ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
- אחדות ומחלוקות
מוטיב האחדות שבין כל חלקי העם בא לידי ביטוי בכמה וכמה מן המצוות המייחדות את חג הסוכות: מצוות הסוכה ומצוות ארבעת המינים הנוהגות בכל שנה, ומעמד 'הקהל' הנוהג במוצאי כל שנה שביעית. כל אחד מן הביטויים הללו מצביע על מאפיין אחר של אחדות, ובכך מאפשר לנו להתרחק משימוש ברעיון זה ברמה של סיסמאות ריקות. מתוך כך נבקש לגעת באתגרים העומדים בפני יישומו של רעיון האחדות בימינו אלה.
"ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת"
רעיון האחדות מובא במסכת סוכה (כז, ב): "אף על פי שאמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון בלולבו של חברו, אלב יוצא ידי חובתו בסוכתו של חברו, דכתיב 'כל האזרח בישראל ישבו בסכת' (כך במקור, בכתיב חסר, המבטא לשון יחיד) - מלמד שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת".
ניתן לראות את הסוכה כמסגרת משותפת, כמרחב משותף, ואף כהגנה משותפת. מה שמחבר בין חלקי העם הוא המכנה המשותף הרחב שלהם, המטשטש את ההבדלים ביניהם. זה יכול להיות מכנה משותף שטחי ורדוד, הממוקד בצרכים בסיסיים דומים שניתן לקדם רק ביחד, ובעיקר בהתגוננות מפני איומים קיומיים. ואולם, זה יכול להיות גם מכנה משותף עמוק ביותר, של זהות משותפת.
בהיבט זה, דומה היא הסוכה עד מאוד לארץ ישראל, אשר גם היא מהווה מרחב משותף לכל חלקי העם, ולאחר הקמת המדינה משמשת גם ארץ מקלט עבור כל יהודי העולם. על כך אומר נתן הנביא לדוד המלך (שמואל ב ז, כג): "ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ". ומכאן לומד הזוהר (ויקרא צג, ב): "גוי אחד בארץ - ודאי בארץ הם גוי אחד, עימה אקרון אחד, ולא אינון בלחודייהו". הסוכה האחת, שהיא ארץ ישראל, היא העושה אותנו ל"גוי אחד בארץ".
יתרה מזאת כותב המהר"ל בספרו נצח ישראל פרק א, שגם בזמן הגלות ישנו כוח נסתר המאחד את כל חלקי האומה הפזורה בארבע כנפות הארץ. כוח זה, ה'בית' היהודי, מתבטא על ידי רחל אמנו, "רחל מבכה על בניה". בית משותף זה אינו אלא הכיסופים של כל הדורות לקיום ההבטחה האלוקית: "ויש תקווה לאחריתך נאום ה', ושבו בנים לגבולם". המימוש של אחדות זו, בחייו הלאומיים של העם בארצו תחת קורת גג של שלטון אחד משותף, מופיע בנבואת יחזקאל (לז, כב): "ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ, ומלך אחד יהיה לכולם למלך, ולא יהיו עוד לשני גויים, ולא ייחצו עוד לשתי ממלכות עוד".
אחדות זו מאותגרת היום עד מאוד על ידי אלה המבקשים להרחיב את גבולותיה של הסוכה ולהכניס תחת צילה מהגרים מכל קצוות תבל - גם כאלה שיש להם זיקה משפחתית כלשהי אל העם היהודי וגם כאלה שאין להם ולבית הלאומי היהודי ולא כלום. אחדות זו מאותגרת גם על ידי אלה שתומכים בנישואי תערובת ואף מגנים את ההתנגדות לכך כ"גזענות". ועם זאת, כאשר איש תקשורת שנשא אישה שאינה יהודייה עשה לבנו ברית מילה, רואים אנו שהזהות היהודית עדיין חשובה לו מאוד, גם כאשר התוצאה היא מעשה חסר משמעות.
על כן שבים אנו ומתפללים להתגשמות נבואתו של עמוס (ט, יא), הרואה את מלכות ישראל בדמותה של סוכה, ואומר: "ביום ההוא אקים את סוכת דויד הנופלת, וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקים, ובניתיה כימי עולם".
ועם זאת, אנו שמים לב שהקב"ה לא הבטיח רק להקים את הסוכה הלאומית, אלא גם לגדור את הפרצות שנבעו בה.
באגודה אחת
הרעיון המפורסם ביותר הנוגע לאחדות הלאומית בחג הסוכות הוא האגודה האחת (ויקרא רבה ל, יב), עד שאין טעם לשוב ולצטט אותו. בעוד שאדם יכול לקיים את מצוות הסוכה גם בסוכה שאינה שלו, הוא אינו יכול לקיים את מצוות ארבעת המינים אם אחד מהם לא נמצא בבעלותו הפרטית.
