ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- ענינו של ראש השנה
במסכת כריתות (ו, א) נאמר: "אמר אביי: השתא דאמרת סימנא מילתא היא, יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא: קרא ורוביא, כרתי, סילקא ותמרי". בליל התקדש החג, טרם האר השחר שבו יסומן הכיוון לשנה כולה, אנו מכינים עצמנו לתשובה על ידי אכילת הסימנים: "הפרי הוא סימן שיזכור האדם ויתעורר בתשובה ויתפלל על הדבר הזה... נמצא העיקר הוא ההתעוררות והתפילה" (של"ה, מסכת ר"ה, פרק נר מצווה, כב). בהתאם לזאת קיים סדר פנימי באכילת הסימנים (על פי עולת ראיה ב, עמ' שיט), סדר המרומם את אישיותו של האדם באופן מדורג אל התשובה:
תפוח בדבש: "שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה". אנו פותחים בתפוח: "מאי דכתיב 'כתפוח בעצי היער' - למה נמשלו ישראל לתפוח? לומר לך: מה תפוח זה פריו קודם לעליו, אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע" (שבת פח, ב). הקדמת ה"נעשה" של עם ישראל עוד טרם השמיעה וההסכמה המגיעה מתוך בחירה, מבטאת את שייכותנו הטבעית אל הקודש. כלומר, תהליך התשובה של האדם הישראלי מתחיל מן ההכרה בנשמתו הטבעית־טהורה, המתוקה מדבש ומנופת צופים. נשמה הקודמת לכל הקלקולים שנגרמו לאחר מכן על ידי מעשיו. מתוך כך נולדת בו הוודאות בהצלחתה 'הטובה והמתוקה' של התשובה - ו"ביסוד הכול צריכה לבוא ההסברה הכללית של ביטחון התשובה, ועוצם השלווה ושמחת העוז שצריכה להיות מתלבשת בנפש של כל איש אשר אור התשובה מאיר בנשמתו" (אגרות הראיה ב, שעח).
רוביא: "שירבו זכויותינו". הצד האלוקי הקיים בנו לא נותר ברובד הנשמתי־מופשט לבדו אלא ניכר גם בתכונות הנפש. עם ישראל מאופיין בזכויות, קרי, בתכונות אופי המוטבעות בנפשנו עוד מימי האבות: "כל מי שיש בו עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה - מתלמידיו של אברהם אבינו" (משנה אבות ה, יט). בפתיחתה של שנה מבקשים אנו שיתרבו אותן תכונות קודש הגנוזות בנו באופן לא בחירי. חפצים אנו שיצאו לפועל אותם זרעים הטמונים בפרי האדמה, ב'אֲדָמיוּת' שבנו.
כרתי: "שייכרתו שונאינו". לאחר נקודת המוצא, קרי, ההפנמה כי בנפשנו מוטבע צד אלוקי אשר איננו ניתן לקלקול - ניתן כעת להתייחס לגוף ולכישלונותיו בפרספקטיבה חדשה, מתוך ביטחון והכרת ערכנו. ראשית, ההכרה המדויקת בחטא! כדברי המשנה בברכות (א, ב): "מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר... בין תכלת לכרתי", כי "צבע התכלת קרוב לגוון של כרתי" (ברטנורא, שם). כלומר, תחילה יש להבדיל בהבחנה דקה בין הצדדים הרעים שבנפש, ה'שונאים' הפנימיים - שאותם יש לכרות, לבין התכלת, הצדדים החיוביים - שאותם יש לטפח. זיהוי והכרת החטא מביאים ממילא להכרתתו מן הנפש, תהליך הכרוך בכאב ובהמעטת הכוחות: "המכאוב שמרגישים ברעיון התשובה... הוא בא מפני הניתוקים שחלקי הנפש הרעים... מקלקלים את הנפש ופוגמים אותה, ועל ידי התשובה הם הולכים וניתקים ונעקרים, וכל ניתוק מביא כאב, ככאב של עקירת איברים המקולקלים וכריתתם מטעם הרפואה" (אורות התשובה ח, א).
סילקא: "שיסתלקו אויבינו". לאחר ההכרה בחטא וכריתתו מגיע סילוקו. המשכו של תהליך התשובה הינו העזיבה והסילוק המוחלט של החטא, 'האויב' הפנימי של הנפש: "ומה היא התשובה? שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד... ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם" (הלכות תשובה ב, ב). זאת ועוד, עם הסילוק המוחלט של החטא מתחילה עבודת השיקום הנפשי: 'סליק' בארמית משמעו 'עלייה' - האדם מסתלק מן הכיעור ופותח בתהליך התקדמות כלפי מעלה, כעלי הסלק הפונים אל על.
