ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- ענינו של ראש השנה
במסכת כריתות (ו, א) נאמר: "אמר אביי: השתא דאמרת סימנא מילתא היא, יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא: קרא ורוביא, כרתי, סילקא ותמרי". בליל התקדש החג, טרם האר השחר שבו יסומן הכיוון לשנה כולה, אנו מכינים עצמנו לתשובה על ידי אכילת הסימנים: "הפרי הוא סימן שיזכור האדם ויתעורר בתשובה ויתפלל על הדבר הזה... נמצא העיקר הוא ההתעוררות והתפילה" (של"ה, מסכת ר"ה, פרק נר מצווה, כב). בהתאם לזאת קיים סדר פנימי באכילת הסימנים (על פי עולת ראיה ב, עמ' שיט), סדר המרומם את אישיותו של האדם באופן מדורג אל התשובה:
תפוח בדבש: "שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה". אנו פותחים בתפוח: "מאי דכתיב 'כתפוח בעצי היער' - למה נמשלו ישראל לתפוח? לומר לך: מה תפוח זה פריו קודם לעליו, אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע" (שבת פח, ב). הקדמת ה"נעשה" של עם ישראל עוד טרם השמיעה וההסכמה המגיעה מתוך בחירה, מבטאת את שייכותנו הטבעית אל הקודש. כלומר, תהליך התשובה של האדם הישראלי מתחיל מן ההכרה בנשמתו הטבעית־טהורה, המתוקה מדבש ומנופת צופים. נשמה הקודמת לכל הקלקולים שנגרמו לאחר מכן על ידי מעשיו. מתוך כך נולדת בו הוודאות בהצלחתה 'הטובה והמתוקה' של התשובה - ו"ביסוד הכול צריכה לבוא ההסברה הכללית של ביטחון התשובה, ועוצם השלווה ושמחת העוז שצריכה להיות מתלבשת בנפש של כל איש אשר אור התשובה מאיר בנשמתו" (אגרות הראיה ב, שעח).
רוביא: "שירבו זכויותינו". הצד האלוקי הקיים בנו לא נותר ברובד הנשמתי־מופשט לבדו אלא ניכר גם בתכונות הנפש. עם ישראל מאופיין בזכויות, קרי, בתכונות אופי המוטבעות בנפשנו עוד מימי האבות: "כל מי שיש בו עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה - מתלמידיו של אברהם אבינו" (משנה אבות ה, יט). בפתיחתה של שנה מבקשים אנו שיתרבו אותן תכונות קודש הגנוזות בנו באופן לא בחירי. חפצים אנו שיצאו לפועל אותם זרעים הטמונים בפרי האדמה, ב'אֲדָמיוּת' שבנו.
כרתי: "שייכרתו שונאינו". לאחר נקודת המוצא, קרי, ההפנמה כי בנפשנו מוטבע צד אלוקי אשר איננו ניתן לקלקול - ניתן כעת להתייחס לגוף ולכישלונותיו בפרספקטיבה חדשה, מתוך ביטחון והכרת ערכנו. ראשית, ההכרה המדויקת בחטא! כדברי המשנה בברכות (א, ב): "מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר... בין תכלת לכרתי", כי "צבע התכלת קרוב לגוון של כרתי" (ברטנורא, שם). כלומר, תחילה יש להבדיל בהבחנה דקה בין הצדדים הרעים שבנפש, ה'שונאים' הפנימיים - שאותם יש לכרות, לבין התכלת, הצדדים החיוביים - שאותם יש לטפח. זיהוי והכרת החטא מביאים ממילא להכרתתו מן הנפש, תהליך הכרוך בכאב ובהמעטת הכוחות: "המכאוב שמרגישים ברעיון התשובה... הוא בא מפני הניתוקים שחלקי הנפש הרעים... מקלקלים את הנפש ופוגמים אותה, ועל ידי התשובה הם הולכים וניתקים ונעקרים, וכל ניתוק מביא כאב, ככאב של עקירת איברים המקולקלים וכריתתם מטעם הרפואה" (אורות התשובה ח, א).