מצווה זו מעצימה את מקומו של הפרט. היא לא מבקשת לטשטש את הייחודיות שלו. להפך, דווקא השוני, ואף הניגוד, שבין בעלי התורה לבעלי המצוות, ובין אלה שיש בהם תורה ומצוות לאלה שאין בהם לא מזה ולא מזה, ולא נותרה בהם אלא סגולת ישראל כשהיא לעצמה - הוא היוצר את האחדות. אחדות זו לא נוצרת על ידי אחידות, כי אם על ידי השלמה בין כוחות שונים ומנוגדים. לא מדובר רק על כוחות חיוביים, שכל אחד מהם נותן את חלקו המיוחד, אלא גם על כוחות של שלילה, ואף של רשעות, שאף להם יש תפקיד בבניין הלאומי. וכך נאמר במסכת כריתות: "כל תענית שאין בה מפושעי ישראל - אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע, ומנאה הכתוב עם סממני קטורת. אביי אמר, מהכא (עמוס ט, ו): 'ואגודתו על ארץ יסדה'".
גם דעות מקוממות מאוד, יש להן תפקיד. לפעמים להאיר משהו שחסר בעולמם ה"אתרוגי" של הצדיקים, לפעמים להצביע על חיסרון סמוי שיש בהם ולתבוע מהם לתקן אותו, ולפעמים יש להן תפקיד אחר, הנסתר מעינינו (עי' אורות התחיה פרק יח; לנתיבות ישראל ח"ב מאמר צא).
אולם אחדות בין ניגודים אפשרית רק על מצע משותף. בלי מכנה משותף בעל משמעות, ימשוך כל אחד מהם לכיוון שלו עד שהחבל ייקרע. ואף כאן שואלים אנו בדורנו זה: עד כמה ישנו מכנה משותף בין המחנות השונים בעמנו? האם די בשמה של המדינה 'ישראל', בדגל הכחול־לבן ובהמנון 'התקווה' כדי לשאת על גביהם את הכוחות והמחנות השונים, עד שיהיו ל'אגודה אחת'?
השאלה מאתגרת, אבל את התשובה ניתן לתת ממקום אחר. המאבקים האידיאולוגיים בין המחנות השונים סובבים סביב ציר אחד: דמותה של המדינה היהודית. אילו לא הייתה תחושת שייכות למדינה, לא היה מאבק על דמותה. הוויכוחים הקשים הם אפוא ריב בתוך המשפחה, שמקבל עוצמה גדולה דווקא בשל היותו בתוך המשפחה. אילו לא היה מדובר בוויכוח על דבר שכולנו מרגישים שייכות חזקה אליו, לא היה נוצר מאבק כה חריף. באופן פרדוקסלי, דווקא החריפות של העימות מעידה על הקשר העמוק שבין שני הצדדים.
"הקהל את העם"
מצווה ייחודית לחג הסוכות אחת לשבע שנים היא מעמד 'הקהל', שעליה כותב הרמב"ם (הל' חגיגה פרק ג): "מצוות עשה להקהיל כל ישראל, אנשים ונשים וטף, בכל מוצאי שמיטה בעלותם לרגל, ולקרות באוזניהם מן התורה פרשיות שהן מזרזות אותן במצוות ומחזקות ידיהם בדת האמת... והמלך הוא שיקרא באוזניהם..."
גם כאן פוגשים אנו את האחדות בעזרת המסגרת המדינית המשותפת, המיוצגת בידי המלך. אלא שכאן נוסף מרכיב מרכזי ביותר של האחדות הלאומית, והוא: הייעוד המשותף. אומנם ייעוד זה נמצא כיום במוקד של מחלוקת חריפה בין הציבור המאמין בה' ובתורתו לבין מי שכופר בהם, אולם רבים מן האחים הרחוקים ביותר מקיומה של התורה רואים את התורה הזאת כ"שלהם" ונעלבים עד עמקי נשמתם כאשר טוענים כלפיהם שאין להם חלק בתורת ישראל.
מגדל האחדות
המהר"ל מסביר בנתיב הצדקה (פרק ו) שהאחדות הלאומית בנויה כמגדל בעל שלוש קומות. הקומה האחת, קומת הגוף, נוצרת על ידי הארץ. הקומה השנייה, קומת הנפש, נוצרת על ידי הערבות ההדדית. והקומה העליונה, קומת הנשמה, נוצרת על ידי התורה.
חג הסוכות מציג בפנינו מגדל שונה במקצת: הקומה האחת היא קומת הסוכה - הזהות המשותפת, המוגדרת כיום בעזרת הארץ, השפה והמדינה. הקומה העליונה היא הקומה הרוחנית - קומת התורה. קומת הביניים הוא קומת ארבעת המינים, המתבטאת דווקא בעוצמתו של הוויכוח שבתוך המשפחה, על דרכה ועל דמותה.
הביטוי המעשי של אחדות זו, על כל מרכיביה, הוא בערבות ההדדית, שעליה נאמר בתורה בפסוקים העוסקים בחג הסוכות (דברים טז, יד-טו): "ושמחת בחגך... והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך... והיית אך שמח".
ומתוך כך כותב הרמב"ם (הל' יום טוב פ"ו הי"ח): "כשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר, ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים. אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש - אין זו שמחת מצווה אלא שמחת כריסו..."
בחג האסיף, נזכה לאסוף את כל השברים והרסיסים של עמנו, להיות לאגודה אחת, בתפילה ש"ייעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם".
