ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- ענינו של ראש השנה
במסכת כריתות (ו, א) נאמר: "אמר אביי: השתא דאמרת סימנא מילתא היא, יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא: קרא ורוביא, כרתי, סילקא ותמרי". בליל התקדש החג, טרם האר השחר שבו יסומן הכיוון לשנה כולה, אנו מכינים עצמנו לתשובה על ידי אכילת הסימנים: "הפרי הוא סימן שיזכור האדם ויתעורר בתשובה ויתפלל על הדבר הזה... נמצא העיקר הוא ההתעוררות והתפילה" (של"ה, מסכת ר"ה, פרק נר מצווה, כב). בהתאם לזאת קיים סדר פנימי באכילת הסימנים (על פי עולת ראיה ב, עמ' שיט), סדר המרומם את אישיותו של האדם באופן מדורג אל התשובה:
תפוח בדבש: "שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה". אנו פותחים בתפוח: "מאי דכתיב 'כתפוח בעצי היער' - למה נמשלו ישראל לתפוח? לומר לך: מה תפוח זה פריו קודם לעליו, אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע" (שבת פח, ב). הקדמת ה"נעשה" של עם ישראל עוד טרם השמיעה וההסכמה המגיעה מתוך בחירה, מבטאת את שייכותנו הטבעית אל הקודש. כלומר, תהליך התשובה של האדם הישראלי מתחיל מן ההכרה בנשמתו הטבעית־טהורה, המתוקה מדבש ומנופת צופים. נשמה הקודמת לכל הקלקולים שנגרמו לאחר מכן על ידי מעשיו. מתוך כך נולדת בו הוודאות בהצלחתה 'הטובה והמתוקה' של התשובה - ו"ביסוד הכול צריכה לבוא ההסברה הכללית של ביטחון התשובה, ועוצם השלווה ושמחת העוז שצריכה להיות מתלבשת בנפש של כל איש אשר אור התשובה מאיר בנשמתו" (אגרות הראיה ב, שעח).
רוביא: "שירבו זכויותינו". הצד האלוקי הקיים בנו לא נותר ברובד הנשמתי־מופשט לבדו אלא ניכר גם בתכונות הנפש. עם ישראל מאופיין בזכויות, קרי, בתכונות אופי המוטבעות בנפשנו עוד מימי האבות: "כל מי שיש בו עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה - מתלמידיו של אברהם אבינו" (משנה אבות ה, יט). בפתיחתה של שנה מבקשים אנו שיתרבו אותן תכונות קודש הגנוזות בנו באופן לא בחירי. חפצים אנו שיצאו לפועל אותם זרעים הטמונים בפרי האדמה, ב'אֲדָמיוּת' שבנו.
כרתי: "שייכרתו שונאינו". לאחר נקודת המוצא, קרי, ההפנמה כי בנפשנו מוטבע צד אלוקי אשר איננו ניתן לקלקול - ניתן כעת להתייחס לגוף ולכישלונותיו בפרספקטיבה חדשה, מתוך ביטחון והכרת ערכנו. ראשית, ההכרה המדויקת בחטא! כדברי המשנה בברכות (א, ב): "מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר... בין תכלת לכרתי", כי "צבע התכלת קרוב לגוון של כרתי" (ברטנורא, שם). כלומר, תחילה יש להבדיל בהבחנה דקה בין הצדדים הרעים שבנפש, ה'שונאים' הפנימיים - שאותם יש לכרות, לבין התכלת, הצדדים החיוביים - שאותם יש לטפח. זיהוי והכרת החטא מביאים ממילא להכרתתו מן הנפש, תהליך הכרוך בכאב ובהמעטת הכוחות: "המכאוב שמרגישים ברעיון התשובה... הוא בא מפני הניתוקים שחלקי הנפש הרעים... מקלקלים את הנפש ופוגמים אותה, ועל ידי התשובה הם הולכים וניתקים ונעקרים, וכל ניתוק מביא כאב, ככאב של עקירת איברים המקולקלים וכריתתם מטעם הרפואה" (אורות התשובה ח, א).
סילקא: "שיסתלקו אויבינו". לאחר ההכרה בחטא וכריתתו מגיע סילוקו. המשכו של תהליך התשובה הינו העזיבה והסילוק המוחלט של החטא, 'האויב' הפנימי של הנפש: "ומה היא התשובה? שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד... ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם" (הלכות תשובה ב, ב). זאת ועוד, עם הסילוק המוחלט של החטא מתחילה עבודת השיקום הנפשי: 'סליק' בארמית משמעו 'עלייה' - האדם מסתלק מן הכיעור ופותח בתהליך התקדמות כלפי מעלה, כעלי הסלק הפונים אל על.
