ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שיעורים נוספים
"שמע, הרב, אני לא ידוע מה לעשות. הגנן הנכרי מגיע לבית שלנו מדי פעם לטפל בצמחיה. אמרתי לו בשמיטה לעשות רק את מה שצריך כדי שהכל יחזיק מעמד, ולא מעבר לזה. הוא הגיע אתמול וראה את הפרחים ואת צמחי הקיץ שלנו באדניות ובעציצים, והחליט שהגיע הזמן להחליף אותם בפרחים ובצמחים לעונת החורף. הוא עקר את כל הצמחיה הקודמת, ושתל פרחים וצמחים שמתאימים יותר לחורף. שמעתי שצריכים לעקור את מה ששתלו בשמיטה. האם אני צריך לעקור את כל מה שיש לי באדניות ובעציצים?"
אחרי שווידאתי שמדובר בעציצים שאינם נקובים, הרגעתי אותו ואמרתי שאין צורך לעקור אותם.
הסוגיה מתחילה מברייתא במסכת גיטין (דף נג ע"א) בה נאמר שהנוטע בשביעית, אפילו בשוגג, נדרש לעקור את הנטיעה. הגמרא שואלת מדוע מחמירים עד כדי כך? ועונה שתי תשובות:
א. יש נטייה לזלזל בהלכות השמיטה, ולכן חז"ל הוסיפו גזירות גם על מה שנעשה בשגגה.
ב. ההשפעה של נטיעה בשמיטה נמשכת לשנים רבות, עד כלות שנות הערלה ונטע הרבעי של העץ.
לכן חז"ל קבעו שיש לעקור את העץ, ולמנוע את שימור המודעות שעץ זה שורשיו בחטא.
מדוע, אם כן, הכרעתי שאין לעקור את הצמחים? דברי מבוססים על שלושה ספקות:
ספק ראשון: מדוע קבעו חז"ל שיש לעקור את העץ שנטעו בשביעית?
הראשונים חולקים איזהו הטעם המרכזי:
מדברי רש"י ור"ת משמע שהטעם המרכזי הוא הנטייה לזלזל בשמיטה.
מדברי הרמב"ן והריטב"א עולה שהטעם המרכזי הוא הטעם של מניין שנות הערלה.
נפקא מינה בין הטעמים היא נטיעת עצים שאינם נושאים פרי, כמו במקרה שלנו, העוסק בפרחים וצמחי חורף שאינם נושאים פרי. לפי רש"י ור"ת הם כלולים בגזרה המחייבת לעקור אותם. לפי הרמב"ן והריטב"א רק עצים, להם מונים שנות ערלה ונטע רבעי, כלולים בגזרה (שימו לב! איננו דנים בשאלה אם מותר לשתול אותם בשביעית. ודאי שאסור. על כך אין חולק. השאלה היא אם יש חובה לעקור אם נטעו אותם בשוגג!).
מורנו ורבנו הרב שאול ישראלי זצ"ל (חוות בנימין חלק א סימן ט) אומר שיש מקום להקל ולסמוך על שיטת הרמב"ן. הגרש"ז (מנחת שלמה חלק א סימן מח) חולק עליו ומחמיר. אך כבר מצאנו צד להקל. 1
ספק שני: מהי הגדרת הנטיעה שאותה דרשו חז"ל לעקור?
צד נוסף שיש לברר הוא מה נחשבת 'נטיעה' שחז"ל דרשו לעקור. 2 בהקשר של הלכות שבת הגמרא אומרת שכל הרחקה וקירוב של עציץ, או גבשושית שגדלו עליה צמחים, מהארץ או אליה עשויה להיחשב כנטיעה או קצירה (כלומר, שיפור מצב הצמחייה או הורדת איכות החיים של הצמחים). החזון איש משווה בין הלכות שבת והלכות שמיטה, ואומר שגם לעניין שמיטה יש לאסור קירוב של צמח לארץ. אך הגרש"ז והרב טיקוצ'ינסקי חולקים עליו. הגרש"ז אומר שיש הבדל בין הלכות שבת, בה אנו אוסרים פסיק רישא, וכל שיפור של הצמח אסור, לבין השמיטה, בה אנו אוסרים פעולות חקלאיות בלבד. צד נוסף שמעלה הגרש"ז הוא השאלה באיזה שלב הצמח זקוק לקרבה חדשה לארץ. נניח שיש לנו עץ במשתלה שנמצא בתוך אדמה (לא בתוך עציץ שאינו נקוב, אלא אדמה שבסופו של דבר מחוברת לארץ). עתה אנו מרימים את העץ, עם האדמה הסובבת אותו, ומעבירים אותו למיקום חדש. בשלב זה, אם העץ עדיין מקבל את התזונה והלחות הדרושים לו מגוש האדמה העובר איתו, לא ברור איזה שיפור נעשה בעץ כאשר נוטעים אותו במקום החדש.
