היכר בין בשר וחלב על השולחן

חובה על כל אדם לדעת היטב את הלכות בשר וחלב, שקרוב מאוד להכשל בהם אם לא יודעים היטב את פרטיהן. ואני רגיל להזכיר את דברי מרן רשכבה"ג רבנו יוסף חיים בעל הבא"ח זיע"א בעניין שני אורחים היושבים לסעוד על שולחן אחד במלון וכדומה, ואין הם מכירים, ואחד אוכל בשר וחברו חלב - שאין צריך מחיצה או היכר ביניהם, כיון שלא חוששים שאחד יקח מהמאכל של חברו. אבל אם שניהם מכירים ואוהבים, חייבים לשים סימן היכר על השולחן לחצוץ ביניהם, כדי למנוע טעות שאחד יקח מהשני.

כמו כן, אשה שהכינה מאכל בשרי לבעלה, והיא עצמה אוכלת מאכלי חלב על אותו שולחן, חייבים לשים מחיצה ביניהם, כדי שלא יבוא הבעל לקחת ממה שהיא אוכלת, וכן כדי שהיא לא תבוא לקחת מהמאכלים שלו.

כשאוכל לבדו על שולחן שעליו בשר וחלב

קול צופיך - הרב מרדכי אליהו (249)

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

add_alert

141 - דיני הכשרת כלים לפסח

142 - היכר בין בשר וחלב על השולחן

143 - מהלכות הפסח

טען עוד

ויש לדעת שההיכר שמניחים על השולחן לא מועיל אלא בצירוף אדם אחר שיזכיר לו שלא לאכול מאותם מאכלים. כלומר, אם אוכל לבדו, ומונחים על השולחן מאכלי בשר ומאכלי חלב (המרוחקים זה מזה מעט), לא מועיל להניח דבר מה להיכר, כיון שאין מי שיזכיר לו וימנע ממנו שלא לאכול מהמאכלים השניים. ואם למשל, האשה עייפה מאוד מעבודות הפסח והלכה לנוח, וערכה לבעלה שולחן, ובצד אחד הניחה ארוחה בשרית, ובצד שני ארוחה חלבית כדי שיבחר במה שלבו חפץ, ושמה דבר היכר חוצץ ביניהם - לא יועיל ההיכר ששמה, מכיון שאין מי שיזהיר אותו.

הגמרא בעירובין בדף נג: מביאה מעשה עם ר' יהושע בן חנניה, וז"ל:

ומסבירים חכמי המוסר, מה שאמרה לו שצריך להניח - רמזה לו שלא ילמד אדם תורה לעצמו, אלא ידאג להניח לאחרים, וילמד מתורתו לעם ישראל, וכך נמצאת תורה משתמרת ולא משתכחת חלילה מישראל).