תמרי: "שייתמו שונאינו". כעת, לאחר ההכרה, הכריתה והסילוק של החטא מן הנפש, נפתחת הדרך אל התשובה השלמה. העוונות, שונאי הנפש, כלו ותמו, ונפשו של האדם מתבשרת כי תם עוונה: "הרואה תמרים בחלום - תמו עוונותיו, שנאמר 'תם עוונך בת ציון'" (ברכות נז, א). תום העוון הוא אף הפתח לתמימותה ושלמותה של הנפש: "נגד כל חלק של כיעור שמסתלק מנשמת האדם על ידי הסכמתו הפנימית של אור התשובה - מתגלים עולמות מלאים בבהירותם העליונה בקרב נשמתו. כל העברת חטא דומה להסרת דבר החוצץ מעל העין הרואה, ואופק ראייה שלם מתגלה, אור מרחבי שמיים וארץ וכל אשר בהם" (אורות התשובה ה, ב).
קרא: "שייקרע גזר דיננו וייקראו לפניך זכויותינו". תשובה שלמה ותמימות נפשית, בכוחן לשנות את המציאות. יש בהן קריאה לבריאה חדשה הקורעת ומשנה את גזר הדין: "מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני ה'... ומשנה שמו, כלומר: אני אחר ואיני אותו האיש שעשה את המעשים" (הלכות תשובה ב, ד). שינוי האישיות דורש מאמץ אדיר ו"אין מראין דלועין (קרא) אלא למי שהוא ירא שמיים בכל כוחו" (ברכות נו, ב). יתרה מזאת, הדלעת משמשת ככלי שאיבה: "דלעת יבשה וממלאים בה מים" (ברטנורא על משנה שבת יז, ו) - מבקשים אנו לדלות מקרבנו כוחות פנימיים על מנת להתחדש, לקרוע את גזר הדין, לעצב ולקרוא מהות חדשה לחיינו.
רימון: "שנרבה זכויותינו כרימון". לעומת בקשת ריבוי הזכויות הטמונות בנו מזכות אבות, ללא בחירה ומאמץ מצידנו (שאותה ביקשנו ברוביא) - אנו מגיעים לרימון. כעת, לאחר תהליך התשובה הארוך, אנו קרואים להרבות את זכויותינו, אולם הפעם מתוך עבודה ועמל אישי. זכות הבנים איננה יכולה להסתמך רק על זכות האבות, אלא מבקשת להמשיך ולגלות את זכות אבות בזכויות משלנו, בריבוי תורה ומצוות: "הרואה רימונים בחלום... אם תלמיד חכם הוא, יצפה לתורה, שנאמר 'אשקך מיין הרקח מעסיס רימוני'. ואם עם הארץ הוא, יצפה למצוות, שנאמר 'כפלח הרימון רקתך', מאי 'רקתך'? - אפילו הריקנים שבך מלאים מצוות כרימון" (ברכות נז, א).
ראש דג: "שנרבה ונפרה כדגים ושלא תהא עין הרע שולטת בנו כדגים... שנהיה לראש ולא לזנב". הגענו לסופו של התהליך: הכוחות האנושיים, אשר זוככו על ידי התשובה, יכולים כעת לפרות ולרבות ללא מועקות או חשש ממבטים חיצוניים של עין רעה - "(צדיקים) שאין בהם צמצום של הכרות חיצוניות ואין עין הרע שולטת בהם מפני שהם עוֹלֵי עין, עומדין למעלה מהסגנון החיצוני, כנונין רברבין דשייטין בימא רבא" (ערפילי טוהר, ק). התעצמות הכוחות הטהורים מביאה אותנו ל'ראש': לשיא המחשבה, לפסגת השאיפות - ולנקודת הראשית של השנה החדשה הבאה עלינו לטובה.
אמן כן יהי רצון.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה עבודת האמונה: פנימיות מול מעשה
אמונה י"ח - כ"א
השיעור עוסק במתח שבין הממד הפנימי והשכלי של האמונה לבין ביטוייה המעשיים והחיצוניים, שלעיתים נראים מצומצמים או נלעגים. הרב מסביר כי חיים חסרי אידיאל אלוקי מרוקנים את האדם מתוכן פנימי, ומדגיש את החשיבות שבחיבור עמוק, אותנטי ומבורר לעבודת השם.
כי תצא עבודת השלמות: הלכה, מידות והזולת
שיחת מוצ"ש פרשת כי תצא
השיעור עוסק בפרשת כי תצא ומדגיש את תפקידה של התורה בהגנה, תיקון המידות ומניעת קלקול מוסרי ורוחני עוד מראשיתו. דרך שלל נושאי הפרשה מודגש כי עבודת ה' אמיתית דורשת צמיחה הדרגתית וזהירות יתרה בין אדם לחברו, מתוך הבנה שהידור מצווה אינו יכול לבוא על חשבון הזולת.
