ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
- אחדות ומחלוקות
מוטיב האחדות שבין כל חלקי העם בא לידי ביטוי בכמה וכמה מן המצוות המייחדות את חג הסוכות: מצוות הסוכה ומצוות ארבעת המינים הנוהגות בכל שנה, ומעמד 'הקהל' הנוהג במוצאי כל שנה שביעית. כל אחד מן הביטויים הללו מצביע על מאפיין אחר של אחדות, ובכך מאפשר לנו להתרחק משימוש ברעיון זה ברמה של סיסמאות ריקות. מתוך כך נבקש לגעת באתגרים העומדים בפני יישומו של רעיון האחדות בימינו אלה.
"ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת"
רעיון האחדות מובא במסכת סוכה (כז, ב): "אף על פי שאמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון בלולבו של חברו, אלב יוצא ידי חובתו בסוכתו של חברו, דכתיב 'כל האזרח בישראל ישבו בסכת' (כך במקור, בכתיב חסר, המבטא לשון יחיד) - מלמד שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת".
ניתן לראות את הסוכה כמסגרת משותפת, כמרחב משותף, ואף כהגנה משותפת. מה שמחבר בין חלקי העם הוא המכנה המשותף הרחב שלהם, המטשטש את ההבדלים ביניהם. זה יכול להיות מכנה משותף שטחי ורדוד, הממוקד בצרכים בסיסיים דומים שניתן לקדם רק ביחד, ובעיקר בהתגוננות מפני איומים קיומיים. ואולם, זה יכול להיות גם מכנה משותף עמוק ביותר, של זהות משותפת.
בהיבט זה, דומה היא הסוכה עד מאוד לארץ ישראל, אשר גם היא מהווה מרחב משותף לכל חלקי העם, ולאחר הקמת המדינה משמשת גם ארץ מקלט עבור כל יהודי העולם. על כך אומר נתן הנביא לדוד המלך (שמואל ב ז, כג): "ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ". ומכאן לומד הזוהר (ויקרא צג, ב): "גוי אחד בארץ - ודאי בארץ הם גוי אחד, עימה אקרון אחד, ולא אינון בלחודייהו". הסוכה האחת, שהיא ארץ ישראל, היא העושה אותנו ל"גוי אחד בארץ".
יתרה מזאת כותב המהר"ל בספרו נצח ישראל פרק א, שגם בזמן הגלות ישנו כוח נסתר המאחד את כל חלקי האומה הפזורה בארבע כנפות הארץ. כוח זה, ה'בית' היהודי, מתבטא על ידי רחל אמנו, "רחל מבכה על בניה". בית משותף זה אינו אלא הכיסופים של כל הדורות לקיום ההבטחה האלוקית: "ויש תקווה לאחריתך נאום ה', ושבו בנים לגבולם". המימוש של אחדות זו, בחייו הלאומיים של העם בארצו תחת קורת גג של שלטון אחד משותף, מופיע בנבואת יחזקאל (לז, כב): "ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ, ומלך אחד יהיה לכולם למלך, ולא יהיו עוד לשני גויים, ולא ייחצו עוד לשתי ממלכות עוד".
אחדות זו מאותגרת היום עד מאוד על ידי אלה המבקשים להרחיב את גבולותיה של הסוכה ולהכניס תחת צילה מהגרים מכל קצוות תבל - גם כאלה שיש להם זיקה משפחתית כלשהי אל העם היהודי וגם כאלה שאין להם ולבית הלאומי היהודי ולא כלום. אחדות זו מאותגרת גם על ידי אלה שתומכים בנישואי תערובת ואף מגנים את ההתנגדות לכך כ"גזענות". ועם זאת, כאשר איש תקשורת שנשא אישה שאינה יהודייה עשה לבנו ברית מילה, רואים אנו שהזהות היהודית עדיין חשובה לו מאוד, גם כאשר התוצאה היא מעשה חסר משמעות.
על כן שבים אנו ומתפללים להתגשמות נבואתו של עמוס (ט, יא), הרואה את מלכות ישראל בדמותה של סוכה, ואומר: "ביום ההוא אקים את סוכת דויד הנופלת, וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקים, ובניתיה כימי עולם".
ועם זאת, אנו שמים לב שהקב"ה לא הבטיח רק להקים את הסוכה הלאומית, אלא גם לגדור את הפרצות שנבעו בה.
באגודה אחת
הרעיון המפורסם ביותר הנוגע לאחדות הלאומית בחג הסוכות הוא האגודה האחת (ויקרא רבה ל, יב), עד שאין טעם לשוב ולצטט אותו. בעוד שאדם יכול לקיים את מצוות הסוכה גם בסוכה שאינה שלו, הוא אינו יכול לקיים את מצוות ארבעת המינים אם אחד מהם לא נמצא בבעלותו הפרטית.