סילקא: "שיסתלקו אויבינו". לאחר ההכרה בחטא וכריתתו מגיע סילוקו. המשכו של תהליך התשובה הינו העזיבה והסילוק המוחלט של החטא, 'האויב' הפנימי של הנפש: "ומה היא התשובה? שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד... ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם" (הלכות תשובה ב, ב). זאת ועוד, עם הסילוק המוחלט של החטא מתחילה עבודת השיקום הנפשי: 'סליק' בארמית משמעו 'עלייה' - האדם מסתלק מן הכיעור ופותח בתהליך התקדמות כלפי מעלה, כעלי הסלק הפונים אל על.
תמרי: "שייתמו שונאינו". כעת, לאחר ההכרה, הכריתה והסילוק של החטא מן הנפש, נפתחת הדרך אל התשובה השלמה. העוונות, שונאי הנפש, כלו ותמו, ונפשו של האדם מתבשרת כי תם עוונה: "הרואה תמרים בחלום - תמו עוונותיו, שנאמר 'תם עוונך בת ציון'" (ברכות נז, א). תום העוון הוא אף הפתח לתמימותה ושלמותה של הנפש: "נגד כל חלק של כיעור שמסתלק מנשמת האדם על ידי הסכמתו הפנימית של אור התשובה - מתגלים עולמות מלאים בבהירותם העליונה בקרב נשמתו. כל העברת חטא דומה להסרת דבר החוצץ מעל העין הרואה, ואופק ראייה שלם מתגלה, אור מרחבי שמיים וארץ וכל אשר בהם" (אורות התשובה ה, ב).
קרא: "שייקרע גזר דיננו וייקראו לפניך זכויותינו". תשובה שלמה ותמימות נפשית, בכוחן לשנות את המציאות. יש בהן קריאה לבריאה חדשה הקורעת ומשנה את גזר הדין: "מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני ה'... ומשנה שמו, כלומר: אני אחר ואיני אותו האיש שעשה את המעשים" (הלכות תשובה ב, ד). שינוי האישיות דורש מאמץ אדיר ו"אין מראין דלועין (קרא) אלא למי שהוא ירא שמיים בכל כוחו" (ברכות נו, ב). יתרה מזאת, הדלעת משמשת ככלי שאיבה: "דלעת יבשה וממלאים בה מים" (ברטנורא על משנה שבת יז, ו) - מבקשים אנו לדלות מקרבנו כוחות פנימיים על מנת להתחדש, לקרוע את גזר הדין, לעצב ולקרוא מהות חדשה לחיינו.
רימון: "שנרבה זכויותינו כרימון". לעומת בקשת ריבוי הזכויות הטמונות בנו מזכות אבות, ללא בחירה ומאמץ מצידנו (שאותה ביקשנו ברוביא) - אנו מגיעים לרימון. כעת, לאחר תהליך התשובה הארוך, אנו קרואים להרבות את זכויותינו, אולם הפעם מתוך עבודה ועמל אישי. זכות הבנים איננה יכולה להסתמך רק על זכות האבות, אלא מבקשת להמשיך ולגלות את זכות אבות בזכויות משלנו, בריבוי תורה ומצוות: "הרואה רימונים בחלום... אם תלמיד חכם הוא, יצפה לתורה, שנאמר 'אשקך מיין הרקח מעסיס רימוני'. ואם עם הארץ הוא, יצפה למצוות, שנאמר 'כפלח הרימון רקתך', מאי 'רקתך'? - אפילו הריקנים שבך מלאים מצוות כרימון" (ברכות נז, א).
ראש דג: "שנרבה ונפרה כדגים ושלא תהא עין הרע שולטת בנו כדגים... שנהיה לראש ולא לזנב". הגענו לסופו של התהליך: הכוחות האנושיים, אשר זוככו על ידי התשובה, יכולים כעת לפרות ולרבות ללא מועקות או חשש ממבטים חיצוניים של עין רעה - "(צדיקים) שאין בהם צמצום של הכרות חיצוניות ואין עין הרע שולטת בהם מפני שהם עוֹלֵי עין, עומדין למעלה מהסגנון החיצוני, כנונין רברבין דשייטין בימא רבא" (ערפילי טוהר, ק). התעצמות הכוחות הטהורים מביאה אותנו ל'ראש': לשיא המחשבה, לפסגת השאיפות - ולנקודת הראשית של השנה החדשה הבאה עלינו לטובה.
אמן כן יהי רצון.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

