הריטב"א שבת קיח ע"ב, ד"ה הא מני.

^ 6.דברים דומים גם במאירי פסחים צט ע"ב.
^ 7.כך גם בקצרה באוצר הגאונים (שם) בשם רב שרירא גאון, וכך כתב גם רבנו מנוח על הרמב"ם (שם). על פירוש זה ראה בהערותיהם של המהרש"א והמרומי שדה.
^ 8.הרב ירוחם פישל פערלא, ספר המצוות לרס"ג, חלק ג עמ' 412 דן בשני הפירושים שהובאו בשם רבינו יחיאל.
^ 9.המשנה ברורה (שו"ע סי' תעב ס"ק מב) כתב: "ימכור מלבושו - היינו אם הגבאים לא נתנו לו, אעפ"כ אין לו לפטור עצמו, אכן באמת הם מחויבים ליתן לעניים ארבעה כוסות. ותמיהני על איזה מקומות שאין משגיחין על זה, הלא דבר זה פשוט ומבואר בכמה פוסקים".
^ 10.הלכה זו נפסקה בלשון דומה ברמב"ם (הל' אבל, ה, ח), ובשולחן ערוך (יורה דעה, סי' שפ, ב). יש להעיר שלאבל ההולך ממקום למקום מותר לעשות מלאכה "ואפילו תוך ג' ימים שאסרו לעשות מלאכה אפילו לעני המתפרנס מהצדקה, הכא שהוא בדרך התירו לו לגלגל בכענין זה שאמרנו, ונראה דה"ה שיעשה מלאכה כדי חייו כיון שהוא במקום שאין מכירין אותו, ולא יטול מן הצדקה אם אינו לפי כבודו, כי גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה" (חידושי הריטב"א, מועד קטן כז ע"א, ד"ה אם יכול).
^ 11.אמנם רשב"ם, שמדבר על עני מרוד שניזון מהתמחוי, פירט את הטרחה שצריך העני לטרוח, וחזרה על הפתחים אינה כלולה בה: "ימכור את מלבושו או ילוה או ישכיר את עצמו בשביל יין לארבע כוסות".
^ 12.האור שמח (שם) הסביר שעל העני לטרוח לא רק כדי לקיים את עיקר המצווה, אלא "גם להידור והתוספות, וזה שאמר [=הרמב"ם] להוסיף בשבח האל והודיה לו... ולוקח שמן ונרות". כך סובר גם הרב משה שטרנבוך (שו"ת תשובות והנהגות, חלק ב, סי' שמב, סעיף א; חלק ג, סי' ריט, אות יב), בשל העניין המיוחד שיש בפרסום נס חנוכה. הרב אליהו שלזינגר (מצות נר איש וביתו [התשל"ח], עמ' עז) מסר בשם הרב יעקב קנייבסקי ("הסטייפלר"), שדברי האור שמח מחודשים. אכן נראה שאין הכרח להבין כך את דברי הרמב"ם, ויש לפרש שכוונתו היא שבהדלקת נרות יש הודעה והודאה: הודעה בפרסום הנס והודאה בשבח והלל לה', נוסף על ההלל שאומרים בחנוכה. נראה שכוונת דברי הרמב"ם, "שלוקח שמן ונרות", היא שבמשך כל ימי חנוכה על האדם לטרוח שיהיו לו שמן ונרות לכל הימים, אך אין הכוונה שעליו לשאול או למכור את כסותו גם בשביל ההידור. כך כתב גם הרב אברהם דנציג (חיי אדם, כלל קנד, סעיף ו). יתרה מזאת: דיוקו של האור שמח הוא מהמילה "נרות", האמורה בלשון רבים, אך בילקוט שינויי נוסחאות ברמב"ם (מהדורת פרנקל), מובאת נוסחה שנעדרת ממנה המילה "נרות", ואף השולחן ערוך לא הביא מילה זו. הרב נחום רבינוביץ (יד פשוטה על הרמב"ם שם) כתב: "האם יעלה על הדעת שימכור את כסותו כדי להדר במצוה ולהוסיף נרות? ... אם יקנה רק נר חנוכה, נמצא שנהנה לאורו ומשתמש בו ועובר על גזירת חכמים. לפיכך, ודאי שצריך מלבד נר חנוכה נר נוסף שבו ישתמש למאור... שהרי לקמן (הלכה יד) פסק רבינו שנר ביתו קודם לנר חנוכה משום שלום בית, ונתבאר שם כי הכונה שלא ישב בחושך, הרי שמי שאין לו כסף אלא לנר אחד יוציאו על נר למאור. לפיכך כתב רבינו כאן 'נרות' בלשון רבים אחד למצות נר חנוכה ואחד למאור". ראה עוד בעניין זה בדבריהם של הרב דוד שפרבר, שו"ת אפרקסתא דעניא, ב, אורח חיים, סי' מב; הרב יעקב בצלאל ז'ולטי, משנת יעב"ץ, אורח חיים, סי' ז, סעיפים ג-ד, ושם בסי' עד, סעיף ד.
^ 13.ראה בדברי הרב יעקב ריישר (שו"ת שבות יעקב, ג, סי' מט), שיישב את דברי המגיד משנה.
^ 14.ביאור הגר"א, אורח חיים, סי' תרעא, ס"ק א. כך פירש גם ה"אליהו רבה" (שם, ס"ק א). גם המשנה ברורה (ביאור הלכה, סי' רסג, ד"ה אין לו) הסכים לפירוש זה וכתב: "דאם לא הכי היה לו לומר לשון לווה כמו בד' כוסות". ראה עוד הרב ברוך רקובר, ברכת אליהו, אורח חיים, סי' תרעא, א, עמ' קט, בהערות.
^ 15.הרב שמעון גרשון רוזנברג (שג"ר), "האם חייבים לשאול על הפתחים לקיים מצוות?" כתלנו, יב (תשמ"ז) עמ' 72-63, [נהלך ברג"ש: מבחר מאמרים, אפרתה (תשס"ח), עמ' 16-3], הסביר באופן אחר את היחס שבין המצוות הללו: ארבעה כוסות, נר שבת ונר חנוכה. לדבריו, אלו נורמות חיים מינימליים של עני, ועל כן מוטל עליו לפשוט יד למענם. ראה עוד את דיונו של הרב בנימין זילבר, שו"ת אז נדברו, ז, סי' צא, בעניין זה.