מתוך העיתון בשבע
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
ריסוק קרח בשבת- סוחט או מוליד?
מה מברכים על מנה אחרונה?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
מי צריך את הערבה?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
הלכלוך הקדוש
"בזאת התורה" - איזו תורה?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האור החיים הקדוש מלחמת מדין- סוד טהרת הכוונה
הרב מסביר את מלחמת מדין בפרשת מטות ומסביר כיצד הניצחון בה התבסס לחלוטין על טהרה אישית וכוונת הלב לשם שמיים, כפי שבא לידי ביטוי בציץ הקדוש שלקחו הלוחמים למערכה. מתוך סיפור המלחמה ובחירת השבטים היוצאים לקרב, אנו לומדים מסר עמוק לחיים על החשיבות העצומה של עשיית מצוות ומעשים מתוך כוונה טהורה ומסירות נפש.
אחדות ומחלוקות אלו ואלו דברי א־לוהים חיים, והלכה
האם המחלוקות הן תוצאה של לימוד מרושל או אבן יסוד בבניין העולם? עיון בתורתם של רבים מגדולי ישראל מלמד אותנו על הדרך שבה עלינו להתייחס לדעות מנוגדות לשלנו
רביבים לייקר את ערכם של המורים והמורות
עלינו לייקר את מעמדם של המורים והמורות בישראל, שכן החינוך הוא הבסיס לכל הדברים הטובים | מלמדי התינוקות הם השומרים על ערי ישראל, שבזכות תורתם ולימודם ישראל מתקיימים על אדמתם | גם אם פרנסתם אינה מרווחת לכאורה כמו מקצועות אחרים, תנאיהם נוחים יחסית, קביעותם מובטחת, והם זוכים לסיפוק במעשיהם ובזמן להשקיע במשפחתם
אורות התשובה - הרב הראל כהן בטחון התשובה אפילו בזמן החטא
אורות התשובה פרק ו פסקה ב'
הרב מסביר שהתשובה תמיד שרויה בלב האדם אפילו בשעת החטא, רק שכח זה לא מופיע כעת אלא גנוז הוא ומחכה לשעה שבא האדם יחזור בתשובה. דבר זה נותן לאדם ביטחון לחזור בתשובה כי הוא מבין שבעצמותו הוא טוב והחטא הוא רק חיצוני לו.
אור החיים על הפרשה דרכים לקניין תורה ע"פ שמות בני יששכר
אור החיים על פרשת פנחס חלק ב'
חזרת ישראל מהגלות, האור החיים לומד את השמות של בני יששכר בתור משל ללומדי התורה.
וירא הייחודיות שברות המואביה
הקשר בין ישראל לעמון ומואב - ג'
ישנו עניין פנימי וחיובי בעמון ומואב שקיים רק אצל הנקבות שבהם, ובזכותו אנו מקבלים אותן לבוא בקהל. מהו אותו הדבר? כיצד זה מתבטא ברות המואביה ובנעמה העמונית? וכיצד עניין זה מייחד את מלכות בית דוד?
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מקור החול בקודש הקודשים
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ו'
יש מקור אלוקי אחד שמתגלה בקודש וחול, והחינוך צריך לתת מקום לשניהם מתוך הדגשה לחיבור של זה אל האמונה.
תורה והלכות ציבור גואל הדם
ציון במשפט תפדה - הלכות שופטים בזמן הזה
דין גואל הדם. רוצח במזיד נהרג. רוצח באונס פטור. רוצח בשוגג. גלות לעיר מקלט. גלתה סנהדרין וביטול עונש מוות. חוק לביטול עונש מוות. אחריות גואל הדם להעמדה לדין את הרוצח במזיד. חוק זכויות נפגעי עבירה. גואל הדם בזמן הזה. מצווה או היתר לגואל הדם להרוג את הרוצח בשגגה.
מידות הראי"ה השקפת עולם ואמונה
אמונה י"א - י"ב
השיעור עוסק בהשקפת העולם הישראלית, הרואה בעולם החומרי הנוכחי מצב זמני, חסר ומקולל מימי חטא אדם הראשון, שעתיד להגיע לתיקון ולגאולה שלמה. בנוסף, השיעור מנתח את התפתחות האמונה בעם ומסביר כיצד האדם נדרש לזקק את תפיסת האלוהות מתיאורים גשמיים וילדותיים כדי להגיע להבנה רוחנית, עמוקה וטהורה יותר.
תשובה התשובה בהשקפתו הגדולה של הרב זצ"ל
הקדמה: חשיבות הספר "אורות התשובה" | חידוש הראי"ה במבט על התשובה | העמקה ביסוד שהעולם שב לשורשו – נפילת העולמות | שלושת מעגלי התשובה | חשיבות המבט הגדול לדורנו | הכרחיות התשובה | תשובה מאהבה | התבוננות בעולם | כח הרצון וחשיבותו | עיקר האדם – רצונו | הרצון – בלתי מוגבל | הרצון עצמו פועל | הדרכות מעשיות: רצון דרצון, הפער הרצוי