רביבים חובת לימוד התורה לגברים
שני חלקים במצוות תלמוד תורה | האחד לדעת את הוראת התורה להדרכת החיים | בחלק זה גברים ונשים חייבים כאחד | החלק השני הוא להקיף את התורה כולה, בין מצוות שקשורות לחייו של הלומד ובין שאינן קשורות, ולהמשיך לעיין ולדקדק בתורה | בחלק זה גברים חייבים בלבד | ליסודות התורה יש גבול, ואותם נצטוו ההורים ללמד את הבנים, ואותם חייבים כל הגברים לדעת | הספרות התורנית העומדת לפנינו מרובה פי אלף ויותר מהספרות שהייתה בתקופת הראשונים | האתגר להקיף את כל יסודות התורה נעשה קשה יותר ויותר

בראשית פרשת בראשית – ארבעה נהרות
מדוע בתיאור תשתית העולם מתארת התורה את ארבע הנהרות ורומזת גם לגלויות? מהו אותו עדן ומי הוא הנהר ועל איזה גן מדובר?

ליל הושענא רבא תשפ"ז ״אנא ה׳ הושיעה נא״: גאולה וישועה בחג הסוכות
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. הרב שלמה יוסף וייצן, ר״מ בישיבת בית אל ורב היישוב פסגות, פותח ב״חזקה״ של שלוש שנים שבהן הקדוש ברוך הוא מחבק את עם ישראל דווקא בימי סוכות: לפני שנתיים סינוואר, בשנה שעברה חזרת השבויים בליל הושענא רבה, והשנה — הצלת המטוס יום קודם. בכולן התקיים גם ״אנא ה׳ הושיעה נא״ וגם ״אנא ה׳ הצליחה נא״, ובכולן ברור שלא תכנון אנושי הוביל לישועה. משם לשיעור ארוך ועשיר על ההבדל בין גאולה לישועה: למה הסוכה היא דירת עראי ומה מלמד הנצי״ב על ״ויהי בשלם סוכו״, ניסן מול תשרי, ראש השנה של יראה ויום כיפור של חיבוק, דברי הרב קוק בעולת ראי״ה והמהר״ל על שלושת הרגלים — והחלוקה של ההלל לשני חלקיו. ובסוף, תפילה לשנה שבה הקדוש ברוך הוא גם ישלים את תהליכי הגאולה וגם יפתיע אותנו בישועות.

ליל הושענא רבא תשפ"ז קדושת הסוכה, מצוות השמחה ומיתוק הדינים
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. ראש ישיבת בית אל, הרב זלמן ברוך מלמד, בשיעור לליל הושענא רבה (השידור נכנס כשהרב כבר באמצע דבריו). הוא עוסק בקדושת עצי הסוכה — מה הדין כשהסוכה גדולה מהשיעור, האם מותר להריח הדס שבסכך או להישען על הדופן, ולמה לפי הרשב״א אי אפשר להתנות על הקדושה הזאת — ובשאלה מה קורה כשיושבים בסוכה בלי לכוון ״זכר לענני הכבוד״. משם למצוות השמחה בחג: קורבן השמחה, ״ושמחת בחגך״ לפי הרמב״ם, ושמחת בית השואבה. ובסוף, מה שהסוכות והערבות עושים בהושענא רבה — ממתיקים את הדין: משל לאבן גדולה שנגזרה, ובמקום לזרוק אותה בבת אחת מפוררים אותה לחצץ. ובתשובה מאהבה, אפילו חותכים ממנה אבנים יפות לבנייה.

ליל הושענא רבא תשפ"ז לולב ״חד הוצא״ ואחדות עם ישראל: כבוד, חיבה, דעת וחיים
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. הרב עידו יעקבי, ר״מ בישיבת בית אל, פותח בסוגיה של פסולי הלולב: התיומת שנחלקה או נסדקה, ולולב ״חד הוצא״ — שגדל יפה משני הצדדים, ובכל זאת הגמרא קוראת לו ״בעל מום״ ופוסלת אותו כל שבעת הימים. מה החיסרון בלולב שנראה כל כך מושלם? בעקבות הרב קוק באורות התשובה: התיומת היא נקודת החיבור, ובלי ״האגד הרוחני״ של כל הדעות ודרכי החיים — אין קיום לאומה. ובהמשך, איך מתאחדים גם עם מי שחושב מחשבות מרגיזות ושגויות, בלי לוותר על האמת: ארבע המדרגות שמונה הרב קוק — כבוד, חיבה, דעת וחיים. ומשל: ילד שמשתולל, עד שמגלים של מי הוא הבן. ״הם בנים של ריבונו של עולם.״

ליל הושענא רבא תשפ"ז ״שמע ישראל״ ו״ברוך שם״: כל הכוחות אל מטרה אחת
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. השר בצלאל סמוטריץ׳, בוגר ישיבת בית אל, חוזר לישיבה שבה גדל — ״האדם הוא תבנית נוף מולדתו, וזה נוף מולדתי״. הוא פותח בהודיה על הנס של המטוס שהיה עשרות שניות מהתרסקות יום קודם, ובאזהרה מלהתרגל לניסים: זה עניינו של חג הסוכות, שהמהר״ל קרא לו ״הוד״ — מלשון הודיה. ובעיקר, דבר תורה על יעקב אבינו שביקש לגלות לבניו את הקץ ונסתלקה ממנו השכינה. הבנים עונים ״שמע ישראל ה׳ אלוקינו ה׳ אחד״ — כל הכוחות, הכישרונות והתפקידים של השבטים, גם כשיש ביניהם מתחים, מכוונים למטרה אחת; ויעקב עונה ״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״ — השפע שיורד מלמעלה למטה. כמו תזמורת שבהתחלה כל כלי מתאמן לבד, עד שיוצאת מוזיקה אחת.

מאמרים נוספים בארץ אגדה יעדי הגיוס של שלמה
לשיטת התנא שלמה המלך רמז בשיר השירים שחמש שישיות מהצבור צריכים להתגייס ולשלב ספרא וסייפא, ואילו ששית מהצבור צריכה להישאר בבית המדרש. האמורא שמואל חלק על כך, אך הרמב"ם פסק כשיטת התנא

