חשוב שוב לציין – אין בדברים כוונה להתיר נטיעה בדרך זו בשביעית!
במקרה שלנו ביררנו שהנכרי שתל את הצמחים עם גוש האדמה שהם צמחו בו בתוך עציץ שאינו נקוב. אם כך, מכיוון שמדובר בשתילה בעציץ שאינו נקוב, בהחלט יתכן שגוש האדמה המקורי של הצמחים הוא גוש האדמה שממשיך לדאוג למחיית הצמחים. שוב – הטענה איננה שמותר לשתול כך בשמיטה. הטענה היא שבמצב שכזה הגזירה הדורשת עקירה של העץ לא תהיה תקפה.
ספק שלישי: האם מותר לשתול בעציצים (שאינם נקובים) בשביעית?
הגרש"ז (מנחת שלמה חלק א סימן מא אות ד) אומר שמוסכם שכל המצוות התלויות בקרקע אינן חלות על עציץ שאינו נקוב. אך בחלק ממצוות אלו חז"ל גזרו איסור. לדוגמא, חז"ל תיקנו להפריש תרומות ומעשרות ממה שגדל בעציץ שאינו נקוב. מצד שני, חז"ל לא גזרו דיני ערלה על עץ הגדל בעציץ שאינו נקוב. מדוע? מפני שקשה לשים לב אם מדובר בעציץ נקוב או לא. לכן ביחס לתרומות ומעשרות נכון יותר להשוות את המידות, ולתקן שיפרישו מכל צמח. דבר זה אינו נכון ביחס לעצי ערלה. ביחס לעצי ערלה בלאו הכי כל עץ ידון בנפרד. ביחס לכל עץ צעיר יש לברר אם הוא עבר את שנות הערלה או לא
(ואין אפשרות לגזור כל עץ אטו עצי ערלה [כלומר, מפני חשש הבלבול בין עץ ערלה ועץ שאינו ערלה]. אחרת אין אפשרות לאכול פירות בכלל!). אז אם כבר מבררים אם עץ זה הוא ערלה, אפשר לברר אם העציץ נקוב או לא.
עתה עולה השאלה: למה נכון לדמות את השביעית? מצד אחד, בדומה לתרומות ומעשרות, כל הצמחיה בשנה זו מושפעת מהשמיטה, כך שאולי נכון להשוות את המידות ולהתייחס לעציץ שאינו נקוב ככל צמחיה אחרת. מצד שני, אדרבה. השביעית מעסיקה אותנו מאוד השנה. וכולנו עסוקים בשאלה ממי אנחנו קונים, מה אנחנו קונים. אני רואה אנשים ברשתות השיווק מצלמים את השלטים השונים כדי לזכור מה כרגע קדושת שביעית, מה היתר מכירה ומה יבול חו"ל. קשה לומר שלעניין שמיטה יש השוואה מלאה של המידות. אם בלאו הכי יש כל כך הרבה תשומת לב לפרטי היבול שלנו, ודאי שניתן לשים לב אם מדובר בגידול מעציץ נקוב או עציץ שאינו נקוב.
הגרש"ז אינו יוצא מדי ספק, ולמעשה אנו פוסקים כשיטת החזון איש, ומתירים לטעת ולשתול רק בעציצים המנותקים גם מהארץ וגם מהשמיים. כלומר, הנמצאים בעציץ שאינו נקוב ושיש מעליו קורת גג.
אך זו הכרעה לחומרה לעניין שתילה לכתחילה. אנו שואלים שאלה אחרת – האם יש חובה לעקור את מה ששתלו בטעות בעציץ שאינו נקוב? מכיוון שיש ספק אם בכלל היה אסור לשתול בעציץ זה, אין חובה לעקור את הצמחים.
לסיכום: התרתי לא לעקור, על סמך שלושה דברים:
א. מדובר בצמחים שאינם נושאים פרי (ולפי ראשונים רבים חובת העקירה אינה חלה עליהם).
ב. יתכן ושתילה באופן זה, של צמח עם אדמתו המקורית, בתוך עציץ שאינו נקוב, איננה הנטיעה שחייבו חז"ל לעקור.
ג. איסור השתילה בעציץ שאינו נקוב זו חומרה מחמת הספק. אך אם עברו ונטעו בשוגג, מסתבר שעל שתילה כזאת לא חלה גזירת חז"ל, המחייבת לעקור את הנטיעה.
___________________________________________________
1 הרחבה בעניין זה ניתן למצוא במורנו שמיטה יחידה 3 עמוד 10 והלאה.
2 צד זה מורכב למדי, ואנו נאלצים לקצר בו. להרחבה בעניינו עיינו במורנו שמיטה יחידה 6 עמוד 9 והלאה.
ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