תמרי: "שייתמו שונאינו". כעת, לאחר ההכרה, הכריתה והסילוק של החטא מן הנפש, נפתחת הדרך אל התשובה השלמה. העוונות, שונאי הנפש, כלו ותמו, ונפשו של האדם מתבשרת כי תם עוונה: "הרואה תמרים בחלום - תמו עוונותיו, שנאמר 'תם עוונך בת ציון'" (ברכות נז, א). תום העוון הוא אף הפתח לתמימותה ושלמותה של הנפש: "נגד כל חלק של כיעור שמסתלק מנשמת האדם על ידי הסכמתו הפנימית של אור התשובה - מתגלים עולמות מלאים בבהירותם העליונה בקרב נשמתו. כל העברת חטא דומה להסרת דבר החוצץ מעל העין הרואה, ואופק ראייה שלם מתגלה, אור מרחבי שמיים וארץ וכל אשר בהם" (אורות התשובה ה, ב).
קרא: "שייקרע גזר דיננו וייקראו לפניך זכויותינו". תשובה שלמה ותמימות נפשית, בכוחן לשנות את המציאות. יש בהן קריאה לבריאה חדשה הקורעת ומשנה את גזר הדין: "מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני ה'... ומשנה שמו, כלומר: אני אחר ואיני אותו האיש שעשה את המעשים" (הלכות תשובה ב, ד). שינוי האישיות דורש מאמץ אדיר ו"אין מראין דלועין (קרא) אלא למי שהוא ירא שמיים בכל כוחו" (ברכות נו, ב). יתרה מזאת, הדלעת משמשת ככלי שאיבה: "דלעת יבשה וממלאים בה מים" (ברטנורא על משנה שבת יז, ו) - מבקשים אנו לדלות מקרבנו כוחות פנימיים על מנת להתחדש, לקרוע את גזר הדין, לעצב ולקרוא מהות חדשה לחיינו.
רימון: "שנרבה זכויותינו כרימון". לעומת בקשת ריבוי הזכויות הטמונות בנו מזכות אבות, ללא בחירה ומאמץ מצידנו (שאותה ביקשנו ברוביא) - אנו מגיעים לרימון. כעת, לאחר תהליך התשובה הארוך, אנו קרואים להרבות את זכויותינו, אולם הפעם מתוך עבודה ועמל אישי. זכות הבנים איננה יכולה להסתמך רק על זכות האבות, אלא מבקשת להמשיך ולגלות את זכות אבות בזכויות משלנו, בריבוי תורה ומצוות: "הרואה רימונים בחלום... אם תלמיד חכם הוא, יצפה לתורה, שנאמר 'אשקך מיין הרקח מעסיס רימוני'. ואם עם הארץ הוא, יצפה למצוות, שנאמר 'כפלח הרימון רקתך', מאי 'רקתך'? - אפילו הריקנים שבך מלאים מצוות כרימון" (ברכות נז, א).
ראש דג: "שנרבה ונפרה כדגים ושלא תהא עין הרע שולטת בנו כדגים... שנהיה לראש ולא לזנב". הגענו לסופו של התהליך: הכוחות האנושיים, אשר זוככו על ידי התשובה, יכולים כעת לפרות ולרבות ללא מועקות או חשש ממבטים חיצוניים של עין רעה - "(צדיקים) שאין בהם צמצום של הכרות חיצוניות ואין עין הרע שולטת בהם מפני שהם עוֹלֵי עין, עומדין למעלה מהסגנון החיצוני, כנונין רברבין דשייטין בימא רבא" (ערפילי טוהר, ק). התעצמות הכוחות הטהורים מביאה אותנו ל'ראש': לשיא המחשבה, לפסגת השאיפות - ולנקודת הראשית של השנה החדשה הבאה עלינו לטובה.
אמן כן יהי רצון.
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
למה ללמוד גמרא?
אנחנו קודש למענך
איך זוכים לראות את אליהו הנביא?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך ללמוד גמרא?
במה נעבוד כשהבינה המלאכותית תחליף את כולנו?
מהדורות החדשות במצרים שדיברו על ישראל
איך ללמוד אמונה?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