מצווה זו מעצימה את מקומו של הפרט. היא לא מבקשת לטשטש את הייחודיות שלו. להפך, דווקא השוני, ואף הניגוד, שבין בעלי התורה לבעלי המצוות, ובין אלה שיש בהם תורה ומצוות לאלה שאין בהם לא מזה ולא מזה, ולא נותרה בהם אלא סגולת ישראל כשהיא לעצמה - הוא היוצר את האחדות. אחדות זו לא נוצרת על ידי אחידות, כי אם על ידי השלמה בין כוחות שונים ומנוגדים. לא מדובר רק על כוחות חיוביים, שכל אחד מהם נותן את חלקו המיוחד, אלא גם על כוחות של שלילה, ואף של רשעות, שאף להם יש תפקיד בבניין הלאומי. וכך נאמר במסכת כריתות: "כל תענית שאין בה מפושעי ישראל - אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע, ומנאה הכתוב עם סממני קטורת. אביי אמר, מהכא (עמוס ט, ו): 'ואגודתו על ארץ יסדה'".
גם דעות מקוממות מאוד, יש להן תפקיד. לפעמים להאיר משהו שחסר בעולמם ה"אתרוגי" של הצדיקים, לפעמים להצביע על חיסרון סמוי שיש בהם ולתבוע מהם לתקן אותו, ולפעמים יש להן תפקיד אחר, הנסתר מעינינו (עי' אורות התחיה פרק יח; לנתיבות ישראל ח"ב מאמר צא).
אולם אחדות בין ניגודים אפשרית רק על מצע משותף. בלי מכנה משותף בעל משמעות, ימשוך כל אחד מהם לכיוון שלו עד שהחבל ייקרע. ואף כאן שואלים אנו בדורנו זה: עד כמה ישנו מכנה משותף בין המחנות השונים בעמנו? האם די בשמה של המדינה 'ישראל', בדגל הכחול־לבן ובהמנון 'התקווה' כדי לשאת על גביהם את הכוחות והמחנות השונים, עד שיהיו ל'אגודה אחת'?
השאלה מאתגרת, אבל את התשובה ניתן לתת ממקום אחר. המאבקים האידיאולוגיים בין המחנות השונים סובבים סביב ציר אחד: דמותה של המדינה היהודית. אילו לא הייתה תחושת שייכות למדינה, לא היה מאבק על דמותה. הוויכוחים הקשים הם אפוא ריב בתוך המשפחה, שמקבל עוצמה גדולה דווקא בשל היותו בתוך המשפחה. אילו לא היה מדובר בוויכוח על דבר שכולנו מרגישים שייכות חזקה אליו, לא היה נוצר מאבק כה חריף. באופן פרדוקסלי, דווקא החריפות של העימות מעידה על הקשר העמוק שבין שני הצדדים.
"הקהל את העם"
מצווה ייחודית לחג הסוכות אחת לשבע שנים היא מעמד 'הקהל', שעליה כותב הרמב"ם (הל' חגיגה פרק ג): "מצוות עשה להקהיל כל ישראל, אנשים ונשים וטף, בכל מוצאי שמיטה בעלותם לרגל, ולקרות באוזניהם מן התורה פרשיות שהן מזרזות אותן במצוות ומחזקות ידיהם בדת האמת... והמלך הוא שיקרא באוזניהם..."
גם כאן פוגשים אנו את האחדות בעזרת המסגרת המדינית המשותפת, המיוצגת בידי המלך. אלא שכאן נוסף מרכיב מרכזי ביותר של האחדות הלאומית, והוא: הייעוד המשותף. אומנם ייעוד זה נמצא כיום במוקד של מחלוקת חריפה בין הציבור המאמין בה' ובתורתו לבין מי שכופר בהם, אולם רבים מן האחים הרחוקים ביותר מקיומה של התורה רואים את התורה הזאת כ"שלהם" ונעלבים עד עמקי נשמתם כאשר טוענים כלפיהם שאין להם חלק בתורת ישראל.
מגדל האחדות
המהר"ל מסביר בנתיב הצדקה (פרק ו) שהאחדות הלאומית בנויה כמגדל בעל שלוש קומות. הקומה האחת, קומת הגוף, נוצרת על ידי הארץ. הקומה השנייה, קומת הנפש, נוצרת על ידי הערבות ההדדית. והקומה העליונה, קומת הנשמה, נוצרת על ידי התורה.
חג הסוכות מציג בפנינו מגדל שונה במקצת: הקומה האחת היא קומת הסוכה - הזהות המשותפת, המוגדרת כיום בעזרת הארץ, השפה והמדינה. הקומה העליונה היא הקומה הרוחנית - קומת התורה. קומת הביניים הוא קומת ארבעת המינים, המתבטאת דווקא בעוצמתו של הוויכוח שבתוך המשפחה, על דרכה ועל דמותה.
הביטוי המעשי של אחדות זו, על כל מרכיביה, הוא בערבות ההדדית, שעליה נאמר בתורה בפסוקים העוסקים בחג הסוכות (דברים טז, יד-טו): "ושמחת בחגך... והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך... והיית אך שמח".
ומתוך כך כותב הרמב"ם (הל' יום טוב פ"ו הי"ח): "כשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר, ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים. אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש - אין זו שמחת מצווה אלא שמחת כריסו..."
בחג האסיף, נזכה לאסוף את כל השברים והרסיסים של עמנו, להיות לאגודה אחת, בתפילה ש"ייעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם".
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