שמונה פרקים לרמב"ם שמע האמת ממי שאמרה
שיעור 1
השיעור עוסק בגישתו הייחודית של הרמב"ם, המחברת בין עולמות ההלכה והמוסר הפשוטים לבין עמקי השכל והפילוסופיה הכלל-אנושית. דרך דברי חז"ל וההקדמות לחיבוריו, מובהר כיצד קבלת האמת מכל מקור משרתת את עבודת ה' השלמה ומביאה לאחדות עמוקה בין התורה למושכל.
לנתיבות ישראל עוצמת התשובה כהתחדשות הבריאה
לנתיבות ישראל א' , המשך מאמר ז'
השיעור עוסק בתפיסת התשובה על פי הרב קוק כמעשה של התחדשות והתעלות תמידית, השוזרת יחד את הממד הפרטי והממד הכללי של עם ישראל. מתוך כך מוסבר כיצד תהליך הגאולה ושיבת ציון קשורים קשר בל יינתק בהתעוררות הרוחנית הפנימית ובהופעת האור האלוקי במציאות.
אור החיים על הפרשה מלחמת היצר
אור החיים על פרשת כי תצא חלק ב'
השיעור דן בבחינות השונות של "אשת יפת תואר", החל מההליך המעשי הנדרש במלחמה כגון גילוח ראשה והמתנה של 30 יום, ועד לאפשרות שחרורה במידה והשובה אינו חפץ בה. בנוסף, מוצג פירושו של ה"אור החיים" לפיו הפסוקים מהווים משל למלחמתו הרוחנית של האדם ביצר הרע, במטרה לשחרר את נשמתו הטהורה משביה.
יסודות הש"ס פתיחה למסכת יומא
מרכזיותו של סדר העבודה ביוה"כ, ומשמעותו כדרך ההקרבה לה' או כדרך הקירבה אליו. הכפרה ביום הכיפורים, על החטאים ועל מקדש וקודשיו, ובמה נתייחד חטא זה. התענית ביוה"כ כהקרבה עצמית לעומת הקרבת קרבנות. מעלתו של הפרק השמיני במסכת העוסק בתענית ביחס לשאר הפרקים העוסקים במקדש וקודשיו.
כי תצא מה בין אשת יפת תואר לרות המואבייה
לעומת אשת יפת תואר המצטרפת לעם ישראל בזכות שחשקו ביופייה, לעומתה רות המצטרפת לעם ישראל לעוני ולסיכוי קלוש להשתלב.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א הציבור, היחיד ומקור האנטישמיות
אורות התחיה -פסקה ב'
הרב עוסק בהבדל בין היחיד הפועל מבחירה ושכל לבין הציבור המונע מאינסטינקטים וחושים טבעיים, ומסביר כיצד שורשי האנטישמיות נובעים מתחושה פנימית ולא משיקול דעת. במקביל, מובהר הצורך הייחודי של עם ישראל ב"מזון רוחני" מקורי לצד היכולת לשלב תרבות ומדע כלליים מתוך עוצמה תורנית.
רביבים השליחות הגדולה של מורי ישראל
לימוד התורה שעל ידו עולם הרוח מתקיים נעשה על ידי תלמידי החכמים וכל ישראל שקובעים עיתים לתורה | מעלת המורות שמלמדות בנות ובנים תורה ודרך ארץ, כמעלת המורים שמלמדים את הבנים | לימוד הילדים הוא התשתית של קיום התורה בעולם | אין מבטלים תינוקות של בית רבן אפילו לבניין בית המקדש | מצווה לבחור מורים יראי שמיים, מוכשרים בלימודם שיודעים ללמד תורה באיזון ובדייקנות | על כולנו מוטלת האחריות להעלות את החינוך והלימוד לראש סדר היום
אור החיים על הפרשה סוד יפת התואר במלחמה
אור החיים על פרשת כי תצא חלק א'
השיעור מבאר את תנאי ההיתר המיוחד של פרשת "אשת יפת תואר" על פי פירוש האור החיים הקדוש. דרך פנימיות התורה מוסבר כי הלוחם הדבוק בשכינה אינו נמשך ליופי הגשמי, אלא מזהה ומחלץ ניצוץ של נשמה קדושה שנשבתה בין האומות.
סליחות ימי הסליחות
השיעור עוסק בשורשם של ימי הרחמים והסליחות, מבריאת העולם וארבעים הימים של משה רבנו ועד למנהגי העדות השונות. כמו כן, מובהר מעמדם הייחודי של סדרי הסליחות ו-י"ג מידות כדבר שבקדושה וכעבודת ציבור המעוררת את רחמי הבורא.
מאמר שלישי עבודת השם מתוך שמחה וחיבור
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור מדגיש את חשיבות קיום המצוות מתוך שמחה, כוונה והכרת הטוב, ולא רק מתוך כניעה, יראה או חובה. דרך מקורות שונים מובהר כי השמחה במצווה יוצרת חיבור ודבקות ישירה בבורא, ומעלה את האדם לדרגות רוחניות גבוהות אפילו יותר מסיגופים ותעניות.
